ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רביב מדמוני נגד א.א. פוליטיב בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב גונצרובסקי

התובע:
רביב מדמוני
בעצמו
-
הנתבעת:
א.א. פוליטיב (1999) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד פבל מורוז ורחל עדן

פסק דין

1. בתביעה שבפנינו, שהגיש התובע ביום 7.8.16, טען כי הועסק בנתבעת כמחסנאי +מלגזן מ-21.7.07 ועד 26.1.15, עת הופסקה עבודתו בשל תאונת עבודה/פוטר בעקבות מחלה ועתר ל-100,000 ₪ בגין פיטורין ללא שימוע, פיטורין בשעת מחלה וחוק הזדמנויות שוות.

2. הנתבעת טענה, כי התובע הועסק כמלגזן ומחסנאי של חומרי גלם מ-21.1.07 ועד 26.2.15 (צורפו ריכוזי שכר) לאחר תאונת עבודה נעדר מעבודתו כחצי שנה (6.14 – 12.14) בהם קיבל דמי מחלה ותשלומים מהמל"ל, עד שחזר לעב ודתו, שאז החל לבצע את עבודתו, שלא כמצופה, זומן לשימוע ב-20.1.15 (צורף זימון לשימוע). לאחר שנשמעה עמדתו, החליטה הנתבעת לפטרו ומסרה לו מכתב פיטורין (26.1.15) וערכה לו גמ"ח.
התובע לא פוטר בזמן מחלה והשיקול היחיד שנשקל הוא אי עמידתו בדרישות ביצוע העבודה.
סכום התביעה מופרך לאור העובדה שקיבל מלוא זכויותיו ומלוא פ"פ המגיעים לו.

3. ביום 3.1.17 הגיש התובע "כתב תביעה מתוקן לאחר קבלת כתב הגנה" אליו צירף מכתב הנתבעת אליו מ- 20.4.15 ("יתרות כספיות בקשר לעזיבתך"), טופס סיכום בדיקה רפואית מ-21.9.14, תמלילי שיחות (התובע ואדם; התובע וחגי; התובע ואבנר), תכתובת דוא"ל בין דניאלה אזרד, מנהל ת משאבי אנוש של הנתבעת עם אבנר גולן (5-6.1.15), מכתב זימון לשימוע מ-5.1.15 ומ-19.1.15 – עליה ם נרשם "מקורי" , עותק מכתב זימון מ-18.1.15 ופרוטוקול מ-20.1.15 – עליהם נרשם "הצגה/מבוים/ מבוים עם שקר".

4. ביום 17.1.17 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת עדי ריכטמן, שהחליטה כי ימָשך כתב תביעה מתוקן שהגיש התובע.
משלא הוגשה הסכמה – נקבע למותב זה להוכחות.
ביום 19.4.17 הגיש התובע בקשה לפסילת האב"ד, לאור טענתו כי ב"כ הנתבעת "בחר" להִשפט בפניה. לאחר שנתקבלה עמדת הנתבעת ותגובת התובע – נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 11.5.17.

5. התובע הגיש עדותו בכתב וצרף אליה מסמכים שונים, כולל הֶחסן נייד. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אבנר גולן (מבעלי הנתבעת; "אבנר") ושל מר חגי פלד (מנהל לוגיסטיקה בנתבעת; "חגי").

6. ביום 19.2.18 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.
בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם וההליך נקבע למתן פס"ד.
לאחר הדיון והחל מ-21.2.18 הגיש התובע בקשות שונות ולאחר שנתקבלה תגובת הנתבעת ולאחר שהובהר, כי נשמעו סיכומי הצדדים בדיון – חזר בו התובע מבקשתו וההליך הובא בפנינו למתן הכרעה.

7. ולהכרעתנו –
א. הקלטות
ראוי להבהיר, כי עפ"י ההלכה ניתן להגיש הקלטה, עת יש בפנינו הצהרה ברורה לאופן ביצוע ההקלטה, מכשיר וכו', ודאי כך באשר לתמלולן (ההבט ה"טכני")– ומעבר לכל אלה, ניתן להגיש לביה"ד הקלטה באמצעות הדובר בלבד (ההבט "המהותי") .
בענייננו, כוונת הדברים היא לכך שאין ערך להצגת הקלטות/תמלול, כשהצד האחר (חוץ מהתובע, שהוא המקליט) איננו בפנינו, כשרק באמצעותו של "דובר" זה, החסר , ניתן להציג הקלטות/תמלולו...

די בעיון בעדות התובע כדי להיווכח, כי הפניית התובע לדבריהם של גורם כזה או אחר – אין לה כל משמעות, משאותם גורמים שנטען כי הם דוברים – לא העיד ו בפנינו. (ראה סעיף 13 וצרוף הקלטות עם דניאלה/מנשה/רו"ח).
ובהקשר זה: התובע "מפליג למחוזות רחוקים" ושאינם מענייננו בהליך – כדוגמת סעיף 1 לעדותו (בסוגריים). איננו עוסקים בשאלת בטיחות בעבודה – ולא בתביעה דנא , נשקול אם עסקינן ב"זילות בחיי אדם " בנסיבות שתאר .
לא נתייחס גם לטענה, כביכול פוטר "בחודש 08 " (סעיף 2 לעדותו) או הטענה שיש (או אין) קשר בין פיטוריו ב-2013 לפיטוריו מ-2014, משטענת עובדה כאמור לא נטענה בתביעתו.

ועוד – אין כל רלוונטי ות להליך , לממצאי ועדה בש"ת מ-25.8.15 (או למסמכים הרפואיים האחרים שצרף), ולא רק בשל עיתויה (המאוחר ב-7 חודשים להפסקת העבודה), אלא משלא נקבע בה, שאינו כשיר לעבודה לתקופה הנדונה בפנינו.
ונזכיר – לת ובע נקבעו 100% נכות מעבודה בגין פ"ע מ-3.7.14 לתקופה 2.10.14 - 31.10.14 ו-30% מ-1.11.14 – 31.3.15 (ב-11.1.15), מה שמסביר מכתב הנתבעת לתובע מ-20.4.15, וגם זה אינו נצרך להליך, כמו גם אישור מעסיק מ-4.16 (איש ור לצורך תשלום למעון לגיל הרך).
עוד נבהיר כי ההליך התברר ויוכרע עפ"י עילותיו והדין (ומידותינו עמנו).

ב. אין חולק, כי אין בפנינו הסבר ראוי לשיהוי בהגשת התביעה (מול הנטען בה), ודאי לא לשינוי/הרחבת חזית שביקש התובע להציג במהלך הדיון או לאחריו.
"הסבר" התובע בתצהירו (ס' 16) ל"איום... מרוב עזות וחוצפה ואכזריות.. (זאת הסיבה שאיחרתי בהגשת כתב התביעה עד שאקבל מסמך המפרט מה אני חייב נספח 8 )" – לאו הסבר הוא, הן משבפועל לא הציג מסמך המפרט את חובו, מחד ומאידך, מכתב הנתבעת הוא מאפריל 2015 ( יותר משנה טרם הגשת התביעה ..).
כך או כך, הנתבעת לא טענה דבר בהקשר האמור ואף לא העלתה טענת קזוז – ממילא, אין נדרשת הכרעתנו בנדון. עוד נציין (מעבר לדברינו לעיל) כי תמלול הקלטות בחלקן – אינו ראוי ואין יכול צד להחליט , על דעת עצמו, מה ראוי להציג (לתמלל ) ומה לא...

ג. בסעיף 8 "לתביעה המתוקנת" ( מ-3.1.17) טען התובע כי חזר לעב ודה ב-6.1.15, תוך שמפנה הוא לכך כי ב-5.1 כבר נתבקשה מנהלת משאבי אנוש להוציא לו מכתב פיטורים , ובכך, מוצא הוא ראייה לכך שפוטר בשל מחלתו ולא בשל תפקודו.

לא בכדי עומת עם טענתו זו, ודאי לאור העובדה, כי טוענת הנתבעת, כי ב-31.12.14 הסתיימה תקופת מחלתו וכי חרף כך, לא חזר לעבודתו ב-1.1.15 (מה שמלמד דווקא על טענותיה ביחס לתפקודו). התובע טען בפנינו, לראשונה, כי היתה לו תעודת מחלה לתקופה האמורה – אלא שכזו לא הוגשה מעולם (עמ' 8-10).
ויובהר – למדנו על התנהלותו של התובע "כעובד", לאו ד ווקא מכך שאין בפנינו תעודת מחלה, אלא, דווקא מתשובתו: "לא ראיתי צורך ליומיים להודיע לאישור מחלה" – כמדומה, די בתשובתו זו כדי להצביע על התנהלותו הלא ראויה כעובד, ודאי כמי שכחצי שנה נעדר מעבודתו (ושתביעתו נשמעה 3 שנים לאחר האירועים הנדונים, כש"נקל" היה להציג תעודת מחלה – ל וּ היתה בידיו).
עוד ראוי לציין, הגם שטען כי חזר בתחילת השבוע – ברי כי אף אם חזר ב-5.1, הרי עסקינן ביום ב' בשבוע. קרי : לא רק שלא שב לעב ודתו ב-1.1.15, יום ה', אלא, גם לא שב לעבודה ביום א'!.

ובהקשר זה – אין בפנינו ראייה כלשהי, כי התובע שב לעבודה ביום 5.1 – ונאמן עלינו כיתובו שלו בכתב האמור.
כך גם, קשה לראות בהתנהלותו, תוך הסתמכות על הדואלים (שהוא לא היה מכותב להם כלל!) – כהתנהלות "תמה" ודאי לא כב יסוס לכך שכביכול, חזר לעבודה ב-5.1, או ב-4.1 (כטענתו החדשה בעד ותו, עמ' 8 ש' 23) – שהרי הגם שהדפיס המסמכים ממחשבו של חגי (ה' לתביעה המתוקנת) – הרי ברור כי לא עשה כן ב-5.1.15 , אלא כמצויין , במפורש, רק ב- 9.1.15 – מה שמתיישב היטב עם רישומו שלו, כי חזר לעבודה רק ב- 6.1! בהתאם, אין חולק, כי התובע, שלא היה בתקופת מחלה (ומכל מקום, אין כל ראייה לכזו) – לא חזר לעב ודתו, חרף תקופת ההעדרות הארוכה (העדרות מותרת, מגו ּבָּה כדין), אלא רק לאחר 5 ימי העדרות! ונזכיר: התובע , עובד חודשי ובחודש ינואר, כעולה מנ/1 , שולם לו שכר מלא, כביכול , עבד חודש מלא...

ד. נספח ה' –
במהלך הדיון הוברר, כי התובע נכנס למחשבו של חגי ופתח דוא"ל – שלא יוּעד לתובע, דוא"ל שחגי היה מכותב בהעתק, ה ִדפיסוֹ והוא מַצִיגוֹ, ע"מ להראות שכבר ב-5.1 תכננה הנתבעת לפטרו, בטענה שאינו עובד כראוי, וכטענתו – "בנתה לו תיק".
אין חולק, כי התובע לא נתן מענה משפטי לבקשת הנתבעת תוך כדי חקירתו הנגדית, לפיה יש לפסול את נספח ה', משהושג ע"י פגיעה בפרטיות הנתבעת/חגי, משהושג בעיון במחשבו של חגי והדפסת הדוא"ל.
ודוק: אין חולק, כי התובע, שבגינו נכתבה הודעת הדוא"ל , לא היה מכותב להודעה זו. חגי לא התיר לתובע עיון בתכתובת הדוא"ל שלו (חגי) , ודאי לא לפתוח אותה. גם אין הסבר (אם) והכיצד ב-9.1.15 "מצא" התובע את ההודעה פתוחה ... – גרסה שאינה מסתברת כלל, כשברי כי בפעולתו במחשבו של חגי, פתח הדוא "ל של חגי ומכל מקום, ברור כי פתח ההודעה הספציפית, והדפיסהּ , בלא רשות – משום שזה "לשפוך את הדם של בן אדם". טענת התובע, הצור ך שלו להוכיח שפיטוריו לא ראויים, אינם כדין – יצדקה ולטעמו, חיוב לקחת מסמך, שלא ברשות, כולל חדירה לפרטיות, ובלשונו: " אני חייב לקחת".

אין ספק, וכך שוכנענו, כי ב-9.1.15 פתח התובע את הודעת הדוא"ל במחשבו של חגי (נספח ה') וללא כל סיבה (או רשות) – חדירה לפרטיות ממש. לא מצאנו "למשוך" הנספח משיש בו דווקא להוכיח, כאמור, כי הנתבעת כיוונה לפעולה כדין.

חרף כל האמור ראוי לציין, כי דווקא נספח ה' מלמד על פניו, כי הנתבעת ביקשה לערוך הליך פיטורים ראוי ונכון, להוציא זימון לשימוע, לפרט בו הנמקת הזימון, לאפשר לתובע להכין עצמו ולהגיב לנטען ולא לפטרו במקום.

התובע, שאינו מיוצג, דווקא ידע ידוע היטב לתכנן כל מהלך, ע"מ שלא תהא ידו חלילה על התחתונה.

ה. ולשימוע
התובע אינו מכחיש את שנרשם במכתב הזימון (נ/2) ובפרוטוקול (נ/3) ע"י אבנר. אינו טוען כי לא ידע מדוע זומן לשימוע. התובע לא הכחיש כי כבר היה לו שימוע ("בדרך ההשאלה") עוד ב-2013 (גם אם היתה זו שיחה שלא ענתה לקריטריונים, וזאת לא נדע).
כך גם, אין חולק כי ב-5.1 לא זומן התובע לשימוע, משעולה מנספח ה', כי בפועל לא מומש – משאחרת , לו ּ זומן והתקיים שימוע, לא נדרש ב-9.1.15 לחדור למחשבו של חגי, ולהציג "הוכחה" זו.
מעניין כי התובע מבקש להפריך באמצעות נספח ה', שהיה חוסר שביעות רצון מתפקודו – אלא שאינו מספק הנמקה כלשהי ו /או אי מענה שנתן לאבנר, בשימוע שהוא עצמו הקליט – אך לא הגישו, ומכל מקום לא תמלל אותו.

דווקא בענין שהוא הפחות חשוב בהקשר זה, ענין זניח לטעמנו בהליך – קרי : ההערה שרשם אבנר בסוף נ/3 (=התובע עזב בכעס ולא חתם על פרוטוקול השימוע) , דווקא להפר כתה ביקש הוא להגיש הקלטה...
אלא, שאף איננו מקבלים טענתו, כי לא היה מתי שיווצר חוסר שביעות רצון ממנו – שהרי עולה, כי כך התרתה הנתבעת בתובע ובאופן ברור ומפורש (עמ' 19-20), ואחת הו א לנו אם יכול התובע או לא להתנהל עם הפועלים הסודנים והאריתראים... – והסבר יו/תירוציו (כביכול, הוא שיזם אותה שיחה), אין להם כל משמעות, שהרי חתם (שורות 20-21) על ההסכמה, כי אם לא יחול שיפור בתפקודו – תסתיים עבודתו!

עוד אין בפנינו הסבר – אם החזיק בידיו את הודעות הדוא"ל מ-9.1.15 והיה בשימוע אצל אבנר – עדיין א ינו אומר; כבר ב-5.1 תכננת לפטרני, הרי כבר החלטתם, לשם מה זימנתם אותי לשימוע? או כל מענה אחר?!
ואם הסיק ב-9.1 כי כבר הוחלט כי יפוטר, הרי הוא בלבד שידע שמחזיק הוא ב"הוכחה" כטענתו, שבדוא"ל – ואז כל שצריך היה הוא לומר/לכתוב לנתבעת, כבר החלטתם לפטרני, אין צורך בשימוע...

עוד ברור כי אם היו פיטורים שבוטלו, כשהתובע טוען כי זומן ב-5 לחודש; ישר שחזר מהמחלה, ונתנו לו יום אחד להתארגן לשימוע (דבריו בדיון המוקדם) – הרי היה שימוע, שבוטל.

אלא שגרסת התובע בדיון המוקדם היא, כי "אחר כך בדקו ועשו לי זימון שוב ב-19 לחודש" – (עמ' 2 שורה 4) – ואם כך, מה פגם מצא בעצם קיומו של השימוע השני, מה שהוא מכנה "מבוים" – הכיצד לא הציג את הקלטת ותמלול השימוע (אלא רק כטענתו, את זה שהסיפא לא נכון?!, שכן לא ביקשו ממנו לחתום כשיצא מהחדר ולא היה שום פרוטוקול).

עוד טען כי פיטרו אותו בזמן מחלה – אלא שאין בפנינו איזשהו אישור רלוונטי למועד שובו לעובדה (5.1/6.1) ודאי לא למועד 19-20.1.
לכל אלה יש להוסיף כי התובע אינו מתייחס כלל לטענה, כי הסית עובדים נגד הנתבעת, גורם לעובדים אחרים לא לעבוד וכו'.
אין חולק כי אבנר אינו מוסיף מידע רב בנדון, אלא מזכיר כי נמשך חוסר שביעות הרצון מהתובע (שגרם לרצון הנתבעת לפטרו עוד טרם הפגיעה בעבודה וכי בשימוע שקיים ולאחר שנשמעה עמדת התובע , הוחלט לפטרו).

לא נוכל שלא להזכיר, כי מפרוטוקול השימוע אין לדעת מה השיב התובע לנטען נגדו ובפועל, אף לא טען התובע דבר, שמא בסוברו כי ממילא יפוטר. "היטיב" לומר אבנר כי בפועל, לא כתב פרוטוקול אלא רק את המסקנות בשימוע.

עוד יש להזכיר כי ברי כי לא פוטר בהיותו במחלה ובפועל, אף לא בשל מחלתו/פגיעתו – ולו משאין בפנינו ראייה כלשהי, כי היה במצבו הרפואי הנמקה כלשהי לפיטוריו.
חגי בתצהירו ציין, כי התובע נעים הליכות, אך עצלן וחסר רצון לעבוד ולמלא תפקידו ובשל כל פוטר.
חגי לא יכול היה להוסיף לראיות הנתבעת, ודאי לא בנושא שימוע/זימון לשימוע – ובפועל לא נסתרה טענתו שבתצהיר לאי שביעות רצון מתפקוד התובע, שבח.נ. למעשה, אישר כי כבר ביום הראשון לא היתה שביעות רצון מהתובע, הגם שלא נדרש לפרט ממה.

אין לשכוח כי חגי לא ניהל השימוע ואף לא קיבל ההחלטה על פיטורי התובע, אלא אבנר הוא שפעל כאמור, ואין לשכוח גם כי הן העדרות התובע עם תום חופשת המחלה שלו (שגובתה בתעודות) ומנגד, הגם שהיתה לו יתרת זכאות למחלה (כעולה מתלוש 2.15), לא הוצגה תעודת מחלה כלשהי לינואר – ואין כל הסבר לאי התייצבות לעבודה ב-1.1.15 (ודאי, לאחר כחצי שנה של העדרות) ובה ִנתן אף תשובתו בפנינו בנדון (כמובהר לעיל) – יש כדי להסביר אי שביעות רצון מהתובע כעובד, ודאי עובד שעובד מעל 7 שנים, מחד אך מאידך , כבר בעבר הו ּבעה אי שביעות רצון (עד כדי התנאה בפיטורין).

עוד יש להזכיר בהקשר האמור:
בפועל, התובע לא טוען, כי קיבל בפועל מכתב זימון לשימוע, ודאי אינו מציין ממי (?) ואף לא מתי. לא בכדי כך, שהרי מה שהציג בפנינו (נספח ה' לתביעה המתוקנת), לכשעצמו – אינו מוכיח דבר. ונסביר דברינו:

מנהלת משאבי אנוש מודיעה לאבנר, ב-5.1.15 שעה 14:59, עם העתק לחגי, כי היא מצרפת טופס זימון לשימוע, בהמשך לבקשתו לסיום עבודתו של התובע. כך, היא מיידעת אותו, כי יש ליתן זמן סביר. כך, ביקשה שיבדוק כי מה שציינה – מתאים לו .
כך, ציינה כי היא תדאג שהתובע יקבל הזימון.
כך, ביקשה כי יחתום על הטופס אם הוא מאושר (ע"י אבנר).
והנה: אין חולק, כי התובע אינו מציג טופס מקורי חתום – אלא (גם לגרסתו!) – מה שהדפיס ממחשבו של חגי. בהתאם , הזימון – לא חתום על ידי אבנר. בהתאם, התובע אינו טוען מי מסר לו הזימון.

כפי שהובהר, התובע הדפיס את נספח ה' רק ב-9.1.15. מכל מקום, לא הוכיח כי ראה הזימון ב-5.1.15. מסקנתנו מכל האמור – כי כל גר סתו, בנדון, כולל הטענה כביכול ב-6.1.15 התייצב לשימוע ואבנר לא היה בחדרו וכיוצ"ב – נסתרת מיניה וביה, ואין ה יא אלא בבחינת "חישוב קצו לאחור", בניית גרסה – שתתאים לעילת התביעה....

תימוכין לאמור מצאנו גם בדוא"ל הנוסף בנספח ה' – קרי: ב-6.1.15 בש עת בוקר, 09:28 (שוב, חגי מכותב כהעתק) – מאחר ולא קיבלה את תגובתו של אבנר – כותבת היא בדוא"ל, כי צריך יהיה לשנות מועד השימוע, כי תתקן המכתב בהתאם ע"מ לאפשר לתובע זמן להתכונן מראש, תוך שהוסיפה כי "אף ע"פ שהוא בטח מוכן מאוד"... – מה שמלמד כי הזימון לשימוע, ממש לא אמור היה לבוא לתובע בהפתעה.

[בסעיף 8 לתביעה המתוקנת טען התובע , כי ביום שחזר, ב-6.1.15 ביקש אבנר ממשאבי אנוש להוציא לו מכתב פיטורין (נספח ה'), והסיבה אינה תפקודו כי "הרי טרם התחלתי לעבוד" – ואינו מציין ב"כֵּנו ּתו כי רבה" – כי כלל לא קיבל הזימון, כי בפועל "מצא" הזימון בדיעבד...
עוד מעניין לציין, כי בהקלטת חגי (ז' לתביעה המתוקנת) נשמע חגי אומר ל תובע, כי החליטו להוציא לתובע מכתב פיטורין, כשהתובע מציין שהוא עם שבר, ושולחים לו מכתב כשהוא בחופשת מחלה ואח"כ מקליט הוא את אבנר, לפני ראש השנה, חודשיים וחצי אחרי שנפגע (3.7.14; נספח 7 ג' לתצהירו) באותו ענין. מה שוודאי מבהיר את מה שכתבה מנהלת משאבי אנוש (ה' לתביעה המתוקנת), כי התובע כבר יודע שהוא לקראת פיטורין ].

בהתאם – לא היה מקום לשאלות לאבנר, כביכול, היה בחו"ל בראשית ינואר 2015 וכו' (כהנמקה לכך שכביכול, הגיע התובע "לשימוע" ואבנר לא היה...) , משברי לנו וכך התרשמנו , כי לא הוזמן התובע לשימוע ב-5.1.15 וממילא, לא נדרשה הנתבעת "להכין במה", בשימוע אליו זומן ב-19.1.15.
ועוד נוסיף: אם ב-2013 כבר ביקשו לפטרו ושוב בתקופה שטרם רה"ש ב-2014, אך ברי כי ידע התובע, כי הוא מועמד להפסקת עבודתו בשל התנהלותו כעובד.
לטעמנו, עובד שאינו מתייצב למקום עבודתו עם סיום תקופת העדרות ארוכה ואינו מוצא להגיש תעודת מחלה נוספת, אינו מתקשר לומר:
"ראו, אני עדיין לא במיטבי, אני יוצא לכמה ימים חופשה ע"ח החופשה המגיעה לי, או אפנה לרופא ע"מ שיבחן אם אני יכול לשוב לעבודתי" – ותשובתו בהקשר זה היא כזו שנתן בביה"ד, בבחינת התרסה כנגד מעסיקו אני עושה כרצוני וכו' –מוכיח בהתנהלותו ובתשובתו את הבעיה בתפקודו.
ברי על רקע התנהלותו (גם בהליך), ההקלטות הסלקטיביות שהציג, אי שביעות הרצון של מעסיקו, שבאה לידי ביטוי ברצון הנתבעת (מספר פעמים) לפטרו – כל אלה ביחד הצדיקו הפסקת עבודתו של התובע. עוד ניכר מדברי התובע, כי הונע מתחושת פגיעה, על שלא יצרו עמו קשר (מי ממנהליו, ע ת נפגע), לא "התייחסו" לטענותיו, באשר להתנהלות העובדים הזרים אצל המעסיק – כביכול, הוא הקובע/הוא האחראי וכו'...

שוכנענו, כי התובע ידע מבעוד מועד על כך שהנתבעת אינה שבעת רצון מתפקודו. שוכנענו כי לא התנהל כראוי ולוּ עם סיום תקופת המחלה. שוכנענו כי הגיע לשימוע ב-20.1 (ומעניין כי כלל לא ניסה לדחותו) ביודעו היטב עמדת הנתבעת, ואף רצונה/כו ונתה של הנתבעת לפחות במהלך השנה שקדמה לפיטורין – להפסיק עבודתו. שוכנענו כי הגיע לשימוע בלא כל רצון לשכנע , תוך הסכמה והבנה כי נכון יהיה להפסיק יחסי העבודה (ובהקשר זה: אינו טוען בפנינו, ולוּ למצער, מה טען בשימוע ואף לא ביקש לתקן הרישום "בפרוטוקול המבויים", גם לא מיד לאחר הפסקת עבודתו ).

ודוק: גם באפריל, עת קיבל מכתב הנתבעת – אין בפנינו כי פנה, השיב, טען – ודאי לא כי פנה ואמר: "בוא נסיים את הדברים יפה" (כטענתו, רק בסיכומיו בפנינו!), ודאי כך, כשהתובע טוען, כביכול, פוטר בהיותו במחלה...

שוכנענו, כי אין בפנינו פיטורין בנגוד לחוק שיוויון הזדמנויות, מששוכנענו הן כי לא פוטר בשל הפגיעה/מחלתו, הן משלא פוטר במהלך מחלתו – ומששוכנענו כי הורם הנטל להוכיח, כי הי תה הנמקה לנתבעת לפטר את התובע ומכל מקום, התובע עצמו במסמכיו והתנהלותו הוכיח כי היתה הצדקה לפטרו (כאמור, שאינה קשורה לפגיעה/ולמחלתו).

צודקת איפוא הנתבעת, ומשכך שוכנענו – הרי לא עבר אליה הנטל להוכיח, כי פיטוריו לא נבעו מאפלייתו.

שוב נזכיר, כי כל שביקש התובע להוכיח בהקלטת השימוע הוא שלא נכון שעזב בכעס – אלא, שלא בכך עסקינן , מה גם שיש בכך כדי להצביע על כך כי לשיטתו, בשאר הנושאים לא נדרש להוכיח, כי דבר מה בשימוע, לא תקין.

למעלה מן הצורך, ולשיטת התובע, אם ביקשה הנתבעת לפעול כדבעי, לאחר שב-5.1 ביקשה לפטרו, הבינה שזה לא "תקין" וזימנה אותו ב-19.1 לשימוע ב-20.1 – גם בכך אין פגם בהתנהלותה.

לא נוכל שלא להזכיר עוד – לא שוכנענו כי הליך השימוע ב-19-20 בינואר 2015 התנהל עפ"י המקובל.
אלא, שלטעמנו, משאין מדובר ב"טקס" , אלא בהליך בו נדרש כי יגיב עובד לטענות המתייחסות לתפקודו – ומאידך, המעסיק המזמן לשימוע עובד לאחר שנות עבודה, ולאחר הליך של טענות והתראות – ובנסיבות שתוארו לעיל בהתנהלות התובע(ודאי עם תום העדרותו עקב מחלה), מסקנתנו היא מכל אלה, כי הליך השימוע(מהפַּן של המעסיק) – התנהל כדבעי.
בל נשכח כי התובע לא טען דבר כנגד הכוונה לפטרו.
במכלול הנסיבות דלעיל – לא מצאנו פגם בהליך הפסקת העבודה.

לאור כל האמור – משלא שוכנענו, כי בדין הוגשה התביעה או כי זכאי התובע לרכיבים שתבע (משלא הוּכחו עילות התביעה) – אין לנו אלא לדחותה.

באשר להוצאות – מחד, אין חולק כי התנהלות התובע גם בהליך (וכעובד בסיום יחסי העבודה) – לא הי תה ראוייה. מנגד, ראוי היה כי הנתבעת כמעסיק תדאג לנהל את הליך השימוע ופרוטוקול השימוע בדרך מדוייקת וראויה יותר, שיכול שהיתה מונעת ההליך כולו – בשוקלנו אל ה מול אלה, מצאנו להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, (03 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.ע. מר י. דקל

ש. מאירי, שופטת – אב"ד

נ.מ. מר י. גונצ 'רובסקי
נחתם ע"י נ.צ. ביום 3.6.18.


מעורבים
תובע: רביב מדמוני
נתבע: א.א. פוליטיב בע"מ
שופט :
עורכי דין: