ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כאלד אשתייה נגד המוסד לביטוח לאומי :

03 יוני 2018

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
כאלד אשתייה
ע"י ב"כ: עו"ד פטין עיסא
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר במחלת הריאות בה לקה עקב עבודתו כצבעי רכב, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כמחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה.
ביום 25.5.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 1.12.2016 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:
"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת ריאות כרונית, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

  1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו למחלת ריאות כרונית.
  2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
  3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"

מכאן התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים
טענות התובע
2. התובע, יליד 1968. בין השנים 1991 ועד בסמוך להגשת תביעתו עבד כצבעי רכב.
3. התובע עבד במשך כעשר שנים רצופות במוסך בשם ברבי רובין ברמת גן כאשר בין חודש מאי 1991 ועד לחודש מרץ 1993 דווח ללשכה התעסוקה על התובע כעובד של מר ברבי ואילו בין השנים 1994 ועד לשנת 2000 לערך הועסק התובע מבלי שדווח עליו ללשכת התעסוקה ואף לא ניתנו לו תלושי שכר כמתחייב על פי דין. בין השנים 2000 עד 2014 הועסק התובע אצל שלושה מעסיקים נוספים כצבעי רכב.
4. לטענת התובע החל משנת 1990 ועד לשנת 2014 ובמשך כ- 25 שנים הוא עבד אך ורק כצבעי רכב מבלי שניתנו לו אמצעי הגנה נאותים ובמהלך עבודתו זו הוא נחשף לחומרים כימיים ומדללים אשר בסופו של דבר גרמו למחלתו ו/או היוו טריגר מכריע בהופעתו והתפרצותה.
5. ביום 14.11.2014 אושפז התובע במחלקה לניתוח חזה בבית החולים בלינסון עקב חזה אוויר ספונטני (פנויומוטרקס). במסגרת אשפוזו עבר התובע בירור שכלל בדיקת סי טי שהדגימה ריאה שמאלית עם שינויים ציסטיים. התובע טופל בהתאם והוכנס לו נקז לבית החזה. ביום 29.11.2014 אושפז התובע בשנית במחלקה לניתוחי חזה בבית החולים בלינסון בשל התקף קושי בנשימה חריף עם סאטורציה 80% . צילום חזה שנעשה לתובע הדגים חזה אוויר גדול מימין בעטיו אושפז להמשך טיפול ובירור. התובע טופל בהתאם והוכנסו לו שני נקזים לבית החזה.

6. ביום 25.5.2016 הגיש התובע את תביעתו לנתבע בה עתר להכיר במצבו כבמחלת מקצוע /מיקרוטראומה וב תאריך 1.12.2016 נשלחה, כאמור, הודעת הנתבע על דחיית התביעה מהסיבה שלא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביאו למחלה וכי המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה .
7. לטענת התובע, חשיפתו לחומרים מגרים כגון צבעים ומדללים וחומרים כימיים אחרים למיניהם השפיעו על מצבו הרפואי בצורה ניכרת ביותר וקשורים קשר סיבתי הדוק להתפרצות מחלתו .
טענות הנתבע
8. לטענת הנתבע לא הוכח קיום אירוע תאונתי בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע שלא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה/מחלת מקצוע וכי אין קשר סיבתי בין פגימתו של התובע לתנאי עבודתו. בהקשר זה מוסיף הנתבע כי מדובר במצב תחלואתי טבעי.
ההליכים בתיק
9. ביום 929.10.2017 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי השופטת ה. יהלום. הפלוגתאות שנקבעו הם כדלקמן:
א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה/מחלת מקצוע לעניין מחלת ראות.
ב. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע/ת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

10. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 7.5.2018. במסגרת דיון ההוכחות התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

המסגרת המשפטית
11. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
12. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד - אסתר נוח, 22.12.14).
13. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהיא, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532):
"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...".

14. אשר למקרה של חשיפה לחומרים רעילים נפסק, כי על מנת להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של עילת המיקרוטראומה, נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים. עליו להוכיח מהם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם. על התובע לתאר במקרה זה במדוייק את מהות והיקף עבודתו, תוך שימוש באותם חומרים, תדירות השימוש בהם וכן כיצד בוצעה החשיפה לאותם חומרים (דב"ע ( ארצי) מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 (1988) אוזכר בדב"ע ( ארצי) נב/0-209 המוסד לביטוח לאומי - שאכר, פד"ע כו 210 (1993); וראו גם עב"ל ( ארצי) 346/96 לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 49 (1999)).

מן הכלל אל הפרט
15. האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של מיקרוטראומה? נקדים אחרית ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נסביר מסקנתנו להלן.
16. התובע תיאר בתצהירו באריכות את מתכונת עבודתו:
"הנני מצהיר כי עבדתי במשך כעשר שנים רצופות במוסך בשם ברבי רובין ברמת גן, כאשר בין חודש מאי 1991 ועד לחודש מרץ 1993 דווח ללשכת התעסוקה עלי כעובד של מר ברבי ואילו בין השנים 1994 ועד לשנת 2000 לערך הועסקתי מבלי שדווח עלי ללשכת התעסוקה ואף לא ניתן לי תלושי שכר כמתחייב על פי דין.
עבודתי כצבעי רכב כללה התעסקות בהכנת צביע ומדללים, שפשוף חלקי רכה, צביעת רכבים לרבות ובעיקר גם בתוך מתקן אטום המיועד לצביעת רכבים (להלן:"התנור") מבלי שניתנו לי אמצעי מיגון מינימאליים כמתחייב בנסיבות העניין .
בין השנים 2000 – 2014 הועסקתי אצל שלושה מעסיקים נוספים גם הפעם בתור צבעי רכב, הועסקתי על ידי רם דלת בע"מ (כקבלן חוץ של חברת אלבר) מרח' הלחי 40 בבני ברק וכן על ידי לוי יניב מוסך אור בזק בין בשנת 2013 ובנוסף הועסקתי על ידי אלון מוסך בע"מ בשבעת השלושה במהלך שנת 2014
כיום ומזה כשנתיים אני מועסק חלקית בשל מגבלותיי הרפואיות במוסך הירקון בסגולה גם כצבעי רכב תחת פיקוחו של מעסיקי שמשון משה
...
החל משנת 1990 ועד לשנת 2014 ובמשך כ- 25 שנים עבדתי אך ורק כצבעי רכב, מבלי שניתנו לי כאמור אמצעי הגנה נאותים ובמהלך עבודתי זו נחשפתי לחומרים כימיים ומדללים, בצד אבק הנובע מעצם שפשוף המרכבים כחלק מהכנתם לצביעה שבסופו של דבר גרמו למחלתי ו/או היוו טריגר מכריע בהופעתה והתפרצותה"
17. בחקירתו הנגדית בבית הדין חזר התובע על גרסתו שבתצהיר וטען כי משנת 1990 עד 2000 עבד במוסך נתן באזור התעשייה בבני ברק בהיקף של משרה מלאה (עמ' 5 ש' 7) והחל משנת 2000 "עבדתי בכל כמה מקומות, קצת שם קצת פה עבדתי במוסך אלון בגבעת השלושה" ובהמשך – "עבדתי בכמה מקומות, אני לא מקום מסויים, עבדתי בכמה מקומות אבל איפה שהייתי רשום במוסך אלון בגבעת השלושה, אור הבזק גם בסגולה עוד מוסך עבדתי כמה מקומות" (עמ' 5 ש' 19). ב המשך העיד שהיה צובע בין 8 ל- 10 רכבים מידי יום וכי הוא היה הצבעי היחידי (עמ' 10 לפ ש' 2) וכן כי אף אחד ממקומות העבודה בהם עבד לא סיפק לו אמצעי מיגון כגון מסכות (עמ' 11 ש' 33).
18. הגם שבית הדין לא התרשם כי התובע אמר אמירות שקר במהלך עדותו ואכן היה חשוף לחומרים שונים במהלך עבודתו , אנו נאלצים לדחות את התביעה וזאת מאחר שהתובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. נזכיר, כי נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע. כך למשל, לא הוכח מה היה היקף החשיפה ותדירות החשיפה. לא הוכח כי היו פגיעות זעירות חוזרות ונשנות של חומרים מסוכנים. התובע לא הציג ראיות מהם ניתן ללמוד על היקף שעות עבודתו (תדפיסי נוכחות למשל), התובע לא הציג אסמכתא המעידה על עבודה עם החומרים אליהם הוא טוען שנחשף במהלך עבודתו. דהיינו: התובע פשוט טוען שהוא עבד עם חומרי צבע ומדללי ם אולם הוא לא הוכיח את התדירות של החשיפה לחומרים הנט ענים ומה היה משך הזמן בו נחשף. בנוסף, במשך שנים רבות התובע הועסק "בשחור, וקיים למרבה הצער חוסר רב בראיות אובייקטיביות חיצוניות.
19. עוד יצוין כי במקרה של חשיפה לחומרים רעילים פסק בית הדין הארצי כאמור, כי כדי להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של המיקרו טראומה נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים ועליו להוכיח מה הם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם, על התובע לתאר במקרה זה במדויק את מהות והיקף עבודתו תוך שימוש באותם חומרים ותדירות השימוש בהם. במקרה דנן, התובע נמנע מלזמן עדים וכל גרסתו נסמכת על עדותו היחידה בלבד והדבר עומד לתובע לרועץ.
20. כן לעניין טענתו הנוספת של התובע כי מחלתו מהווה מחלת מקצוע, יש לדחות טענה זו - שהרי התובע לא הצביע על מחלת מקצוע ספציפית, מתוך רשימת מחלות המקצוע המוכרות והמפורטות בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954.

21. בעניין דב"ע תשן/37-0 קאי ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב 220, 224 נקבעו הדברים הבאים בעניין התנאים להכרה במחלת מקצוע – " התוצאה המתקבלת מהוראות החוק והתקנות המפורטים לעיל היא, כי זכאות לגמלאות בשל מחלת מקצוע מותנית בקיומם המצטבר של התנאים דלהלן: א) המחלה נקבעה כ'מחלת מקצוע'; ב) המבוטח חלה בהיות המחלה קבועה כמחלת מקצוע; ג) המבוטח חלה במחלת המקצוע עקב עבודתו אצל מעבידו".
22. בעניין עב"ל 738/08 המל"ל- יוסף אלטיט, נפסק בקשר למחלת מקצוע כי –

"על פי סעיפים 79 ו- 85 לחוק הביטוח הלאומי "מחלת מקצוע" מוגדרת כמחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתוספת השנייה לתקנות הפגיעה בעבודה. השיטה שנקבעה ב חוק הביטוח הלאומי לעניין הכרה במחלת מקצוע היא שיטת "הרשימה הסגורה" ( דב"ע נה/116-0 המוסד לביטוח לאומי – שטיין, פד"ע לז 577, 583 (2000). ככל שמחלה מסוימת אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע או ניתנת ליישום על פי האמור בחלק א' לתוספת השנייה, אין אפשרות להכיר בה כמחלת מקצוע".

23. בענייננו, התובע לא הפנה לפריט מסוים מתוך רשימת מחלות המקצוע שהוכרו בדין ולא הבהיר ב גין איזה פריט לקה במחלת מקצוע. אף המומחה מטעמו של עשה כן. בנסיבות אלה, דין תביעת התובע להכרה במחלת ה ריאות כמחלת מקצוע - להידחות.

סוף דבר:

24. על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לגרסת התובע, כפי שעלתה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה. בנוסף, לא הוצגה בפנינו מחלת מקצוע ספציפית, המפורטת בתקנות והמבססת את טענת התובע להיותה של מחלתו מחלת מקצוע. לפיכך, התביעה נדחית כבר בשלב זה.

25. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, (03 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. מעסיקים מר חיים הופר

תומר סילורה, שופט


מעורבים
תובע: כאלד אשתייה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: