ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב אבשלום נגד המוסד לביטוח לאומי :

30 מאי 2018

לפני:

כבוד השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) גב' ענבל רוור

התובע
יעקב אבשלום
ע"י ב"כ: עו"ד אבו ורדה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רטר

פסק דין

1. מונחת לפנינו תביעה להכרה באירוע שארע לתובע ביום 11.4.2016 (להלן – יום האירוע) כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי).
הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 31.8.2016, בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי חריג שארע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 11.4.2016, האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה, אפילו הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה דנן.

העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולות מחומר הראיות הן:

2. התובע יליד 1961 עובד בחברת החשמל מזה למעלה מ- 20 שנה, בהיקף של משרה מלאה.
שעות העבודה בחברה הן משעה 06:00 ועד השעה 18:00.

3. במועדים הרלוונטיים לתביעה, התובע עבד באינסטלטור בתחנת הכח חגית.
4. התובע מגיע למקום העבודה באמצעות הסעות מסודרות של חברת החשמל. ההסעה אוספת את התובע מנקודת איסוף קבועה בסמוך לביתו.

5. נהג ההסעות אינו עובד של חברת החשמל, אלא עובד או קבלן משנה של חברת ההסעות.

6. אין נהג קבוע להסעה האוספת את התובע. כמות העובדים הנוסעים על ההסעה, סוג הרכב וזהות הנהג משתנה מיום ליום בהתאם לסידור העבודה באתר.

7. לטענת התובע, ביום 11.4.2016 הוא יצא מביתו בסביבות השעה 6:00 בבוקר והמתין להסעה בנקודת האיסוף הקבועה ברח' צה"ל בנשר. לאחר המתנה של עשר דקות ומשעה שההסעה בוששה להגיע, התובע החל לרדת בהליכה לכביש הראשי ברגל, לכיוון תחנת האוטובוס על מנת לנסוע לעבודה באמצעות תחבורה ציבורית או ב"טרמפ" של הסעות חברת החשמל. לאחר הליכה ממושכת של מספר דקות לכיוון תחנת האוטובוס, התקשר אליו, מר אדמונד אבוקרט, עובד חברת החשמל שהיה על ההסעה . מר אבוקרט הודיע לו שההסעה הגיעה אל נקודת האיסוף ושאל איפה הוא נמצא. התובע עדכן את מר אבוקרט בנוגע למיקומו וביקש שההסעה תתקדם לכיוונו, אך הנהג סירב. כתוצאה מסירובו של הנהג להתקדם לכיוון התובע, התפתח ויכוח חריף בין התובע לבין הנהג שנמשך מספר דקות והגיע לטונים גבוהים ולצעקות. עקב סירובו של הנהג להתקדם לעברו, התובע נאלץ לחזור על עקביו לנקודת האיסוף תוך טיפוס בעליה תלולה של מאות מטרים. התובע הגיע באפיסת כוחות להסעה וכשהתיישב בכיסא חש בכאבים בחזה. עוד טען התובע, כי כשעלה להסעה, לא היה לו כוח להמשיך את הויכוח והוא אמר לנהג שהיה צריך לאסוף אותו מלמטה ולחסוך לו את כל הסיפור.

8. כשהתובע הגיע לאתר של חברת החשמל בסביבות השעה 07:00 הוא חש בכאבים לוחצים בבית החזה בעוצמה גבוהה.
התובע פונה מהאתר באמצעות ניידת טיפול נמרץ לבי"ח כרמל בחיפה, שם אובחן אצלו אוטם בשריר הלב.
התובע עבר צנתור ושוחרר לביתו ביום 14.4.2016 להמשך מעקב רפואי.
9. הודעה על תאונת עבודה נמסרה לחברת החשמל ביום 1.5.2016 (נ/1). התובע תיאר את התאונה כך: "בבוקר התאונה היה ויכוח סוער עם ההסעות וכשירדתי מההסעה הרגשתי כאב חד בחזה".

10. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעמו של מר אדמונד אבוקרט וכן הביא לעדות מטעמו את מר סלווה כץ, נהג ההסעה במועד התאונה הנטענת. התובע ומר אבוקרט נחקרו בפנינו בחקירה נגדית ומר כץ נחקר בפנינו בחקירה ראשית ונגדית. בתום דיון ההוכחות, ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

11. כאשר מדובר בפגיעה בעבודה שנגרמה בשל אוטם בשריר הלב, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית אשר בסופו של דבר- כך ברוב המקרים- וללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם בשריר הלב. לעתים ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (זרז trigger), לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע [עב"ל 481/99 המל"ל - מכלוביץ, פד"ע לח 461 (16.01.2003)].
היינו, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" היכול למצוא ביטויו ב"דחק נפשי בלתי רגיל" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה, ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב.

הפסיקה דנה בשאלה מתי יוכר אירוע בעבודתו של נפגע כ"אירוע חריג" וכדלקמן:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:
ראשית- שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית- על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן.
שלישית- על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית- משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

[עב"ל (ארצי) 27356-04-13 גוטדינר - המל''ל (ניתן ביום 10.04.2014); וההפניות שם].

12. בהתייחס לאופן הבחינה אם האירוע שהתרחש הוא בבחינת אירוע חריג אם לאו, נפסק:

"הלכה היא שבוחנים אירוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על-פי מבחן אובייקטיבי- יש להוכיח שהיה כלל אירוע, שבעיני המבוטח, יכול להיחשב כאירוע חריג. ראה עב"ל 458/99 פלבסקי - המל''ל [עבודה ארצי, כרך לג (58), 31] ובו נאמרו לעניין זה הדברים הבאים:
"ד. אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.
ה. משאין בית-הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה'.

[ראו: עב"ל (ארצי) 22752-12-12 בללי - המל''ל (ניתן ביום 2.09.2014); וההפניות שם].

13. נקדים ונאמר כי לא נתנו אמון בגרסת התובע לפיה ביום 11.4.2016 התגלע ויכוח חריף בינו לבין מר כץ, נהג ההסעה וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.
ראשית, התובע טען שהתנהל ויכוח חריף בינו לבין מר כץ, נהג ההסעות ואולם מר כץ, נהג ההסעה, העיד שהוא כלל לא דיבר עם התובע (עמ' 15 ש' 24-27, עמ' 16 ש' 9-12 לפרוטוקול). עדותו של נהג ההסעה ולפיה השיחה לא התנהלה בינו לבין התובע נתמכת גם בעדות התובע בסעיף 14 לתצהיר ולפיה "אף אחד לא שמע את השני, שכן מר אבוקרט החזיק את הנייד ושיתף שיחה עם הנהג". בנוסף, התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי כשעלה להסעה הוא לא דיבר בכלל עם הנהג (עמ' 8 ש' 30-31, עמ' 9 ש'23-27 לפרוטוקול). גם מר אבוק רט העיד בחקירתו הנגדית שהתובע נכנס להסעה והתיישב מבלי להחליף דברים עם הנהג (עמ' 13 ש' 4-8 לפרוטוקול). מעבר לעובדה שעדות התובע ולפיה לא אמר לנהג דבר כשנכנס למיניבוס סותרת את עדותו בתצהיר ולפיה הוא אמר לנהג שהוא היה צריך לאסוף אותו מלמטה (סעיף 15 לתצהיר), הדעת נותנת כי ככל שהתנהל ויכוח חריף וקולני בין התובע ולבין הנהג, לפני מספר דקות, התובע היה מתייחס לויכוח בעת כניסתו לרכב.
לא מצאנו ממש בטענת ב"כ התובע בסיכומיו ולפיה הנהג חשש מאחריות או מאשמה ולפיכך לא העיד אמת בנוגע לויכוח שהתנהל בינו לבין התובע. מר כץ מסר בזמנו את גרסתו לגורמים שפנו אליו מטעם המל"ל, גרסה שתאמה את עדותו לפנינו והוא התייצב לעדות בבית הדין מרצונו לבקשת ב"כ התובע וזאת אף מבלי שהוצאה לו הזמנה לעדות.
שנית, לטענת התובע, ההתרגזות החריגה שחוללה את אוטם שריר הלב נבעה מכך שמר כץ לא הסכים להתקדם לכיוונו על מנת לחסוך לו את הדרך חזרה לנקודת האיסוף (סעיפים 13-14 לתצהיר התובע), בעוד שמעדותם של הנהג ושל מר אבוקרט עולה כי לאחר שיחה קצרה בין הנהג לבין התובע, או בין הנהג לבין מר אבוקרט, הנהג השתכנע שהתובע נמצא על הדרך והתקדם לעברו של התובע (חקירתו הנגדית של מר אבוקרט בעמ' 13 ש' 1-3 לפרוטוקול; חקירתו הראשית של מר כץ בעמ' 15, ש' 28-29, עמ' 16 ש' 3-5 לפרוטוקול; וראו גם חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 8 ש' 30-31 לפרוטוקול במסגרתה הודה כי הנהג התקדם ובא לאסוף אותו).
שלישית, המרחק של התובע מנקודת האיסוף היה קצר, בין חצי ק"מ לק"מ, וההסעה הגיעה לתובע בתוך מספר שניות מתום השיחה (חקירתו הנגדית של מר אבוקרט בעמ' 14 ש' 1-5 לפרוטוקול), כשהתובע מחכה באותה נקודה ליד הסופר (חקירתו הנגדית של הנהג בעמ' 16 ש' 4-5, 14-16 לפרוטוקול) כך שהתובע לא נדרש לעילה תלולה וממושכת או למאמץ פיזי חריג כטענתו המאוחרת במסגרת הליך זה. בהקשר זה נציין כי מר אבוקרט אישר בחקירתו הנגדית שהתובע התקדם כדי לקנות עיתון (עמ' 13 ש' 16-17, 2 1-24 לפרוטוקול) באופן המתיישב עם עדות הנהג ולפיה התובע המתין בסופר.
לכך יש להוסיף כי בכל המסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע, התובע לא מזכיר את הויכוח החריף עם הנהג או את המאמץ הפיזי בעקבות העליה התלולה לרבות בביקור אצל רופאת משפחה, ד"ר ברגמן סירה סבטלנה מיום 27.4.2016 (נ/2).

14. לנוכח כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודה.

15. כמקובל בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ח, (30 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ענבל רוור
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אברהם פרקש
נציג עובדים


מעורבים
תובע: יעקב אבשלום
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: