ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לטיפה וותד נגד מדינת ישראל :

בפני
כבוד השופט הבכיר זכריה ימיני

תובעים
לטיפה וותד

נגד

נתבעים
מדינת ישראל

פסק-דין

בקשה לביטול צו סילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור מס' 0520 שניתן ביום 26.11.17 על פי חוק מקרקעי ציבור ( פינוי קרקע), תשמ"א-1981 לגבי מגרש מס' 48 המצוי בגוש 9082 חלקה 51 בכפר-קאסם.

כללי:
בעלי הדין:
המבקשת, גב' לטיפה וותד, היא אזרחית ישראלית ותושבת העיר כפר-קאסם.

רשות מקרקעי ישראל היא רשות אשר הוקמה על פי דין לטפל במקרקעין השייכים למדינה, לרשות הפיתוח, לקרן קיימת בישראל ובמקרקעי ציבור במדינת ישראל.

מערכת היחסים בין הצדדים:
בשנת 2007 זכתה המבקשת במכרז שפרסמה המשיבה לרכישת זכויות בחלקת קרקע בגוש 9082 חלק 51 המהווה מגרש תכנוני מס' 48 בתב"ע ק/7/1 בעיר כפר-קאסם ( להלן-"המגרש"). מאחר והמבקשת לא שילמה את התמורה לה התחייבה בהצעתה במכרז, זכייתה בוטלה.

בשנת 2011 פלשה המבקשת למגרש והחלה לבנות עליו בניין מגורים. ביום 5.7.11 עם גילוי הפלישה הוצא נגד המבקשת צו לסילוק ידיה מהמגרש ולפינויו. המבקשת הגישה בקשה לביטול הצו, ובקשתה התבררה בתיק אז' 12620-10-11. ביום 11.10.11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה כדלקמן:
"לאור המלצת בית המשפט ומבלי לפגוע בכל טענה וזכות הגענו לכלל הסדר כדלקמן:
א. מוסכם כי המבקשת או מי מטעמה יפנו את המקרקעין – גוש 9082 חלקה 51 בכפר קאסם ( להלן: "המקרקעין") – באופן מידי ולא יאוחר מיום 12.10.11 שעה 15:00.
ב מוסכם כי המבקשת תסלק עד מחר 12.10.11 שעה 15:00 את המיטלטלין שלה המצויים במקרקעין ואת הפיגומים וחומרי הבניין וכלי העבודה הניידים המצויים במקרקעין.
ג. מוסכם כי ממועד מתן תוקף להסכמת הצדדים יאסר על המבקשת או מי מטעמה להיכנס למקרקעין.
ד. עוד מוסכם כי המבקשת תהרוס את הבנייה אשר בוצעה במקרקעין, כולל הרצפה, עד ליום 23.11.11 כבקשת המשיב או עד ליום 11.12.11 כבקשת ב"כ המבקשת, ונוכח הפערים במבוקש אנו מסמיכים את בית המשפט להכריע בטווח המועדים הנ"ל.
ה. מוסכם כי החל מהמועד שיקבע בית המשפט להריסה, כאמור בסעיף ד' לעיל, וככל שהמבקשת לא תהרוס בעצמה את הבנייה כאמור, יעמוד צו הסילוק יד והפינוי מיום 5.7.11 על כנו והמשיב יהיה רשאי לבצע את ההריסה בעצמו בהתאם לדין.
ו. בית המשפט מתבקש לתת תוקף שיפוטי מחייב להסכמת הצדדים, בלי פסיקת צו להוצאות, במסגרת התיק העיקרי.

ביום 1..10.11 נתן בית המשפט להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין, וקבע כדלקמן:
"1. אני נותן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.
2. בהתייחס לסעיף ד' דלעיל, מובהר בזאת, כי המבקשת תהרוס
את הבנייה עד ליום 6.12.11 שעה 12:00.
3. ..."

לאחר מתן פסק הדין בתיק אז' 12620-10-11, הגישה המבקשת עתירה מנהלית נגד המשיבה בתיק עת"מ 48616-11-11, בה עתרה לבית המשפט ליתן צו הצהרתי כי זכייתה במכרז משנת 2007 לרכישת המגרש עדיין בתוקף, למרות שלא שילמה את התמורה עבור המגרש, ולהאריך לה את המועד לביצוע פסק הדין של בית משפט השלום. מפרוטוקול הדין בעתירה המנהלית הנ"ל עולה שבית המשפט המליץ למבקשת לחזור בה מעתירתה, ואכן המבקשת חזרה בה מעתירתה. בפסק הדין נתן בית המשפט המנהלי למבקשת ארכה לביצוע ההריסה עד ליום 1.1.12, והבהיר שפסק הדין בעתירה המנהלית אינו משנה במאומה את פסק הדין של בית משפט השלום בתיק אז' 12620-10-11, למעט מועד ביצוע צו ההריסה.

ביום 26.7.11 ערך מפקח של המשיבה ביקור במגרש ומצא שהמגרש פנוי לאחר הפלישה הקודמת.

ביום 26.11.17 ביצע מפקח מטעם המשיבה ביקור במגרש וגילה כי החלה בנייה ראשונית של יציקת רצפה ועמודים. עם גילוי הפלישה, נחתם בו ביום צו סילוק יד מס' 0520 (להלן-"צו הסילוק") לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור ( פינוי קרקע), התשמ"א-1981 ( להלן-"החוק"). הצו נרשם כנגד כל מחזיק בקרקע, משום שלטענת המשיבה לא היה ידוע לה באותו שלב מי הוא הפולש.

צו הסילוק הודבק במגרש ביום 27.7.11

בהתאם לרשום על גבי צו הסילוק, היה על הפולש לפנות את המגרש תוך 30 יום ממועד המסירה. בהתאם לסעיף 5 ב' לחוק היה על הפולש לפנות לבית המשפט השלום בתוך התקופה האמורה, כדי להוכיח את זכותו במקרקעין. פנייה כזו לבית המשפט לא בוצעה, ועל כן, בחלוף 30 הימים שנקבעו בצו לפינוי עצמי, הועבר הצו לביצוע כפי שמחייב סעיף 5( א) לחוק לבצעו תוך 60 ימים לאחר חלוף התקופה שנקבע לפינוי.

ביום 28.12.17 פנה ב"כ המבקשת במכתב למנהל המרחב במשיבה וטען טענות נגד הוצאת הצו, והן: המבקשת מתגוררת במגרש מזה 3 שנים, המבקשת נענתה למכרז שפורסם על המגרש, וצו הסילוק בטל עקב חוסר סמכות.

ביום 3.1.18 שלח מנהל המרחב במשיבה לב"כ המבקשת את תשובתו, בה כתב כי הממונה הוסמך כדין, למבקשת אין טענה לזכות במקרקעין, הנספח שצורף למכתב מתייחס למכרז מלפני למעלה מ-10 שנים, וקיימים הליכים משפטיים הנוגעים למקרקעין. לעניין סמכותו של הממונה לא נימקה המשיבה טענתה זו.

הייתה התכתבות נוספת בין הצדדים ביום 8.1.18 וביום 14.1.18, אשר ביניהם הגישה המבקשת את בקשתה לבית המשפט.

טענות צדדים:
טוענת המבקשת בבקשתה שיש לבטל את צו הסילוק מהסיבות כדלקמן:

  1. במסגרת מכרז נוסף בשנת 2017 לשיווק המגרש הגישה המבקשת הצעה לרכישת המכרז עוד לפני שהוצא הצו הסילוק;
  2. צו הסילוק בטל מעיקרו מכיוון שהצו הוצא לאחר התקופה הקבועה בחוק, מנהל המרחב אינו יכול להיות ממונה אלא הוא זקוק לכתב הסמכה ממנהל הרשות, מי שהוסמך בחוק להוצאת צו סילוק הם מנהל הרשות או מנהל מחוז ברשות והם אינם רשאים להסמיך את מנהל מרחב השמירה בפועל להוציא צו סילוק, והיפנה ל-רע"פ 6034/99 לימור כהן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד נד(1) 438;
  3. למשיבה לא עומדת חזקת התקינות של המעשה המנהלי;

בתגובה לבקשה לסילוק הצו טענה המשיבה שיש לדחות את הבקשה מהסיבות כדלקמן:

  1. בביקורת שנערכה בחודש יולי 2017 היו המקרקעין פנויים, כל שאין כל חריגה במועדים הקובעים בחוק, ומדובר בפלישה טרייה;
  2. למבקשת ניתנה הזדמנות לטעון את טענותיה, וראיה לכך היא חליפת המכתבים בין ב"כ המבקשת לבין המשיבה;
  3. מאזן הנוחות נוטה במפורש לטובת הציבור ולא לטובת המבקשת;
  4. בשנת 2006 פורסם מכרז לשיווק המגרש והמבקשת הוכרזה כזוכה, אך לא שילמה את המורה וזכייתה בוטלה. לאחר שהמגרש היה פנוי, פורסם בשנת 2017 מכרז חדש לשיווק המגרש, אלא שמכרז זה בוטל לאחר גילוי הפלישה.

העדויות:
מטעם המבקשת העידו העדים כדלקמן:
1) המבקשת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי היא ילידת שנת 1953 ופנסיונרית של משרד הבריאות. היא לא פינתה את המגרש מאז שנת 2011 למרות שהיה פסק דין כנגדה והיא מחזיקה בו ברציפות מאז. הרשות לא פנתה אליה לא בכתב ולא בעל פה לסילוק ידה מהמגרש, אין אדם אחר שיש לו זכויות במגרש, וכי הבית שבנוי על המגרש הוא ביתה היחיד.
המבקשת נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי צילום האוויר שצורף לתיק המוצגים לא צילמה ואינה יודעת מי צילם אותו; אין לה להראות חשבונות מים וחשבונות חשמל של הבית שלטענתה בנוי על המגרש ושלטענתה היא מתגוררת בו; בעלה ונכדתה ובן נוסף מתגוררים עמה בבית הבנוי על המגרש; יש שכנה בשם פטמה שבאה לשתות בביתה תה; התחילה לבנות בשנת 2012, אך לא יודעת אם יש לה היתר בנייה; טוענת שהמגרש שצולם בחודש יולי 2017 אינו המגרש שלה, כי בשנת 2017 היה שם בית, אך אינה יכולה להציג תמונה של המגרש עם הבית; היא הגיעה לכפר קאסם בשנת 1993 ותחילה גרה בשכירות; הבן שלה בונה בקומה השנייה, אך הבית שלה עדיין לא גמור. (כאן נשאלת השאלה אם הבית שלה עדיין לא גמור, כיצד התגוררה בו עם בעלה וילדיה?); לא היה לה הסבר של ממש מדוע בעלה לא הגיש הצעה למכרז.

2) מר מוחמד וותד, בנה של המבקשת, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא בנה הביולוגי של המבקש, הוא יליד שנת 1986, ומאז שנולד הוא חי עם אמו ואביו באותו בית שלא הסתיימה בנייתו ( כבר עתה אציין שדבריו אלו עומדים בסתירה לעדות אמו המבקשת שהיא הגיעה לכפר-קאסם בשנת 1993 ); הוא לא פינה את המגרש בשנת 2011 למרות שהיה פסק דין לפינוי נגד אמו ושמחזיקה בו ברציפות מאז.
מר וותד נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי אמו החלה לבנות את הבניין מאז שאמו זכתה במכרז בשנת 2011-2012. ( כבר עתה אציין שדבריו אלו עומדים בסתירה לאמור בתצהירו שהוא מתגורר בבית שבמגרש מאז שנולד בשנת 1986 ); לא הביא קבלות ותשריטים על התחלת הבנייה מכיוון שלא ביקש זאת ממנו; באשר לתצלום שהוצג בפניו מחודש יולי 2017 אמר שלא מדובר במגרש, ואם מדובר במגרש, אזי התצלום מתאר מצב קודם; לא יכול להביא תמונות משנת 2011 ואילך על מנת להראות שהבנייה החלה בשנת 2011; אמו המבקשת משלמת מים וחשמל; לא הביא קבלות על תשלום מים וחשמל כי המשיבה לא ביקשה; יכול להביא את ראש העיירה שיעיד שהבית של אמו המבקשת; בגין הבנייה הוועדה עצמה קנסה את אמו המבקשת בקנס דרך העירייה והם שילמו אותו דרך בית משפט. (כבר עתה אציין כי מדבריו אלו של העד ניתן ללמוד שהוגש נגד המבקשת כתב אישום בגין בנייה ללא היתר, אך העתק התיק הפלילי לא הוגש, למרות שממנו ניתן ללמוד מתי החלה הבנייה);

מטעם המשיבה העידו העדים כדלקמן:
1) מר מוט אסיף, מפקח מטעם המשיבה, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על ההיסטוריה של המגרש משנת 2011, כפי שתואר לעיל. מר אסיף הוסיף והצהיר כי בביקור שנערך במגרש ביום 25.6.15 התברר שהמגרש פנוי וריק ונותרה בו פסולת בניין. בביקור שנערך במגרש ביום 26.7.17 התברר שהמגרש ריק. בביקור שנערך במגרש ביום 26.11.17 ביקר במגרש וגילה התחלת בנייה ראשונית של יציקת רצפה ועמודים. מר אסיף צירף לתצהירו העתק מדו"ח הפיקוח בצירוף תמונות המגרש ותצלומי אוויר משנים קודמות. לאחר גילוי הפלישה הוצא צו הסילוק, ולאחר שהמבקשת לא פינתה את המגרש בתוך 30 יום, הועבר הצו לביצוע. לאחר העברת הצו לביצוע, שלח ב"כ המבקשת מכתבים למשיבה, ושטח את טענות המבקשת נגד צו הפינוי, וקיבל תשובות על השגותיו אלו.
מר אסיף נחקר חקירה שכנגד והעיד כי הוא מפקח בכפר קאסם החל משנת 2010-2011, וכי בפינוי הקודם טיפל מפקח אחר, וידוע לו על הפינוי הקודם מקריאה בדו"חות וחלק מבדיקה שלו; הוא קיבל את השטח לאחריותו לאחר שבוצעה ההריסה; לאחר ההריסה היו שם מכולות לאחסנה, אך הן פונו לאחר שהחל בהליך של הגשת תביעה; כשהגיע למגרש כמעט אף פעם לא היו אנשים בשטח; בעת שהגיע להדביק את הצו במגרש לא ידע על כך שהמבקשת מחזיקה בשטח, ולכן הדביק אותו בשטח המגרש; לא צירף דו"חות ביקורים, מכיוון שמי שמחליט מה לצרף הוא היועץ המשפטי; הבנייה שנבנתה ללא היתר נמצאת בגבולות המגרש; הוגשו 2 תמונות של המגרש עם הבנייה, שסומנו נ/1 ו- נ/2, והוא צילם אותן, שכן הוא מצלם עשרות תמונות ביום, והוא צילם אותן יומיים לפני מתן עדותו לבקשת הממונים עליו; בעת שפתח את הצו ביום 26.11.17 היה הבניין בשלב של בניית יסודות; לאחר שגילה את הפלישה פתח תיק והגיש תלונה במשטרת קדמה ללא שם פולש, לאחר מכן הגיש את התיק לממונה עליו וליועץ המשפטי את התיק לבדיקה, מחלקת תכנון בדקה את הנתונים שאכן הם נכונים ומתאימים למועדים, הכינו לו תשריט, הוציאו את הצו, חתמו עליו, והוא ניגש להדביק את הצו במגרש; הוא לא נשאל שאלות על החומר שהיה בתיק, והגיע לאחר מספר ימים לקחת את הצו.

2) גב' דינה הרוש ממחלקת תכנון של המשיבה. תצהיר של גב' הרוש החליף בהסכמה את תצהירו של מר שי דולב ממחלקת תכנון של המשיבה, אשר לא היה יכול להתייצב למתן עדות. תצהירה של גב' הרוש מסתמך כולו על מסמכים שצורפו לתצהירה, בה היא מתארת את הליכי המכרז משנת 2006, ביטול זכיית המבקשת עקב אי תשלום התמורה, הפלישה וההליכים נגד המבקשת משנת 2011. כן הצהיר גב' הרוש שלאחר שהתברר בחודש יוני 2017 שהמגרש פונה והוא פנוי, הוצא המגרש למכרז נוסף. לאחר שהתגלתה הפלישה החדשה, בוטל המכרז למגרש לאור הוראות סעיף 2 ה' לחוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 הקובע כי הרשות לא תקצה מקרקעין המוחזקים שלא כדין, אלא בנסיבות מיוחדות ולפי החלטת מנהל הרשות ובאישור היועץ המשפטי לממשלה. גב' הרוש צירפה פרוטוקול וועדת מכרזים בה נכתב כי הצעתה של המבקשת במכרז משנת 2017 נפסלה משום שצירפה העתק של ערבות בנקאית ולא ערבות בנקאית מקורית.
גב' הרוש נחקרה חקירה שכנגד בה העידה כי היא מעולם לא ביקרה במגרש, הליכי המכרז ידועים לה אם כי לא טיפלה בהם. היא לא קיבלה כל החלטה בתיק.
בחקירה הנגדית העידה גב' הרוש כי היא נמצאת בצוות של מקדמי עסקאות ואת המידע מעביר להם ראש הצוות.

לאחר שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם.

דיון ומסקנות:
האם פינתה המבקשת את המגרש לאחר פסקי הדין משנת 2011?
קיימת מחלוקת בין הצדדים האם המבקשת פינתה את המגרש לאחר ההליכים משנת 2011, או שמא המשיכה להחזיק בו מאז 2011 ועד להוצאת צו הסילוק. המבקשת טוענת כי לא פינתה את המגרש לאחר ההליכים משנת 2011 ואילך, ואילו המשיבה טוענת שהמבקשת אכן פינתה את המגרש לאחר ההליכים בשנת 2011. המבקשת מבקשת לבסס טענתה על עדותה ועל עדות בנה מוחמד, שבחקירתה הנגדית היא קוראת לו בשם החיבה " חמודי", ואילו המשיבה מבקשת לבסס טענתה על עדותו של המפקח אסיף ועל תצלומי אוויר.

סבור אני שיש להעדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת המבקשת מהסיבות כדלקמן:

  1. על עדויות המבקשת ובנה מוחמד חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [ נוסח חדש]. המבקשת לא הביאה כל ראיה מדוע להסתמך על עדותה ועל עדות בנה מוחמד. כפי שיפורט להלן, המבקשת יכולה הייתה להביא ראיות שלא הביאה אותן, על מנת לתמוך בגרסתה, דבר המעצים את הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות;
  2. המבקשת לא הביאה ראיות שיכולות היו לתמוך בגרסתה, כגון: קבלות על תשלום ארנונה, מים, חשמל וגז, בעלה של המבקשת לא העיד בבית המשפט למרות שהיה נוכח בדיונים ובישיבת ההוכחות ( ראה הערה בעמ' 13 לפרוטוקול שורה 24) ולמרות שהמבקשת העידה שהוא מתגורר עמה בבית; המבקשת לא הביאה שכנים להעיד שהיא אכן מתגוררת במגרש מאז שנת 2011 ולא פינתה אותו מאז, ובמיוחד לא את העידה פטמה שלטענתה מגיעה לשתות איתה תה בביתה, המבקשת לא הביאה את ראש העיר כפר-קאסם להעיד שהיא אכן מתגוררת במגרש מאז שנת 2011 למרות שבנה מוחמד העיד שראש העיר יכול להעיד על טענתה זו של המבקש, המבקשת לא הגישה לבית המשפט את מסמכי התביעות שהוגשו כנגדה בגין הבנייה, מהם היה יכול בית המשפט ללמוד מתי החלה הבנייה במגרש. מחדל זה פועל כנגד המבקשת, שכן חזקה על בעל שלא ימנע מבית המשפט עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביא עדות זו, משמע שהעדות היא כנגדו. ראה לענין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385;
  3. אילו היו המבקשת ומשפחתה מתגוררים במגרש ובבית שלטענתה היה בנוי על המגרש, לא מן הנמנע שהיו להם תמונות שצולמו במסגרת אירועים משפחתיים, אשר היו יכולים להגישן לבית המשפט;
  4. אילו הייתה המבקשת מתגוררת בבית במגרש, מן הסתם היו נשלחים אליה מכתבים ממוסדות שונים, כולל ביטוח לאומי ותשלומי פנסיה. המבקשת לא הגישה לבית המשפט אף מכתב שנשלח אליה לכתובתה שבמגרש;
  5. על פי תקנות סדר הדין האזרחי יש לכתוב בכתב התביעה את כתובתו של התובע. כאשר מעיינים בבקשה נוכחים לדעת שבכותרת לבקשה לא רשומה כתובת המבקשת אלא רק כתובת משרדו של בא כוחה;
  6. מר אסיף ביקר במגרש, ולא הסתפק ברישום דו"חות, אלא צירף לדו"חות שלו תצלומי אוויר. מתצלומי האוויר ניתן לראות כי בשנים 2012, 2014, ו-2017 המגרש פנוי ואין בו כל בנייה וחפץ. אמנם כשנתיים לפני הוצאת צו הסילוק הונחו קונטיינרים להחסנה במגרש, אך אלו פונו עם תחילת ההליך להגשת תביעה לפינוי. צילומי האוויר, שהינם עדות אובייקטיבית אותנטית, תומכים תמיכה מלאה בעדותו של מר אסיף;
  7. המשיבה הגישה את מוצגים נ/1 ו-נ/2. כל מי שיש לו ניסיון בהליכי תכנון ובנייה יכול לזהות על נקלה שמדובר בבנייה חדשה לחלוטין, שנבנתה לפני מספר חודשים, וכי הליכי הבנייה נמשכים. די להסתכל עם ערמת חומר הבנייה הלבן שמצוי במוצגים אלו, על חביות הסיד, על שקי המלט, והעובדה שבערמה של החומר הלבן אין צמחיה אשר יכולה להעיד שערמה זו הונחה לפני זמן רב.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהמבקשת אכן פינתה את המגרש בשנת 2012 על פי פסקי הדין שניתנו כנגדה, והיא פלשה למגרש בין יום 26.7.17 לבין יום 26.11.17.

האם הצו הוצא כדין?
המועדים להוצאת צו הסילוק:
סעיף 4( א) לחוק קובע כי:
"תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו."
מאחר ומהראיות עולה שמשנת 2012 ועד 2017 היה המגרש פנוי עד ליום 26.7.17, הגילוי של הפלישה היה 26.11.17 והצו הוצא ביום 26.11.17, אזי הוצאת צו הסילוק עומדת במועדים הקבועים בסעיף 4( א) לחוק.

הדבקת הצו:
בהתאם לעדותו של מר אסיף, בעת גילוי הפלישה ביום 26.11.17 לא הייתה זהותו של הפולש, ולכן הדביק את צו הסילוק על המקרקעין. בכך פעל מר אסיף בהתאם להוראות סעיף 4( ב)(1) לחוק הקובע כי:
"תפס את מקרקעי הציבור אדם שלדעת הממונה לא ניתן לקבוע את זהותו או לאתרו, תהא מסירת הצו לתופס בדרך של הדבקתו במקום הנראה לעין במקרקעי הציבור; בשעת ההדבקה, יירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה."

מאחר והממונה מקבל את המידע מדין וחשבון של פקח שביקר במקום, ומאחר והמידע שעמד בפני הממונה הוא שלא ידוע מי החזיק במגרש בכת הפלישה, רשאי היה הממונה להחליט שמסירת הצו תהיה בדרך של הדבקתו במגרש.

המגרש הוא מקרקעי ציבור:
סעיף 1 לחוק מגדיר " מקרקעי ציבור" כמקרקעין כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, ומקרקעין של רשות מקומית.

סעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל קובע כי מקרקעי ישראל הם המקרקעים של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל. המשיבה צירפה נסח רישום של המגרש ממנו עולה כי הזכויות הבעלות במגרש רשומה על שם מדינת ישראל. על כן המגרש הינו בגדר מקרקעי ציבור, וניתן לפעול לסילוק פולשים על פי החוק.

הממונה:
הממונה אליו מתייחס סעיף 4( א) לחוק מוגדר בסעיף 1 לחוק. במקרה שבפנינו הוצא הצו על ידי המשיבה, ולכן אתייחס לחלק ההגדרה המתייחס להוצאת צו הסילוק על ידי המשיבה.

סעיף 1 לחוק מגדיר " ממונה" לצורך חוק זה כדלקמן:

'(1) לענין חוק זה, למעט סעיפים 4 ו-4א –
(א) לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות או מנהל מחוז של הרשות;
(ב) .......
(2) לענין סעיף 4 –
(תיקון מס'
(תיקון מס'
(א) לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות, והוא רשאי להסמיך מנהל מרחב של הרשות, כל אחד מאלה יחד עם היועץ המשפטי של הרשות או של מרחב של הרשות ....

מי שחתם על צו הסילוק הוא מר עמית גילת מנהל מרחב ת"א מרכז ( בפועל) חטיבת שמירת הקרקע במשיבה יחד עם עו"ד רונן בר היועץ המשפט של מרחב תל אביב מרכז בחטיבת שמירת הקרקע במשיבה.

על מנת להוכיח את סמכותו של מר גילת ועו"ד רונן בר לחתום על צו הסילוק, צירפה המשיבה את כתב ההסמכה של מר עמית גילת עליו חתם מר עדיאל שומרון מ"מ מנהל רשות מקרקעי ישראל מיום 30.6.15 שנוסחו כדלקמן:
"בתוקף סמכותי שבסעיף 1(2)( א) לחוק מקרקעי ציבור ( פינוי קרקע), התשמ"א-1981 הנני מסמיך בזה את מר עמית גילת מנהל מרחב תל-אביב מרכז חטיבת שמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל, כ"ממונה" לעניין הוצאת צווים לסילוק פולשים במקרקעי ישראל המצויים בתחום מרחב תל אביב מרכז.
הממונה יהיה רשאי לפעול, יחד עם היועץ המשפטי של המרחב, לעניין הוצאת צווים לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור לפי חוק מקרקעי ציבור המצויים בתחומי המרחב."

טוען ב"כ המבקשת כי על פי החוק, מי שמוסמך להסמיך מנהל מרחב ויועץ משפטי של מרחב הוא אך ורק מנהל הרשות ולא כל אחד אחר. לטענתו, יש לפרש הוראה זו כהוראה דווקנית, שרק הממונה על הרשות ולא ממלא מקומו הוא זה שרשאי להסמיך מנהל מרחב לחתום על צו סילוק פולשים, ואינו מוסמך למנות מנהל מרחב בפועל, שהוא זמני בתפקיד. מאחר וממלא מקום הרשות מינה את מנהל המרחב לחתום על צווי סילוק, משמע ב"כ המבקשת שלא עומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית של המעשה המנהלי, וממילא צו הסילוק בטל. ב"כ המבקשת הסתמך על רע"פ 6034/99 לימור כהן נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון, פ"ד נד(1) 438; ע"א 524/88 "פרי העמק" אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529, 559-560 (1991); רע"פ 5086/97 בן-חור נ. עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625 (1997); רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו. עורקבי, פ"ד מח(2) 397 (1994).

סבור אני שיש לדחות טענתו זו של ב"כ המבקשת על שתי שלוחותיה מהסיבות שיפורטו להלן.

מנהל הרשות:
בילקוט פרסומים 7089 מיום כ' באב התשע"ה, 5.8.15 עמ' 7812 פרסם שר האוצר משה כחלון הודעה שתוכנה כדלקמן:
"מינוי ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל
לפי חוק שירות המדינה ( מינויים), התשי"ט-1959
בתוקף סמכותי לפי סעיף 23 א לחוק שירות המדינה ובהתייעצות עם נציב שירות המדינה, אני מטיל על עדיאל שמרון, למלא את תפקיד ממלא מקום רשות מקרקעי ישראל, מיום י"א בתמוז התשע"ה (28 ביוני 2015) עד יום ט"ו בתשרי התשע"ו (28 בספטמבר 2015) או עד מינוי מנהל רשות מקרקעי ישראל של קבע, לפי המוקדם מביניהם."

סעיף 23 לחוק שרות המדינה ( מינויים), תשי"ט-1959 ( להלן-"חוק המינויים") קובע כדלקמן:
"למשרה מן המשרות המפורטות בתוספת השנייה לחוק זה לא יתמנה אדם אלא באישור הממשלה ובתנאים שתקבע; הממשלה רשאית להוסיף על רשימת המשרות שבתוספת השנייה ולגרוע ממנה."

התוספת השנייה לחוק המינויים כוללת את בעלי המשרה אליהם עליהם חלות הוראות סעיף 23. בסעיף 76 לתוספת השנייה נכללת:
"כל משרה שלגביה נקבע בחיקוק שנושאה יתמנה על ידי הממשלה, כל עוד לא הועברה סמכות המינוי לאחר לפי כל דין."

על פי הוראות סעיף 2( ב)(1) לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 ( בהתאם לתיקון משנת 2009) ראש הממשלה והשרים ימנו מנהל לרשות אשר יהיה עובד מדינה. על כן הוראות סעיף 23 לחוק המינויים חלות על מינוי מנהל הרשות.

סעיף 23 א' לחוק המינויים קובע כדלקמן:
"(א) בסעיף זה, "נושא משרה" – מי שנתמנה לפי סעיפים 12 או 23, או עובד מדינה שנתונה לו סמכות על פי חוק, שעליו להפעילה בעצמו.
(ב) נתפנתה משרתו של נושא משרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו או למלא את תפקידו, רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה (בסעיף זה – השר), בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.
(ג) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (ב) בתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופת הטלת התפקיד באופן זמני לא תעלה על שישה חודשים; ואולם רשאי השר, בהסכמת נציב השירות והיועץ המשפטי לממשלה, להודיע לממשלה על הארכת תקופת הטלת התפקיד באופן זמני מעבר לשישה חודשים כאמור, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וכל עוד מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור.
(ד) ....."

להוראות אלו יש להוסיף את הוראות סעיף 13 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 ( להלן-"חוק הפרשנות") הקובע כדלקמן:
"(א) מקום שניתנה סמכות למנות אדם, להסמיכו או להטיל עליו חובה - מותר לעשות כן בנקיבת שמו או בנקיבת שם משרתו.
(ב) מינוי אדם, הסמכתו או הטלת חובה עליו בנקיבת שם משרתו בלבד - משמעם מינוי, הסמכה או חיוב של מי שממלא את המשרה מזמן לזמן."

מנהל הרשות הוא עובד שנתמנה והוראות סעיף 23 לחוק המינויים חלות עליו, ועל פי החוק עליו להפעיל סמכותו בעצמו או להאציל אותה בעצמו למנהל מרחב וליועץ המשפטי במרחב. על כן הוראות סעיף 23 א' לחוק המינויים חלות על תפקידו של מנהל הרשות.

משפרסם שר האוצר את ההודעה מיום 28.6.15 על פי סעיף 23 א' לחוק המינויים, עומדת לו חזקת התקינות של המעשה המנהלי, ממנה ניתן ללמוד שנתפנתה משרתו של נושא המשרה או נבצר ממנו להשתמש בסמכותו. משילוב ההודעה הנ"ל של שר האוצר עם הוראות סעיף 23 א'(ב) עולה שעל מר שמרון הוטל למעשה למלא את תפקיד מנהל הרשות, וממילא כל סמכויות מנהל רשות מקרקעי ישראל עברו למר שמרון עם פרסום ההודעה הנ"ל של שר האוצר.

ההודעה הנ"ל של שר האוצר פורסמה ביום 28.6.15, וממועד זה שימש למעשה מר שמרון כמנהל הרשות. מר שמרון חתם על כתב ההסמכה של מחוז תל אביב מרכז לעניין החוק, כך שהסמכה זו הייתה בסמכות וברשות, ולא נפל בה כל פגם. ראה לעניין 23 א לחוק המינויים את פסה"ד ברע"א ( חי') 20696-05-17 עבדאללה גזמאוי נ. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-צפון השרון ( פורסם בנבו, 29.6.17).

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שמר שמרון היה מוסמך להסמיך את מנהל המרחב לחתום על צו הסילוק.

מנהל המרחב:
מכתב ההסמכה שהסמיך מר שמרון את מר גילת עולות שתי עובדות, והן: מינוי של מר גילת למנהל מרחב, ולא רק למנהל מרחב בפועל, והסמכתו לתפקיד " ממונה" לפי החוק. אמנם מר גילת חתם על צו הסילוק כמנהל מרחב בפועל, אך חותמת אינה מחליפה כתב הסמכה בו נאמר במפורש שמר גילת הוא מנהל מרחב. גם כאן עומדת חזקת תקינות המעשה המנהלי של מינוי מר גילת למנהל המרחב והסמכתו לתפקיד " ממונה" על פי החוק.

גם אם נלך לטענת המבקשת שמר גילת היה מנהל מרחב בפועל, שהוא מינוי זמני, ולא מנהל מרחב, שהוא תפקיד קבוע, אזי יש לדחות טענה זו בהתאם להוראות סעיף 13( ב) לחוק הפרשנות הקובע כי:
"מינוי אדם, הסמכתו או הטלת חובה עליו בנקיבת שם משרתו בלבד - משמעם מינוי, הסמכה או חיוב של מי שממלא את המשרה מזמן לזמן."
במקרה שבפנינו הייתה ההסמכה לא רק בשם אלא גם בנקיבת שם המשרה, ומשכך, כל מי כל עוד ממלא מר גילת את תפקיד מנהל המרחב, קיבל הוא ממנהל הרשות את ההסמכה לעניין החוק. כאשר המחוקק משמש במלים " מזמן לזמן", משמעה גם כאשר אדם ממלא את התפקיד באופן זמני, מוסמך הוא לקבל את הסמכויות המואצלות אליו גם אם הוא ממלא את התפקיד באופן זמני.

החוק בא לתת למדינה כלי יעיל ולא מסורבל להילחם בתופעת הפלישות למקרקעי ציבור, כמו שצו הריסה מינהלי של בנייה בלתי חוקית בא לתת כלי יעיל ומהיר למלחמה בתופעת הבנייה הבלתי חוקית. ב- רע"פ 6034/99 לימור כהן נ. יו"ר הוועדה המקומית, פ"ד נד(1) 438, 447, כתב ביהמ"ש העליון מפי כבוד השופט זמיר כדלקמן:
"אכן, במתן פירוש לסעיף 238א, יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית. בהתאם לכך, מן הראוי שלא לכרסם בתקופה שנקבעה בחוק לביצוע צו הריסה מינהלי, שהיא שלושים ימים מיום הגשת התצהיר ליושב-ראש הוועדה המקומית. תקופה של שלושים ימים לביצוע הצו אינה תקופה ארוכה, בהתחשב בסרבול הטבעי של גוף ציבורי כמו עירייה. לכן, קיצור ניכר של תקופה זאת עלול להוציא את צו ההריסה המינהלי מכלל שימוש, בניגוד לתכלית החוק."
סבור אני שהגישה להחלת החוק צריכה להיות אותה גישה לגבי החלת חוק התכנון והבנייה לעניין צו הריסה מנהלי, מכיוון ששתי הוראות החוקים הנ"ל באות להילחם בתופעות הרווחות בחברה על ידי מתן כלי מנהלי מהיר ( יחסית לבתי המשפט) להילחם בתופעות אלו.

סבור אני שגם קיים הבדל בין תפקיד מנהל הרשות לבין מנהל מרחב ברשות. מנהל הרשות הוא תפקיד המוטל על פי דין, וסעיף 2( ב)(1) לחוק רשות מקרקעי ישראל קובע את אופן מינוי מנהל הרשות. לגבי מנהל מרחב ברשות אין כל הוראה מיוחדת בחוק רשות מקרקעי ישראל כיצד הוא ממונה.

בנוסף לכל האמור לעיל, גם אם יש פגם בהסמכתו של מר גילת אין לפסול את הוצאת צו הסילוק בהסתמך על תורת הבטלות היחסית. ראה לעניין זה את פסה"ד בע"א ( חי') 20696-05-17 הנ"ל. את דוקטרינת הבטלות היחסית יש להחיל במיוחד במקרה הנדון בו המבקשת פולשת פעם אחר פעם למגרש ומבצעת בו בנייה שהיא לכאורה ללא היתר. דהיינו, המבקשת פונה לבית המשפט בחוסר תום לב משווע תוך שהיא מבצעת לכאורה עבירה על החוק ועבירות על חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

לאור האמור לעיל, סבור אני שמנהל המרחב היה מוסמך ליתן את צו הסילוק ולחתום עליו יחד עם היועץ המשפטי של המרחב.

זכות הטיעון:
בהתאם לסעיף 4( א) לחוק אחד התנאים להוצאת הצו הוא מתן הזדמנות לתופס לטעון טענותיו. לצורך מתן הזדמנות זו קבע המחוקק כי מתן הצו יכול ויהיה בתוך 6 חודשים מיום שהתברר לממונה כי התפיסה הייתה שלא כדין ולא יאוחר מ-36 חודשים מיום התפיסה. אך תנאי זה יכול להתבצע אך ורק לאחר שהתברר לממונה מי הוא תופס המקרקעין שלא כדין. אך כאשר לא ידוע מי תופס את המקרקעין שלא כדין, כפי שהיה במקרה שבפנינו, לא ניתן לקיים את התנאי של מתן הזדמנות לתופס לטעון טענותיו לפני מתן הצו.

במקרה שבפנינו ניתנה למבקשת, התופסת שלא כדין, את ההזדמנות לטעון טענותיה לאחר מתן הצו ולפני ביצוע הצו. סבור אני שבנסיבות אלו, למרות סד הזמנים הקצר של המשיבה שהיה ממועד הדבקת הצו ועד למועד הפינוי הקבוע בחוק, מילאה המשיבה את חובתה למתן למבקשת לטעון טענותיה מיד לאחר שהתבררה זהותה למשיבה.

המקרה שבפנינו מצביע על לקונה בסעיף 4 לחוק, והיא: מה הוא המועד של מתן הזדמנות לתופס המקרקעין לטעון טענותיו והמועד לביצוע הצו, במקרה שבעת מתן צו הסילוק לא הייתה ידועה לנותן צו הסילוק זהותו של התופס, אך זהותו של התופס התבררה לנותן הצו לאחר הדבקת צו הסילוק במקרקעין.

סיכום ביניים:
לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת המבקשת שצו הסילוק הינו בטל מעיקרו, ויש לקבוע שהצו הוצא כדין והוא שריר וקיים.

הליכי המכרז משנת 2017:
טוענת המבקשת כי היא הגישה הצעה למכרז השני שפרסמה המשיבה לגבי המגרש. סבור אני שאין להצעת המבקשת כל נפקות לעניין פסק הדין מהסיבות כדלקמן:
הצעתה של המבקשת נפסלה מכיוון שהגישה צילום ערבות בנקאית ולא ערבות בנקאית מקורי;
המשיבה ביטלה את המכרז השני לגבי המגרש לאור הוראות סעיף 2 ה' לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, הקובע כי הרשות לא תקצה מקרקעין המוחזקים שלא כדין, אלא בנסיבות מיוחדות ולפי החלטת מנהל הרשות ובאישור היועץ המשפטי לממשלה;
המבקשת פלשה למקרקעין שלא כדין והחלה לבצע בנייה לכאורה ללא היתר ובניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ובלי לקבל את הסכמת המשיבה, ולאחר שכבר פינו אותה פעם אחת מהמקרקעין והרסו את הבנייה שהחלה לבנות בעבר. התנהלות זו היא לכאורה בניגוד לדיני העונשין ובניגוד לחובת תום הלב המוטלת על המבקשת.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשת לבטל את הצו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור מספר 0520 שנעשה ביום 26.11.17 ביחס למגרש 48 המצוי בגוש 9082 חלקה 51, וקובע כי הצו הוצא כדין, והוא שריר וקיים.

אני מורה על ביטול צו העיכוב הזמני של צו הסילוק, ובהתאם להוראות סעיף 5( א) סיפא לחוק מקרקעי ציבור ( פינוי קרקע), תשמ"א-1981 המשיבה רשאית לבצע את צו הסילוק בתוך 60 יום ממתן פסק הדין.

על המבקשת לשלם למשיבה כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לטיפה וותד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: