ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי שמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני
כבוד הנשיא אלכס קוגן
נציג מעסיקים מר יעקב זיגדון
נציג עובדים מר סאבר שהאב

התובע:

אלי שמש
ע"י ב"כ עו"ד הדר שפוני (סיוע משפטי)

נגד

הנתבע:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית חיפה

פסק-דין

  1. תביעה זו עניינה ערעור על החלטת ועדת הרשות ( להלן: "הוועדה") מיום 5.3.2017 שניתנה בעניינו של מר אלי שמש ( להלן: "התובע") בהתאם לתקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). בהחלטה קבעה הוועדה, כי אין להפעיל תקנה 17 שכן הירידה בהכנסות התובע איננה כתוצאה מפגיעה בעבודה.
  2. ההחלטה ניתנה לאחר שעניינו של התובע הועבר לוועדה בעקבות פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 9/6/2016 במסגרת תיק ב"ל 7209-09-14 שנדון בפני כבוד השופט אסף הראל בו הסכימו הצדדים כדלקמן:

"1. עניינו של התובע יושב לוועדת הרשות לעניין תקנה 17 בהרכבה מיום 3.8.14. הוועדה תתייחס לעניינים הבאים:
א. תנמק מדוע כתבה בהחלטתה מיום 3.8.14 כי התעודה הרפואית של ד"ר שירצקי מיום 19.12.01 אינה תואמת את תיאור הוועדה הרפואית אשר בדקה את התובע.
ב. תנמק מדוע כתבה בהחלטתה מיום 3.8.14 כי חוות דעתו של ד"ר לב אל מיום 20.10.13 אינה בהלימה לממצאי הוועדה הרפואית אשר קבעה את נכותו של התובע.
ג. תתייחס לבדיקת EMG מתאריך 11.3.09 ותנמק האם יש בבדיקה זו כדי להצביע על מצבו התפקודי של התובע והאם יש בה לתמוך בטענתו כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
ד. תתייחס לבדיקת CT מתאריך 30.1.09 ותנמק האם יש בבדיקה זו כדי להצביע על מצבו התפקודי של התובע והאם יש בה לתמוך בטענתו כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
2. הוועדה תזמן את התובע בהקדם האפשרי ותאפשר לו לטעון את טענותיו בנוגע לעניינים הנזכרים בסעיף 1 לעיל.
3. הוועדה תיתן החלטה מנומקת בעניינים הנזכרים בסעיף 1 לעיל ותציין האם לאור עניינים אלו חל שינוי בהחלטתה מיום 3.8.14."

רקע עובדתי:

3. התובע יליד 13.04.54, הוכר על ידי הנתבע כנפגע עבודה כתוצאה מתאונת עבודה מיום 05.04.98.
לתובע נקבעה כתוצאה מתאונת העבודה, נכות רפואית משוקללת בשיעור 36% החל מיום 01.04.2000 המורכבת מנכות בשיעור 20% לפי סעיף 37 (7)(ב) בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני בצורה בינונית וכן נקבעה לו נכות בשיעור 20% לפי סעיף 24 (7) (א) בגין אספרמיה חבלתית (ראה פרוטוקול דיון מיום 10.06.13 בתיק בל 16386-12-12 בפני כבוד השופט אסף הראל וכן פסק דין של כבוד השופטת איטה קציר מיום 27.11.02 בתיק בל 663/02 שקבעה בעצמה את הנכות בתפקוד המיני).

4. יודגש, כי ועדה רפואית מיום 26.09.2000 קבעה שאין מקום להפעיל תקנה 15. התובע מעולם לא הגיש ערר או השגה על קביעה זו מיום 26.09.2000 שלא להפעיל תקנה 15 בעניינו.
יש לציין, כי התובע עבד כמנהל אדמניסטרטיבי וגזבר של מספר חברות (ראה הן המכתב של ד"ר יערי שרצקי מיום 19.12.01 והן חוות דעתו של ד"ר אסא לב-אל מיום 20.10.13 שהוגשו מטעמו של התובע).

5. עוד יצוין, כי בפני ועדת הרשות מיום 05.03.17 הופיע התובע יחד עם בא כוחו ופרש בהרחבה רבה טיעוניו שם ציין, בין היתר, כי:

זאת למרות שהן ד"ר שרצקי יערי והן ד"ר אסא לב-אל ציינו בדברים שרשמו מטעמו של התובע, כי עבודתו של התובע הייתה כרוכה בנסיעות ממושכות, ישיבה למשך שעות רבות ולעיתים הרמת משא של קלסרים מהרכב למשרד ובחזרה כשלדעתם פגיעתו כתוצאה מתאונת העבודה גרמה לו לאי כושר עבודה .

התובע עצמו טוען, כי לאחר תאונת העבודה מיום 5.4.98 הוא היה משך כחצי שנה בתקופת אי כושר מלא ולאחר מכן, לטענתו, שב לעב ודה חלקית עד שפוטר ביום 2.10.00 (ראה דברי התובע עמ' 2 שורה 13 פרוטוקול מיום 11.3.18).

6. למעשה יש כאן השתלשלות דברים ארוכה מאוד הנפרשת על פני שנים וכוללת שישה פסקי דין שמחזירים את עניינו של התובע שוב ושוב לוועדות רשות שונות על מנת לקיים דיון בהפעלת תקנה 17, כאשר כל ועדות הרשות קבעו, כי נכותו הרפואית של התובע לא השפיעה על כושר עבודתו והירידה בהכנסותיו.

כעת עומדת לפנינו החלטתה האחרונה של ועדת הרשות מיום 05.03.17, לפיה – "הירידה בהכנסות איננה כתוצאה מהפגיעה לעבודה". מכאן התביעה.

7. טיעוני ב"כ התובע
א. הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר שרצקי, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר קבע לתובע 75% אי כושר עבודה.
הוועדה התעלמה מהעובדה שהתובע חזר לעבוד בהיקף משרה חלקי נוכח מגבלתו הרפואית וכי אין בעצם החזרה לעבודה כדי להוכיח שהתובע מסוגל לעבודה שכן יש להתייחס להפחתה בהיקף המשרה ובגובה ההכנסה לצורך הפעלת תקנה 17. הוסיף התובע וטען כי הוא חזר לעבודה חלקית למשך שנה (בערך) כאשר בסופה פוטר מעבודתו עקב מצבו הרפואי.
ב. הוועדה לא התייחסה למסמך הרפואי שנערך על ידי ד"ר לייקין, רופא תעסוקתי, משנת 1998 אשר מבססת את מגבלותיו הרפואיות של התובע. התובע הצהיר כי מסמך זה לא עמד בפני שום וועדה רפואית קודם לכן.
ג. לטענת התובע הירידה בהכנסות הינה נגזרת ישירה לאחוזי הנכות שנקבעו לו ועל כן אין שום הצדקה לדחיית תביעתו להפעיל את תקנה 17 בעניינו.
ד. הוועדה לא התייחסה לממצאי ד"ר אסא לב אל בדבר מגבלותיו האורתופדיות של התובע אשר גורמות לו אי כושר בשיעור של לפחות 80%.
בנוסף, הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקת ה- EMG ולהשפעתן על מצבו התפקודי של התובע.
כמו כן, נמנעה הוועדה מלהתייחס לבדיקת ה- CT ולקשר הישיר בין ממצאי הבדיקה אשר מלמדים על מצבו התפקודי לבין הירידה בהכנסותיו.

8. טיעוני ב"כ הנתבע
א. לטענת הנתבע, הוועדה התכנסה בהתאם פסק הדין ופעלה בכפוף להוראות פסק הדין וכי לא נפל פגם משפטי בפעולתה.
הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן ואפשרה לתובע להופיע בישיבה מיום 5.3.2017 הוועדה התייחסה לכל המסמכים אליהם נדרשה ומילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן.
ב. הסיבה לאי הפעלת תקנה 17 בעניינו של התובע הינה כי הירידה בהכנסותיו איננה כתוצאה מהפגיעה בעבודה. התובע היה מסוגל לחזור לעבודתו המשרדית בה עסק טרם הפגיעה והוא המשיך לעסוק ולעבוד בעבודתו המשרדית עד לחודש 10/2000 ובכך הוכיח כי היה מסוגל לעבוד וכי פרישתו מהעבודה אינה כתוצאה ממגבלתו הרפואית ומשכך אין לייחס את הירידה בהכנסותיו לנכות.
ג. הוועדה דנה בעניינו של התובע באופן מעמיק וממצה והקשיבה קשב רב לטיעונים שהעלה התובע בפניה ואשר פורטו בהרחבה בפרוטוקול וכן התייחסה לכל המסמכים הרפואיים אשר נדרשה להתייחס אליהם וסיכמה כי אין בהם להצביע על אי מסוגלות רפואית עקב התאונה ואשר גרמה לירידה קבועה בהכנסותיו של התובע אשר בכוחה להצדיק את הפעלת תקנה 17 בעניינו.

דיון והכרעה
9. עניינו של התובע נדון פעמים רבות על ידי ועדת הרשות, בהרכבים שונים, בגין אי הפעלת תקנה 17 וזאת בהתאם לפסקי דין שניתנו במספר תביעות שהוגשו על ידו לבית הדין.
10. הלכה פסוקה היא, כי:
"משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נה/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).
הנה כי כן, השאלה העומדת להכרעה במקרה שלפנינו היא, האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין מיום 9/6/2016.

11. תקנה 17 לתקנות קובעת את הנסיבות בהן ניתן לקבוע דיון מחדש בדרגת נכות:
"(א) עבור 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קבעה הוועדה או ועדה לערעורים לאחרונה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 20% או יותר (להלן- הדרגה האחרונה), רשאי הנפגע לתבוע מהרשות האמורה בתקנה 18א לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א); כללה הדרגה האחרונה שנקבעה לנפגע, קביעה לפי תקנה 15, רשאים הנפגע או המוסד לתבוע מהרשות לקבוע אם חל שינוי בהשפעת הנכות על הכנסות הנפגע, ובהתאמה להקטין או להגדיל את דרגת הנכות השיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א)."

12. התייחסות הוועדה לבדיקת CT מיום 30.1.09
לגבי בדיקה זו, הוועדה רשמה את הדברים הבאים:
"בדיקת CT מיום 30.1.09: בבדיקה זו הודגמו בלט אנולוסדיפוזי במרווח
L4-L5 ופריצת דיסק מרכזית וימנית במרווח L5-S1. ממצאים אלו היו קיימים כבר בבדיקות ההדמיה CT ו – MRI מ – 16.8.98 ותוארו על ידי הוועדות השונות באותה תקופה וגרמו למצבו התפקודי של התובע שחזר לעבודה (חלקית) עד 2.10.10.
כך שממצאים אלו לא גרמו לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.".

במילים אחרות, הוועדה מתייחסת באופן מנומק לתוצאות בדיקת ה CT מיום 30.1.09 ומציינת, כי ממצאי בדיקה זו היו קיימים עוד בבדיקות מיום 16.8.98 ועם אותם הממצאים חזר התובע לעבודה חלקית עד שפוטר ביום 2.10.10.

שוב נזכור, כי ועדה רפואית מיום 26.9.00 קבעה שאין מקום להפעיל תקנה 15 בעניינו של התובע כך שאותה ועדה כבר אז קבעה שנכותו של התובע כתוצאה מהפגיעה בעבודה לא הביאה לירידה ניכרת בהכנסותיו והממצאים העולים מבדיקת ה CT מיום 30.1.09 הם אותם ממצאים שעלו מבדיקת ה CT וה MRI מיום 16.8.98.

לו סבר התובע, כי בשל ממצאים אלו נגרמה לו ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו הרי שהיה משיג על החלטת אותה ועדה רפואית מיום 26.9.00 שקבעה, כי אין מקום להפעיל תקנה 15 בעניינו.

עינינו הרואות כי הוועדה התייחסה באופן מנומק לתוצאות בדיקת ה CT מיום 30.1.109.

13. התייחסות הוועדה לבדיקת, EMG מיום 11.3.09
הוועדה מתייחסת לבדיקה זו כדלקמן:
"בדיקת E.M.G. מ-11.3.09: מדובר בבדיקה אלקטרופיזיולוגית של עצבי הרגליים ואשר נמצאו בה סימנים לפגיעה שורשית בגובה S1 - L5, יותר מימין.
ממצא אלקטרופיזיולוגי זה הוא ביטוי לבלט ולפריצת הדיסק שהודגמו בהדמיות השונות כבר מ-1998 כפי שצויין לעיל ואשר גרמו למצבו התפקודי של התובע, אשר כאמור חזר לעבודתו ולא גרם לירידה ניכרת וקבועה בהכנסותיו."
גם כאן, ישנה התייחסות מנומקת לבדיקה זו, תוך הבהרה, כי ממצאי הבדיקה הנ"ל הם ביטוי לבלט ולפריצת הדיסק אשר הודגמו בהדמיות השונות כבר משנת 1998. הוועדה קובעת, כי באותה מידה שממצאים אלו לא גרמו לירידה ניכרת וקבועה בהכנסותיו של התובע בשנת 1998, כך גם היום אין באותם ממצאים לגרום לפגיעה ניכרת בהכנסותיו.
14. מכתבו של ד"ר יערי שרצקי מיום 19.12.2001.
באשר למכתב של ד"ר שרצקי מיום 19.12.2001, רושמת הוועדה את הדברים הבאים:
"הרופא מתאר במכתבו את עבודתו של התובע ואת ממצאי ההדמיות השונות שסוכמו גם בוועדות הרפואיות.
בנוסף, מתאר הרופא בבדיקתו שהתובע הולך הליכה איטית עם פסיעות קצרות, נטיה לכיפוף לשמאל, עם קושי בהטיית הגב לצדדים ואי יכולת לעמוד על עקבים ובהונות.
הוועדה המחוזית מ-14.5.00 מתארת הגבלה בינונית בכיפוף הגב והליכה בצליעה קשה על רגל שמאל.
הוועדה קבעה נכות בשיעור 20% וקבעה כמו כן שיכול לחזור לעבודתו בהיקף מלא ולכן לא הופעלה תקנה 15.
באותה תקופה התובע חזר כבר לעבודתו ולא ערער על קביעות אלו של הוועדה (הוגשו בהמשך ערעורים בנושא התפקוד המיני) מכאן, שיש אי הלימה בין קביעתו של ד"ר שרצקי שקבע שלמבוטח נגרם אי כושר בהיקף של 75% ומעלה, כאשר התובע לפי תאור דומה בוועדה מ-14.5.01 (הכוונה כנראה לוועדה מיום 4.5.00 - א.ק.), חזר לעבודתו והוועדה היתה בדיעה שיכול לחזור לעבודה בהיקף מלא ומכאן, כאמור, אי ההלימה במכתב זה לבין הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות.
יש לציין גם, שמכתב זה לא ניתן ע"י שרות רפואי מוסמך, כפי שצויין בעבר בוועדות הרשות."
שוכנענו, כי הוועדה הבהירה את אי ההלימה בין הקביעות, הממצאים והמסקנות של ד"ר שרצקי יערי ממכתבו מיום 19.12.01 לבין אותה ועדה רפואית מיום 14.5.00.
שוב הוועדה מדגישה, שעם אותם הממצאים האורטופדים נקבע בזמנו עוד בשנת 2000, כי התובע יכול לחזור לעבודתו בהיקף מלא ולכן לא הופעלה תקנה 15 כך שהתובע לא הגיש כל השגה על אותה קביעה שלא להפעיל תקנה 15 שכן, הוא חזר כבר אז לעבודתו, אומנם לא באופן מלא, אך לא היתה כל מחלוקת מבחינתו שנכותו הרפואית שנגרמה כתוצאה מהתאונה לא מנעה חזרתו לעבודה. זה הנימוק מדוע לפי אותם ממצאים ואותה נכות שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת העבודה, אינם מצדיקים לדעת הוועדה, הפעלת תקנה 17.

15. התייחסות לחוות דעתו של ד"ר לב-אל מיום 20.10.2013.
הוועדה מתייחסת לחוות דעתו של ד"ר לב-אל מיום 20.10.13 כדלקמן:
"בחוות דעת זו הודגמו מגבלות שאינן שונות באופן עקרוני מהמגבלות שתוארו בוועדה המחוזית מ-14.5.02 אך לדעת ד"ר לב-אל, מגבלות התובע כפי שמצא בבדיקתו גורמים לאי-כושר בשיעור של 80% ויותר, בעוד הוועדה הרפואית מיום 14.5.00 (ואף הוועדות מ-26.9.00 ו-5.2.02) קבעו שלפי מצבו של התובע הוא יכול לחזור לעבודה מלאה ולא הפעילו תקנה 15 ואכן התובע חזר לעבודתו.
מכאן שמסקנתו של ד"ר לב-אל אינה בהלימה עם ממצאי הוועדה הרפואית אשר בדקה את המבוטח אין בהם בכדי לתמוך בטענתו כי הנכות גרמה לירידה ניכרת וקבועה בהכנסותיו."
יש כאן, התייחסות מנומקת של הוועדה לחוות דעתו של ד"ר לב-אל כאמור בהנחיית פסק דינו של כבוד השופט אסף הראל מיום 9.6.2016.
בשולי הדברים יצויין, כי ד"ר אסא לב-אל רושם בחוות דעתו מיום 20.10.2013, כי מממצאי בדיקתו הגופנית של התובע עולה "מידה קלה של האדרה".

16. לבסוף, הוועדה מסכמת מסקנותיה כדלקמן:
"על פי המסמכים שנתבקשה ועדת הרשות לבדוק ולעיין בכדי לבסס ולתמוך בטענתו של המבוטח, כי הממצאים בבדיקות השונות ובהערכות השונות של הרופאים שבדקו אותו גרמו לירידה ניכרת וקבועה בהכנסותיו.
ועדת הרשות קובעת כי המבוטח המשיך לעבוד בעבודתו המשרדית עד 10/2000 ובכך הוכיח כי הוא מסוגל לעבוד מהסוג בה עבד עוד קודם לתאונה והמסמכים שהומצאו אינם מצביאים על מסוגלות רפואית שגרמה לירידה קבועה בהכנסותיו.
לאור כל המפורט בפרוטוקול הוועדה, בדיון ובסיכום הדיון קובעת הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 17."

17. סוף דבר
שוכנענו, כי הוועדה פעלה כאמור בהוראותיו של פסק דינו של כבוד השופט אסף הראל מיום 9.6.2016, תוך שהיא אפשרה לתובע ולבא-כוחו לטעון באריכות לפניה ונתנה החלטה מנומקת.
לא מצאנו פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה, אשר מצדיק התערבותו של בית הדין.
התביעה נדחית.
כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ח, 28 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

מר סאבר שהאב
נציג עובדים

אלכס קוגן – נשיא

מר יעקב זיגדון
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: אלי שמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: