ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל אבידור נגד טל לביא :

לפני
כבוד השופטת י. שבח, סג"נ

מבקשים

  1. דניאל אבידור
  2. רדמץ אינטרנשיונל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורון חדי

נגד

משיב
טל לביא
ע"י ב"כ עו"ד ניר מילשטיין

פסק דין

בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד אהרון פולק ביום 06.09.2017 לפיו חויבו מבקשי הביטול לשלם למשיב סך של 1,611,960 ₪; אף חויבו לשאת בשכר הבורר, בהוצאות הבוררות ובשכ"ט ב"כ המשיב בסך 50,000 ₪.

רקע עובדתי
1. המשיב הינו עורך דין במקצועו, בעל רקע של ספורט תחרותי, אף משמש כבורר ב – CAS. המבקש 1 (להלן – המבקש) הינו איש עסקים ובעל השליטה בחברה המבקשת 2 (להלן – רדמאצ'). ההיכרות בין השניים נוצרה על רקע פעילות ספורטיבית. ביום 24.11.11 חתמו המבקש והמשיב על הסכם מייסדים שעיקרו בשיתוף פעולה בהקמת מיזם, שיהא בבעלותם המשותפת בחלקים שווים, ואשר הוגדר על ידי הבורר כ"פלטפורמה אינטרנטית גלובאלית, המגשרת באופן מהיר ונגיש בין צרכי השחקנים לצרכי מועדוני הספורט לעניין השמת השחקנים" (להלן – המיזם). עוד נקבע בהסכם המייסדים כי חלקה של רדמאצ', שתפקידה יהא לספק את הבסיס הטכנולוגי למיזם, יתבטא " עד" 24% ("in exchange for maximum 24 percent of the company"). אותה חלוקה נשמרה גם בהסכם הבלעדיות שנחתם בין הצדדים ביום 25.12.11.
הצדדים פעלו רבות לאיתור משקיע, בלא תוצאות מעשיות.
ביום 15.05.14 שלח המבקש למשיב הודעת דוא"ל בה הודיע לו באופן חד צדדי על רצונו לסיים את השותפות.

הבוררות
2. המשיב סבר כי הודח מהמיזם פרי יצירתו, כי המבקשים הכשילו, מחמת ניגוד אינטרסים לרדמאצ', כניסת משקיע למיזם, אף נכסו לעצמם את המיזם תוך גזל זכויותיו. משכך, הגיש המשיב נגד המבקשים תובענה לפיצוי בסך 8.5 מיליון אירו, ולחילופין פיצוי בסך של 6.5 מיליון אירו – מחצית משוויו המוערך של המיזם. כן עתר המשיב לפיצוי בגין ההוצאות שהוציא בפועל, אף לפיצוי בגין הפסד הכנסה מפעילותו כעורך דין נוכח התמקדותו במיזם.
המשיב תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה שנערכה ע"י רו"ח רודד ריינגולד (ממשרד רו"ח טימור – ריינגולד) לפיה הוערך שווי המיזם ב – 142,831,500 אירו , והפיצוי המגיע למשיב חושב לפי הערכת שווי של 4%, ובהנחה שהשלב הראשון התייחס לכדורגל בלבד באופן ש" יש לראות את שווי המיזם כולו בערכים של פי 3" – קרי: 17,139,780 אירו.
בניסיונם להדוף את תביעת המשיב טענו המבקשים, בין היתר, כי המשיב הוא שהגה את הרעיון למיזם; כי שבר באמון שייחס המבקש למשיב הוא שהצדיק את הפסקת השותפות עמו; כי המיזם טרם קם משלא גויס הון להפעלתו, וכי המיזם גווע והוא למעשה חסר כל ערך.
המבקשים לא טרחו להגיש חוות דעת נגדית, ותלו יהבם בחקירתו הנגדית של מומחה המשיב.

פסק הבוררות
3. ואלו הן קביעותיו של הבורר בסוגיית החבות:
המשיב, ולא המבקש, הוא שהגה את הרעיון בבסיסו של המיזם; כי "אף שאינו רווחי עדיין המיזם חי וקיים", כי המבקש הביא לקיצה את השותפות "באבחת חרב בצעד חד צדדי" בהודעת הדוא"ל מיום 15.05.14 ששלח למשיב; כי ארבע הסיבות שמנו המבקשים ככאלו שהצדיקו את סיום השותפות "אינן אלא ארבעה תירוצים"; כי המבקשים "המשיכו להפעיל את המיזם שנותר בידם... הקימו חברה כדי שזאת תהיה החברה ממנה יפעל המיזם ורשמו 60% ממניותיה על שם רדמאצ'"; כי המבקשים "הסתירו סכומים שגויסו לטובת המיזם"; וכי התנהגות המבקשים "המתבטאת בהמשך ניהול ופיתוח המיזם תוך נישול התובע [המשיב] מזכויותיו מהווה הפרה של הסכם המייסדים אשר ניתן לתקנה רק בעת תשלום פיצוי הולם לטל [המשיב]...".

4. ואלו הן קביעותיו של הבורר באשר לגובה הפיצוי:
המיזם חי וקיים וערכו "נקבע בדרך כלל על פי הפוטנציאל הטמון בו ולא על פי הכנסותיו או רווחיו בעת הרכישה..."; הבורר אמנם אינו מקבל את "הסכומים והמספרים" שבחוות דעת ריינגולד, אך "מקבל ... את נוסחת החישוב של המומחה"; בהערכת שווי המיזם נעזר הבורר בדוקטרינת האומדנא דדיינא.
הבורר קבע את שווי המיזם, ממנו נגזר הפיצוי שנפסק למשיב, בהסתמך על הנתונים הבאים: על הערכת השווי שהוצגה ע"י הצדדים למשקיעים פוטנציאלים (80 מיליון אירו תוך 5 שנים); על משאים ומתנים שהתקיימו עם משקיעים פוטנציאלים שהגיעו "לשלבים מתקדמים" המוכיחים כי המיזם "טומן בחובו פוטנציאל כלכלי לא מבוטל"; על הימנעות המבקשים מלהציג חוות דעת נגדית לעניין שווי המיזם; על הצעת המבקשים לשלם למשיב 15,000 אירו לחודש למשך 5 שנים אשר המבקש "אישר בחקירתו הנגדית כי הצעה כזו אכן עמדה על הפרק". כן נתן הבורר דעתו לגיוס השקעה המסתכמת ב - 50,000 אירו בלבד ולקיומן של תוכנות מתחרות.

5. המומחה קיבל, כאמור, את נוסחת החישוב של מומחה המשיב, להבדיל מהנתונים שהוצבו בה, וכך קבע: חלף הערכת המומחה ביחס לשווי המיזם בענף הכדורגל (142 מיליון אירו) קבע המומחה כי מדובר בשווי של 50 מיליון אירו, ואת סיכויי הצלחת המיזם שהוערכו על ידי המומחה ריינגולד ב-4% המיר הבורר ל-2%. את חלקו של המשיב במיזם העמיד הבורר על 38% לאחר הפחתת חלקה של רדמאצ' (38% = 2: 24%- 100%) במקום 50% שנקבעו ע"י המומחה.
על יסוד הנתונים לעיל (50 מיליון אירו X 2% X 38%) קבע הבורר כי הפיצוי הראוי להיפסק לטובת המשיב הינו 380,000 אירו, והמבקשים אכן חויבו לשלמו למשיב ביחד ולחוד.

בקשת הביטול
6. אף שהמבקשים נמנעו מלהגיש לבורר חוות דעת נגדית, ואף שהסכום שנפסק לטובת המשיב נמוך משמעותית מזה המופיע בחוות הדעת מטעמו, לא משלימים המבקשים עם פסק הבוררות והגישו את בקשת הביטול שלפני.
עתירת הביטול נסמכת על שניים:
האחד – עילת הביטול שבסעיף 24 (4) לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968, לפיה "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". המבקשים אינם טוענים כי הבורר מנע מהם להגיש ראיה או לטעון טענה, ובהפנותם לסעיף 24(4) לעיל הם טוענים להתעלמות הבורר מטענת כישלון גיוס הכספים למיזם; להתעלמות הבורר מעדותו של רוה"ח של רדמאצ' יהודה זמיר; להתעלמות הבורר מטענת אי הקטנת הנזק ע"י המשיב, וכן מהתעלמות הבורר מטענת המבקשים לדילול מתבקש של שיעור האחזקה של המשיב עקב כניסת משקיע למיזם.

השני – מחדל הבורר בהנמקת פסק הבוררות. בטענתם זו הם מכוונים להעדר הנמקה בכל הנוגע לטענת הדילול המתחייב מכניסת משקיע. נטען כי " ניתוק חולית 'דילול האחזקות' ואי הכללת רכיב זה בנימוקי פסק הבוררות ובחישובי הבורר עולים כדי אי נימוק פסק הבוררות".

תשובת המשיב

7. המשיב תומך בפסק הבוררות, בקביעותיו ובהנמקותיו.
המשיב מתייחס לטענות המבקשים כאל טענות ערעוריות במובהק, שאין מקומן בהליך ביטול; וטוען כי יש לזקוף לחובת המבקשים את הסתרת הנתון לפיו הצליחו לגייס למיזם 50,000 דולר; כי המבקשים אינם יכולים להישמע בטענה כי לא ניתנה להם הזדמנות להגיש ראיות מטעמם משנמנעו במודע מלהגיש חוות נגדית; כי הבורר התייחס לנתון שעניינו באי הצלחת הצדדים למצוא משקיע, בגינו אף הפחית את אחוז הסיכוי מ – 4% ל – 2%; כי הבורר לא התעלם מעדות רו"ח זמיר משזה האחרון לא הגיש חוות דעת ועדותו בהקשר זה התבססה על " מה שנמסר לי על ידי ההנהלה" וכי הבורר התייחס גם לטענת הקטנת הנזק.
המשיב דוחה אף את טענת המבקשים לפיה התעלם הבורר מדילול מתחייב בשיעור אחזקותיו במיזם בהיכנס משקיע, עת לטעמו די בהקטנת שיעור אחזקתו של המשיב במיזם ל 38 אחוז (חלף 50 אחוז), מה גם שהמומחה שלל בחקירתו דילול מתחייב באחזקות ואישר כי כניסת משקיע מעלה את שווי המיזם ומאזנת את הצורך בדילול.

דיון והכרעה

8. הבורר לא מנע מהמבקשים להגיש ראיה, הבורר לא מנע מהמבקשים להעיד עדים או להגיש חוות דעת נגדית (וכדבריו: "אעיר כאן שחבל מאד שהנתבעים לא מצאו לנכון להביא חוות דעת אשר מתמודדת עם קביעה זו של המומחה מטעם התובע"), והיה ער לכל הטענות שהעלו ע"י המבקשים, אף נתן להן את המקום היאה להן בפסק הבוררות.
המבקשים בחרו לנהל את הבוררות בקו הגנה המתאפיין בהכחשת קיומו של המיזם, במזעור ערכו, וב הבעת ביטול בכל הנוגע לתרומת המשיב להקמת המיזם. אלא שעמדתם זו של המבקשים נדחתה על ידי הבורר באופן נחרץ עת קבע כי " אף שאינו רווחי עדיין המיזם חי וקיים", כי המבקשים "המשיכו להפעיל את המיזם שנותר בידם תוך שימוש בכל מה שנלמד ונוצר על ידי שני המייסדים", כי המבקשים "ממשיכים לנסות לגייס משקיעים בצורות שונות", שלצורך כך הקימו "שתי חברות באיי הבתולה (BVI), SMS, RMS דרכן מתנהל המיזם ", אף "הקימו חברה כדי שזו תהיה החברה ממנה יפעל המיזם ורשמו 60% ממניותיה על שם רדמאצ'"; ואם לא די בכך הרי המבקשים אף "הסתירו סכומים שגויסו לטובת המיזם".
משנסתרה כליל טענתם העובדתית של המבקשים לפיה שבק המיזם חיים ואין לו ערך, ומשנמצאו מפרים את חובת תום הלב (וכהתבטאות הבורר- " טענתם זו של הנתבעים אף עולה לכדי הפרת החובה לקיים חוזה בתום לב... הפסיקה פירשה את הדרישה כמקימה חובה לנהוג בהגינות, יושר, אמונה, צדק מוסר וסבירות...קשה לומר כי פעולתם של הנתבעים לאחר תום השותפות האקטיבית מקיימת את הדרישות הנ"ל...), טופחת על פניהם התנהלותם המתבטאת בזלזול בחוות דעת המומחה שהוגשה ע"י המשיב ו בהימנעותם מהגשת חוות דעת נגדית. אלא שהמזור להתנהלות זו ולתוצאותיה אינו יכול למצוא את מקומו בהטלת דופי בפסק הבוררות. ויודגש – עצם אי הגשת חוות דעת נגדית אין פירושה שדי בהימנעות זו כדי לקבל באופן שרירותי את חוות הדעת שהוגשה ע"י המשיב, ובענייננו אכם קיבל הבורר רק חלק קטן ממנה.

9. ומכאן לטענת המבקשים כי הבורר התעלם מטענה מרכזית שבפיהם המתייחסת לאי הצלחת הצדדים לגייס משקיע.
אני דוחה את הטענה משהיא עומדת בסתירה לפסק הבורר ולהנמקותיו.
הבורר היה ער לכך שעד למועד הפסקת השותפות באופן חד צדדי על ידי המבקשים, לא הצליחו הצדדים לעבור משלב ניהול משא ומתן עם משקיעים רציניים לשלב השקעה בפועל, אף שהקדישו מאמצים לכך. הבורר מפרט בפסקה 78(ב) לפסק הבוררות כי "לאורך תקופת השותפות בין הצדדים התקיימו לא מעט פגישות עם משקיעים שונים. לא כולם צלחו את משוכת ההצעה אך חלקם התקדמו לשלבים מתקדמים של משא ומתן", אך מציין כי לדעתו חרף העובדה שהמשאים ומתנים לא הבשילו לכדי השקעה ממש, די בעצם קיומם כדי להוכיח "כי המיזם אינו קליפה ריקה מתוכן וכי הוא טומן בחובו פוטנציאל כלכלי לא מבוטל".
בהקשר לטענה זו, לא ניתן שלא להזכיר את דברי הבורר לפיהם המבקש "עודנו משקיע כסף וזמן רב בניסיון לגייס משקיעים ולהחיות את המיזם", אף הסתיר את עובדת גיוסו בפועל של סכום המתבטא ב 50,000 אירו.

10. זה המקום אף לדחות את טענת המבקשים לפיה התעלם הבורר מעדותו של רו"ח זמיר- רואה החשבון של רדמאצ'.
ראשית, בורר, כמו שופט, אינו חייב להתייחס בהכרעתו לכל עדות שהובאה על-ידי מי מהצדדים באם הוא סובר שאין בעדות זו כדי לתרום לשאלה הצריכה הכרעה. משהמבקשים לא פירטו בבקשת הביטול מה היא אותה אמירה חשובה לעמדתם שנאמרה ע"י רו"ח זמיר, אשר טמון בה פוטנציאל להיפוך הקערה על-פיה (ובהקשר זה אין די בצירוף קלסר עב כרס המכיל את הפרוטוקול המתעד את דיוני הבוררות),הרי שלא נותר לי אלא לקבל את דברי המשיב לפיהם לא מסר רו"ח זמיר כל עדות בנוגע לשוויו של המיזם משאינו רואה החשבון של החברות הזרות RMS ו- SMS וכל שנאמר על ידו הוא ש" נמסר לי על-ידי ההנהלה" כי החברה חסרת פעילות, התחייבויות או הכנסות. אין מדובר אפוא בעדות שיש בכוחה לסייע לעמדת המבקשים גם לא לעמדת המשיב.
לו סברו המבקשים כי יש צורך בעדות מקצועית כדי להפריך את חוות-הדעת שהגיש המשיב, היה עליהם להתכבד ולהגיש חוות-דעת נגדית. הדרך הדיונית בה בחרו המבקשים - מחירה בצידה.

11. גם הטענה שעמדה במוקד הדיון בעל פה לפיה לא התייחס הבורר במפורש לטענת המבקשים לפיה היה מקום להפחית את שיעור האחזקה של המשיב במיזם מתחת לשיעור 38% שכן כניסת משקיע גוררת עמה הקצאת אחוזים למשקיע, דבר המדלל מיניה וביה את אחזקות השותפים הוותיקים - אינה עולה לכדי עילת ביטול, ולכל היותר מהווה טענה שאופייה ערעורי, אף שאני סבורה כי הבורר נתן גם נתן דעתו לטענת הדילול.
הבורר היה ער להנחה הבסיסית לפיה כניסת משקיע לסטארט אפ מדללת את אחוזי האחזקה של השותפים הקיימים ואשר על כן חישב את הפיצוי שפסק למשיב על-בסיס שיעור אחזקה של 38% בלבד (2 : 24% - 100%), חלף 50% כפי הערכת המומחה ריינגולד. בהסכם המייסדים ובהסכם הבלעדיות נקבע שחלקה של רדמאצ' יתבטא "24%Maximum " , וכדברי הבורר "עד 24" ואף שלא הוכח כי רדמאצ' אכן סיפקה את אותו בסיס טכנולוגי נדרש, ייחס לה הבורר את מלוא ה-24 אחוזים, נתון שדילל את שיעור אחזקות המשיב עד לרף התחתון של 38%;
שנית, הבורר ביצע הפחתות מרחיקות לכת בסכום הבסיס על-יסודו חושב הפיצוי: העמדת ערכו של המיזם על-סך 50 מיליון אירו עת המומחה ריינגולד העריכו ב-142 מילון אירו; הפחתת אחוז ההסתברות מ-4% ל-2%; דחיית עמדת המומחה ריינגולד לפיה מתייחסת הערכתו רק לשלב הראשון של המיזם- ענף הכדורגל, עמדה המזמינה הכפלת התוצאה בשלוש, הגם שהבורר ציין שהוא "מקבל... את נוסחת החישוב של המומחה רו"ח רודר ריינגולד".
די בהפחתות אלו על מנת לאזן את הצורך ההפחתה התא ורטית בגין דילול אפשרי.
טענת המבקשים לפיה אמור היה הבורר לקבוע את שיעור אחזקות המשיב בהינתן השקעה - היא בלתי ישימה. כניסת משקיע בעתיד היא אירוע לוט בערפל משאין אפשרות לנבא את סכום ההשקעה, את מועדה ואת אחוזי ההחזקה בהם יתוגמל המשקיע;
שלישית, הבורר לא היה חייב לקבל את עמדת המבקשים כי בהינתן משקיע התוצאה הי חידה המתחייבת היא דילול אחוזי האחזקה של השותפים הוותיקים, וזאת בהינתן שהמומחה ריינגולד שלל עמדה זו בסוברו כי אירוע כניסת משקיע "מעלה את השווי. הוא נותן לו, הוא למעשה נותן תוקף לשווי". אמירה זו מוכיחה כי יש רגליים לטענת המשיב כי העלאת שווי המיזם עקב היכנס משקיע מקזזת ומאזנת את הדילול המתבקש באחזקות ומאזנת ביניהם.

12. נותר להתייחס לטענת המבקשים בדבר העדר הנמקה.
עסקינן בפסק בוררות מפורט ומנומק היטב המחזיק 16 עמודים. פסק הבוררות סוקר את הרקע לסכסוך, את טענות הצדדים, מכריע בשלב ראשון בשאלת החבות ובסופו, מכריע בשאלת גובה הנזק. לא מקובל עליי כי ניתן להתייחס לפסק הבוררות כפסק שאיננו מנומק רק מכיוון שהבורר לא דוחה במילים מפורשות את טענת המבקשים לדילול הכרחי מחמת כניסת משקיע.
כבר נפסק כי
"די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק" (ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים(1985) בע"מ, פ"ד מז(3) 89, 96),
וכן:
"הבורר משתית את קביעותיו על קו הנמקה כללי המאפשר לרדת לסוף דעתו ולהבין את הבסיס עליו השעין את מסקנותיו. די בקיומו של שלד הנמקה כללי זה כדי לספק את הנדרש בבוררות, ואין צורך בהנמקה פרטנית לכל פרט ולכל רכיב בפסק הבורר... חובת ההנמקה בפסק בורר מיושמת באורח גמיש בהרבה מהמקובל לגבי פסקי דין של בית משפט, ושאלת מידת מילוייה של חובת הנמקה בבוררות נבחנת ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו"(רע"א 1129/00 כהן נ' Diamond Express Company, פסקה 6, ניתן ב-23.07.00).

13. חוששני כי את בקשת הביטול שהוגשה על ידי המבקשים ניתן לכלול בקבוצת ההליכים המשפטיים שלא היה מקום להגישם מלכתחילה.
הבקשה נדחית.
בהתאם להוראת סעיף 28 לחוק הבוררות אני מאשרת את פסק הבוררות.
מבקשי הביטול ישלמו למשיב את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ


מעורבים
תובע: דניאל אבידור
נתבע: טל לביא
שופט :
עורכי דין: