ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר סבח נגד בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ :

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערער:

מאיר סבח

ע"י ב"כ עו"ד אלי בן חיים

נגד

המשיבה:

בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אייל תושייה

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש שלום בתל אביב – יפו (כבוד השופטת הבכירה רונית אלט פינצ'וק) מיום 7.1.18 בת"א 13301-11-15 ולפיו התקבלה תביעת הבנק – המשיב נגד המערער - הנתבע.

2. רקע נדרש:
המערער – סבח מאיר בעל דרכון צרפתי ואזרח צרפתי ניהל חשבונות בבנק הבינלאומי הראשון בירושלים: חשבון אחד בסניף ירושלים ראשי (012).
חשבון נוסף בסניף קרית משה (114).

ביום 20.12.2006 פתח אדם נוסף ששמו סבח מאיר, בעל דרכון צרפתי , חשבון בנק בסניף הראשי . אותו אדם יכונה לצורך הנוחות : "הלקוח" .

ביום 22.10.12 בוצעו שתי העברות כספים מחשבון הלקוח לחשבונו של הנתבע – המערער בסניף קרית משה
סך 897.5 $ (שהיה שווה ל- 3,480.50 ₪).
סך 11,113 אירו (שהיה שווה ל- 47,296.92 ₪).

ביום 11.9.13 הועבר לחשבון הנתבע - המערער בסניף הראשי מחשבון הלקוח סך 100 ₪.
ביום 12.9.13 הועבר סך 4,400 אירו (שהיה שווה ל- 18,726.40 ₪) מחשבון הלקוח לחשבון המערער בבנק אגוד לישראל (סניף 091) .

ביום 19.11.13 הועבר סך 4,400 ₪ מחשבון הלקוח לחשבון הנתבע המתנהל בבנק לאומי (סניף 861).
כן נעשו העברות של ניירות ערך (סעיף 9 לכתב התביעה) בסכום השווה ל- 167,161.19 ₪ מחשבונות הלקוח לחשבונו של הנתבע.

לאחר שהלקוח הלין על משיכת כספים שלא בהרשאתו מחשבונו, התברר לבנק כי נפלה טעות . הודע ללקוח כי חשבונו יזוכה במלוא הסכומים שנמשכו מחשבונו לחשבונות הנתבע שלא כדין . הכספים הושבו ללקוח והנתבע נדרש להשיב את הכספים לבנק.

הבנק טען בכתב התביעה כי הנ תבע מסרב להשיב את הכספים שהועברו לחשבונו בטעות על אף דרישות הבנק להשבת הכספים וביקש לחייב את הנתבע לשלם לבנק סך של 247,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה.
העילות בגינן הוגשה התביעה הן : עשיית עושר ולא במשפט ותרמית (סעיף 56 לפקודת הנזיקין).

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי לא קיבל את הכספים בטעות ו כי הם שייכים לו. ביקש לדחות את התביעה ולהצהי ר כי הכספים הינם רכושו שלו.
הנתבע טען כי החשבון ששייך לכאורה ללקוח, שויך לו מלכתחילה ויכול שיש כספים אשר ה וא אינו יודע עליהם והועברו לאדם אחר ללא ידיעתו.
הנתבע הדגיש, כי אינו תושב ישראל. משנת 1997 – 2003 פתח עבורו ועבור בני משפחתו יותר מ-8 חשבונות בישראל. הוא לקוח המדורג AAA ורק ביום 6.7.15 כשלוש שנים לאחר שהכספים "שכבו " בחשבונו, הוא נדרש על ידי הבנק להשיב את הכספים תוך שהבנק מתנער מכל אחריות.

הנתבע העלה כמובן טענות הגנה נוספות (ראה סעיפים 29-42 לפסק הדין) וטען, כי הבנק התרשל כלפיו.

3. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 3.1.17 ,בנוכחות הנתבע ,הצהיר בא כוחו הקודם של הנתבע (שאינו ב"כ המערער הנוכחי) כך:
"לאחר שראינו את המסמכים השייכים לצד ג', אז אין לנו טענה שהחשבון באמת שייך לנו, אלא שנעשו טעויות של הבנק גם לרעתנ ו". (עמ' 3 שורות 9-10 לפרוטוקול הדיון).

בישיבת הוכחות שהתקיימה בבימ"ש קמא ביום 2.10.17 נחקרו בחקירה נגדית נציגת הבנק – מיכל הראל והנתבע בעצמו.
לאחר שהוגשו סיכומים, ניתן פסה"ד ביום 7.1.18 לפיו התקבלה התביעה במלואה, ללא צו להוצאות.

4. פסק דינו של בימ"ש קמא:
א) בית משפט קמא מצא כי בתצהיר הנתבע ובסיכומים מטעמו הועלו טענות שהן הגדר הרחבת חזית.
הודגש, כי ב"כ הנתבע אישר בישיבת קדם המשפט מיום 3.1.17 כי הכספים נשוא התובענה הינם כספים שהיו שייכים ללקוח , וכן כי אין חולק שהכספים של הלקוח לא היו אמורים לעבור מחשבונו לחשבון הנתבע.

נקבע כי הכספים והאג"ח נשוא התביעה הועברו בטעות מחשבונו של הלקוח לחשבון הנתבע, וכי הנתבע אף העביר כספים לחשבונות אחרים שלו.

נקבע כי אין רלוונטיות לטענת הנתבע בנוגע להיעדר כוונת מרמה מצידו. עליו להשיב כספים שנכנסו לחשבונותיו בטעות.

ב) טענת הנתבע לפיה יתכן שהפקיד סכום כלשהו במזומן בדלפק או ביצע העברה טלפונית וזו הגיעה בטעות לחשבונו של לקוח אחר, הינה טענה בעלמא שלא הובאה לה ראשית ראיה.

ג) לא התקבלה גרסת הנתבע לפיה הוא לא בדק את החשבונות השונים שניהל עבורו ועבור בני משפחתו.
עוד צוין כי אין מחלוקת כי הנתבע קיבל הודעות על ההעברות ודפי חשבון לכתובתו הנכונה.

ד) נקבע כי אין ספק שהנתבע קיבל את כל המסמכים ביחס לחשבונות, וביחס לכספים שהופקדו לחשבונו בטעות, וכי הנתבע בדק את חשבונותיו באופן שוטף. כמו כן, הבנק העביר לנתבע עוד לפני הגשת התביעה את כל המסמכים שמהם עולה כי ההפקדות בחשבונו בוצעו בטעות, במקום הפקדות לחשבונו של הלקוח האחר, אך מיאן להשלים עם המסקנה כי אין מדובר בכסף שלו, ומיאן להשיב סכומים אלה.
ה) נקבע, כי כפי שטען הנתבע, מן הראוי היה שהבנק יערוך דו"ח ביקורת פנימית וכי ממצאיו יובאו לידיעת הנתבע. מהראיות עולה כי לא נערכה ביקורת פנימית עם דו"ח כאמור, אך אין לכך השלכה לגבי חובת השבת הכספים, משהוכח שהם הועברו לחשבון הנתבע מחשבונו של הלקוח בטעות.

ו) הנתבע טען כי המסמכים של העברת התשלומים אינם חתומים על ידי הלקוח, אולם אין מחלוקת שההעברות נשוא המסמכים בוצעו, וכי הם בוצעו מחשבון הלקוח לחשבונו של הנתבע.

ז) באשר לטענות בדבר דרישה שיבטל ייפוי כוח שניתן לבת של הלקוח , נקבע כי אין לכך השלכה על עצם החבות להשבת הכספים נשוא התובענה.

ח) נפסק כי הכספים שהועברו לנתבע, הועברו שלא בהתאם לחוזה, ועל חשבונו של הלקוח .הבנק מילא חובתו כלפי הלקוח והשיב לו את הכספים שהעביר בטעות לנתבע. הנתבע קיבל את הכספים שלא על פי זכות שבדין, מאת הבנק, והוא חייב להשיבם לו בהתאם לסעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").

ט) נקבע, כי לא מתקיימים התנאים שבגינם ההשבה תהיה בלתי צודקת (סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט) .
הנתבע לא טען בכתב התביעה ולא פירט בתצהירו הסתמכות על הכספים האמורים ההופכת את ההשבה לבלתי צודקת, וממילא לא הניח תשתית עובדתית ראייתית כלשהי .
הנתבע לא טען בכתב התביעה לנזקים ספציפיים ולא כימת נזקים.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

5. תמצית טענות המערער:
א) במסגרת הערעור הועלו טענות שלא נטענו בבית משפט קמא.
כך למשל נטען, כי אין סמכות לסניף ירושלים ראשי לנהל את התביעה בשם הבנק או בשם סניף אחר (קריית משה) .

ב) נטען, כי הבנק לא היה רשאי בהעדר הצגת ראיות מתאימות לחייב את המערער בהשבת כספים לתיקון הטעויות שהבנק ביצע.
נטען כי העדות היחידה מטעם הבנק הייתה של פקידת הבנק בסניף הראשי ולא הוצגה עדות לגבי עיקר הפעולות שבוצעו בסניף 114 של הבנק.

ג) נטען, כי היה מקום לתת משקל ראוי לאחריותו של הבנק לתקלה בניהול הכספים.

נטען כי היעדר דו"ח מבקר פנימי או דיווח למבקר הפנימי מהווה התנהלות לא תקינה וכי היה מקום לתת משקל ראוי לכך שהבנק לא הציג נימוק סביר לכך שחזר על טעותו בהתייחס לאותו חשבון במהלך שלוש שנים.

ד) עוד נטען, כי המסקנות שהוסקו על ידי בית משפט קמא מדברי ב"כ המערער בישיבת קדם המשפט ביום 3.1.17 לפיהן המערער הודה בטענה כלשהי של המשיב אינה נכונה; היא אינה מתיישבת עם תוכן המילים שנרשמו בפרוטוקול וגם לא עם טענות ההכחשה שפורטו בכתב ההגנה של המערער וגם סותרת את העמדה הכללית של המערער.
נטען כי בימ"ש קמא טעה בכך שלא חייב את המשיב להציג ראיות להוכיח את נכונות מסקנת מנהל הסניף לתשלום סך של 247,000 ₪ ללא חקירה וביקורת של מבקר פנימי ומבלי לעמת את טענות צד ג' מול הבנק.

ה) נטען, כי בימ"ש קמא התעלם ממצב בריאותו של המערער.

ו) לחלופין, נטען כי אין לחייב את המערער להשיב אלא את הסכום הנומינלי שקיבל ללא ריבית, הצמדה והוצאות נוספות. נטען כי לפי כתב התביעה המערער קיבל רק 241,000 ₪ ובהתאם לפסה"ד הוא חויב להשיב 247,000 ₪, כאשר נכון ליום הגשת הערעור מדובר על יותר מ- 290,000 ₪.
מבוקש לבטל את פסה"ד, לרבות חיובו של המערער בהחלטה מיום 29.6.17 לשאת בהוצאות משפט לטובת הבנק בסך של 7, 500 ₪ לאחר שהמערער לא התייצב לישיבת ההוכחות, זאת כיוון שהמציא אישור רפואי המצדיק את היעדרותו.

6. תמצית טענות המשיב:
המשיב מבקש לדחות הערעור.
טוען כי טענת העדר סמכות הסניף הראשי לנהל את התביעה בשם הבנק או בשם סניף אחר היא בגדר הרחבת חזית פסולה ואין בה ממש. התביעה מוגשת בגין החשבון ממנו בוצעו המשיכות. כמו כן הבנק הינו גוף משפטי אחד הכולל מספר סניפים.

באשר ליתר טענות המערער, המשיב מפנה לקביעות פסה"ד ומציין כי בימ"ש קמא "הפך כל אבן" ובחן את הטענות של המערער וכי ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים אליהם מגיעה הערכאה הדיונית, מה גם שבפועל בית משפט קמא הטיל דופי במהימנותו של המערער ובטענה כי לא ידע מה הן הפעולות המבוצעות בחשבון.
גם בעניין זה ערכאת הערעור אינה מתערבת.
צוין, כי בשל העובדה שהמסמכים הבנקאיים ברורים, לא היה גם צורך בדו"ח ביקורת פנימית וגם לו היה נערך דו"ח שכזה, ממילא לפי הוראות הדין הוא אינו קביל כראיה.

7. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות ברובו ולהתקבל בחלקו הקטן בלבד מהנימוקים כדלקמן:
א) טענת המערער לפיה אין סמכות לסניף ירושלים ראשי לנהל את התביעה בשם הבנק או בשם סניף אחר (קריית משה) היא בגדר הרחבת חזית.
מדובר בטענה חדשה, שהועלתה לראשונה במסגרת הודעת הערעור, ומשלא הועמדה בפני בימ"ש קמא, לא אדרש לטענה זו במסגרת הערעור שלפני.
למעלה מן הצורך אציין כי אף לגופו של עניין, אני מסכימה עם טענות הבנק בעניין זה (ס עיף 9 לעיקרי טיעון מטעם המשיב).

ב) אינני מקבלת את טענת המערער לפיה בימ"ש קמא טעה במסקנה שהסיק מהצהרוחו הקודם בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 3.1.17.
עסקינן בישיבת קדם משפט שנכחו בה גם המערער – הנתבע ולא רק בא כוחו (ראה עמ' 2 שורה 16 לפרוטוקול בערעור מיום 4.6.18).

מדברי ב"כ הנתבע שצוטטו דלעיל, עולה מפורשות כי טענת המערער התמקדה בכך שנעשו טעויות ע"י הבנק גם לרעת המערער והובהר כי אין טענה שחשבון הלקוח שייך למערער. עצם העובדה שבכתב ההגנה שהוגש לפני ישיבת קדם משפט נטען אחרת, אין כדי לאיין את העובדה, שבשלב מאוחר יותר הבינו הנתבע ובא כוחו הקודם, על סמך מסמכים שהוצגו להם, כי הכספים אכן אינם של הנתבע.

ג) הטענה בדבר מצבו הבריאותי של המערער והתעלמות בימ"ש קמא מכך, נטענה באופן סתמי ע"י המערער.
האישור שצורף כנספח ב' להודעת הערעור אינו נושא תאריך ו מטענות המערער כלל לא ברור לאיזה שלב מייחס בא כוח המערער השלכה של מצבו הבריאותי על היעדר יכולת לפקח על החשבונות .
למעלה מן הצורך אף אציין כי בימ"ש קמא בפסק דינו קבע, כי עדותה של נציגת הבנק הצביעה על כך שהנתבע התעניין והבין את פרטי ניהול הח שבונות על ידו. קביעה הסותרת את טענתו של המערער לפיה לא שם לב לכך שלחשבונו נכנסו כספים שאינם שלו (סעיף 54 לפסה"ד מיום 7.1.18).
ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאים מעין אלו אלא במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן.

ד) יתר הטענות שמעלה המערער בערעור שלפני הן טענות שבימ"ש קמא מתייחס אליהן במסגרת פסה"ד ודן בהן.

בימ"ש קמא פירט בפסה"ד כדבעי את הנימוקים העומדים בבסיס החלטתו בנודע לאי קבלת טענות המערער, תוך התייחסות לטענות שהועלו על ידו בנוגע לכל סוגיה במחלוקת, בשים לב לראיות ולעדויות שנשמעו בפניו ולהתרשמותו מהעדים וכן לסוגיות הרלוונטיות לצורך הכרעה בסוגיה העיקרית שעמדה בפני בימ"ש קמא.
לא מצאתי בטענות המערער ל טעם המצדיק התערבות בקביעות אלה.

ה) מצאתי לנכון לקבל בכל זאת חלק קטן מאוד מהערעור וזאת ביחס לסכום שנקבע בפסק הדין.

בימ"ש קמא קיבל את התביעה במלוא סכומה ופסק כי המערער ישלם לתובע סך של 247,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הסכום המתקבל מצירוף הסכומים אשר מצו ינים בסעיפים 1-9 לכתב התביעה הינו כ- 241,165 ₪.
עם זאת, התביעה הועמדה על סך 247,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את סכום התביעה וטען כי חיבור אריתמטי פשוט מעלה כי הסכומים בתביעה מגיעים לסך של 241,163 ₪ (סעיף 31 לכתב ההגנה).

בסעיף 25 לעיקרי טיעון מטעם המשיב נטען כי אין מקום לקבל את טענות המערער ביחס להשבת הסכום הנומינאלי ללא ריבית והוצאות ששולמו ע"י הבנק בשי ם לב לחוסר תום ליבו של המערער נוכח טענותיו בערעור ונ יסיונו לייחס לעצמו חשבון שאינו שלו תוך הארכת ההליכים המשפטיים.

כיוון שלפי כתב התביעה , ריכוז הכספים שהועברו בטעות לחשבון הנתבע מעלה סכום כולל של 241,16 5 ₪ והמשיב לא העלה בפני כל טענה המסבירה את הפער בין הסכום המבוקש בכתב התביעה לסכום המתקבל מצירוף הסכומים שננקבו על ידי הבנק עצמו בכתב התביעה, הרי שיש מקום להפחית את הסכום הנומינלי , כך שהנתבע – המשיב ישלם לתובע סך של 241,165 ₪ (במקום 247,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
אין להוציא מכלל אפשרות כי סכום התביעה כבר כלל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה אך לא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לכך וגם לא בעיקרי הטיעון ולפיכך יש להפחית את הסכום הפסוק כפי שציינתי.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, יש לדחות את הערעור ברובו .
הערעור מתקבל רק בנוגע לגובה הסכום הפסוק , כך שעל הנתבע- המערער לשלם לתובע- המשיב סך של 241,165 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (12.11.15) ועד למועד התשלום בפועל.

ב) בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ג) הערבון שהופקד יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר סבח
נתבע: בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: