ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן מרדכי נגד מדינת ישראל מדינת ישראל :

04 יוני 2018

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר קלאי
התובע
ראובן מרדכי ת.ז. XXXXXX641
ע"י ב"כ: עו"ד פולינה רוזנטור
-
הנתבעת
מדינת ישראל מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד גילה אשכנזי

פסק דין

בית הדין עיין בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ובתגובת התובע לבקשה ומחליט להיעתר לבקשה.

התביעה
התובע הינו יליד 1957. הוא התקבל לעבודה בנציבות מס הכנסה ביום 1.10.82 ופוטר לגמלאות מטעמים רפואיים לפי סעיף 15(3) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, החל מיום 30.11.10, כעולה מ"תעודת שירות" שצורפה לכתב התביעה, ומא ז הוא מקבל פנסיה מהנתבעת.
בתביעתו טוען התובע כי בשנת 1998 הוא העיר לעובדת הערה על התנהגות בלתי הולמת ולמחרת העובדת נכנסה לחדרו עם יתר הנשים שעבדו באותו מקום עבודה וצעקו על התובע. חבר ועד מסר לו כשבוע לאחר מכן כי העובדים יעשו עליו "חרם", וכך היה. בעקבות זאת התובע סבל מנידוי חברתי במקום העבודה ושקע בדיכאון. בשנת 2002 חלה במחלת פרקינסון. בשנים 2005-2007 איימה עליו גב' רקח, סגנית מנהלת תחום מוקדי דיווח , כי תפטר אותו ללא סיבה מוצדקת. התובע התלונן על כך לממונה על שניהם ולמבקר האגף ובעקבות זאת הועברה גב' רקח לתפקיד אחר. בעקבות התעמרותה של גב' רקח, הוא החל לסבול מיתר לחץ דם ולקה בסכרת. בשנים 2009-2010 מצבו הרפואי התדרדר עד כדי כך שהממונים עליו החליטו לפטרו והוא התבקש להמציא תיעוד רפואי על מנת להעמידו לפני וועדה רפואית. הוא נבדק על ידי וועדה רפואית מחוזית ביום 25.10.10 וזו קבעה כי נמצאה סיבה רפואית מוצדקת להפסקת עבודתו התקנית ובכל תפקיד אחר בשירות המדינה. הוא היה במצב גופני ונפשי קשה מאוד ולא היו לו כוחות להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית.
התובע טוען כי הממונים עליו הפרו את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק השוויון"), בכך שלא עשו כל ניסיון לבצע התאמות אשר יאפשרו המשך עבודתו, וכי פיטוריו נעשו תוך הפלייתו האסורה לפי החוק. בשל כך תובע התובע פיצוי בסך 50,000 ₪ לפי חוק השוויון.
התובע מבקש לפסוק לו בנוסף לכך פיצויים בסכומים ובשל העילות כמפורט להלן:
סך 204,000 ₪ - שווי של 24 משכורות, כפיצוי לא ממוני על עגמת הנפש שנגרמה לו בשל פיטוריו שלא כדין ללא שימוע .
סך 270,936 ₪ בגין אבדן השתכרות בתקופה שבין מועד פיטוריו לבין תאריך הגיעו לגיל 67 ביום 3.3.2024 וסך נוסף של 64,117.62 ₪ בגין הפסד הפרשה לקרן השתלמות באותה תקופה.

התיישנות התביעה לפי חוק השוויון
מקובלת על בית הדין טענת הנתבעת כי התביעה לפיצוי לפי חוק השוויון התיישנה, מאחר שעל פי סעיף 13(א) לחוק השוויון, על תביעות לפי חוק השוויון חלה הוראת סעיף 14 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אשר קובעת תקופת התיישנות על תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה של שלוש שנים מיום היווצר העילה.
תביעה זו הוגשה ביום 7.11.17, זמן ממושך לאחר חלוף שלוש שנים מיום היווצרות העילה הנטענת.
לא מצאנו ממש בתשובות התובע לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת.

התביעה לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין
מקובלת על בית הדין בקשת הנתבעת לסילוק תביעת התובע על הסף מאחר שפרישת התובע וקיום ההליכים לפני הוועדה הרפואית היו בהסכמתו, כעולה מפרוטוקול לסיום שירות שנערך ביום 23.8.10 שעליו חתומים התובע ושני נציגי רשות המסים, מר אלכס סלע מנהל תחום אמרכלות ומשק וגב' גליה אורן מרכזית בכירה משאבי אנוש. במסמך זה נאמר כי "במסגרת מדיניות פרישה מוקדמת לגימלאות על פי בקשת המשרד והסכמת העובד לשנת 2010 סוכם על סיום שירותו של מר ראובן מרדכי", וכן נכתב כי "העובד יישלח ללשכת הבריאות לוועדה רפואית לצורך פסילה רפואית". במסמך סוכמו תנאי פרישתו של התובע וצוין כי התובע מוותר על משא ומתן עם וועד העובדים ועל מתן הודעה של חודש מראש.
בהערכת עובד שנעשתה לתובע בחודש 4/10 כתב המעריך שהתובע הביע מספר פעמים את רצונו לפרוש מהשירות לתכנית פרישה. מדובר בהערכה שהתובע לא חתם עליה, אך דברים דומים נכתבו בהערכה קודמת מחודש 1/09 על ידי המעריך העקיף.
ככל שהייתה לתובע טענה לפגם ברצון אשר זיכתה אותו לבטל את סיכום הפרישה לפי הוראות סעיפים 14-18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הרי שחלף המועד להגשת הודעת ביטול של הסיכום, שעל פי סעיף 20 לחוק צריכה להינתן "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול".
מכל מקום, על פני הדברים עולה כי אין ממש בטענת התובע כי חל פגם של היעדר שימוע בהליך סיום עבודתו.
יתר על כן, ככל שהתובע טוען כי הסכים לפרישתו המוקדמת בשל התעמרות שסבל מן הממונים עליו, בהתאם לטענות שפורטו על ידו במכתבו למשנה למנהל רשות המסים מיום 6.7.16, הרי שמעשי ההתעמרות הנטענים נעשו, אם נעשו, למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה ועל כן דין התביעה כולה להידחות בשל התיישנות. כך למשל, התובע מזכיר במכתב האמור את יחסה של גב' רקח, אשר על פי הנטען בכתב התביעה התעמרה בתובע בשנת 2005-2007. החרם עליו הוא מלין במכתב זה נעשה על פי הנטען בכתב התביעה החל משנת 1998.
ככל שהתובע מבקש להשיג על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, המועד להגשת ערעור על החלטה חלף זה מכבר, שכן התקופה להגשת ערעור הינה 60 ימים.

סוף דבר
תביעת התובע לפיצוי לפי חוק השוויון נדחית על הסף בשל התיישנות.
תביעת התובע לפיצוי לא ממוני בשל עגמת נפש והפסד השתכרות בשל פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע – נמחקת על הסף בהיעדר עילה.
בנסיבותיו המיוחדות של המקרה לא ייעשה צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, (04 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: ראובן מרדכי
נתבע: מדינת ישראל מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: