ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה איפרגן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוחנן כהן

התובע:
יהודה איפרגן
ע"י ב"כ: עו"ד טל אלבוים
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן

החלטה

1. הנני ממנה את ד"ר ציקל שלום קרין מ-רח' אילנות 35 א' חיפה 34324 , כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

2. להלן העובדות:

התובע יליד שנת 1950.

התובע עבד מ- 2/1971 ועד ליום 4/2017 בנמל אשדוד. במשך רוב שנות עבודתו בנמל עבד כסוואר בנמל. משנת 2005 ועד לפרישתו הוכשר לעבודה גם כאתת ועבודתו התחלקה בין עבודה כסוואר לבין עבודה כאתת, כאשר ברוב הזמן עבד כסוואר.

התובע עבד שישה ימים בשבוע, כ-8 שעות ביום במשמרות מתחלפות וכן 1-2 משמרות נוספות בשבוע, כאשר ביום שישי עבד 7 שעות.

במסגרת עבודתו התובע נחשף למי פליטת דיזל, לאבק תפזורות (פוספטים, אשלג, דגנים ותבואות לרבות קמח דגים, מלט, חנקת אלומיניום, גופרית, גבס, תפזורת מתכות חרסית, קלינקר, דשן, אמוניה חנקתית, גרגירי לתת, שעורה, פיריטים (אבני אש) של סיד, פחם, מחצב נחושת מרוכז, דיבקית חיטה (קמח גרגירים), ברזל מוחזר, שבבי ברזל, סיד (לא רווי), כוספה גרגירי דגנים, אפר פיריטי (אבני אש), סיד חי, דגנים מגורענים לסוגם (חיטה, סויה, גרעיני תירס), סלוקטים, גבס, פומיס, אסבסט גולמי (סיבי אסבסט), אמוניום נטרתי וכיו"ב).

כמו כן התובע נחשף לריחות של צבעים, כימיקלים של התעשיות השונות (תעשיית הגומי, הדפוס, הבניין, החקלאות וכיו"ב), חומרי גלם לתעשיית העץ ועצי לבוד, סנדוויץ, סיבית, IMDF וכיו"ב), עורות, ברום, שקי סוכר וכיו"ב.

הסחורות הגיעו לנמל אשדוד בתדירות משתנה, בהתאם לדרישות השוק.

להלן תיאור אופי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית לחומרים השונים:

חשיפה לסחורות שונות ולכימיקלים מהתעשיות השונות:

בתחילת עבודתו בנמל ועד לתחילת שנות השמונים, הסחורה לא היתה מאוחסנת במכולות סגורות, אלא מאוחסנת בארגזים, שקים, חביות ובאלות. לאחר תקופה זו עיקר המטען הגיע במכולות אך עדיין היה צריך לפרוק חלק מהמכולות מהתכולה שלהן, שכלל ארגזים, שקים, חביות ובאלות.

לנמל הגיעו סחורות ועצים (להלן: "הסחורה") במשקלים של מאות אלפי טונות. העצים יובאו מאירופה ומשאר העולם.

כסוואר, התובע נדרש להיכנס לבטן האוניות שעגנו בנמל. אז בבטן כל אוניה היה עליו להזיז את הסחורה למרכז, שם היה פתח ממנו המנוף יכול היה להוציא את הסחורה. התובע קשר את הסחורה למנוף וחוזר חלילה עד לריקון הסחורה מהאוניה.

מכיוון שהסחורות הובלו דרך הים ובעקבות הגלים, לעיתים היו נזילות מהחביות ומהארגזים, ורצפת בטן האוניה היתה מלוכלכת מהחומרים השונים. לנוכח זאת, בזמן הפריקה נחשף התובע לאבק ולריחות של כלל הסחורות וחומרי הגלם המוצקים והנוזליים שהתנדפו עקב החום.

יתרה מכך, גם במהלך הרמת הסחורה ופריקתה, נוצר אבק וכן היו נזילות שהתנדפו באוויר וזאת במיוחד היות והעבודה בוצעה בעיר הדרומית אשדוד.

אופי החשיפה לאבק לתפזורות:

לאורך כל השנים הגיעה תפזורת לנמל והתובע אשר עסק בפריקת ובטעינת תפזורות, כמפורט בסעיף 3-4, נדרש לעמוד על הסיפון ובכך נחשף לאבק ולריח שנפלט מהם.

במסגרת עבודתו כסוואר התובע הפעיל לעיתים את המשפך בתהליך הפריקה/טעינה. עבודה זו יצרה ענני אבק גדולים. זה למעשה היה מוקד לפיזור גדול מאוד של תפזורת באוויר.

מעבר לכך, שינוע התפזורות בוצע על ידי "חופן" אשר היה שופך את התפזורות לתוך בטן האוניה ולהיפך. פעולה זו גרמה לאבק רב שהתובע נחשף לו בעת שעבד בסמוך.

כיום המשרד לאיכות הסביבה מפסיק בתדירות גבוהה את עבודות השינוע כדי לצמצם את זיהום האוויר והים – פיקוי שכזה לא היה בתקופת עבודתו של התובע.

חשיפה לגזי פליטה

החשיפה לגזי הפליטה בתוך בטן האוניה ועל הרציפים:

לאורך השנים היה שימוש עם מלגזות דיזל, מטפים, שופלים וציוד כבד המופעל על דיזל. כלים אלו עבדו בתוך האוניות ומחוץ להן ובתוך המחסנים.

התובע במסגרת תפקידו כסוואר, היה נכנס לתוך בטן האוניות או עובד בסיבת הכלים הכבדים שנעו בנמל ובמחסנים, בחשיפה לגזי הפליטה. יצויין כי מדובר בחללים סגורים/ סגורים למחצה/ פתוחים, ולכן בזמן העבודה נחשף לרמות שונות של גזי הפליטה, ללא ציוד מגן.

החשיפה לגזי הפליטה במהלך פריקת ספינות המשא של המכוניות:

לנמל אשדוד החלו בשנות ה-70 להגיע ספינות משא של מכוניות. בכל ספינה שכזו הגיעו לעיתים אלפי מכוניות. במהלך עבודות פריקת המכוניות היה צריך להניע את המכוניות ולהוציא אותן מבטן האוניה. כסוואר התובע היה נכנס לתוך בטן הספינות יחד עם העובדים הנוספים ונחשף לגזי הפליטות ולריח האופייני שנפלטו מהמכוניות החדשות.

במסגרת עבודתו בנמל פרק התובע מכוניות, אולם הפריקה בוצעה בעיקר משטח הרציף לשטח האחסנה. החל משנת 2014 החל התובע לפרוק מכוניות גם מבטן האוניה. גם כאן מאחר שמדובר ברכבים חדשים עם הניילונים, ששהו בשמש הרבה זמן, הפלסטיק ויתר המרכיבים היו פולטים ריח שהפריע לעובדים.

לעיתים בזמן פריקת המכוניות, התובע הרגיש בתחושת מחנק ובחילה עקב נשימת הגזים ונאלץ לצאת מבטן הספינה על מנת להתאוורר ולנשום אוויר נקי.

אופי החשיפה לאסבסט עד תחילת שנות ה-80:

חשיפה לאסבסט גולמי – כידוע, בשנות השישים, השבעים ועד לתחילת שנות ה-80, האסבסט היה חומר מבוקש ולכן אוניות רבות שעגנו בנמל הובילו איתן אסבסט. כל חודש הגיעו אוניות עם מטען כללי ועם אסבסט, כאשר פריקת האוניות נמשכה לעיתים במשך שבועות. לא היה מדובר רק בפלטות אסבסט אלא באסבסט גולמי. אסבסט גולמי היה קשור ברצועות או בתוך שקים והתובע ועובדי הנמל האחרים היו צריכים לגלגל או להזיז אותם למרכז האונייה. במהלך הזזת האסבסט השתחרר לאוויר אבק של סיבי אסבסט שמילא את בטן האונייה והתובע היה חשוף לכך.

בעת השינוע, אבק האסבסט היה גם נערם על רצפת הרציפים ובהתאם למשבי הרוח, האבק היה מתפזר ברחבי הנמל.

ניקוי עודפים:

מעבר לכך, בסיום העמסת האוניות, עם הפלגתה, עודפי התפזורות וכלל החומרים כמפורט לעיל, הצטברו על רצפת הרציף, ואז היה "נוהל" שנקרא "ניקיון", בו התובע ועובדי נמל נוספים נשלחו לנקות את הרציפים באמצעות אתי חפירה ומטאטאים. במהלך עבודות הניקיון, היה בסביבתו אבק של חומרים אותם נשם ללא ציוד מגן. יצויין כי בשנות ה-90, עובדי קבלן החלו לבצע את הניקיונות אבל התובע המשיך לעבוד בסמוך.

בשנים המאוחרות, ניקוי העודפים בוצע ע"י חברה קבלנית ולא ע"י עובדי הנמל, אך בו בעת התובע עשוי היה להיחשף לאבק ולחומרים מעצם עבודתו על הרציפים, שבוצעה במרחק של 100-200 מטר מאזורי העבודה.

ציוד מיגון:

עד אמצע שנות ה-80, התובע לא השתמש בציון מגן נשימתי, כמו כן, לאחר מכן לא היתה הקפדה על שימוש בציוד המגן, בין היתר עקב החום באשדוד, אי המודעות לסכנות וחוסר נוחות.

דוחות נמל אשדוד:

מצ"ב דוחות ניטור מנמל אשדוד. תשומת הלב לדגשים הבאים:

א. מדובר בדוחות שנמל אשדוד המציא לתיק.
ב. כעולה מן הדוחות ומן העדויות, באמצע שנות האלפיים ניתנו המלצות לשם צמצום חשיפת העובדים לאבק.
ג. הנמל הוא זה שהזמין עריכת הדוחות, שילם עוברם, קבע את מועד, זמן הביצוע ומה לבדוק, כאשר אין המדובר בבדיקות פתע.
ד. בשנת 2006 אגף הפיקוח במשרד התמ"ת הורה לבודקים מוסמכים של חומרים כימיים לבצע תיקון של תוצאות בהתאם למקדמי התיקון (מצ"ב מקדמי התיקון), לכן, בדוחות שבוצעו טרם כניסת ההנחיה לא בוצע תיקון, יצויין שכיום, קיים ציוד בדיקה משוכלל יותר ואין צורך לבצע הכפלה.
ה. כל דו"ח מלמד על המצב במועד עריכתו.

מצבו הרפואי של התובע הינו כמתואר בתיעוד הרפואי.

3. כבוד המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי מחלתו/ליקויו של התובע?
ב. האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו.
ג. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ד. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו ( כדוגמת טיפול מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ה. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

4. המומחה מתבקש לבסס את חוות דעתו על העובדות שנקבעו בהחלטה זו ועל המסמכים הרפואיים המצורפים, מהם ניתן ללמוד על מצב בריאותו של התובע.

5. המזכירות תעביר למומחה את כל החומר הרפואי שיוגש לבית הדין ע"י הצדדים תוך 21 יום.

6. המומחה מתבקש להכין את חוות דעתו ולהעבירה לבית הדין, במידת האפשר, תוך 30 יום.

7. שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

8. חל איסור על הצדדים לפנות במישרין למומחה שלא באמצעות בית הדין .

9. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר, טרם העברת החלטה זו והחומר הרפואי למומחה.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, (07 יוני 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יהודה איפרגן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: