ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זיינה זראיי ברהנה נגד מדינת ישראל :

לפני
כבוד ה שופטת ארנה לוי

המבקש

זיינה זראיי ברהנה
ע"י ב"כ עו"ד רותם קרוב

נגד

המשיב

מדינת ישראל- משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד יסכה פישר-יוסף, פמת"א

החלטה

לפני בקשה לסעד זמני בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 3021-17 (כבוד הדיין דותן ברגמן) שניתן ביום 5.2.2018, במסגרתו אושרה קביעת המשיב כי המערער לא הוכיח את נתינותו האריתראית, כנטען על ידו .
ביום 22.3.2018 ניתן צו ארעי על ידי כבוד השופט (ס"נ) ד"ר קובי ורדי לפיו עד להחלטה בבקשה לא יינקטו פעולות מעצר או הרחקה כנגד המבקש.

רקע

המבקש, יליד שנת 1987, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 7.6.2010. ביום 8.6.2010 הוכנס למשמורת זמנית והוצא כנגדו צו גירוש.
ביום 9.6.2010 נערך למבקש ראיון ראשוני ביחידת המסתננים בו נקבע כי מדובר בנתין אתיופי.
ביום 16.6.2010 נערך למבקש שימוע בפני ממונה ביקורת גבולות, בסיומו הוחלט להותיר את המבקש במשמורת עד להרחקתו מישראל בהתאם לצו ההרחקה שיוצא כנגדו.
ביום 17.6.2010 נערך דיון בעניינו של המבקש בו אישר בית הדין לביקורת משמורת את צו המשמורת בלא שינויים. בהמשך אושר צו המשמורת מעת לעת על ידי בית הדין לביקורת משמורת.
ביום 27.1.2011 נערך למבקש ראיון זיהוי במהלכו נשאל שאלות שונות הקשורות לאזור מגוריו הנטען באריתריאה. לדברי המשיב, המבקש לא ענה לשאלות אלו באופן משביע רצון.
ביום 10.5.2012 הגיש המבקש בקשה לשחרור ממשמורת לבית הדין לביקורת משמורת.
ביום 21.5.2012, ובעקבות בקשה זו, הורה בית הדין לביקורת משמורת על שחרור המבקש בתנאים, לרבות התייצבות שבועית במשרדי רשות ההגירה, ועזיבת מדינת ישראל תוך 30 יום מיום שחרורו אלא אם תוגש עתירה מנהלית קודם לכן. לדברי המבקש, החל מיום שחרורו פעל לקידום הטיפול בעניינו אל מול המשיב.
לדברי המשיב, החל מיום 22.10.2012 מחזיק המבקש ברישיון זמני על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.
ביום 4.2.2013 הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (עת"מ 4492-02-13). במסגרת העתירה ביקש מביהמ"ש להכיר בו כאריתראי, לחלופין לבצע דיון מחודש בעניינו ולחילופי חילופין לקבוע שהינו זכאי להגנה זמנית עד שיובהר כי המצב בארצו מאפשר לו שיבה בטוחה.
ביום 4.4.2013 סוכם בין הצדדים כי המשיב יערוך ראיון זיהוי נוסף ויבחן את כל הראיות והמסמכים שהציג ויציג המבקש. לאור הסכמה זו נמחקה העתירה.
ביום 10.12.2013 נערך למבקש ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט. במסגרת הראיון הציג המבקש תצהיר מטעם קרוב משפחתו יוהנס (להלן: " יוהנס") המצהיר על כך שהוא מכיר את המבקש כילד באריתראה. כמו כן הציג צילום תעודת זהות של אביו, לטענתו.
בהמשך לראיון זה, ביום 1.6.2015 נכתבה חוות דעת של יחידת הטיפול במבקשי מקלט, לפיה המבקש לא הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות את נתינותו האריתראית הנטענת, אם בהצגת ידע מספק ואם בהצגת מסמכים, כך גם לאור פערי המידע, אי ההתאמות והתהיות שעלו בראיו נותיו השונים.
בהמשך לחוות דעת זו, ביום 9.6.2015 ניתנה החלטה לפיה המבקש אינו מזוהה כנתין אריתראה ולכן בקשתו למקלט נדחתה על הסף.
כנגד החלטה זו הגיש המבקש ערר מס' 2561-15 , שנדון בפני כבוד הדיין אילן חלבגה בבית הדין לעררים. לערר זה צורפו תצהיריהם של יוהנס וטספאי מהרי (להלן: "טספאי") מטעמו של המבקש, לגבי שהייתו באריתראה.
ביום 17.2.2016 נקבע בערר זה כי העורר ינסה להשיג מסמכים נוספים על מנת להוכיח גרסתו בתוך 60 יום. ככל שמסמכים אלו יושגו, ייבחנו על ידי נציגי המשיב בתוך 30 יום ו אלו יודיעו עמדתם לבית הדין.
ביום 19.4.2016 הוגשו עדכון ובקשה לארכה בת 60 יום מטעם העורר . במסגרת העדכון צוין כי המבקש פנה לבני משפחתו וביקש שישלחו לו מסמכים המוכיחים את נתינותו. כמו כן צרף מסמך מיום 18.4.2016 בו נכתב כי שגרירות אתיופיה לא מצאה כל ראיה או הוכחה להיות המבקש אזרח אתיופיה. בו ב יום ניתנה החלטת בית הדין לעררים לפיה ניתנת ארכה כמבוקש להמצאת מסמכים נוספים .
ביום 19.6.2016 הוגשה הודעת עדכון מטעם המבקש לפיה אין ברשותו מסמכים מבני משפחתו באריתריאה וכי מבוקש לקבל פסק דין בהתאם למסמכים שהוצגו משגרירות אתיופיה .
ביום 30.11.2016 ניתן פסק דין בערר 2561-11 , בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר למשיב על מנת שישקול שוב את עמדתו ביחס לזהות העורר וינמק החלטתו , ל רבות התייחסותו לנותני התצהירים מטעמו של העורר ולמסמך משגרירות אתיופיה. כמו כן נקבע כי המשיב יזמן את נותני התצהירים (יוהנס וטספאי) מטעם המבקש בתוך 15 ימים לבירור ותשאו ל, וכי במידה ולא יעלה בידו של המשיב לאתר את המצהירים, יהא על המבקש לדאוג להתייצבותם בתוך 15 ימים נוספים בהתאם למועד עליו יודיע לו המשיב. כמו כן נקבע כי החלטת המשיב תינתן בתוך 30 ימים שלאחר מכן.
ביום 6. 12.2016 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם המשיב וביום 21.12.2016 התקבלה החלטת בית הדין לפיה ניתן עיכוב ביצוע ל-14 ימים.
ביום 3.1.2017 הוגשה בקשה מטעם המשיב לביטול פסק הדין מהנימוק שלא ניתנה למשיב האפשרות להגיב למסמך שהוגש מטעם שגרירות אתיופיה . ביום 19.1.2017 נדחתה בקשה זו.
ביום 5.2.2017 הועבר ליוהנס זימון לתשאול ליום 22.2.2017. במקביל נשלח זימון בדואר רשום לכתובתו של טספאי המצויה ברישומי המשיב. זימון זה חזר ליחידת הטיפול במבקשי מקלט.
ביום 22.2.2017 נערך ליוהנס תשאול ביחידה לטיפול במבקשי מקלט. לא עלה בידי המשיב לאתר את טספאי ולכן לא בוצע עמו תשאול.
ביום 27.4.2017 התקבלה על ידי המשיב החלטה לפיה אין בתשאול שנערך למצהיר ובמסמך שהוצג מטעם שגרירות אתיופיה כדי לשנות מהחלטת המשיב כי המבקש אינו נתין אריתריאה. עוד צוין כי ככל וב"כ המבקש מעוניין בקבלת מידע נוסף, עליו להציג ייפוי כוח מטעם המצהירים.
ביום 8.1.2018 התקיים דיון בערר במסגרתו נשמעו טענות הצדדים.
ביום 5.2.2018 ניתן פסק דין על ידי בית הדין לעררים אשר דחה את הערר, מהנימוק שלא הוכח כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות . בית הדין קבע כי נטל ההוכחה להוכיח זהותו ואזרחותו של המבקש לא הועבר אל כתפי המשיב, וכי המסמך משגרירות אתיופיה אין בו בכדי לסייע לעורר. כך גם נקבע כי המבקש לא ידע בתשאולים הראשוניים פרטים מספקים על אודות ארץ הולדתו ו על האזור בו התגורר, לשיטתו . למרות שידע חלק מפרטים אלה בראיון האחרון מדובר ב'עקומת למידה " לצרכי קבלת מעמד , כאשר גם לאחריה (במועד הראיון האחרון) לא הפגין המבקש בקיאות מספקת בסביבת מגוריו. בית הדין קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב לא להכיר במבקש כאריתראי ואין להתערב בה. עוד דחה בית הדין את טענתו החילופית של המבקש, כי יש לראות בו משום "חסר אזרחות".
ביום 22.3.2018 הוגש הערעור דנן כנגד פסק הדין ובצידו בקשה זו למתן סעד זמני.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי ה חלטת בית הדין אינה סבירה ואינה מעניקה את המשקל הראוי לראיות שהציג בקשר להוכחת זהותו האריתראית וכי סיכויי הערעור גבוהים מאד .
עוד טוען המבקש כי, למרות בקשתו , לא הומצא לו פרוטוקול התשאול שנערך למצהיר יוהנס, וזאת לדבריו, בניגוד לזכויותיו להליך הוגן.
לעניין התשאולים שבוצעו למבקש בראיון הזיהוי טוען המבקש כי גילה בקיאות יחסית במסגרת ראיון הזיהוי מיום 27.1.2011 בהתחשב ברקע שלו כרועה צאן חסר השכלה.
בהתייחס למאזן הנוחות טוען המבקש כי הרחקתו לאתיופיה, מדינה שאינו אזרח שלה, לטענתו, תסכן את חייו לאור היחס העוין של הרשויות באתיופיה לנתיני מדינת אריתריאה , זאת על רקע המלחמה שהתנהלה בין שתי המדינות לפני כעשור. בהמשך לכך טוען המבקש כי הרחקתו עשויה להעמיד אותו בסכנת מעצר וכליאה על ידי הרשויות .
המבקש טוען עוד כי בנוסף לסכנה לחייו הוא ימצא עצמו, אם יורחק לאתיופיה, במדינה שאינה מוכנה לקלוט אותו או להעניק לו זכויות בסיסיות.
המשיב טוען כי פסק הדין של בית הדין לעררים ניתן לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים ולאחר שניתנה התייחסות לכלל טענות המבקש. פסק הדין מידתי וסביר ולא נפל בו פגם כזה או אחר.
המשיב טוען כי הקביעות ל עניין זהות של המבקביע ות עובדתי ות המבוססות על מכלול הנסיבות בעניינו.
לגבי פרוטוקול התשאול שנערך למצהיר יוהנס, טוען המשיב כי הפרוטוקול לא נחשף מפני שבית הדין קבע כי אין מקום לחשוף בפני המבקש את פרוטוקול הראיון, זאת לאור הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות. עם זאת, לדברי המשיב, הוצע למבקש לעיין בחומר במעמד צד אחד, אולם זה התנגד.
בהמשך לכך טוען המשיב כי סיכויי הערעור הם נמוכים. במס גרת פסק הדין נשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים ביחס למבקש וניתנה הכרעה מפורטת ומנומקת הנסמכת על הדין. המשיב מציין כי מהתשאולים שנערכו למבקש עלו סתירות ואי בהירויות רבות וכי המבקש כשל מלהוכיח כי ה וא אזרח אריתראה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין לעררים, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.

כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית משפט זה בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלו הנשקלים בבקשות דומות בהליך אזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - כי להליך הערעור סיכוי להצליח, השני - כי מאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה, במובן זה שאם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי, 586- 687 (2012); עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.02.2014)).
שני תנאים אלו אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס " מקבילית כוחות", לפיה ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות" ולהיפך ( בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).
יחד עם זאת, יישומו של כלל זה מחייב התאמה לאופיו של ההליך. נקבע כי בהליך אשר במוקדו בקשת מקלט, אין לדרוש מהמבקש להראות כי סיכויי הערעור הם גבוהים, אלא ניתן להסתפק בהנחת תשתית לכך שמדובר בערעור שאינו משולל יסוד, על מנת להיעתר לבקשה לסעד זמני ( עע"מ 6694/13 פיסו גבראי גידאי נ' משרד הפנים – מדינת ישראל (22.12.2013), להלן: עניין גידאי).
באשר לסיכויי הערעור בעניינו, בית הדין דחה את טענות המבקש בציינו את פערי הידע והתמיהות שהתגלו בגרסאות שמסר המבקש בראיונות ובתשאולים השונים. מבלי לקבוע מסמרות לגופם של דברים, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, נוכח קביעותיו של בית הדין בדבר סימני השאלה המתעוררים מהתשאולים שנערכו למבקש ובדבר העדר ראיות משכנעות להיותו אזרח אריתראה.
יחד עם זאת, בבקשות מסוג זה, אין לדרוש מהמבקש להראות כי סיכויי הערעור הם גבוהים, אלא כאמור מספיקה הנחת תשתית לכך שמדובר בערעור שאינו משולל כל יסוד ( ראו: עניין גידאי; עע"מ 526/13 TAY SING YU CANO נ' מדינת ישראל משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (22.07.2013)). ניתן לומר, גם אם בדוחק, שהמבקש הניח תשתית מספקת כאמור ויש מקום ליתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו במסגרת ערכאת הערעור.
באשר למאזן הנוחות, יש לשקול במסגרתו את הנזק שעלול להיגרם למבקש. יש ליתן משקל לטענה לפיה צפויה למבקש סכנה של ממש אם יגורש לאתיופיה ( ראו: רע"מ 10758-04-17 אריאם גבראזגאבה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (26.7.2017) ). מתן סעד זמני המונע את גירוש המבקש ישמר את המצב הקיים ולעומת זאת המשיב לא הצביע על נזק חמור שייגרם לו ככל שתידחה הבקשה.
לאור האמור, לאחר שקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ניתן סעד זמני לפיו עד להכרעה בערעור לא יינקטו כנגד המבקש הליכי אכיפה או גירוש והוא לא יושם במעצר.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים ותעביר התיק לניתוב לצורך דיון בערעור.
ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זיינה זראיי ברהנה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: