ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה אבוחצירה נגד מדינת ישראל :

בבית המשפט העליון

בש"פ 2298/98

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: אריה אבוחצירה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.4.98 בב"ש 2128/98 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' כהן

תאריך הישיבה: כ"ד בניסן תשנ"ח (20.4.98)

בשם העורר: עו"ד יאיר גולן

בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ

החלטה

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט צ' כהן) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (בת"פ 179/98).

העורר עומד לדין, יחד עם נהג מונית בשם אבי דואניס, באשמה של שוד בנסיבות מחמירות. וכך הציג בית המשפט המחוזי את החלק היחסי של כל אחד משני הנאשמים בביצוע העבירה:

"אין חולק על כך, והדבר עולה מכתב האישום גופו, כי האחר [כלומר, דואניס] הוא שיזם את המעשה, הביא את המתלונן אל דירתו של המשיב [כלומר, העורר], הסיע את המתלונן ואת המשיב לאזור מרוחק ובמעשה השוד גופו היה פעיל מן המשיב, לפחות באשר לשימוש בנשק קר".

אף כי ברור שחלקו של דואניס בביצוע השוד גדול יותר מחלקו של העורר, החליט בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד), בהליכים נפרדים (ב"ש 002169/98), לשחרר את דואניס מן המעצר, בתנאי שישהה במעצר בית בשעות הלילה. זה היה טעמו של בית המשפט:

"לאחר שהתלבטתי בשאלת החלופה הגעתי למסקנה שבנסיבות המיוחדות של המקרה ניתן להסתפק בחלופת מעצר וזאת בהתחשב בתעודת השחרור שהוגשה לי ע"י ב"כ של המשיב ובכך שאין למשיב עבר פלילי, וזאת חרף העובדה שמדובר במעשה שוד שנעשה על ידי נהג מונית ושקורבן השוד הינו עובד זר, אדם חסר הגנה".

כשבוע לאחר שניתנה החלטה זאת לגבי דואניס, ניתנה ההחלטה לגבי העורר. וכך אמר בית המשפט לגבי העורר:

"בנתונים אלה ראוי להסכים עם הסניגור כי העילה הראשונה, זו של סכנה לציבור, מתקיימת במשיב [כלומר, העורר] פחות משהתקיימה באחר [כלומר, בדואניס]. כך מצטמצמת המחלוקת לשאלה אם יש בשיעורה הצנוע של המסוכנות כדי לאזן את העילה האחרת".

ומהי העילה האחרת הנזקפת לחובתו של העורר? בית המשפט השיב לאמור:

"פרטיה הם, כי סמוך לאחר המעשה נמלט הנאשם [כלומר, העורר] וכי ב1.4.98- לפנות בוקר נעצר בדירת שכנים לאחיו ברמת-גן. הודעות שנגבו לאחר מכן לימדו כי עד אז הביע בקול מחשבות שתיים: האחת - ליצור קשר עם סניגורו של האחר ולהסגיר את עצמו; האחרת - לצאת את הארץ בזהות אחרת".

בכך ראה בית המשפט יסוד מספיק לאבחן בין העורר לבין דואניס. לגבי העורר, אמר בית המשפט, קשה לגלות אצלו "מידת אחריות ראויה... כי יתייצב למשפט ולנשיאת ענשו". לשון אחרת, ההימלטות של העורר לאחר ביצוע השוד, וההסתתרות במשך קרוב לשבועיים, די בהן כדי לאזן את העובדה שהמסוכנות של העורר, לאור חלקו בביצוע השוד, קטנה יותר מזו של דואניס. לכן החליט בית המשפט, בסופו של חשבון, לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בא-כוח העורר טוען כי יש בכך פגיעה בלתי-מוצדקת בעקרון השוויון שבין נאשמים. מבחינת המסוכנות ודאי שאין הצדקה להחמיר עם העורר בהשוואה לדואניס. ההיפך הוא הנכון. אשר להימלטות לאחר ביצוע השוד, נכון הדבר שעל פי החוק ועל פי הפסיקה חשש להימלטות מן הדין עשוי כשלעצמו להצדיק מעצר עד תום ההליכים. אך הדבר תלוי בנסיבות. בנסיבות המקרה שלפנינו, ההימלטות של העורר היתה, ככל הנראה, ביטוי לבהלה. אף בית המשפט המחוזי היה מוכן להניח כי "דיבוריו של המשיב [כלומר, העורר] על אודות הבריחה לחו"ל לא היו אלא ביטוי למצוקה". מכל מקום, העורר, ככל הנראה, לא עשה דבר כדי לממש בריחה לחו"ל. אכן העובדה שהעורר הינו נשוי ואב לילדה קטנה, וכן שהוא חסר אמצעים, מקטינה את החשש שהעורר אכן יבקש להימלט מן הארץ. בנסיבות המקרה חשש זה, אין בו, לדעתי, כדי להצדיק את החזקתו במעצר עד תום ההליכים נגדו. במיוחד כך נוכח שחרורו של דואניס מן המעצר. אכן, עקרון השוויון בין נאשמים אינו עקרון נוקשה. ראשית, בדרך כלל הנסיבות הנוגעות לנאשם אחד שונות מן הנסיבות הנוגעות לנאשם שני, ובמקרים רבים השוני בנסיבות מצדיק גם שוני בהתייחסות של בית המשפט. שנית, עקרון השוויון אינו מספיק כדי לשחרר מן המעצר נאשם המהווה סכנה ממשית לציבור, ואף אינו מספיק כדי לגבור על טעות ברורה של בית המשפט בשחרור נאשם אחר מן המעצר. אולם במקרי גבול יש משקל ניכר לעקרון השוויון. וכזה הוא, לדעתי, המקרה שבפנינו.

אכן, לעורר יש עבר פלילי. העבר הפלילי הוא שיקול חשוב ביותר בהערכת המסוכנות של נאשם. אך חשיבות השיקול בכל מקרה תלוייה במהות העבר הפלילי. העבר הפלילי של העורר, כפי שגם בית המשפט המחוזי ציין, אינו מכביד במיוחד. לכן אין בו כדי להטות את הכף לרעת העורר.

לפיכך הגעתי למסקנה כי יש לשחרר את העורר מן המעצר בתנאים הבאים:

1. העורר יהיה נתון במעצר בית מוחלט. בא-כוח העורר הציע ארבע חלופות למעצר בית: ביתו בירושלים; בית חמותו בירושלים; בית אמו בנהריה; בית אחותו בנהריה. העורר יימצא במעצר בית במקום ממקומות אלה שיהיה מקובל על פרקליטות המדינה. אם לא תושג הסכמה בין הצדדים לגבי מקום המעצר, יוכל העורר לבקש שבית המשפט יכריע בעניין זה. העורר לא יהיה רשאי לצאת את הבית בו ישהה במשך כל שעות היממה, מלבד יציאה לצורך השתתפות במשפטו או יציאה באישור מוקדם בכתב מאת המשטרה.

2. מי שבביתו ישהה העורר במעצר בית ייתן ערבות על סך 50,000 ש"ח לקיום תנאי השחרור מן המעצר וכן להבטחת התייצבותו של העורר בבית המשפט בעת משפטו.

3. העורר יפקיד ערבות במזומן או בערבות בנקאית על סך 10,000 ש"ח לקיום תנאי השחרור מן המעצר וכן להבטחת התייצבותו בבית המשפט בעת המשפט.

4. העורר יפקיד את דרכונו (אם יש לו דרכון) במשטרה ויוצא נגדו צו איסור יציאה מן הארץ.

5. אם העורר יפר תנאי מתנאים אלה, הוא ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, כ"ה בניסן תשנ"ח (21.4.98).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98022980.I03


מעורבים
תובע: אריה אבוחצירה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: