ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש.ש. נגד דוד מדהלה :

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש - המערער

ש.ש.
ע"י ב"כ עו"ד ישראל אסל

נגד

המשיבים

1.דוד מדהלה
2.המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול
ע"י ב"כ עו"ד צביקה רפפורט

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת לימור בן שמן) מיום 28/2/18 בת.א. 120-07-12 ולפיה התקבלה בקשת המשיבה 2 (להלן גם: "המאגר") להביא ראיות לסתור פסק דין פלילי חלוט לפי סעיף 42 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (להלן: " פקודת הראיות").

2. בבית משפט קמא מתבררת תביעתו של המבקש – התובע נגד המשיבים לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "פלת"ד") וזאת בעניין תאונת דרכים מיום 18/7/06 (להלן: "התאונה").

בכתב ההגנה טענה מאגר בין היתר, כי התובע לא היה הנוסע ברכב בעת התאונה אלא הנהג .
כיוון שלא היה לו רישיון נהיגה בתוקף אז י אין כיסוי ביטוחי.

מונו מומחים רפואיים ואף הוגשו חוות דעת מטעמם וכן הוגשו תחשיבי נזק על ידי התובע.
מאגר התנגדה להגשת תחשיב נזק שכן עמדה על טענותיה בנוגע לה יעדר חבות.

3. בדיון שהתקיים ביום 24/10/17 הודיע ב"כ התובע כי קיים פסק דין מרשיע חלוט בעניינו של המשיב 1 – הנתבע 1 וזאת ביחס לתאונה.
הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה.

4. הבקשה להבאת ראיות לסתור:
מאגר הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור.
נטען, כי למרות שהנתבע 1 הורשע בבית משפט לתעבורה על פי הודאתו ב"נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים, בגינה ניזוק הרכב ונחבל בגופו נוסע שהיה ברכבו", אזי יש חשש המבוסס על ממצאים אובייקטיבים, כי הנתבע 1 לקח על עצמו את האחריות לתאונה במקום התובע.
מאגר הפנתה לתיק המשטרה ולדוחות חקירה פנימיים שהוכנו לצורך ההליך המשפטי. בית משפט קמא הודיע כי הוא אינו מסתמך על דוחות אלה .

התובע טען כי אין מקום לקבל הבקשה. טען כי תיק החקירה המשטרתי המלא לא צורף. מדובר בפסק דין פלילי המושתת על ראיות ועדויות ולא הוצגה כל ראיה חדשה שיש בה כדי לסתור את פסק הדין הפלילי.

מאגר אישרה בתשובה לתגובה כי צרפה את כל המסמכים המצויים בתיק המשטרתי.
נטען, כי לו היה התובע מאשר כי הוא הנהג ברכב, כי אז היה צפוי לעונש מאסר ממושך (רשיונו נשלל לצמיתות עוד לפני התאונה ) וכי היה לו אינטרס ברור לשקר.

5. ההחלטה מיום 28/2/18:
בית משפט קמא קיבל את בקשת מאגר. נקבע כי אכן מתן אפשרות להביא ראיות לסתור היא חריג לכלל.

העובדה שפסק דין פלילי ניתן על בסיס הודאה ולא על בסיס שמיעת ראיות, יכולה להוות נדבך נוסף לשיקולים נוספים (ת.א (מח' חי') 565/03 בן ציון נ' חזן. 25/1/07).

במקרה דנן, בית משפט קמא בחן את דו"ח הפעולה של השוטר מיום התאונה ומצא כי יש להיעתר לבקשה על מנת למנוע עוות דין.
בסעיף 14 להחלטה נכתב:
"בפניי דו"ח פעולה של רס"מ אמסלם מיום התאונה. על פי הדו"ח, הגיע השוטר, רס"מ אמסלם, למקום האירוע. בפרטי המקרה מציין השוטר- "התהפכות עצמית נפגע 1 – בינוני". במושב הנוסע ישב "בחור" אשר זוהה על פי תעודת זהות( מספרה זהה למספרו של התובע).
הנוסע טען כי היה עוד בחור ברכב והוא הנהג. ממשיך השוטר וכותב כי חיפוש אחר הנהג, שנערך במקום התאונה וסביבו על ידו, על ידי מד"א ואזרחים "לא העלה ממצאים".
לא היו עדים לאירוע עצמו. במהלך החיפושים הבחין השוטר בנעל בית, התפוסה עדיין על דוושת הבנזין, כאשר הנעל השניה, התואמת, נמצאת על רגלו של הנוסע. לפיכך הבין כי מדובר בנהג שהיה לבדו ברכב. בדיקה במסוף העלתה כי הינו פסול לצמיתות ובדוקאי מוכרז.
השוטר מציין כי על פי החשד, הפצוע, ש.ש. (התובע) הוא זה שנהג ברכב (כמו כן הנני מפנה לסיכום תיק מיום 31.8.16).

המשיב 2, ציין בתשובתו לאישום כי הוא זה שנהג ברכב. הוא סטה מנתיב הנסיעה על מנת שלא לפגוע בחמור שהיה על הכביש.

המשיב 1 העיד בפניי במסגרת ישיבת קדם משפט. כך העיד כי ברכב נהג המשיב 2 (נתבע 1). העיד כי "אנשים שעברו ראו את האוטו הפוך החזירו אותו על הגלגלים. הדלת שלי נפגעה והיא לא נפתחה והעבירו אותי לכיסא הנהג ומשם הוציאו אותי לאמבולנס ואיבדתי את ההכרה".
עדות קצרה זו, אף היא מעלה סימני שאלה משמעותיים, המתווספים בעת בחינת כלל החומר אשר הוגש לעיוני עד כה".
(הדגש אינו במקור – א.כ.)

נמצא כי בנסיבות אלו ועל מנת להימנע מעיוות דין, יש להיעתר לבקשת מאגר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. בבקשת רשות הערעור נטען, כי עסקינן בסוגיה משפטית, בעלת השלכות רוחב בנוגע לעקרונות המבחנים שיש לבחון כאשר דנים בבקשה להבאת ראיות לסתור פסק דין פלילי חלוט.
נטען, כי בעניינינו אין ראיה חדשה המצדיקה סתירת פסק דין פלילי. הבקשה מבוססת רק על הסקת מסקנות אחרות מהחומר חקירה שהיה קיים בתיק המשטרה עוד לפני פסק הדין המרשיע החלוט.
הראיה החדשה אמורה להיות כזו שמתגלה לאחר מתן פסק הדין הפלילי, וזו – אינה בנמצא.
נטען, כי עצם העובדה שבית משפט קמא קבע שהוא לא מסתמך על דוחות חקירה חסויים מלמדת על כך שלא הוצגו שם ראיות חדשות.
נטען, כי לא צוינו הטעמים המצדיקים הבאת ראיות לסתור על פי הפסיקה ובית משפט קמא לא נדרש לתשובות המבקש בנוגע לתהיות שעלו ביחס לדו"ח השוטר מיום התאונה.

7. המשיבה 2 בתשובתה מבקשת לדחות את הבקשה.
מדגישה, כי לפי סעיף 42 ג' לפקודת הראיות, בית משפט יכול לאפשר הבאת ראיות לסתור "מטעמים שיירשמו" ואין צורך בטעמים מיוחדים שירשמו.
במקרה דנן, קיימים טעמים מיוחדים ובוודאי "טעמים שיירשמו".
החשד המובהק שעלה מתיק המשטרה לא הוסר גם לאחר שהודה הנתבע 1 בבית משפט לתעבורה והורשע לפי הודאתו.
מתיק המשטרה עלה כי התובע הוא עבריין "בדוקאי". רישיון הנהיגה שלו היה פסול לצמיתות ולכן האפשרות ש"חייל" אחר יתנדב או ינודב לקחת את התיק "עליו" אינה בגדר חריג בנסיבות.
כל תיק המשטרה הוגש, בית משפט קמא לא נזקק לדו"ח החקירה כיוון שהיה די בחומר הקיים על מנת לבסס את החשד הכבד ביחס למבקש.

ככל שיתברר לאחר הגשת הראיות לסתור כי המבקש צודק, ממילא תתקבל עמדתו לגופה.
נושא נעל הבית התפוסה על דוושת הבנזין, כאשר נעל הבית השניה התואמת מצויה על רגלי המבקש (שהוא לטענתו הנוסע ולא הנהג) והעדר קיומו של נהג ברכב כאשר הגיע השוטר הראשון למקום אינו בגדר "נסיבות שכיחות" (לא נכתב מילים אלו, אך זו הכוונה – א.כ.) ומפנים אף הם לפסיקה , בה בנסיבות דומות ניתנה אפשרות להבאת ראיות לסתור.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות לערער. לדון ב בקשת רשות הערעור כבערעור ולדחות הערעור לגופו וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א) לשאלה אם יש להביא ראיות לסתור יש השלכה משמעותית על אופן ניהול ההליך. על כן מצאתי לנכון ליתן רשות לערער ולבחון את ההחלטה כבר עתה. (ראה לעניין זה גם: רע"א 8908/17 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , 10/1/18, פסקה 10, שם ניתנה רשות לערער בהקשר של הבאת ראיות לסתור את קביעות ועדות המל"ל לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, אך הרציונל יפה גם לעניינינו ).

ב) לגופו של עניין, מקובלת עלי החלטת בית משפט קמא ולפיכך דין הערעור להידחות לגופו.
העובדה שהנתבע 1, אשר לא הגיש כתב הגנה בתיק, הורשע על פי הודאתו בנוגע לתאונה, אין בה כדי להסיר את הספק הניכר העולה מקריאת תיק המשטרה. כאשר הגיע השוטר הראשון למקום התאונה הוא מצא שם רק את המבקש ברכב, ללא מי שאמור להיות הנהג (הנתבע 1).
"זוגתו" של נעל הבית שהיתה נעולה על רגלו של המבקש נמצאה תפוסה על דוושת הבנזין.
המבקש בתשובתו לבקשה להבאת ראיות לסתור טען, כי אין זה הגיוני שאדם שנפצע בצורה כה קשה בתאונה יצליח להמציא בתוך מספר דקות סיפור על נהג אחר והסביר מדוע המשיב 1 היה לחוץ ולא תפקד כפי שמצופה מאדם לתפקד כאשר הוא יושב ליד שולחן כתיבה במשרד בתנאים סטריליים.

נטען, כי בסיפור "סינדרלה" ביחס לנעלי הבית אין דבר.

בית משפט קמא בהחלטתו לא היה צריך להכריע במחלוקת העובדתית. היה עליו להכריע רק בשאלה: אם קיימים טעמים שיצדיקו הבאת ראיות לסתור, ובנסיבות – הגיע למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה.
אין ללמוד מלשון סעיף 42 ג' לפקודת הראיות, כי הראיה לסתור חייבת להיות ראיה חדשה, שלא היתה קיימת בעת ניהול ההליך הפלילי.
עובדתית, דו"ח השוטר היה קיים, אך הספקות העולים ממנו מהווים טעם מספיק לצורך מתן הבאת ראיות לסתור.

ג) השאלות שמעלה ב"כ המבקש בבקשת רשות הערעור שמטרתן להראות, כי למשיב 1 לא היה אינטרס לקחת על עצמו אחריות למעשה, שכן כתב האישום הוגש כבר כשלא היה בקשר עם המבקש או אחיו ועבד במקום אחר וכי לא היה לו אינטרס לקחת על עצמו עונש כבד ועוד , הן שאלות נכבדות אך הן תיבחנה על ידי הערכאה הדיונית, לאחר שיתאפשר למאגר להביא ראיות לסתור ובית משפט יבחן את מכלול הראיות שיוצגו בפניו ויכריע בדין.

9. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות לערער ולדחות הערעור לגופו.

ב) בשים לב למצבו הקשה הנטען של המבקש (ראה בקשה לפטור מערבון – בקשה מס' 1), ולפנים משורת הדין, לא אפסוק הוצאות.
הערבון שהופקד על די המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ח, 05 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש.ש.
נתבע: דוד מדהלה
שופט :
עורכי דין: