ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדנה אנניה נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני
כבוד ה רשמת בכירה מיכל בר

תובע

אדנה אנניה

נגד

נתבעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520023185

פסק דין

מונחת לפני תביעה שהוגשה בעקבות נזקים שנגרמו לתובע, כך לטענתו, כתוצאה מעיכוב בהעברת כספי פיצויים מהנתבעת לידיו .

בכתב התביעה נטען, כי התובע, שעזב את מקום עבודתו, פנה אל הנתבעת ביום 17.12.17, בבקשה לפדות את כספי הפיצויים שהצטברו לזכותו בתקופת עבודתו. בכתב התביעה נטען, כי בהתאם לדרישת הנתבעת העביר התובע לידי הנתבעת את כל המסמכים שביקשה ביום 27.12.17, וכי לפיכך, היה על הנתבעת להעביר את הכספים בתוך 30 ימים ממועד זה. בפועל, כך נטען, עד ליום הגשת התביעה, הוא יום 7.2.17, לא התקבלו הכספים. לטענת התובע, הוא נאלץ לפנות אל הנתבעת שוב ושוב, זכה ל יחס מזלזל ולאטימות, כאשר הנתבעת מתרצת את העיכוב בהעברת הכספים בתקלת תקשורת. התובעת טען, כי כתוצאה מהעיכוב נגרם לו נזק כלכלי, שכן "בנה על הכסף", וכי בנוסף נגרמה לו עוגמת נפש בשל התנהלות הנתבעת. התובע תבע בכתב התביעה פיצוי בסך 27,705 ₪, וזאת בתוספת כספי הפיצויים שטרם התקבלו אצלו במועד הגשת התביעה .

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען, כטענה מקדמית, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין לעבודה. לגופם של דברים נטען, כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שכן עוד ביום 6.2.17, יממה לפני הגשת התביעה, נשלח לתובע מכתב שלפיו כספי הפיצויים יועברו לחשבונו הנתבע ביום 7.2.18. ברם, התובע לא טרח להודיע לבית המשפט כי כבר קיבל את הכספים.

ביום 3.6.18 התקיים לפני דיון, שבמהלכו אישר התובע, כי כספי הפיצויים אכן התקבלו בידיו. התובע הבהיר, כי על אף האמור הוא עדיין עומד על תביעתו, זאת מאחר שהעיכוב בהעברת הכספי ם גרם לו, לטענתו, נזק כספי ועוגמת נפש. משנשאל התובע לעניין הנזק הכספי ונתבקש להציג אסמכתאות, הבהיר כי הנזק מתבטא בכך שהוא נאלץ להבהיר לבנק, כי טרם התקבל הכסף, הגם שהתחייב למול הבנק כי הכסף יתקבל בחשבונו. הנתבע עמד על כך שהתנהלות הנתבעת במקרה זה מצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש. לטענתו, גם אכן ארעה תקלת תקשורת, היה זה מחובתה של הנתבעת להודיע על כך לתובע, מיוזמתה, ולא לציין זאת אך במענה לפניותיו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

בפתח הדברים יובהר, כי לא מצאתי ממש בטענת העדר הסמכות העניינית שהעלתה הנתבעת.

סעיף 24 (א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה או החו ק) מורה כי לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
"בתובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה;"

לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לפרשנות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (21.03.16) (להלן: עניין מנורה), תוך שנקבע כי יש לתת פירוש רחב לסמכות בית הדין לעבודה, וכדברי כבוד השופט א' רובינשטיין (עניין מנורה, פסקה י"א לפסק דינו):
"יש ליתן פירוש רחב לסמכות בית הדין לעבודה בנושאי ביטחון סוציאלי, נוכח התמחותו בתחום זה, ולמעט חריגים בנסיבות מיוחדות מאוד, להעביר אליו את הטיפול בנושאי ביטחון סוציאלי, כמו התדיינות בין מבוטחי קופות גמל – למשל – לקופות. ההבחנה בין תביעות "ביטוחיות ומסחריות" לבין תביעות "פנסיוניות" שנעשתה בעבר אינה פשוטה ליישום, ועל כן – אם ניטול מקרה כמו ענייננו – עסקינן באותו מבט רחב, בזכויות סוציאליות מובהקות, אשר שכמותו צריך להימצא בחצרי בית הדין לעבודה."

בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי הכלל שהיה נהוג בעבר , כפי שבא לידי ביטוי בע"ע (עבודה ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (17.09.09) (להלן: עניין אשבל), שלפיו יש לבחון את מהות העילה כדי לבחון לאיזו ערכאה מסורה הסמכות העניינית, קרי האם מדובר בעילת תביעה ביטוחית-מסחרית או שמא מדובר בעילה הנוגעת בטבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי, אינו רלוונטי עוד. תחת כלל זה נקבעה באורח מפורש ההלכה שלפיה כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות גמל, בלא תלות באופייה של המחלוקת או בסוג הקופה, מצויים בגדרי סמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה, וזאת הן לאור לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה והן לאור המגמה להרחיב את סמכויות בתי הדין לדון בכלל הנושאים שמבססים את בטחונו הסוציאלי של האדם. וכדברי כבוד השופט רובינשטיין בעניין מנורה (שם, פס' ל"ג):
"סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו."

עם זאת, וכידוע, שונה המצב לגבי תובענה כנגד קופת גמל שעילתה נזיקית כטענה לרשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 24(א)(1) לחוק מסייג את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה בנוגע לתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, למעט תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] "בקשר לסכסוך עבודה" כאמור בסעיף 24(א)(1ב) לחוק. כך גם קבע כבוד השופט רובנשטיין בעניין מנורה (פסקה לד'):
"נעיר, כי בכל הנוגע לנזיקין חל האמור בפסקה 12 להלכת אשבל, קרי, ככל שהמדובר בעילות נזיקיות חל האמור בפסקה 12 להלכת אשבל, קרי, ככל שהמדובר בעילות נזיקיות יחול האמור בסעיף 24(א)(1) ו-24(א) (1ב) לחוק בית הדין לעבודה, הא ותו לא."

בפסקה 12 בפסק הדין בעניין אשבל, שאליה הפנה כבוד השופט רובינשטיין, נקבע:
"טרם חתימה, נוסיף ונבהיר. מתוקף הוראתו של סעיף 24(א) לחוק, לא תבוא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. למעט, תובענות שעילתן מפורטת בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, כאמור בו..

הוראות אלה חלות בהתאמה אף על תובענות בין עובדים, מעבידים וקופות גמל לפי סעיף 24(א)(3) לחוק. לגביהן, מצומצמת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בעילות נזיקיות, ככל שהן מפורטות בסעיף 24 (א)(1ב) לחוק בית הדין. וכפי שציינתי בעניין שמואל לם "זו דרך המלך, כפי שקְבָעָה החוק" ואין בילתה".

בענייננו, לאחר העברת הכספים לידי התובע, נותרה לדיון תביעה שעילתה נזיקית: טענה לרשלנות מצד הנתבעת בטיפול בהעברת הכספים לידי התובע, שבגינה סבל התובע מחיסרון כיס ועגמת נפש רבה, כך לטענתו. אין מדובר בתובענה שעילתה היא אילו מבין הסעיפים שנמנו בסעיף 24(א)(1)(ב) לחוק ובוודאי לא בתובענה ב"קשר לסכסוך עבודה" כפי שקובע סעיף 24(א)(1)(ב) לחוק, ולפיכך סבורני שבית בית משפט זה הינו בעל סמכות לדון בתובענה זו. אציין, כי גם אם התובע היה מבסס את תביעתו על עילה חוזית, הרי שמדובר לטעמי במקרה חריג, בעל נסיבות מיוחדות, אשר גם לאחר פסק הדין בעניין מנורה, אינו מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

מכל מקום, ולגופם של דברים, לא מצאתי ממש בתביעה.

עיון בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים, אותה צירף התובע לכתב התביעה, מלמדת, כי הנתבעת טיפלה בבקשת התובע במקצועיות וביעילות, תוך שהובהר לו כי העיכוב בקבלת הכספים מקורו בתקלת תקשורת. כל פנייה ופנייה של התובע נענתה בזמן אמת על ידי הנתבעת, כשבסופו של יום הכספים התקבלו בחשבונו באיחור של כעשרה ימים לכל היותר, כשבמניין הימים באים גם ימי המנוחה. התובע, שטען לנזקים ממוניים כתוצאה מהעיכוב בהעברת הכספים לא הציג ראיות לתמיכה בטענתו ובדיון לפני אישר כי הלכה למעשה הוא תובע פיצוי בגין עוגמת נפש.
בנסיבות האמורות, משהתרשמתי כי הנתבעת טיפלה בפניית התובע ביעילות ובזריזות, וכי העיכוב בהעברת הכספים מקורו, כנטען בזמן אמת, בתקלת תקשורת, ומשהבאתי בחשבון כי כאשר מדובר בתביעה בגין עגמת נפש, בתי המשפט נזהרים בפסיקת פיצויים, לא מצאתי כי מגיעה לתובע פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

אשר על כן ולסיכום, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים לפי כתובתם בכתבי הטענות.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדנה אנניה
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: