ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי יעקב נגד עדית הוכהאוזר :

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש

צבי יעקב
ע"י ב"כ עו"ד יוגב חלפון

נגד

המשיבים

  1. עדית הוכהאוזר
  2. מרגלית עוז
  3. אורי עוזר
  4. אביבה טקו
  5. דורון עוזר
  6. בן עוזר
  7. יחזקאל עוזר

ע"י ב"כ עו"ד עודד הוכהאוזר

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט הבכיר אהוד שוורץ) מיום 22/10/17 בת.א. 24373-04-14 ולפיה ניתנה רשות למבקש לתקן את תביעתו כנגד הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בסך 60,000 ₪ וכן נדחתה בקשת המבקש לסתירת ממצאים מהליך פלילי שבו הורשע.

2. המבקש הגיש בשנת 2014 תביעה בסך 192,000 ₪ נגד עזבון המנוח עוזר יחזקאל ז"ל (להלן: " המנוח") וזאת להשבת כספים ששילם לטענתו למנוח בגין רכישת חלקו ב קרקע במגרש הידוע כגוש 6978 חלקה 3 ברחוב יגאל אלון 4 תל אביב (להלן: "הקרקע").
התביעה הוגשה להחזר 48,000 דולר לפי ערך של 4 ₪ ל- 1 דולר.

אין חולק על כך, שבמסגרת ת.פ. 43940-08-10 (להלן: "ההליך הפלילי") הורשע המבקש – התובע ביום 2/9/12 בזיוף חתימת המנוח על גבי מסמכים וזאת בכוונה לקבל במרמה את חלקו של המנוח בקרקע, ונקבע כי אין בכך "כדי לפסול בהכרח את האפשרות ולפיה הועברו סכומים שונים מהנאשם למנוח...".

3. המשיבים – יורשי המנוח הגישו תביעה שכנגד בסך 1,200,000 ₪ וכן כתב הגנה.

4. המבקש הגיש בקשה לסתירת הראיות מההליך הפלילי וכן כתב תביעה מתוקן בסך 700,000 ₪.

המשיבים הגישו בקשה לחייב את המבקש בהפקדת ערבויות להבטחת הוצאותיהם (בקשה מס' 23ׂׂ).
התבקשו ערבויות בסכום שלא יפחת מ- 1.5 מיליון ₪.
נטען, כי המבקש – התובע הוא עבריין סדרתי. לא הצליחו לגבות ממנו חוב הוצל"פ בסכום של כ- 30,000 ₪ והוא חייב למדינה למעלה מ- 15 מיליון ₪ בגין עסקאות מכר מקרקעין שלא שולם בגינן תשלומי מיסים והמדינה אינה מצליחה לגבות ממנו חובות.
נטען, כי סיכויי בקשתו לסתור את הממצאים בהליך הפלילי קלושים ביותר וקיימת חשיבות להבטיח את ההוצאות.

המבקש – התובע בתגובתו לבקשה טען כי דווקא את המשיבים – התובעים שכנגד יש לחייב בהפקדת ערובה.
בהליך הפלילי לא נקבע, כי אין זכאות לקבל חזרה כ ספים ששילם למנוח.

בתשובה לתגובה הודגש, כי התגובה לא נתמכה בתצהיר וכי המבקש לא הכחיש את העובדה שהוא עבריין סדרתי , התובע את קורבנותיו ולא הכחיש את מצבת חובותיו למדינה.

5. בדיון שהתקיים ביום 22/10/17 לאחר שנשמעו טענות ב"כ הצדדים, נקבע בהחלטה, כי יש לאפשר למבקש לתקן כתב התביעה. נדחתה הבקשה לסתירת ממצאים בהליך הפלילי לאחר שבית משפט לא שוכנע כי מדובר בממצאים חדשים שהתגלו עובר להגשת התביעה כאן ושלא ניתן היה להתייחס אליהם בהליך הפ לילי. נקבע כי היעתרות לבקשה תגרום דווקא עיוות דין למשיבים – הנתבעים ולא למבקש.
בית משפט קמא התיר תיקון כתב התביעה כמבוקש וזאת כפוף להפקדת ערבון בסך 60,000 ₪.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. בקשת רשות הערעור הוגשה עוד בחודש נובמבר 2017 אך נושא הפקדת ערבון ותשלום אגרה מוצה רק בחודש מאי 2018, אז הועברה הבר"ע לטיפולי.
ביום 10/5/18 קבעתי כי על המשיבים להשיב לבר"ע עד ליום 27/5/18.
ממערכת נט המשפט עולה, כי ב"כ המשיבים צפה בהחלטה ביום הינתנה.
משלא הוגשה תשובה לבר"ע, קבעתי בהחלטתי מיום 29/5/18 כי ככל שלא תוגש תשובה לבר"ע עד ליום 3/6/18, אזי אכריע בבר"ע גם ללא תשובת המשיבים.
משלא הוגשה תשובה עד כה, ניתנת החלטתי זו.

7. לאחר עיון במכלול החומר המצוי בתיק שלפני ובתיק בית משפט קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת מהנימוקים כדלקמן:
(א) אזכיר מושכלות יסוד לפיהן השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין, למעט במקרים נדירים בהם "עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי".
(רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, סעיף 7 להחלטת כבוד הש' צ' זילברטל (8.2.15)).

ב) באשר להתניית תיקון התביעה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות:
(1) המבקש טוען, כי אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה בתביעה שבה הוא מבקש להשיב לידו כספים ששילם למנוח עבור עסקת מקרקעין שנעשתה ובוטלה על ידי המשיבים – הנתבעים.
לטענתו, בגין כספו הוא דורש השבה של 200,000 ₪ הנמצאים אצל הנתבעים ואין זה צודק לחייבו בערובה. מה גם שאין ביכולתו הכלכלי ת לעמוד בסכום זה.

המשיבים טענו בתגובה שהגישו במסגרת בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון (בקשה מס' 3 בתיק הבר"ע) , כי המבקש לא צירף ולו אסמכתא אחת למצבו הכלכלי הנטען.
עיינתי גם בתשובה לתגובה שהוגשה שם ע"י המבקש.

(2) ככלל, החלטה בעניין הפקדת ערובה להוצאות היא החלטה דיונית אשר מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. (רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ' א.ר. לנא פיתוח ונוף בע"מ, סעיף 11 להחלטת כבוד הש' ד' ברק ארז (5.4.16); רע"א 4595/16 המועצה המקומית בית אריה נ' ע.ל גבור בע"מ, סעיף 6 להחלטת כבוד הש' י' דנציגר (4.8.16)).

(3) תקנה 519 לתקסד"א המאפשרת חיוב תובע פרטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבעים נועדה לאזן בין שני אינטרסים חשובים.
האחד – זכות הגישה לערכאות.
השני – מניעת תביעות סרק תוך הבטחה כי לנתבע יהא ממי להיפרע בנוגע להוצאותיו אם תידחה התביעה.
נקבע, כי אין מחייבים אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד.
בית משפט צריך לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים והתנהלותם ותום ליבם.
היעדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק.

ראה לעניין זה: רע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה – ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14/7/14) פסקה 6, רע"א 4744/17 אלי ארוך נ' בנק ירושלים (14/6/17) פסקה 7 ורע"א 9934/16 אירג' קרמנשהצ'י נ' טיזאבי ביזאן (18/1/17).

(4) במקרה דנן, בית משפט קמא לא התנה את עצם ניהול התביעה המקורית בהפקדת ערובה.
דהיינו – ככל שיישאר על כנו סכום התביעה המקורי בסך 192,000 ₪, הכולל את תביעת ההשבה בגין עסקת המקרקעין הנטענת (שבוטלה), אין צורך בהפקדת ערובה.
בית משפט קמא אף ציין, ובצדק, בהחלטתו כי לא נוכח לראות מהחומר שבפניו, כי המצב הכלכלי מצדיק פטור מהפקדת ערובה.
משדרש המבקש הגדלת סכום תביעה בגין רכיבים כגון: עוגמת נפש: 50,000 ₪, סיבוכו בהליך פלילי: 100,000 ₪ ( כאשר המדינה היא כמובן המאשימה ולא הנתבעים. הוא הורשע ופסק הדין הפלילי בעניינו חלוט ) והסיכוי לקבלת תביעה בגין רכיבים אלו , לכאורה, נמוך, שוכנע בית משפט כי יש להתנות תיקון התביעה בגין הרכיבים הנוספים בהפקדת ערובה ואינני מוצאת כי ההחלטה מצדיקה התערבות.
אציין כי גם הרכיבים הנוספים בתביעה המתוקנת אינם נשענים לכאורה על אדנים מוצקים יותר.

ג) באשר לבקשה להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 42 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשנ"א – 1971:
(1) המבקש טוען כי במקרה דנן קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הבאת ראיות לסתור : עורך דינו נפטר ובשל מצבו הבריאותי הקשה של בא כוחו הקודם הוא התקשה לתפקד וכך הורשע בזיוף מבלי שקיבל הגנה.
נטען, כי ראיותיו לא נבחנו כראוי ולכן גם בית משפט קמא התיר לו לתקן את כתב התביעה.
נטען, כי לאחר פטירת בא כוחו הקודם נחשף בא כוחו הנוכחי לעוול שנגרם למבקש.

מצא כי המבקש הורשע על סמך חוות דעת מומחה של המאשימה, כאשר בית משפט התעלם מחוות דעת נגדית סותרת.

(2) בתגובת המשיבים שהוגשה לבית משפט קמא (תגובה מיום 26/3/15 בבקשה מס' 17), נטען כי מטרת הבקשה היא לערער על פסק דין חלוט שלא בבית המשפט הנכון ולא בהרכב הנכון.
נטען כי לו חפץ בכך המבקש, יכל לערער על פסק הדין.
רשות לסתור ממצאים בהליך פלילי ניתנת רק בנסיבות מיוחדות כאשר הדבר דרוש לצורך מניעת עיוות דין וכאשר אין מדובר בראיות שהיו יכולות להיות בשליטת הנאשם כאשר התקיים ההלי ך הפלילי.

(3) לא מצאתי מקום להתערב גם בהחלטת ביניים זו של בית משפט קמא וליתן רשות לערער בגינה.
אדגיש, כי אינני קובעת מסמרות בעניין וניתן יהיה לבחון את החלטת הביניים בעת ערעור על פסק הדין לכשיינתן וזאת במידת הצורך .

(4) המבקש היה מיוצג בכל שלבי ההליך הפלילי שהתנהל לאורך מספר שנים. כך עולה מעיון (באמצעות מערכת נט המשפט) בתיק הפלילי ובפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו במסגרתו בשנים 2010 – 2013.
בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא להבאת ראיות לסתור נטען, כי המומחית להשוואת כתבי יד מטעם ההגנה, הגב' כבירי , נמצאה כנחותה, כיוון שלמומחית ניתן רק חומר חלקי. (סעיף 20 לבקשה מס' 17).
בבקשת רשות הערעור נטען, כי בית משפט השלום בהליך הפלילי התעלם מחוות דעת המומחית מטעם התובע שלא כדין.
כלומר - אין מדובר בראיה "חדשה" או ראיה שבית משפט השלום בהליך הפלילי לא התייחס אליה.

ההפך הוא הנכון. בהכרעת הדין נומק מדוע יש לקבל את חוות דעת מטעם המאשימה. עדותה של הגב' כבירי לא התקבלה לא בשל חסרון מסמכים ועמ ודים 8-9 להכרעת הדין מיום 2/9/12 מדברים בעד עצמם.
יצוין, כי המערער כן הגיש ערעור על פסק הדין הפלילי לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עפ"ג 16273-056-13) וקיבל ביום 20/11/13 את המלצת בית המשפט המחוזי (הרכב בראשות כבוד הנשיאה ברלינר) לחזור בו מהערעור והערעור נדחה.

ברור שלא ניתן לנהל מחדש את ההליך הפלילי במסגרת ההליך האזרחי.
ככל שהמבקש זכאי להשבת כספים בגין עסקה שבוטלה, ייבחן הדבר בבית משפט השלום, אך אין מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות הבאת ראיות לסתור את שנקבע בהליך פלילי חלוט.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא הוגשה תשובת המשיבים לבר"ע, לא אפסוק הוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ח, 05 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי יעקב
נתבע: עדית הוכהאוזר
שופט :
עורכי דין: