ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רובל אמרה :

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם
רובל אמרה

החלטה

בפניי בקשת הנאשם לחזרה מהודאה, בהתאם לסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

רקע וההליכים בתיק
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.
בדיון ההקראה הראשון (7.9.17), הצהירה המאשימה כי היה והנאשם יורשע – תעתור למאסר. בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם ומינה עבורו סניגור ציבורי.
בדיון שהתקיים ביום 8.11.17, נרשם מפי ב"כ הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית, עו"ד אניקין, כי הנאשם קיבל הצעה להסדר טיעון מהמאשימה והוא מבקש לשקול את ההצעה. לשם כך, עתר הסנגור לדחיית הדיון.
בדיון הנדחה ביום 29.11.17, עתרה ההגנה לדח ייה נוספת של הדיון והסכימה לפסילתו של הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון הנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו .
בדיון שהתקיים ביום 19.12.17, במסגרת הסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים, ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום כך שהעבירה שיוחסה לנאשם היא נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.
באותו הדיון הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. הצדדים עתרו במשותף ל -18 חודשי פסילה בפועל, תוך שיותר לנאשם לנהוג במלגזה בשטח סגור, פסילה מותנית, קנס ומאסר מותנה מרתיע. טרם גזירת העונש, נוכח עבירה זהה בעברו של הנאשם , הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת לבחון האם הוא סובל מבעיית אלכוהול.

בדיון שהתקיים ביום 10.5.18, הצהיר הנאשם כי שכר את שרותיו של עו"ד פרטי, עו"ד קובי טל, והסנגוריה הציבורית שוחררה מייצוג.

טיעוני הצדדים
ב"כ הנאשם טען בבקשה שבפני, כי בתיק כשלים ראייתיים משמעותיים ואף מפי עו"ד אניקין נרשם בפרוטוקול הדיון ביום 19.12.17 כי הסדר הטיעון מכביד עם הנאשם. נסיבות אלו לטענת ההגנה, מעלות ספק בדבר הבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו.
ב"כ הנאשם ציין כי הבקשה מוגשת טרם גזירת הדין, קבלת תסקיר שירות המבחן ושמיעת מלוא הטיעונים לעונש ואף מטעם זה יש להיענות לה.
המאשימה התנגדה למבוקש וטענה כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 153 לחוק סדר הדין
הפלילי, באשר הבקשה אינה מפרטת "נימוקים מיוחדים", המצדיקים חזרה מחודיה.
המאשימה טענה כי מדובר בהודיה של נאשם במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום לקולא, כאשר במסגרת ההסדר נלקחו בחשבון כשלים ראייתיים וכן נטילת האחריות על-ידי הנאשם.
המאשימה טענה כי ההודיה נמסרה בנוכחות הנאשם, כאשר באותו הדיון, ציין ב"כ המאשימה במפורש כי קיימים כשלים מהותיים בחומר הראיות ופירטם: בעיות בלוחות הזמנים ובסימון החלפת פיית הינשוף. המאשימה המשיכה וטענה, כי במסגרת בקשה זו ציין ב"כ הנאשם את אותם הכשלים שעמדו בבסיס ההסדר ופורטו, כאמור בפרוטוקול הדיון .
המאשימה הוסיפה, כי השתלשלות הדיונים בתיק מעידה כי הודייתו של הנאשם נעשתה מרצונו לאחר שהבין את משמעותה של ההודיה ושקל באופן רציני את תוצאותיה. לטענתה, הסיבה האמיתית להגשת ההבקשה הינה חוסר שביעות רצונו של הנאשם מהסדר הטיעון על העונש הכרוך.
עוד טענה המאשימה כי בתיק קיימות ראיות נוספות, עליהן ניתן לבסס את אשמתו של הנאשם ובהן כשלונו במבחני הביצוע, ריח אלכוהול שנדף ממנו והודאתו כי שתה 3-4 בקבוקי בירה עובר לנהיגה.

דיון והכרעה
סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע באילו נסיבות יתיר בית המשפט חזרה מהודיה:
"הודה נאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני בית המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של הדיון לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

בע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל, עמד בהרחבה בית המשפט העליון על הנסיבות החריגות בהן יותר לנאשם לחזור בו מהודיה:
"
נסיבות חריגות כאלו, אשר מצדיקות חזרה מן ההודיה, מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו (ע"פ 1958/98 הנ"ל, בעמוד 621; ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם ייבחן על-פי מכלול הנסיבות הנלוות להודיה (ע"פ 763/03 הנ"ל).
טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, יכול שיצדיקו, בעיקרון, חזרה מן ההודיה. הצדקה לכך תמצא, למשל, במקום שבו בא כוחו של הנאשם פועל מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153). אולם, המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מן ההודיה. בהמלצה כזאת אין פסול, כל עוד אין בה כדי לשלול את הרצון החופשי של הנאשם וכל עוד ההכרעה והבחירה החופשית אם להודות נשארת בידי הנאשם (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמודים 577-578).
בבחינת הנסיבות הנלוות להודיה תבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153; ע"פ 763/03 הנ"ל).
שיקול נוסף בעניין זה עניינו במידת העוול שיגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור בו מהודייתו וההשלכות של ההרשעה על שמו הטוב ומקצועו (ראו: דעת הרוב בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 798, 802-803 (להלן – פסק דין סמחאת); ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 153).
עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה. כאן יש להבחין בין בקשה לחזור מההודיה טרם מתן גזר הדין, ובין בקשה כזאת המוגשת לאחר שהדין נגזר. היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה לאחר שניתן גזר דין בעניינו, יינתן רק בנסיבות נדירות, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). "'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק" (ע"פ 945/98 הנ"ל, בעמוד 579).
גישה מקילה כלפי נאשמים בנושא זה הובעה בפסק-דין סמחאת. דעת הרוב, מפי השופטים א' גולדברג ו-ש' נתניהו קבעה, כי גם אם התברר שהנאשם נתן את הודייתו מתוך רצון חופשי וללא כפייה, אין להכביד עם נאשם אשר מבקש לחזור בו מהודייתו, ובלבד שבבסיס הבקשה עומדת כוונה כנה ואמיתית כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו והיא אינה נובעת מתכססנות פסולה (שם, בעמודים 802-803; י' קדמי בספרו הנ"ל, בעמוד 999). אולם, גישה מקילה זאת, יוחדה בפסיקה לנאשמים שהודו בטרם נגזר דינם (וראה גם בע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152)." (ההדגשות אינן במקור, ט.א.נ.).

לפני כחודשיים, עמד בית המשפט העליון, ברע"פ 1739/18 בן ששון נ' מדינת ישראל, על אותם "נימוקים מיוחדים" הדרושים לשם התרת חזרה מהודיה. בית המשפט העליון הפנה לדברים שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, כי "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודיתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה'", וקבע:
"בנסיבות דנן, לא מצאתי כי הוצגו טעמים מיוחדים וחריגים לחזרה מהודאה, שעה שהמבקש מסר את הודאתו מרצון חופשי ומתוך הבנה של כלל העובדות. סבורני, כי הנסיבות שקדמו לבקשת המבקש, לחזור בו מהודאתו, מצביעות על כך שההודאה התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת והבנת משמעות תוכן ההסדר. אין בידי אף לקבל את טענת המבקש בדבר העיתוי בו הועלתה בקשתו, שכן אמנם הבקשה הוגשה טרם שנגזר דינו של המבקש, אולם מדובר בבקשה שהוגשה במועד מאוחר בהליך המשפטי. במשך כשלושה וחצי חודשים ממועד ההודאה, לא העלה המבקש כל השגה בנושא זה, אף לא בפני הממונה על עבודות השירות. כמו כן, לא השמיע המבקש כל טענה כלפי הייעוץ המשפטי שקיבל, במסגרת ההליכים שהתקיימו בעניינו. לפיכך, אין ניתן לקבל

הדברים דלעיל יפים לענייננו: אף בתיק זה הנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין, הבקיא ועוסק בדיני תעבורה , הנאשם קיבל הצעה עונשית והדיון נדחה פעמיים על מנת שההצעה תישקל על ידו.
מעבר לכל, לא ברורה לי טענת ההגנה כי נוצר "ספק סביר בדבר הבנה אמיתית של הנאשם את משמעות הודייתו". האם הנאשם לא הבין כי משמעות ההודיה היא לקיחת האחריות על ביצוע העבירה (בפעם השנייה)?

נכון הדבר כי הבקשה הוגשה טרם נגזר דינו של הנאשם, אולם הנאשם נכח בדיונים, הסכים לפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ואף ביצע פעולה פיזית של הפקדת רישיון הנהיגה (על דרך של תחליף הפקדה) במזכירות בית המשפט.
זאת ועוד, הבקשה הוגשה כחמישה חודשים לאחר הודיית והרשעת הנאשם, חמישה חודשים לאחר המועד המקורי לגזירת עונשו של הנאשם. בנסיבות אלו, אין לראות את הבקשה כאילו הוגשה מיד לאחר ההודיה וטרם גזירת הדין.

עוד אציין, כי הנאשם נתלה בדברי בא כוחו הקודם במעמד הטיעונים לעונש לפיהם נאמר כי " ההסדר הינו מכביד". ראשית אדגיש כי באותה נשימה עתרה ההגנה לכיבוד ההסדר ו הנאשם היה מודע לכשלים שבראיות כפי שפורטו אף בפני בית המשפט. בנוסף יוער, כי בפסיקה לא הותרה חזרה מהודיה בשל רצון הנאשם לשפר את תנאי הסדר הטיעון (עניין רגבי שלעיל).

מכל המפורט, הבקשה נדחית.

בעודי מסיימת כתיבת שורות אלו, התקבל תסקיר שירות המבחן, ממנו אכן עולה כי קיימת אי בהירות מבחינת דפוסי צריכה אלכוהול אצל הנאשם.

קובעת להמשך טיעונים לעונש ליום 12.6.18 בשעה 9:00.
נוכחות הנאשם חובה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 7 יוני 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רובל אמרה
שופט :
עורכי דין: