ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שולה סול ירושלמי נגד ועדה מקומית לתכנון עכו :

בפני
כבוד ה שופט וויליאם חאמד

המבקשת:

שולה סול ירושלמי

נגד

המשיבה:
ועדה מקומית לתכנון עכו

החלטה

בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, שהוטל ביום 24.4.18, לפיו ציוותה מהנדסת המשיבה , לפי סמכותה בסעיף 221 לחוק התכנון והבניה , תשכ"ה – 1965, להרוס עבודות בניה שבוצעו ללא היתר ושהינן גדר אלומ יניום באורך של 23 מטר ובגובה של 2 מטר ממערב למבנה קיים בשטח משותף בחלקה 58 ובפלישה לשטח ציבורי, גגון בשטח של 2 מ"ר ומחסן פלסטיק בשטח של 4 מ"ר לערך, בשטח המתוחם ע"י הגדר הנ"ל.

טיעוני הצדדים

לטענת המבקשת, לאחר שביצעה הריסה של גדר אחרת שהייתה קיימת במקרקעין לפי דרישה של המשיבה, משנמחקה בקשה מטעמה לביטול צו הריסה מנהלי קודם, היא קיבלה את הסכמתם בכתב של יתר הדיירים, שהינם בעלי זכויות במקרקעין המשותפים , להנחת המחסן והקמת הגדר נשוא הצו, ובהתאם, היא הניחה את המחסן בחלק שבחזקתה ובשימושה ,לפי חלוקה בפועל של המקרקעין המשותפים בין הדיירים השונים, ובהסכמתם של אלה, כאמור. עוד טענה המבקשת כי דיירים אחרים שגרים בשכנות משתמשים במחסנים דומים, שהוקמו ללא היתר, והמשיבה לא נקטה נגדם כל הליך , ובכך הפלתה אותה המשיבה לרעה, משנקטה בהליך מנהלי בהתייחס לעבודות הבניה שהיא ביצעה. המבקשת ובן זוגה, מר אלי אטיאס, הציגו בדיון שהתקיים בפניי תמונות המתעדות את עבודות בניה שביצעו השכנים , ושלטענתם , לא ננקט כלפיהם כל הליך מטעם המשיבה.

ב"כ המשיבה טענה כי עבודות הבניה נשוא הצו הוקמו ללא היתר, וכי התקיימו כל הדרישות לפי החוק לשם מתן צו הריסה מנהלי, והסבירה כי המשיבה החלה, מזה שנתיים, ליישם מדיניות אכיפה בעיר עכו, במטרה להסיר כל מכשול או בניה לא חוקית בשטחים משותפים ובשטחים ציבוריים , ולמנוע מתושבים לספח לעצמם חלקים משטחים אלו. ב"כ המשיבה טענה עוד כי ניתן כנגד המבקשת צו הריסה קודם שבוצע ע"י המבקשת, לאחר שהובהר לה כי המשיבה תבקש לבצעו ולחייבה בהוצאות, והמבקשת שבה והקימה בניה חדשה בניגוד לחוק . כן ציינה ב"כ המשיבה כי המשיבה נקטה בהליך דומה כנגד עבודות בניה שביצ עו אחרים באותה שכונה. המפקח מטעם המשיבה, מר בנימין ברדוגו, אישר זאת , וציין כי אחד השכנים אף ביצע הריסה לאחר שנודע לו כי בכוונת המשיבה לחתום על צו הריסה מנהלי כלפי עבודות הבניה שביצע, והוסיף כי המחסן נשוא הצו היום טעון היתר לפי התקנות הרלבנטיות מכיוון והונ ח בשטח משותף הנצפה לשטח ציבורי.

דיון והכרעה

צו ההריסה המנהלי הינו אמצעי חיוני ומהותי שהסדיר המחוקק בדין, שתכליתו לאפשר הסרת בניה לא חוקית עוד במהלך ביצועה ובטרם תהפוך לעובדה מוגמרת, או בטרם תאוכלס או בסמוך מאוד לאחר השלמתה או אכלוסה. אמצעי מנהלי זה תורם להיבט ההרתעתי, ובכך, גם למיגור תופעת הבניה הלא חוקית, ומכאן, אין לעשות לביטולו של צו שניתן על ידי המשיבה, אלא בהתקיים אחת העילות שהוסדרו בחוק, ולפיהן בלבד.

כל הדרישות לפי חוק התכנון והבניה, לצורך מתן צו הריסה מנהלי, התקיימו.

אין חולק כי הקמת עבודות הבניה נשוא הצו בוצעה ע"י המבקשת ללא היתר בניה כדין.

צו ההריסה המנהלי נשוא הבקשה היום ניתן לאחר שהונח בפני מוציא הצו תצהיר מיום 24/4/18 מטעם מפקח הבניה, מר בנימין ברדוגו, המצורף כנספח לתגובה בכתב של המשיבה.

הצו ניתן בטרם חלפו 6 חודשים מיום שהסתיימו עבודות הבניה נשוא הצו.

אבהיר כי , המחסן נשוא הצו הוקם בשטח משותף הנצפה משטח ציבורי ( רחוב ושטח ציבורי פתוח ), זאת , שעה שאין מחלוקת כי זה הוקם בשטח משותף, ולפי תמונות שהוגשו ע"י המבקשת, שטח זה נצפה משטח ציבורי ( רחוב ), ומשכך, התקנות לביצוע עבודות ומבנים הפטורים מהיתר, תשע"ד – 2014, ובפרט סעיף 7 לתקנות הנ"ל, לא חלות על המחסן הרלבנטי, מכיוון והוא הוקם בחצר משותפת והוא נצפה משטח ציבורי, ולכן, ולפי סעיף 7.1.3 לתקנות הנ"ל, הקמתו טעונה היתר.

העובדה כי יתר הדיירים חתומים על הסכמה להנחת המחסן הנ"ל לא מכשירה את הנחת ו של זה שעה שהקמתו טעונה היתר לפי החוק. כך גם העובדה כי אותו חלק בקרקע המשותפת הוא בחזקתה בפועל ובשימוש ה בפועל של המבקשת, שאף היא לא מהווה בסיס בדין להכשיר עבודות בניה הטעונות היתר לפי החוק והתקנות שעל פיו .

באשר לטענה של אכיפה בררנית, הרי שהמבקשת לא העידה מי מהדיירים השכנים על מנת להוכיח כי בוצעו עבודות בניה ע"י דיירים אלה, באותם המקרקעין, ללא היתר ובנסיבות דומות, וכי המשיבה לא נקטה כנגד אותן עבודות הליכים דומים. המפקח מר ברדוגו הצהיר בפניי כי המשיבה התכוונה להוציא צו הריסה מנהלי בהתייחס לעבודות בניה שבוצעו ע"י אחד השכנים, וכי דייר זה ביצע את ההריסה משנודע לו הדבר. ב"כ המשיבה הצהירה עוד כי אכן קיימות עבודות בניה שבוצעו ע"י אחרים באותה שכונה, אם כי חלה עליהן התיישנות והמשיבה מטפלת בדבר מול הפרקליטות מבחינת הליכי אכיפה על רקע זאת.

ייחסתי משקל ממשי לעובדה כי המשיבה ובן זוגה, מר אטיאס אבי, הרסו סככה שהייתה קיימת במקרקעין מזה שנים רבות ובנו במקומה חומה תוך השקעה כספת מסוימת, זאת לפי הצהרתם בדיון שבפניי, והם הרסו חומר זו לאחר שמפקח הבניה מטעם המשיבה הודיע לו כי החומר הוקמה ללא היתר ובשטח ציבורי. מר אטיאס הצהיר עוד כי לאחר ביצוע ההריסה הנ"ל, פנה למר ברדוגו בשאלה היכן הוא אמור לבנות את החומה, וזה הפנה אותו למהנדס מדידות, ומר אטיאס פנה למודד שסימן עבורו את מיקום הבניה והוא הקים את החומר, נשוא הבקשה היום, באותו מקום שסומן שהוא בשטח המשותף אם כי בחלק שבחזקתו ובחזקת המבקשת, והוא עשה כן לאחר שקיבל הסכמה בכתב של הדיירים להקמת החומה ותוך נסיגה מסוימת מהמקום בו הייתה קיימת החומה שהרס בעבר. עוד הצהיר כי הוא הגיש בקשה להיתר בטרם הקימו את החומה נשוא הצו היום, והמשיבה הבהירה לו כי לא יינתן היתר. חרף זאת הוא הקים את הגדר והניח את המחסן. התיאור הנ"ל מלמד כי המבקשת ומר אטיאס היו מודעים עד מאוד לעובדה כי הקמת הגדר והנחת המחסן במקרקעין המשותפים הינן עבודות בניה הטעונות היתר מאת המשיבה , והיו מודעים לכך כי בכוונת המשיבה לדחות בקשה מטעם לקבלת היתר לביצוע עבודות כאמור , וחרף זאת נטלו את החוק לידיים וביצוע את העבודות הנ"ל בכוונה לקבוע עובדות בשטח ולהנציח דבר עבירה תוך התעלמות מהדין, וגם לאחר שנדרשו להרוס חומה שהייתה קיימת לפני כן ולאחר שהרסו חומה כאמור, והם שבו על מעשי עבירה דומים בחלוף חודשים ספורים, במודע ותוך הפגנת זלזול ברשויות החוק.

סוף דבר

אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

ההחלטה מיום 31.5.18 לעיכוב ביצוע הצו, מבוטלת.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו למשיבה בפקס או בדואר רשום והמשיבה תמסור אותה במסירה אישית למבקשת.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שולה סול ירושלמי
נתבע: ועדה מקומית לתכנון עכו
שופט :
עורכי דין: