ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים חכם נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי

המערער
חיים חכם
ע"י ב"כ עו"ד ברק נבות
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. ביום 28.6.17 הגיש המערער ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים
מ- 29.3.17 שקבעה כי אין ממצאים הניתנים ליישום עפ"י רשימת הליקויים בניידות ("הוועדה").
משהועבר למותב זה, לאחר שנטל יצוג משפטי, הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.
המערער, יליד 1950 , סובל ממחלה נדירה בשם "נויטרופניה", מחלה הקיימת אצל תינוקות ועובר ת עד לגיל 7 והעדר טיפול בה מסכן חיים.

המערער זקוק לקצבה נוכח העדר האפשרות לשהות בחברת בני אדם/מקומות ציבוריים/סגורים/צפופים ומאידך הניסיון לנהל שגרת חיים לרבות תנועה לקופ"ח/בי"ח בתחבורה ציבורית, אינה אפשרית עבורו.

שגתה הועדה עת לא קבעה כל מוגבלות בניידות ו/או לא הפנתה הסוגיה לפתחו של המשיב, כשהמשיב משלם גם למי שאינו מופיע ברשימת הליקויים (למוגבלים בראייה) ובכך נוצרת אפליה ברורה בין בעל מוגבלות אחת לאחר ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (ה"חוק") והתקנות עפ"יו.

מצטט המערער מדברי ההסבר ל הצ"ח וכן מפנה לבג"צ פורז בדבר עקרון השוויון, כמו גם הפנה לבג"צ 7081/93 בוצר נ' מ.מ. מכבים רעות (השופט ברק) ובג"צ 6069/10 מחמלי נ' שירות בתי הסוהר.
טוען עוד המערער כי עפ"י סעיפים 1,2,5,19 לחוק יש לקבל הערעור ולהשיב עניינו לועדה, ע"מ שתאשר זכאותו לקצבת ניידות ולחלופין, "תפנה אל המשיב לקבל הנחיות במקרים מסוג זה".
המערער מצרף דפים מ"ויקיפדיה" (2) ומ"ויקירפואה" (5) ביחס ל"נויטרופניה".

2. המשיב בסיכומיו (20.5.18) עתר לדחיית הערעור:
אין בערעור כדי להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
הליך זה עניינו בקורת שיפוטית, בשאלות חוק בלבד ואין להתיר טענות החורגות ממסגרת זו .

המערער מפנה טענותיו כנגד נוסחו של הסכם הניידות, תוך טענת אפליה, כשלטענתו, מופלה הוא עפ"י החוק . – די באמור כדי דחיית הערעור על הסף, משאינו מלין כנגד החלטת הועדה.
החוק לכשעצמו אינו רלוונטי כלל לקביעת דרגת מוגבלות בניידות.
המערער אינו מבחין בין הנגשת שירותים (=החוק) לקביעת זכאות לגמלה/הטבות עפ"י החוק.

משאין בהחלטת הוועדה פגם משפטי, בהעדר ממצאים ברי יישום עפ"י התוספת להסכם הניידות, יש לדחות הערעור.

3. ולהכרעתי –

א. ההיבט "הדיוני" –
משהועבר למותב זה, לאחר שנטל המערער יצוג משפטי, הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.

משלא נשמעו הצדדים כמקובל בפני כבוד הרשמת ומשבפועל, לא נימק המערער ע רעורו ומשעסקינן בערעור על ועדה – לא מצאתי טעם בהגשת 2 מסמכים "נפרדים"(נימוקי ערעור ואח"כ, סיכומים) מטעם הצדדים.
מאליו ברור כי לא נמנע ממי מהצדדים לטעון להנמקותיו כולן ביחס לוועדה ו/או ביחס להנמקותיו המשפטיות באותו מסמך, מסמך סיכומיו.

ב. ולגופא –
אין חולק כי הסמכות שניתנה לביה"ד, בהעבירו תחת שבט בקורתו את החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (לניידות) , היא בשאלה אם יש בהחלטת הוועדה, בפעולתה , טעות משפטית.
המסד המשפטי עפ"יו פועלת הוועדה הוא הסכם הניידות (שמ"כח" חוק הביטוח הלאומי).
אין נתונה לוועדה סמכות להענקת הטבות/קביעה אחרת כלשהי מתו קף החוק (חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות).

בהתאם – אך ברי כי אין המערער מעלה טענה כלשהי שיכולה היתה לדון בה הוועדה, לו הועלתה בפניה...

בהתאמה – טענות המערער לביה"ד , אינן מצביעות על פגם משפטי בפעולת הוועדה ולפיכך, אין לי אלא לדחות הערעור.

אוסיף ואציין – הוועדה נעדרת סמכות להפנות העניין למשיב , ע"מ ליתן/לקבל הנחיות על בסיס החוק (כהגדרתו לעיל) ; לו כך פעלה, היתה חורגת מסמכותה והיה על ביה"ד לבטל החלטתה.

[אך ברי כי שמורה למערער האפשרות לתקוף, בהליך המתאים, את הוראות הסכם הניידות, אך אין ניתן כך בהליך דנא. שמא,למעלה מן הצורך, אזכיר כי "קבוצת השוויון" הנטענת – ספק אם אכן כזו היא].

ועוד: "ספק" אם ה"אילנות" בהם תולה המערער יהבו בסיכומיו דורשים התייחסות הוועדה, שהרי אין עסקינן למצער, אף לא ב"אישור רפואי" כמשמעו בדין, ודאי כך, כשאין "באסמכתאות אלה" כל התייחסות למערער ולליקוי ממנו סובל הוא/מוגבלותו.

יובהר – חרף העדר טענה בנדון, בחנתי את פרוטוקול הוועדה.
הוועדה ציינה תלונות המערער, בדקה המערער, ציינה הממצאים הרלוונטיים לניידות וקבעה מסקנתה, כי אין ממצאים שניתנים ליישום "עפ"י רשימת הליקויים הקיימת".

4. סיכום
בהעדר כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ומשאין בפניי מדוע ועל בסיס מה יש מקום "להענות" לעתירת המערער – אין לי אלא לדחות הערעור.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ח, (06 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: חיים חכם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: