ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיזבון המנוח אליהו בן דור ז"ל נגד אליהו מוסרי :

לפני כבוד השופטת איילה גזית

התובעים:

  1. עיזבון המנוח אליהו בן דור ז"ל
  2. אלגרה גילה בן דור
  3. ליליאן עוז
  4. ריבה איילון

נגד

הנתבעים:

  1. אליהו מוסרי
  2. שרלי, חומרי בנין בע"מ

החלטה

1. התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר בגין דמי שכירות על פי פסק דין שניתן בתיק
26152-04-13, בבית משפט השלום בתל אביב, ביום 02/10/13, (להלן: "פסק הדין").

הנתבעים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להגן, ולמתן רשות להגיש כתב הגנה לצורך הגשת תביעה שכנגד.

בדיון נחקר המצהיר, בנו של הנתבע 1, על תצהירו, ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם.

2. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את החקירה והסיכומים, עולה כי דין הבקשה למחיקת כותרת וכמוה גם הבקשה למתן רשות להגן, להידחות.

3. לעניין הכותרת בסדר דין מקוצר, הלכה פסוקה היא כי די בראשית ראייה המצורפת לכתב התביעה, על מנת להכשיר את הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.

במקרה דנן, כתב התביעה נסמך על נסח רישום מקרקעין להוכחת בעלות, ועל פסק הדין שניתן בשנת 2013, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים בעניין תקופת השכירות, ותשלומי דמי השכירות, וכן הוראות לעניין פינוי הנכס.

המסמכים שצורפו לכתב התביעה מהווים ראשית ראייה, והמדובר בתביעה לסכום קצוב, ודי בכך כדי לאפשר לתובעים את הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.

ב"כ הנתבעים טען כי בסעיף ב' לכתב התביעה המפרט את עילות התביעה, נטען לעילת תביעה חוזית, עשיית עושר ולא במשפט, ועילה נזיקית.

מעיון במהותו של כתב התביעה, ובסעיף 21 לכתב התביעה בפרט, עולה כי מדובר בתביעה לתשלום דמי שכירות לתקופה שמיום הפסקת התשלום ועד מועד הפינוי הנטען, ועל פי מהות זו, מדובר בתביעה כספית לסכום קצוב, באופן שאין מקום למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר".

4. לעניין בקשת הרשות להגן, הנתבעים מודים ששילמו את דמי השכירות עד סוף שנת 2016, והפסיקו לשלם בחודש 01/17, ועד המועד שפינו את המושכר בחודש 08/17, באופן ששבעה חודשים החזיקו הנתבעים במושכר מבלי לשלם דמי שכירות.
(ראה הצהרת ב"כ המבקשים לפרוטוקול מיום 06/06/18, עמ' 1, שורות 7-10).

כמו כן, הנתבעים מודים כי ביקשו לשלם את דמי השכירות לתקופת השכירות הנוספת, אלא שהתובעים סירבו לקבל את דמי השכירות (ראה סעיף 8 לתצהיר מטעם הנתבעים).

לאור העובדה שהנתבעים מודים, למעשה, בקיומו של חוב דמי שכירות עבור 7 חודשים שלא שילמו, יש מקום לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בתשלום חוב דמי השכירות, שבו הודו.

סכום דמי השכירות הועמד בתביעה על אותו סכום שנפסק בפסק הדין כדמי השכירות לשנת 2016, ועל כן, לאור פסק הדין ולאור הודאת הנתבעים בקיומו של החוב עבור 7 חודשי שכירות, זכאים התובעים לקבל פסק דין לטובתם.

5. הנתבעים העלו טענה לקיזוז של מלוא סכום התביעה, בטענה ששילמו דמי שכירות עבור שטח של 776 מ"ר, בעוד שהשטח שהושכר להם על ידי התובעים, עמד על 532 מ"ר בלבד.

לפיכך, לטענתם, על פי חישוב דמי השכירות היחסיים שחישב מומחה מטעם הנתבעים, התובעים גבו דמי שכירות ביתר בסך של 326,716 ₪, ועל כן עומדת לנתבעים זכות לקיזוז היתרה, בסך 228,436 ₪.

טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים, הינה בבחינת הגנת בדים.

הנתבעים מודים בתצהיר ששלחו המחאות לתשלום עבור דמי שכירות ל – 7 חודשים, אלא שהתובעים סירבו לקבל.

בכך, מודים הנתבעים בחבותם לשלם את דמי השכירות. טענת הקיזוז הועלתה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות בעניין תקופת השכירות, דמי השכירות לכל אחת משנות השכירות, ומועד הפינוי, כאשר הסכמות אלה, קיבלו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט ב – 02/10/13.

לפיכך, הטענות, בעניין שטח המושכר שמעלים כיום הנתבעים במסגרת בקשתם, הינן טענות כבושות, שלא הועלו במסגרת הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין.

מן הדין היה שיעלו הנתבעים את טענות הקיזוז במסגרת טענות הצדדים , ובטרם הסכמתם, שקיבלה תוקף של פסק דין.

אין מקום לקבל את טענת הנתבעים שלא ידעו בעניין גודל השטח המושכר, שהרי המצהיר מטעם הנתבעים הודה שהנתבעים מחזיקים בשטח מזה כ – 12 שנה, ועל כן היה באפשרותם לגלות כל עובדה בעניין גודל שטח המושכר מבעוד מועד, ובוודאי בטרם ניתן פסק הדין בהסכמתם.

יתר על כן, גם בסעיף 5 ב' לתצהיר הנתבעים, מצרפים הנתבעים את מכתב הבעלים לעיריית תל אביב המאפשר לנתבעים לגלות ולבדוק כל טענה בעניין גודל שטח המושכר.

שטח המושכר שעומד על סך 532 מ"ר, היה ידוע לנתבעים, הן מנסח הטאבו שצורף כנספח 1 לתביעה דנן, והן מנסח הטאבו שצורף כנספח 1 לתביעה בתא"ח 26152-04-13, אשר בו ניתן פסק הדין בהסכמת הצדדים.

לא זו אף זו, הנתבעים הודו שמחזיקים במושכר מאז שנת 2005, באופן שאפשר להם לבדוק כל טענה בעניין שטח המושכר. על כן, הטענה שהועלתה בעניין קיזוז בשל "חישוב " שונה של שטח המושכר, לא רק שהינה טענה כבושה, אלא גם טענה מיתממת ומיתחכמת, שנולדה לצורך הבקשה בלבד.

הנתבעים טוענים בסעיף 8 לתצהירם, שהתנהלו בתום לב גמור, אלא שהעלאת הטענה בעניין הבעלות של התובעים בשטח של 532 מ"ר בלבד, אשר התגלתה להם רק בדיעבד בחלוף שנים, הינה טענה שגובלת בחוסר תום לב מצד הנתבעים המחזיקים במושכר שנים רבות קודם לכן.

יצוין כי לעניין השטח הנוסף שהנתבעים טוענים לחזקה בו, טען המצהיר מטעם הנתבעים כי השטח שייך לעירייה, אשר גבתה מהנתבעים דמי שכירות וגם ארנונה, ולאחר שתיקן את דבריו, הודה המצהיר כי שילם לעירייה ארנונה בלבד ולא דמי שכירות.

בשולי הדברים, יצוין כי גם בהמרצת הפתיחה 38668-08-16, אותה הגישו הנתבעים, קבע בית המשפט כדלקמן:
"26. המבקשים עשו דין לעצמם והחליטו שאינם מפנים את המושכר על אף שניתן פסק דין לפינויו עד ליום 01/01/17. כמו כן, פעלו המבקשים בחוסר תום לב בעת שהגישו תובענה זו בניסיון לדחות את מועד פינויים מהמושכר".
(ראה עמ' 7 לפסק הדין מיום 20/08/17, בהמרצת פתיחה 38668-08-16, בית משפט שלום בתל אביב).

מהתרשמותי מכתבי הטענות המצויים בתיק, ומחקירת המצהיר, עולה כי גם במקרה דנן, הועלתה טענת הקיזוז על ידי הנתבעים בחוסר תום לב, ומתוך מטרה אחת להתחמק מתשלום דמי השכירות אותם הם התחייבו לשלם, במסגרת הסכמתם, אשר קיבלה תוקף של פסק דין.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, בקשת הרשות להגן נדחית בזה.

הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים יחד, הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

התובעים ימציאו פסיקתה לחתימה בהתאם לעתירה בכתב התביעה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיזבון המנוח אליהו בן דור ז"ל
נתבע: אליהו מוסרי
שופט :
עורכי דין: