ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב אוזנה נגד מדינת ישראל :


בפני
כבוד סגן הנשיאה, שמעון שטיין

מבקש

יניב אוזנה

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשת המבקש לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה המנהלי.

לטענת המבקש, אין בצו כדי למנוע עבודה או גמר עבודה, מאחר שמדובר במבנה ארעי, שמורכב ומפורק תוך דקות, לכן סיום העבודה נגמר כ – 30 דקות לכל המאוחר מרגע תחילתה של העבודה. עוד מוסיף המבקש כי קירות המבנה אינם קירות אלא מחיצות עץ, אשר מתחילות כ – 30 ס"מ מהרצפה ומסתיימות כ – 30 ס"מ מהתקרה, אשר עשויה מחומר העונה לשם "במבוק". לטענת המבקש, בשל העובדה כי חודר דרכה אור וגשם, לא ניתן לקרוא לכך מבנה.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי המבנה ארעי ומשמש רק לחודשי הקיץ, המבנה אינו מצריך היתר והינו חוקי.

מעבר לכך, מדובר באכיפה סלקטיבית, שכן שכנו, מפעיל יחידת דיור ללא היתר והוא (המבקש) התריע על כך בפני יחידת הפיקוח.

המבקש מוסיף וטוען כי המבנה הינו שירותים, שהותקנו לצד בריכה, בבית פרטי, על מנת שהילדים יוכלו להשתמש בהם, מבלי להיכנס לבית רטובים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה, סעיף 229 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה", קובע את העילות לביטול צו ההריסה המנהלי. העובדה שאין בצו כדי למנוע את סיום העבודה, אינה מנויה על העילות המפורטות בחוק.

עוד לטענת המשיבה, תכליתו של צו ההריסה המנהלי היא למנוע עובדות מוגמרות בשטח, אולם העובדה שנסתיימה הבנייה, אינה מונעת הוצאת צו הריסה מנהלי והוועדה רשאית לעשות כן בתוך 6 חודשים מיום שנסתיימו עבודות הבנייה.

גם העובדה שמדובר במבנה מבנייה קלה, אשר משמש, כך טוען המבקש, את דרי הבית רק בחודשי הקיץ, אין בה כדי לבטל את הצו.

עבודות נושא הצו הן עבודות בנייה אסורות, הטעונות היתר בהתאם לסעיף 145 לחוק התכנון והבניה.

לטענת המשיבה, אין המדובר במבנה ארעי כי אם בחדר שירותים, הכולל צנרת ואסלה סביבו נבנו קירות עץ.

המשיבה מדגישה כי באוגוסט 2017, הוצא כנגד המבקש צו הריסה מנהלי על שירותים שבנה באותה הצורה ובאותו המקום. בעקבות הצו, הרס המבקש את השירותים וכעת שב ובנה אותם פעם נוספת.

לטענת המשיבה, המבקש לא הרים את נטל ההוכחה לאכיפה סלקטיבית. גם מבקשתו עולה כי נעשה טיפול משפטי במקרה אותו בחר לציין כדוגמה, אם כי מסוג אחר.

בשולי תגובתה מציינת המשיבה כי המבקש משתמש במקרקעין לצרכים מסחריים ומשכך יש לדחות את בקשתו להפחתת סכום הערובה.

הצדדים צירפו מסמכים התומכים בטענותיהם, כמו גם תמונות.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ונספחיהם אני סבור כי דין בקשה זו דחיה.

ראשית אדגיש, כי אין כל חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה כגון דא. בהתאם לתקנה 4 (ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, מוסמך ביהמ"ש להכריע בבקשה במתן החלטה מנומקת בכתב ללא קיומו של דיון.

במקרה זה, לא ראיתי כל טעם בהזמנת הצדדים לדיון שיתקיים בפניי. הטענות העומדות ביסוד הבקשה ונימוקי הצדדים עולים מהבקשה והתגובה ואינם טעונים לא ליבון ובוודאי לא השלמה כלשהיא.

לאחר שעיינתי בתגובת המשיבה לבקשה, ובמסמכים שצורפו לה, שוכנעתי כי אין בסיס לביטול הצו המנהלי, בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המבקש עצמו הודה בבקשתו כי עסקינן בתוספת בניה שבוצעה ללא היתר בניה, לגרסתו, אותה אינני מקבל, אין צורך בהיתר בנייה כדין.

צו הריסה מנהלי, מכוחו של 238א לחוק התכנון והבניה, מיועד לשמש מענה מיידי ואפקטיבי נגד בניה בלתי חוקית המצויה בעיצומה, על מנת למנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח. המנגנון החוקי נולד על רקע הכרת המחוקק בהכרח יצירת כלי אכיפה אפקטיבי, שיהא בכוחו להתמודד עם היקף ממדי תופעת הבניה הבלתי חוקית, שפשתה במחוזותינו, על דרך של הרתעת עבריינים בכוח ובפועל, ליהנות מפרי עוונם (ראה: ע"פ 10505/03 אזולאי ואחר נ' מדינת ישראל, נח (2) 625; בר"ע 273/86 פרץ נ' יור הועדה המקומית לתכנון והבניה, מ(2), 445, 447).

עילות הביקורת השיפוטית, בגינן ניתן לבחון תוקף צווי ההריסה המנהליים, הינן מצומצמות למדי. בעניין זה סעיף 238 א(ח) לחוק התכנון והבניה קובע: קובע: "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח כי הבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

נקבע בפסיקה כי יש לפרש עילות הביקורת המוגדרות באופן מצומצם, מתוך מגמה לאפשר את מימוש התכלית העומדת בבסיס החוק. אין באמור כדי לשלול זכותו של אדם להשיג על צו ההריסה המנהלי, אך אף זאת ייעשה בהיקף מצומצם (רע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עיריית תל אביב ואח, נא 4 625).

גם אם אקבל את טענת המבקש שלפיה צו ההריסה המנהלי תכליתו למנוע עובדות מוגמרות בשטח, אין בכך כדי לגרוע מזכותה של המשיבה להוציא את צו ההריסה המנהלי. בשים לב לתמונות אותן צירף המבקש לבקשה כמו גם בתמונות שצורפו על ידי המשיבה, בקשת המבקש איננה עומדת בתנאי הסף, שכן המשיבה רשאית להוציא את הצו, בתוך 6 חודשים מיום שהסתיימה (סעיף 221 לחוק התכנון והבניה).

בענייננו, אף לטענת המבקש, מדובר במבנה שנבנה לקראת חודשי הקיץ. בנסיבות העניין, אני דוחה את טענת המבקש, שלפיה לא ניתן היה להוציא צו הריסה מנהלי.

אשר לטענת המבקש כי אין מדובר במבנה הדרוש היתר, הרי שחוק התכנון והבניה מגדיר את המונח "בניין" בזו הלשון:
"בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות –
(1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;
(2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל;

המשיבה הפנתה בטיעוניה להלכה שנקבעה בעניין זה בע"פ 697/85 יוסף גודלשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה לוד [פורסם בנבו] (09.07.86), אשר יושמה במקרים רבים ואף דומים. המבחן המרכזי שנקבע בפרשת גולדשטיין הוא מבחן הקביעות:

"מקובל עלי, כי כדי שהצבתו של בנה תהווה "הקמה", כלשון הסעיף, יש צורך במידה מסוימת של קביעות (ראה ע"א 160/55 [1], בעמ' 1231מול אות השוליים ו). קביעות זו היא המבחינה, למשל, בין סוכה, שמקים לו אדם ליד ביתו לצורכי החניית רכבו, לבין סוכה - באותה מתכונת, באותם ממדים ובאותו מקום - שמקים לו אדם כדי לחוג בה את חג הסוכות ולארח בה את האושפיזין. הצבתה של הסוכה הראשונה "הקמה" היא, והיתר היא צריכה, ואילו השנייה - שאני.
אני מוכן אף לקבל, שהכוונה המלווה את הצבתו של המבנה היא אינדיקאציה, שאפשר ללמוד ממנה על קיומה או על העדרה של אותה קביעות. מה שאיננו מקובל עלי הוא, שזוהי האינדיקאציה היחידה, כפי שמציע לנו הפרקליט המלומד, וכי יש להתעלם כליל ממשך הזמן בפועל, דהיינו מהמבחן האובייקטיבי. להשקפתי, שני המבחנים - הסובייקטיבי והאובייקטיבי הינם שיקולים שיש לשקול אותם יחדיו כדי ללמוד על קיומה או על העדרה של הקביעות. לא הרי כוונה לאחסן מבנה ליום-יומיים כהרי כוונה לאחסנו מספר חודשים - אפילו מתכוון המאחסן בשני המרים לאחסון זמני. מקובל עלי לעניין זה ניסוחו של שופט השלום המלומד, כי בשלב מסוים הופכת "הכמות" של משך הזמן ל"איכות" של קביעות".

בענייננו, אף אם מדובר במבנה שבכוונת המבקש להציבו רק לתקופת חודשי הקיץ, הרי שמדובר בפרק זמן ארוך דיו, שיש בו כדי ללמד על קביעותו של אותו חפץ במקום. זאת ועוד, המבקש טוען בבקשתו, כי הציב את המבנה על מנת למנוע מילדיו להיכנס רטובים הביתה. אך לא רק, מהפרסומים שהציגה המשיבה מדף ה"פייסבוק" של המבקש, עולה כי בכוונת המבקש להתיר ללקוחותיו להשתמש באותו מבנה ארעי.

אשר על כן, וכעולה מטענות המשיבה כמו גם מהתמונות שצורפו, אין המדובר במבנה ארעי, כי אם בחדר שירותים, הכולל צנרת ואסלה, סביבו נבנו קירות עץ, גם אם מדובר במבנה שקל להרכיבו או לפרקו, אין זה אומר כי לא נדרש היתר.

זאת ועוד, על העותר לביטולו של צו הריסה מנהלי לפעול כמצוות המחוקק ולהגיש הבקשה בהתאם לקבוע בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה, וכמצוות נוסח התוספת הראשונה. בהתאם לכך היה על המבקש, לפרט את השתלשלות ההליכים המנהלים שקדמו לבקשה ובכלל זה את העובדה כי בשנת 2017, הוצא כנגד המבקש צו הריסה מנהלי והוא ביצע אותו.

אי פירוט מכלול העובדות וההליכים המנהלים שבוצעו קודם הגשת הבקשה מהווים חוסר ניקיון כפיים מצד המבקש.

בנסיבות האמורות, הרי שהן טענות המבקש לגופן נדחו והן העובדה כי פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים.

בהערת אגב יצוין כי לא מצאתי להידרש לטענת האכיפה הברננית אותה העלה המבקש, אף המבקש בתגובתו מציין כי המשיבה פעלה (ואולי אף פועלת), בהתאם לשיקול דעתה, כנגד שכנו. לא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות המנהלית ויקבע את האופן בו היא אוכפת את חוקיה.

בשים לב לאמור, אני דוחה את בקשת המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ח, 06 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יניב אוזנה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: