ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרגא קיסר נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ :

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציגת ציבור (עובדים) הגב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

המערער:
שרגא קיסר
ע"י ב"כ: עו"ד אריה רוטר
ועו"ד יאיר בן דוד
-
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דוד שמואלביץ

פסק דין

לפנינו ערעור כנגד החלטת כבוד הרשמת, מרב חבקין, בתיק סע"ש 15526-03-17 (החלטה מיום 18.3.2018) (להלן: "ההחלטה"), בדבר חיוב המערער בהוצאות בסך 1000 ₪ בגין אי הופעת המערער לישיבת קדם משפט שהתקיימה בתיק ביום 31.12.2017. בערעור דנא מבוקש לבטל את החיוב כאמור.

בהחלטת הרשמת מושא הערעור נקבע כי יש לחייב את המערער בהוצאות משפט מהטעמים הבאים:
ביום 15.10.17 הנפיקה המזכירות "הודעת מזכירות" ובה הנחיות בנוגע לקדם המשפט ובכלל זה נקבע, כי "לקדם משפט זה ולכל מועד נדחה אחר יופיעו בעלי הדין ובאי כוחם". הרשמת ציינה כי להודעה זו ניתן תוקף של החלטה שיפוטית וזאת בהתאם להנחיות נשיאת בית הדין והחלטות יש לקיים.
המערער לא הגיש עובר לדיון שהיה קבוע ליום 31.12.2017 בקשה מתאימה לפטור אותו מהתייצבות מיד עת נודע לו על הצורך להתייצב לאירוע משפחתי בחו"ל. הרשמת לא השתכנעה כי הייתה מניעה להגיש בקשה כזאת מבעוד מועד ואף לא נטען למניעה כאמור.
התגובה לבקשה לחיוב בהוצאות לא נתמכה בהעתק כרטיס טיסה של המערער על מנת שניתן יהיה להיווכח כי היה מדובר בטיסת ערב השבת כאשר לא הייתה כל אפשרות להגיש בקשה מתאימה או למצער להודיע לצד שכנגד לפני הדיון על אי ההתייצבות.
הדיון התקיים ביום ראשון בשעת צהריים מאוחרת והיה ניתן להגיש בקשה מתאימה גם בבוקר הדיון לאחר בירור עמדת הצד שכנגד כמקובל במקרים דחופים כגון אלה.
דווקא מעצם הטענה שלא היה צורך בנוכחות המערער משנוהל דיון משפטי עולה החוסר בדיון שנבע מאי התייצבות המערער, שחזקה עליו כי היה יכול לתרום לדיון בהיבט העובדתי.
בהתאם להודעת המזכירות נקבע כי "אי עמידה בהנחיות המפורטות בהחלטה זו עלולה להביא לחיוב בהוצאות משפט...".
המערער חויב בהוצאות בסך 1,000 ₪ ולפנים משורת הדין נקבע כי החיוב יידחה לסיום הליך זה.

נימוקי הערעור: המערער טען כי הערעור הוגש מחמת ההיבט העקרוני בלבד. המערער נעדר מהדיון משנאלץ לטוס לחו"ל עקב אירוע משפחתי שחייב את נוכחותו באופן לא מתוכנן מראש; מטרת החיוב בהוצאות היא "חינוכית" או עונשית" ותו לא שכן המערער יוצג במועד הדיון על ידי שני באי כוחו והעדרו מן הדיון לא גרע במאומה מניהול הדיון שהיה משפטי טהור; המשיב לא מצא לנכון לדרוש באותו מעמד הוצאות ו"נזכר" לעשות כן רק בחלוף למעלה מחודשיים וזאת כך נראה מטעמים קטנוניים ונקמניים; ההחלטה עומדת בניגוד למדיניות בית הדין לנקוט זהירות יתר בהטלת הוצאות מקום שבו עובד נאבק על זכויותיו; ל"הודעת המזכירות" של בית הדין אין תוקף של החלטה שיפוטית בהעדר ציון המקום בו ניתנה ההנחיה האמורה או צירוף נוסח ההחלטה השיפוטית. הסתמכות הרשמת על כך מעידה כי ביטלה או צמצמה למצער את שיקול דעתה השיפוטי העצמאי.

מנגד, טוען המשיב כי הוא סומך ידיו על נימוקי החלטת כבוד הרשמת אשר מדברים בעד עצמם; המערער זלזל בסדרי הדין, בבית הדין ובמשיב בעשותו דין לעצמו, בהיעדרותו ללא כל הודעה מוקדמת ובלא לבקש את רשות בית הדין; אין זה מסוג המקרים הנדירים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור; שיקולים כגון מניעת חסמים בפני עובד אינם בגדר שיקול כאשר ההוצאות מושתות על מתדיין מחמת התנהלותו המזלזלת בבית הדין, בסדרי הדין ובצד שכנגד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור, להידחות ואלו טעמיי:

הלכה פסוקה היא כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הקשורות בניהול הדיון - אלא במקרים מצומצמים. בכלל זה לא תתערב ערכאת הערעור בקביעת שיעור הוצאות משפט, קל וחומר בהחלטות ביניים, למעט במקרים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת של בית הדין האזורי וכי שיעור ההוצאות שפסק, חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל [ע"ע (ארצי) 48431-02-11 משה חננאל נ' אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד, ניתן ביום 15.9.2014 (פורסם במאגרים האלקטרוניים)].

במקרה דנא לא נתגלתה טעות משפטית ולא נפל פגם בשיקול הדעת של כבוד הרשמת המצדיק את התערבות בית הדין בקביעת שיעור הוצאות משפט.

העובדה כי המערער יוצג בדיון על ידי שני באי כוח אין בה כדי לפטור את המערער עצמו - אשר הוא התובע באותו הליך - מלהתייצב לדיון. כפי שציינה כבוד הרשמת - החלטות יש לקיים.

מעבר לכך, התייצבותו של בעל דין בדיון נחוצה נוכח בקיאותו בפרטי הסכסוך בפן העובדתי והיותו מוסמך לקבל החלטה לגבי אפשרות של סיומו. אין זה משנה אם בסופו של יום התנהל דיון משפטי בלבד וזאת עקב מחדלו של בעל דין להתייצב לדיון.

לא זו אף זו, צדקה כבוד הרשמת בקבעה כי היה על המערער להגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות עובר לדיון. העובדה כי כטענת המערער מדובר ב"עובד הנאבק על זכויות אשר לטענתו מגיעות לו כנגד מעבידו" שהוא בנק, אין בה כדי להצדיק אי הטלת הוצאות עליו משלא טרח להתייצב לבית הדין ולמצער לא הגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות ובכך הביע זלזול כלפי בית הדין והצדדים לדיון. נהפוך הוא, דווקא בשל היות המערער התובע בתיק היה עליו להקפיד הקפדה יתירה ולהתייצב לדיון או כאמור למצער להגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות.

בנסיבות דנא - נחה דעתי כי החלטת כבוד הרשמת, המיישמת ונותנת תוקף, מבחינה דיונית ומהותית, להחלטת כבוד הנשיאה (שניתנה במסגרת הודעת מזכירות שהיא בעלת תוקף של החלטה שיפוטית) - היא סבירה הן לעצם קביעת ההוצאות כמו גם לשיעורן.

גובה ההוצאות הוא עניין מובהק המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור תתערב בו במשורה ובמקרים מסוימים בלבד. במקרה דנא, המערער חויב בהוצאות אשר אינן חורגות מהסביר ומהמקובל בנסיבות העניין. מה גם שכבוד הרשמת קבעה לפנים משורת הדין כי החיוב יידחה לסיום ההליך.

אשר על כן, החלטתי כי יש לדחות את הערעור דנא.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בגין הערעור דנא בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ח, (15 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' חנה קפלניקוב,
נציגת ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: שרגא קיסר
נתבע: בנק דיסקונט לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: