ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ביטוח חקלאי נגד צד ג' :

לפני
כבוד ה שופט נצר סמארה

תובעת

ביטוח חקלאי – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דוד בר

נגד

נתבעים

צד ג'

  1. ערן וינדמן
  2. ביו קוסמטיקס בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן אבישר

חן פוקס
ע"י ב"כ עוה"ד אייל בוזגלו

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בעקבות נזקי רכשו שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 04.08.2015, בין כלי רכב, מ"ר 98-619-33 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 58-569-74 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1, נהוג בידי צד ג' אשר היה מועסק על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים, הוא צד ג', כאשר בעוד רכב התובעת נסע בכביש איילון צפון סמוך למחלף ארלוזורוב, הגיח לפתע רכב הנתבעים אשר נסע מאחורי רכב התובעת, לא שמר מרווח ממנו ופגע בו בחלקו האחורי והסב לו נזקים. נזקים אלו הוערכו על ידי שמאי רכב ובין היתר על בסיס הערכת השמאי ותיקון רכב התובעת שילמה התובעת למבוטחה בגין הנזקים ועתה תובעת את השבתם מהנתבע 1 כבעלים של רכב הנתבעים ומהנתבעת 2 כמעסיקתו של נהג רכב הנתבעים בעת התאונה.

3. מנגד, מעלים הנתבעים טענה מקדמית, לפיה דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות על הסף, מאחר שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלפיה. בעניין זה, טוענים הנתבעים כי רכב הנתבעים מעולם לא היה בבעלות הנתבעת 2 ועובדת היותה מעסיקתו של הנתבע 1, שהינו הבעלים של רכב הנתבעים, אינה מטילה עליה כל חבות. לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי התאונה לא ארעה בשל התרשלות של מי מהנתבעים. כמו כן, טוענים הנתבעים כי מי שנהג ברכב הנתבעים בעת התאונה הוא מר חן פוקס אשר בגין כך הגישו הנתבעים הודעת צד ג' כנגדו. בנוסף, מכחישים הנתבעים את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק ואת היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

בהודעת צד ג' טוענים הנתבעים כי צד ג' הועסק על ידי הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתאונה, ברם הנסיעה האמורה לא נעשתה במסגרת יחסי העבודה שבין הצדדים. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי התברר לנתבע 1 על ידי נהגת רכב התובעת כי צד ג' נהג בפראות ברכב הנתבעים וצד ג' היה נראה כאילו היה תחת השפעת סמים או אלכוהול. משכך, טוענים הנתבעים כי החבות בגין נזקי התאונה צריכים צריכה להיות מוטלת על צד ג'.

4. בכתב הגנתו טוען צד ג', כי אין מחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה, אלא המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק ובשאלת החבות. צד ג' טוען עוד כי החבות לתשלום בגין נזקי התאונה היא של הנתבעים, שהיו המעסיקים או שולחיו ומי שהתירו לו לעשות שימוש ברכב הנתבעים לצורכי עבודה, וכי התאונה נגרמה במהלך העבודה. עוד טוען צד ג' כי רק בדיעבד התברר כי לרכב הנתבעים עליו הוא נהג בשליחות מעסיקיו אין ביטוח מתאים המכסה את נהיגתו, ומשכך לא היה כיסוי ביטוחי, הגם שצד ג' הסתמך כי מעסיקיו דאגו לבטח את רכב הנתבעים בביטוח מתאים, דבר שאילץ את מבוטח התובעת להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף. משכך, טוען צד ג' כי יש לדחות את הודעת צד ג' כנגדו. כמו כן, מכחיש צד ג' את היקף הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

5. מטענות הצדדים, על פי כתבי טענותיהם, עולה כי המחלוקת ביניהם היא הן בשאלת האחריות לקרות התאונה, הן בשאלת החבות ובכלל זה אחריות שילוחית של מעביד בגין נזקים שנגרמו בידי עובד, והן בשאלת הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

6. נערכה לפניי שתי ישיבות הוכחות, בראשונה נשמעה עדותם של נהגת רכב התובעת ושל בעלה שנהג ברכב אחר מאחורי רכב התובעת והיה עד לתאונה. בשנייה, נשמעה עדותם של עד הנתבעים, מר ערן וינדמן הבעלים של רכב הנתבעים, ושל צד ג' הוא הנהג ברכב הנתבעים בעת התאונה והוגשו נסח מרשם החברות לגבי הנתבעת 2 (במ/1) והמסמכים שהספציפיים שהומצאו לידי ב"כ צד ג' לבקשתו (במ/2).

בתום שמיעת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

7. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל נגד הנתבעים, ודיו הודעת צד ג' להידחות, מהטעמים המפורטים להלן:

האחריות לקרות התאונה

7.1. כבר עתה יצוין מבלי להכביר במילים, כי מעדותם של עדי התובעת שהעידו בישיבת ההוכחות מיום 24.04.2017 ומעדותו של צד ג' אשר נהג ברכב הנתבעים, עולה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על צד ג', כמי שהתרשל בנהיגתו ופגע ברכב התובעת. למעשה, צד ג' מודה כי התאונה נגרמה ברשלנותו המלאה (עמ' 14, שורות 6-5 לפרוטוקול).

משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על צד ג'.

אולם, לאור טענתו של צד ג' כי התאונה נגרמה במהלך נסיעתו לצורכי עבודה ובשליחותו של המעסיקה ובהרשאתו של הבעלים של רכב הנתבעים, עדיין נשאלת השאלה מי נושא בחבות תשלום נזקי רכב התובעת.

אחריות מעביד

7.2. ככלל האחריות בנזיקין מוטלת על המעוול או האחראי לה (סעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה")), ואין הוא אחראי לעוולות הזולת, למעט בהתקיים חריג כגון אחריות שילוחית בנזיקין של מעביד למעשי עובדו (סעיף 13 לפקודה), כגון חבות שולח למעשיו של שלוח המועסק בעשיית מעשה לטובת השולח (סעיף 14 לפקודה) ובכפוף לתנאים מסויימים, בחבות בעל חוזה למעשי הצד השני לחוזה אשר אמור לעשות למענו מעשה פלוני (סעיף 15 לפקודה).
ראו: בר"ע 159/95 (מחוזי י-ם) אלדן השכרת רכב נ' עופר שנהב (10.9.95).

7.3. מאחר שצד ג טען בכתב הגנתו כי הוא עבד בעת התאונה אצל הנתבעת וכי הנסיעה נעשתה לצורכי העבודה, הרי שיש לבחון אם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 13 לפקודה, הוא החריג של אחריות מעביד למעשים של העובד שלו.

לחריג המנוי בסעיף 13 לפקודה שני תנאים שצריכים להתקיים, שבלעדיהם אין אחריות על המעביד: התנאי הראשון הוא שהמעביד הרשה או אישרר (אישר כלאחר מעשה) את המעשה. התנאי השני הוא שהעובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו.

7.4. הנתבע 1 אישר כי הוא הבעלים של רכב הנתבעים, כפי שגם עולה מרישיון הרכב הרשום על שמו שצורף לכתב ההגנה.

לטענת הנתבע 1 – המשמש גם כמנהל הנתבעת 2, ולמעשה, "הדינמו" של הנתבעת 2 כפי שהוא בעצמו אישר (עמ' 10, שורה 21 לפרוטוקול), והוא גם בנו של בעל השליטה בנתבעת 2 – רכב הנתבעים הוא רכב פרטי שנועד לשימושו האישי והמשפחתי והוא זה שנושא בהוצאותיו ולא מדובר ברכב עבודה (עמ' 9, שורות 6-5 לפרוטוקול). הנתבע 1 טוען כי צד ג' ביקש ממנו כטובה אישית את הרכב לשם נסיעה אישית שלו. הנתבע 1 מדגיש כי לא מדובר בנסיעה למטרת עבודה (עמ' 8, שורה 18 לפרוטוקול). הנתבע 1 אומר עוד כי צד ג' הוא איש לוגיסטיקה בנתבעת 2 ותפקידו אינו כרוך בנסיעות מחוץ למפעל (עמ' 9, שורה 1 לפרוטוקול). עוד מעיד הנתבע 1 כי ככל שמתעורר הצורך בחברה בשילוח אזי הנתבעת 2 עובדת מול חברות שילוח (עמ' 9, שורות 9-8 לפרוטוקול).

מנגד, צד ג' העיד כי הוא קיבל את רכב הנתבעים לשם החלפת צנצנות שהיו לא נכונות אצל הספק בפתח תקווה בשם "הוברמן". עוד מעיד צד ג' כי עובר לתאונה במהלך כחודש מידי יום קיבל את רכב הנתבעים מהנתבע 1, לצורכי עבודה, כאשר הנתבעת 2 הייתה במעבר בין מפעלים.

7.5. הנתבעים הציגו התכתבות מול הספק "הוברמן" ממנה עולה כי החשבוניות המצורפות למוצג במ/2 יצאו רק לאחר קבלת תשלום בפועל והסחורה יצאה רק לאחר מכן (עמוד 2 למוצג במ/2). צורפה חשבונית מיום 12.08.2015. ללמדך כי אם בוצע משלוח מ"הוברמן" לנתבעת 2 הרי שהוא בוצע רק לאחר מועד הנפקת החשבונית. משכך, הנתבעים מבקשים להראות כי מועדים אלו אינם מתיישבים עם מועד התאונה שהוא 04.08.2015, וכי למעשה לא היה כל משלוח מהנתבעת 2 ל"הוברמן" במועד התאונה. גם החשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות של הספק "וריפק" מלמדות כי לא היה כל משלוח במועד התאונה. בעניינו של הספק "וריפק" אף צורף מכתב מאת הספק שאומר כי בשנת 2015 היו רק שתי רכישות שבוצעו אצלו על ידי הנתבעת 2 שנלקחו על ידי הבעלים של הנתבעת 2, ביום 17.06.2015 וביום 07.07.2015.

אולם, מסמכים שצורפו תחת במ/2 אכן שוללים משלוח שנעשה ביום התאונה. אולם מסמכים אלו אינם שוללים את האפשרות שהתבצע משלוח או נסיעה מהנתבעת לאחד הספקים. הנתבעים צירפו אסמכתאות נקודתיות ואין בהם כדי להעיד על הכלל.

7.6. הנתבע 1 מאשר כי הוא תיקן את נזקי רכבו מבלי לתבוע את עלות התיקון מצד ג'. זאת, חרף עמדתם הנחרצת של הנתבעים כי החבות בגין התאונה היא של צד ג'.

כמו כן, רק בסוף עדותו נזכר הנתבע 1 לומר כי צד ג' התחייב תחילה לשאת בעלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעים כתוצאה מהתאונה ולאחר מכן חזר בו. דבר המצביע על גרסתו המפתחת שנועדה להתאים לשאלות שהוא נשאל בחקירתו הנגדית.

7.7. אני סבור כי תפקידו של צד ג' כמנהל לוגיסטיקה אכן היה אמור להיות בתוך כתלי המפעל, זאת הסיבה שלא נשאל בתחילת עבודתו אצל הנתבעת 2 אם הוא מחזיק ברישיון נהיגה (עמ' 13, שורה 8-7 לפרוטוקול). אולם, בפועל לא פעם נשלח צד ג' לבצע נסיעות כאלו ואחרות מחוץ לשערי המפעל, בהוראת הנתבע 1, כחלק מההתנהלות השוטפת של החברה.

7.8. בכל הקשור לשאלה אם השימוש שעשה צד ג' ברכב הנתבעים בעת התאונה היה במסגרת עבודתו וחלק ממנה, אני מעדיף את גרסתו של צד ג' על פני גרסתו של הנתבע 1.

הנתבע 1 סיפק גרסה מתפתלת, מהוססת, מגומגמת מתפתחת, אשר הקרינה חוסר מהימנות מצדו בסוגיה זו. זאת, לעומת גרסתו של צד ג' אשר הייתה קוהרנטית, סדורה ומשכנעת.

7.9. משכך, אני קובע כממצא פוזיטיבי כי הנסיעה שביצע צד ג' באמצעות רכב הנתבעים בעת התאונה הייתה לצורכי עבודה בלבד.

בכך למעשה מתקיים החריג המנוי סעיף 13 לפקודה, ומטיל את החבות על הנתבעת 2 כמעסיקתו של צד ג'.

מצג בעניין הכיסוי הביטוחי

7.10. הגם שקבעתי בקביעה פוזיטיבית כי הנסיעה נועדה לצורכי עבודה, הרי שעל מנת שהכתב לא ייצא חסר אומר כי גם אם הנהיגה של צד ג' ברכב הנתבעים לא הייתה לצורכי עבודה, אלא לשימושו האישי של צד ג', הרי שגם אז אני סבור כי צד ג' אינו נושא בחבות בגין נזקי התאונה.

7.11. הנתבע 1 אומר בעדותו כי כאשר הרשה לצד ג' לעשות שימוש ברכב ידע שהרכב מבוטח אך כלל לא חשב לגבי הגבלת הגיל שקיימת בפוליסה, לפיה רק מי שמעל גיל 30 רשאי לנהוג ברכב (עמ' 9, שורות 17-16 לפרוטוקול) ולא ייחס לזה חשיבות עת צד ג' ביקש ממנו את הרכב (עמ' 9, שורות 23-21 לפרוטוקול).

עוד אומר הנתבע 1 כי הוא אמנם נחשף לקורות החיים של צד ג' בשלבי גיוסו לעבודה בנתבעת 2 אך לא בדק את תאריך הלידה של צד ג' המופיע על גביהם (עמ' 10, שורות 26-24 לפרוטוקול), שאז יכול היה לדעת את גילו של צד ג'.

זאת ועוד, אומר הנתבע 1 כי הוא ביקש מצד ג' לבדוק את הניירות ברכב טרם הוא נוהג בו (עמ' 9, שורות 19-18 לפרוטוקול). אמירה שנועדה להראות כי הנתבע 1 ביקש מצד ג' לבדוק על פי המסמכים המצויים ברכב הנתבעים אם הוא רשאי לנהוג ברכב הנתבעים.

יש לציין כי במהלך עדותו הנתבע 1 גימגם בתשובותיו , דבר שאף נרשם בפרוטוקול לבקשת בית המשפט (עמ' 9, שורות 25-23 לפרוטוקול). והתרשמתי כי הגמגום נובע מניסיון לספר לא אמת לבית המשפט.

7.12. צד ג' שולל כי הנתבע 1 ביקש ממנו לבדוק את הניירות ברכב הנתבעים טרם השימוש בו (עמ' 12, שורות 31-30 לפרוטוקול). כמו כן, שולל הנתבע 1 כי רכב הנתבעים ניתן לו לצרכיו הפרטיים כטובה אישית של הנתבע 1 (עמ' 12, שורה 32 ועד עמ' 13, שורה 1 לפרוטוקול).

7.13. בהרשאה שנתן הנתבע 1 לצד ג' לעשות שימוש ברכבו לענייניו הפרטיים מבלי שטרח לוודא כי פוליסת הביטוח מכסה את הנהיגה של צד ג' ברכבו או מבלי לציין בפני צד ג' כי נהיגתו אינה מכוסה בשל הגבלת גיל בפוליסה, הרי שהוא יצר בפני צד ג' מצג לפיו נהיגתו ברכב הנתבעים מכוסה בביטוח לכל דבר ועניין, שאחרת מעבידו היה מסרב למסור את הרכב.

גם מטעמי אינטרס אישי של הנתבע 1, כדי שלא יימצא עצמו משלם סכומי כסף בגין נזקים שאירעו לרכבו ולרכב אחר, היה עליו לוודא כי צד ג' עומד בתנאי הפוליסה, ומקום שהוא לא יכול היה לאפשר לעצמו באותה העת לוודא זאת, הרי שמצופה היה ממנו לסרב לבקשת צד ג' למסור לו את רכבו. לא בכדי, צד ג' מעיד כי אם היה יודע כי רכב הנתבעים אינו מבוטח כלל לא היה נוהג בו (עמ' 14, שורות 8-7 לפרוטוקול).

7.14. יפים לעניינו הדברים הבאים:

"86. אין זה סביר כי המעביד יעמיד לשימושו הפרטי של העובד רכב שאינו מבוטח בביטוח מקיף, דבר החושף אותו לסיכון כלכלי גדול הרבה מעבר ליכולתו, מתוך ציפייה כי העובד יישא בנזק (ככל שזה יתרחש).

87. עובד המקבל רכב ממעבידו לשימושו הפרטי, גם אם לא באופן קבוע, זכאי לצפות כי הרכב מבוטח בפני כל הסיכונים, או כי מעבידו משמש עבורו "מעין מבטח" וכי הוא עצמו לא יצטרך לשאת בנזק שיגרם לרכב בתקופה שהוא בחזקתו, בכפוף כמובן לחריגים המצויים בפוליסות ביטוח רגילות.

88. במקרה כגון זה מוטלת על המעביד חובה למסור לעובד רכב מבוטח בביטוח מקיף, או לחילופין לשמש עבור העובד כמעין מבטח בגין נזקים שייגרמו לרכב בעת שימושו, באותם תנאים בהם נושאת חברת ההשכרה במקרה של נזק שנגרם לרכב בהיותו בשימוש אצל שוכר רכב."

ראו: ת"א ( ת"א) 42791-09-13 הרצל השכרת רכב בע"מ נ' אסף סייה (19.03.2015).

7.15. לפיכך, בהינתן העובדה כי הנתבע נתן לצד ג' רשות לעשות שימוש ברכב למטרותיו הפרטיות, הרי שהוא נושא בחבות בגין נזקי התאונה.

8. מכל האמור לעיל, יוצא אפוא כי התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 מתקבלת ביחד ולחוד. הודעת צד ג' נדחית.

9. הנתבעים, ישלמו ביחד ולחוד, לתובעת את הסכומים הבאים:

9.1. סכום התביעה, בסך של 33,109 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

9.2. הוצאות משפט ובכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור, בסך של 6,500.

9.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

10. הנתבעים, ישלמו ביחד ולחוד, לצד ג' הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

11. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 9 ו-10 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

12. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ז, 26 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ביטוח חקלאי
נתבע: צד ג'
שופט :
עורכי דין: