ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יריב וינצר נגד עיריית כפר קאסם :

לפני
כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

יריב וינצר

נגד

הנתבעת

עיריית כפר קאסם

פסק דין

רקע
1. לפני תביעה כספית במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בסך כולל 10,512₪ בגין נזקים עקיפים שנגרמו לו עקב נפילת עץ על רכבו ביום 25/10/15 בדרך עבד אלכרים בכפר קאסם .
טענות התובע
2. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבו של התובע מסוג מרצדס, נזקים בסך כולל של 35,986 ₪ בתוספת עלות שכרו של שמאי רכב. פניותיו של התובע אל הנתבעת בדרישה לפצותו על נזקיו, לא נענו על ידי הנתבעת במשך חודשים ארוכים. בדלית ברירה , נאלץ התובע להגיש תביעה למבטחת רכבו בפוליסת ביטוח מקיף, אולם המבטחת פיצתה את התובע באופן חלקי בלבד, בהתאם לתנאי הפוליסה.

3. רכיבי התביעה בסך של 10,512 ₪ הם כדלקמן: דמי השתתפות עצמית בגין הנזק לרכב בסך של 3,524 ₪, דמי השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסך של 3,448 ₪ והפסד הנחת העדר תביעות בסך של 3,640 ₪.

4. לנתבעת אחריות מלאה לפיצוי התובע על נזקיו מתוקף אחריותה לדאוג לתקינות הרכוש שבאחריותה או למניעת והסרת מפגעים ובכללם העץ שניתק ופגע ברכבו של התובע או מכוח אחריותה בנזיקין.
טענות הנתבעת
5. דינה של התביעה להידחות בין היתר, בגין העדר יריבות, המדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי שלא ניתן למניעה באמצעים סבירים ולכן אין לנתבעת כל אחריות בגינו. הנתבעת דואגת לתחזוקה תקינה של העצים שבתחום שיפוטה. המדובר באירוע חריג בו שרר מזג אויר קשה במיוחד הנחשב ככוח עליון שלא היה באפשרותה של הנתבעת לצפותו.

6. התקיים לפני דיון בהשתתפות התובע ונציג הנתבעת רו"ח מוחמד סרסור. במהלך הדיון טען התובע כי לנתבעת לא הייתה תכנית בקרה מסודרת על טיפול וגיזום עצים שבתחומי שיפוטה .
דיון והכרעה
7. אין מחלוקת בין הצדדים על קיומו של האירוע הנזיקי נפילת העץ על רכבו של התובע. הצדדים חלוקים בשאלת חבותה של הנתבעת לנזקי התובע בעילת הרשלנות. לצורך הוכחת עילת הרשלנות על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות המושגית והקונקרטית במקרה דנן בין המזיקה -הנתבעת לניזוק -התובע. בנוסף נדרש התובע להוכיח כי חובה זו הופרה על ידי המזיקה ולבסוף, קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לנזק הנטען. (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' , פ"ד לז(1) 113,122.

8. קיומה של חובת זהירות מושגית של הרשות המקומית כלפי עוברי אורח הנכנסים לשטח שיפוטה , מעוג נת בסעיף 37 לפקודת הנזיקין התשכ"ח -1968 הקובע :

"האחריות לפי סעיפים 35 ו-36 של בעל מקרקעין או של תופשם, בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם, לא תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול, אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה או לעשות עוולה".

9. מכאן אנו למדים שלמעט מסיג גבול, קיימת חובת זהירות מושגית של בעלי המקרקעין והמחזיק בהם, קרי הנתבעת כלפי התובע שנסע ברכבו בשטח שיפוטה כדין .

10. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית –המסוימת במקרה שלפנינו, יש לבחון תחילה האם הנתבעת הייתה יכולה לצפות את האירוע הנזיקי מבעוד מועד צפיות מהפ ן הטכני . בשלב השני, עלינו להחליט האם ראוי להטיל על הנתבעת אחריות נזיקית גם מהפן הנורמטיבי.

11. כידוע נפילת עץ אינה אירוע יום יומי, לכן, ניתן להניח כי הנתבעת יכולה הייתה לצפות את קריסתו של העץ מבעוד מועד. כמובן שהצפיות כאן איננה מדויקת אלא צפיות בקווים כלליים של האירוע הנזיקי.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט עמית בת"א (חי') 1108/01‏ ‏ נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה .
" שחרורה של הרשות מאחריות יותיר את הנזק על כתפי התובעת-הניזוקה, למרות שהרשות היא מפזרת הנזק הטובה יותר, ובדרך כלל מי שיכולה לשקול טוב יותר את אופי הסיכון. סיכוני הפעילות של העיריה - במקרה שלפנינו: נטיעת עצים ותחזוקתם - הם סיכונים שנוצרו לתועלת הציבור ולרווחתו, ועקב כך צודק הוא שהציבור יישא בנזקי התרשלותה, ולא הפרט שנפגע באופן מקרי. מטעמים אלו, תהא זו מדיניות משפטית ראויה, להעתיק את מרכז הכובד משאלת קיומה של חובת זהירות לשאלת ההתרשלות.". (ההדגשות אינן במקור)
בפסיקתו כבוד השופט עמית מפזר את הסיכון בין כלל תושבי הרשות המקומית והנימוק לכך הוא כי הסיכון הוא לטובת כלל התושבים ותועלתם.

12. עתה עלינו להתקדם לשלב הבא, על התובע הנטל להוכיח כי רשות סבירה היי תה פועלת בנסיבות העניין אחרת מהדרך בה פעלה או חדלה הנתבעת כאן.

המקור הנורמטיבי לחובתה של העיריה לטפל בעצים המצויים בשטח שיפוטה מופיע ב פקודת העריות[נוסח חדש].

בסעיף 249(9)] נקבע כי לעירייה הסמכות:
"לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים, ובלבד שהרחוב או המקום לא ייפגעו על ידי כך יותר מן הראוי";

13. במהלך הדיון, טען נציג הנתבעת כי היא נהגה בצורה מאד רצינית כאדם סביר ולא ניתן היה לצפות את הנזק. התובע טען בסוף הדיון כי הנתבעת לא ערכה תכנית בקרה מסודרת לטיפול בעצים וגיזומם (ש' 1-2 ע' 3 לפר') נציג הנתבע טען כי יש לנתבעת הסכמים עם גננים (ש' 10 שם).

14. אין ספק כי לא מצופה מהנתבעת כי תעמיד ליד כל עץ גנן שישגיח עליו, אולם מצופה כי הנתבעת תעשה את הבדיקות התקופתיות הנדרשות לעצים שבתחום שיפוטה.
לא ניתן להסתפק באמירות כלליות. הייתה מוטלת על הנתבעת חובה להציג בפני בית משפט תכנית עבודה מסודרת לבקרה על תקינות העצים. ככל שלנתבעת הסכמי עבודה עם גננים, היה עליה להגישם לבית המשפט וכן להביא למתן עדות את מנהל מחלקת הגינון אצל הנתבעת ואחד מהגננים שמבצע בפועל את הבקרה על העצים, כדי שיעידו לגבי פעולות המניעה והבקרה אותן נוקטת הנתבעת, למניעת אירוע נזיקי כדוגמת האירוע מושא התביעה.

15. ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]).

וכי
"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה [פורסם בנבו ].

הקשר הסיבתי
16. אחת מטענות ההגנה של הנתבעת הייתה כי מזג האוויר הסוער ששרר בעת האירוע הנזיקי מהווה "כוח עליון" שמנתק את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת מלפקח על תקינות העצים שבשטח שיפוטה לקרות הנזק מושא תביעה זו. דהיינו גם לו הייתה הנתבעת פועלת על פי הנדרש ועורכת בקרה על תקינות העצים, לא היה בכך כדי למנוע את גרימת הנזק לרכבו של התובע.

17. המקור הנורמטיבי לניתוק קשר סיבתי במקרה של כוח עליון, מצוי בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין התשכ"ח- 1968 הקובע:

"אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה"

18. לעניין טענת ההגנה של הנתבעת התרחשות מזג אויר סוער אשר נ יתק את הקשר הסיבתי הנ"ל כבר נאמר כי :
"כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי משפטי בין הפרת חובת זהירות מצד נתבע לבין נזק, תיבחנה חובתו ויכולתו של המזיק לצפות את תוצאות התנהגותו...כשעולה טענה, כי נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של אירוע טבע חריג בעוצמתו, תשמש כאבן הבוחן לקבלת הטענה מידת ה"חריגות" של אותו אירוע, דהיינו, האם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו...מובן כי מידת הנדירות של תופעת טבע שעל אדם לצפות נגזרת משיקולים משפטיים באשר לגבול האחריות הרצוי...".(ראה ע"א 2757/93, לאה שרון ואח' נ' או.אר.אס כוח אדם בע"מ, ואח' פ"ד מט(2), 781 בעמ'789 )

19. מכאן, אנו למדים כי לצורך הכרה בהתרחשותו של מזג אויר כחריג במידה כזו שמונע ת השתכללותה של חובת זהירות קונקרטית או המנתק קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות לנזק, על האירוע להיות חריג במידה רבה עד כדי נדיר.

ב אישור השירות המטאורולוגי במשרד התחבורה , שהגישה הנתבעת בדיון וסומן נ/1 נאמר כי ביום 25/10/15 (מועד האירוע הנזיקי) "פקד את איזורנו מזג אויר סוער אשר כלל רוחות חזקות ,ברד כבד וגשם". בסיפא לאישור זה מצו ין כי מזג אויר זה אינו שגרתי לחודש אוקטובר, אולם היו אירועים כאלו בעבר. כך לדוגמא : עוצמות גשם חזקות , ברד ופרצי רוח חזקים באוקטובר 1984,1987 ו-1997 ברד כבד במישור החוף המרכזי, באוקטובר 2002 , גשם כבד במזרח הארץ וברד כבד באיזור ירושלים באוקטובר 2004 .

20 מהאישור הנ"ל אני מסיק כי מזג האוויר הסוער ששרר במועד האירוע הנזיקי אינו אירוע חריג ונדיר עד כדי כך שלא ניתן היה לצפותו. לדעתי, אירוע שקורה פעם ב 10 שנים -15 שנים, אינו נחשב כאירוע נדיר. לו היה מדובר באירוע שקורה אחת ל 50 -100 שנים, ניתן היה לראות בכך אירוע נדיר שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי.

21. לאור כל האמור לעיל, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת ואני קובע כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובתה לתחזק ולשמר את העצים המצויים בתחום שיפוטה. התרשלות זו גרמה לנזק שנגרם לתובע ולכן עליה לפצותו בגין נזקים אלו.

22. למעט הכחשה גורפת, הנתבעת לא סתרה את היקף הנזק לרכבו של התובע. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת ל שלם לתובע בתוך 30 ימים את מלוא סכום התביעה בסך כולל של 10,512 ₪ בתוספת החזר אגרת התביעה בסך של 105 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 16/6/16 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ סכום זה ישולם בתוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות ת מציא את פסק הדין לצדדים.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יריב וינצר
נתבע: עיריית כפר קאסם
שופט :
עורכי דין: