ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין OSMAN IBRAHIM MOHAMED HAROUN נגד ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ :

24 מאי 2017

לפני

כבוד השופטת רוית צדיק

התובע
OSMAN IBRAHIM MOHAMED HAROUN
ע"י ב"כ התובע עופר בן-אב"י

-
הנתבעים

  1. ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ
  2. גמל מוחמד חסן

ע"י ב"כ עו"ד אימאן ג'מאל

פסק דין

1. לפני תביעתו של מר)Osman Ibrahim Mohamed Haroun להלן: "התובע") כנגד חברת ג. אלחסן כלבו לבניין בע"מ(להלן: "הנתבעת") וכנגד מר גמל מחמוד חסן (להלן: "הנתבע") לתשלום פיצויי פטורים, דמי חגים, גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר, אי הפרשה לקרן פנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פ יצוי בגין אי מסירת תלושי שכר והעדר הודעה לעובד , הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה.

רקע עובדתי:
2. התובע הינו מבקש מקלט מסודן אשר עסק בעבודות כלליות וכן עבד עם מלגזה לצורך העמסה ופריקת סחורות בחנות לממכר חומרי בניין בבעלות הנתבעים.

3. הנתבעת הינה חברה המפעילה בין היתר חנות לממכר חומרי בניין בעיר קלנסואה.

4. הנתבע הינו בעל מניות ודירקטור בנתבעת.

העדים:
5. מטעם התובע העיד התובע בעצמו והעד מטעמו Ali Ahmed Aldin (להלן:"מר אלדין").
מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו , רואה החשבון מטעם הנתבעת, מר ויסאם גזאוי (להלן: "מר גזאוי") ומר סובחי נאטור, אשר עבד בנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה.

דיון והכרעה:
תקופת העבודה:
6. מחלוקת נטשה בין הצדדים לעניין תקופת העסקת התובע. לטענת התובע הועסק על ידי הנתבעים החל מיום 1.10.11 ועד ליום 28.2.14, למעט חודש 8/12 בו לא עבד ושהה בחופשה. מנגד טענו הנתבעים כי התובע הועסק בחודש 10/11 ובחודש 3/12 בלבד, כעולה מתלושי השכר וההמחאות אשר צורפו לתיק.

7. אשר לתקופת העבודה טען התובע כי העד מטעמו מר אחמד אלאדין, העיד כי התחיל לעבוד יחד עם התובע החל מחודש 10/11 ועד לחודש 6/12 עת הפסיק עבודתו אצל הנתבעת. מנגד, גרסת הנתבע נסתרה לחלוטין כאשר טען בתצהירו כי התובע לא עבד אולם מנגד בחקיר תו הנגדית אישר כי שעות העבודה היו 10 שעות ליום. כמו כן טענתו לעניין שריפת המסמכים לא גובתה באישור המשטרה. על כן, טענת הנתבעים כי כל תיעוד בעניין דוחות שעות התובע נשרף במסגרת שריפה אשר ארעה, מחייבת אישור על שריפת העסק, תמונות או ת יעוד אחר, דבר אשר אינו נעשה ובכך נגרם נזק ראייתי לתובע שכן לא ניתן לדעת אם אכן היו לנתבעים דוחות נוכחות לפני השריפה.

8. לטענת התובע הנתבעים כלל לא ניהלו רישום שעות עבודה ומתכונת עבודתו הייתה 6 ימים בשבוע כנגד תשלום של 200 ₪ ליום. הנתבע נשאל כיצד זוכר הוא את ימי עבודת התובע אם נשרפו דוחות השעות, והשיב כי מסר לרואה החשבון את הנתונים על פיהם בוצע התשלום. לאור דברי הנתבע עולה חשד כי תלושי השכר הוצאו בד יעבד ובהתאם לסכומים שנרשמו בהמחאות על מנת להתאים את מספר ימי עבודת התובע לסכום ששולם. עוד טען התובע כי לא קיבל תלושי שכר וראה את התלושים לראשונה לאחר שהוצגו לו על ידי בא כוחו , לטענתו שכרו שולם בהמחאות במשך 10 חודשיים ולאחר מכן שולם שכרו במזומן. גרסתו לעניין זה לא נסתרה מאחר ולא נחקר בנושא זה.

9. הנתבע אישר כי שילם לתובע 200 ₪ ליום עבודה, ומשנשאל האם הוא מודע לכך כי התשלום נופל משכר מינימום השיב כי התובע עבד רק 8 שעות על כן שכרו שולם כדין. תשובתו מלמדת על גרסה לא אחידה אשר משתנה כאשר תחילה טען כי התובע עבד 10 שעות, לאחר מכן 9 שעות ובהמשך 8.5 שעות עד ל - 8 שעות עבודה ביום . כמו כן, גרסת הנתבע ל עניין ימי עבודת התובע הופרכה על ידי העד מטעם הנתבע מר סוב חי אשר העיד כי יתכן שהתובע עבד בשישי שבת וכן כי המחסן היה פתוח במשך 7 ימים בשבוע החל משעה 6.00 בבוקר.

10. נוסף על האמור טען התובע כי גרסת הנתבע לעניין עבודת התובע על פיה עבד 5 ימים בשבוע בלבד , נסתרה בעדות רואה החשבון מטעם הנתבעת מר ויסאם גזאוי אשר השיב כי לפי תלושי השכר העובדים עבדו חלק מהימים 6 ימים בשבוע.

11. לאור הסתירות בגרסת הנתבע לעניין שעות עבודת התובע ולעניין שמירת דוחות הנוכחות, ובהעדר רישום בדבר שריפת העסק, וכן אי מתן הודעה לעובד או חוזה עבודה עולה כי גרסת התובע לעניין תקופת העבודה לא הופרכה.

12. לטענת הנתבעים התובע יחד עם חברו עובד בשם עלי אחמד אלדין, העד היחיד מטעם התובע, החליטו לתבוע את הנתבעים בתביעות דמיוניות אשר לא כומתו ומבוססות כולן על שקרים והסתרת עובדות ופרטים מהותיים. כמו כן אין כל בסיס להגשת התביעה כנגד הנתבע שעה שהתובע הועסק כחודשיים בלבד ובאמצעות הנתבעת אשר הינה אישיות משפטית נפרדת ואין כל בסיס להגשת התביעה כנגד הנתבע. העד מטעם התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת כאשר תצהיר העדות של התובע בהליך זה מנוסח באופן זהה לתצהירו של העד בהליך המתנהל בעניינו. כלומר מדובר שני חברים אשר מעידים אחד לטובת השני, כדי לדלות כספים מהנתבעת שלא כדין. בנוסף, עד התובע לא הרים את הנטל לעניין תקופת העבודה שכן העד מטעם התובע, מר עלי העיד כי אינו זוכר את תקופת העבודה בה עבד התובע אצל הנתבעים.

13. לטענת הנתבעים התובע הועסק על ידי הנתבעת בחודש 10/11 ובחודש 3/12 בלבד, כאשר בגין חודשים אלה, הונפקו תל ושי שכר, דווחו דווחים לביטוח לאומי ולרשויות המס ושכר העבודה שולם בהמחאה על פי הדין. אין כל הגיון בטענת התובע כי הנתבעים לא העבירו דווחים למוסד לביטוח לאומי שכן הדברים עולים מתלושי השכר. הנתבעים תמכו טענתם והסבירו כי הם מקפידים על נהלי העבודה והחוקים החלים, מנפיקים תלושי שכר ומשלמים את כל זכויות העובד בהתאם לדין ולנוהל החל. לתמיכה בטענתם המציאו הנתבעים תלושי שכר שהונפקו לתובע והעתק ההמחאות ששולמו בגין שכר עבודתו בתקופת עבודתו ובהתאם לשכר המוסכם בין הצדדים.

14. עוד טענו הנתבעים כי התובע הועסק על ידי הנתבע ת בחודש 10/11, אולם משלא היה לו אישור עבודה הסתיימה העסקתו. סוכם בין הצדדים כי לתובע ולחברו עלי ישולם שכר יומי בסך של 200 ₪ ליום עבודה. התובע והעד מטעמו הועסקו בחודש 10/11 לתקופת ניסיון, אולם מאחר והתברר כי הם לנים במחסן הנתבעת במשך הלילה, הופסקה העסקתם. בהתאם לכך שולם לתובע סך של 5000 ₪ בגין שכר עבודה עבור חודש זה.

15. בחודש 3/12 נקלעה הנתבעת למחסור בעובדים ומאחר והתובע והעד מטעמו פנו אל הנתבע וביקשו כי יעסיק אותם למספר ימים הועסק התובע 18 יום בחודש 3/12 ובגין תקופה זו שולם שכרו. יש לדחות את טענות התובע בנוגע להעסקה בשעות נוספות ובתנאי ניצול שכן לגבי תנאי ניצול התובע חזר בו מטענתו וסתר את עצמו בחקירתו. לעני ין שעות העבודה טען התובע כי לא ערך רישום, אולם לטענת הנתבעים המחסן נסגר בשעה 16.00 ולא מקבלים ולא מוציאים הובלות לאחר שעה זו על כן, התובע והעד מטעמו מעולם לא הועסקו בנתבעת למעט התקופה בה מודה היא. מאחר והתובע העוסק חודשיים בלבד באופן שאינו רצוף, יש לדחות את רכיבי התביעה, הנתבעים על ידו.

16. כן טענו הנתבעים כי סתירות רבות עלו מחקירת התובע ועדותו קרסה לחלוטין כאשר כל שיש בפיו, הינן טענות בעל פה בדבר תקופת עבודתו כנגד מסמכים בכתב (תלושי שכר והעתק המחאות בגין תשלום השכר). מעבר לכך התובע לא מודע לסכום תביעתו ורכיבי התביעה, ואף העיד כי מעולם לא ערך רישום של שעות העבודה בתקופת העסקתו. על כן טענותיו מסתמכות על דמיונו והשערות שאין להם אחיזה במציאות כאשר העד מטעמו סתר את התביעה והפריך אותה.

17. ניסיון התובע להציג את הנתבעים כמסתירים מידע או מעלימי ם מידע לענ יין השריפה הינו ניסיון דל וכושל מאחר גם במסגרת לגלוי מסמכים מעולם לא הייתה דרישה לגבי השריפה או קבלת אישור בדבר שריפת העסק. הנתבעים הצהירו אמת בתצהיריהם והודיעו כי אין דוחות נוכחות מאחר והעסק נשרף ואף הדוחות נשרפו, כעולה מס' 3 לתצהיר גלוי המסמכים ותצהיר רואה החשבון מטעמם על כן, הנתבעים צירפו לסיכומיהם מסמכים בדבר הגשת תלונה במשטרה, חקירת הנתבע 2 במשטרה, מזכר השריפה, ומסמך רפואי המעיד על מצבו הקשה של הנתבע 2.לאור האמור לעיל עולה כי התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, לא היטה את מאזן ההסתברות לטובתו ברמת הוודאות נדרשת, ולא הוכיח טיעוניו ולו לכאורה על כן דין תביעתו להידחות.

18. טרם הכרעה בשאלת תקופת עבודת התובע בנתבעת יש לדון בטענת הנתבעת על פיה המסמכים הרלבנטיים להוכחת גרסתה לרבות דוחות הנוכחות של התובע המלמדים על תקופת עבודתו, נשרפו. עיון במסמכי התיק מעלה כי טענות הנתבעים בנושא זה מגובות במסמכים רשמיים, מסמכי משטרת ישראל מהם עולה כי ביום 8.8.2015 ארעה שרפה בחנות המופעלת על ידי הנתבעת, כמו כן הוגשה חקירת הנתבע בעניין השריפה אשר ארעה וכן חוות דעת מומחה בעניין חקירת השריפה. נוסף על כך, הוצג אישור רפואי ממנו עולה כי ביום 2.9.15 נותח התובע ואושפז במחלקת כוויות בבה"ח בלינסון. על כן, דין טענות התובע לעניין אי הגשת מסמכים הנוגעים לשריפה, להידחות. לא נעלמה מעיני העובדה כי מסמכים אלו צורפו לסיכומים ולא הוגשו טרם לכך אולם, משמדובר במסמכים רשמיים הן ממשטרת ישראל והן מביה"ח , מצאתי מקום לקבלם ולהבהיר כי מהאמור במסמכים עולה כי אכן החנות לרבות המסמכים אשר היו בכספת נשרפו. על כן, דין טענת התובע לעניין נזק ראייתי אשר נגרם עקב התנהלות הנתבעים, להידחות.

19. הלכה פסוקה וידועה היא כי הנטל להוכחת תקופת העבודה רובץ על התובע (ראו-ע"ע (ארצי) 1342-01-11 בשאראת – באלי, 26.11.13 סעיף 41 לפסק הדין). נוסף על כך עובד הטוען לזכויות הנובעות מתקופת העבודה, עליו הראיה (ראו-ע"ע (ארצי) 1264/04 אלעביד פאיז - פרי צח בע"מ, 25.12.05).

20. התובע טען לתקופת העסקה אשר תחילתה ביום 1.10.2011 וסיומה ביום28.2.2014 למעט צאתו לחופשה במהלך חוד שאוגוסט 2012. טענת התובע לעניין תקופת עבודתו נזכרה בתצהירו וכן בעדותו בפני (עמ' 6 לפ' ש' 17-16). כמו כן התובע הכחיש את טענת הנתבעים כי נתפס לן במקום העבודה וטען כי ישן בביתו בטייבה(עמ' 6 לפ' ש' 30-29). העד מטעמו מר אלדין העיד כי החל עבודתו יחד עם התובע אולם סיים עבודתו בחודש 6/12 דהיינו , אין בגרסתו כדי לתמוך בתקופת העבודה הנטענת על ידי ה תובע למעט התקופה בה החלו לעבוד לגרסתו ועד לחודש 6/12. כן העיד כי אינו יודע כמה זמן עבד התובע אצל הנתבעים(עמ'15 לפ' ש'9-8).

21. אל מול עדות התובע והעד מטעמו נצבת עדות הנתבע אשר חזר והעיד כי התובע הועסק על ידו במשך חודשיים בלבד , חודש אחד ב10/2011 ולאחר שהתגלה כי התובע לן במחסן הנתבעת הופסקה עבודתו. לאחר מכן הועסק התובע שנית בחודש 3/12 עת נקלעה הנתבעת למצוקת עובדים ונענתה לבקשת התובע אשר לא עבד באותה תקופה. נוסף על עדות הנתבע הצהיר רואה החשבון מטעם הנתבעת מר גזאוי כי התובע עבד רק בחודשים בהם הוצאו עבורו תלושי שכר קרי, חודשיים ובאופן לא רצוף. עוד הצהיר כי התובע בקש את שכרו במזומן אולם לאור עמדת רואה החשבון שולם שכר התובע בהמחאה וכן הונפקו עבורו תלושי שכר לחודש 10/2011 וחודש 3/2012 . כעולה מתלושי השכר הופרשו כספים למוסד לביטוח לאומי. עוד הצהיר כי בשל השריפה אשר ארעה בנתבעת נשרף התיעוד בעניין העסקתו לרבות דוחות הנוכחות לתקופת התביעה. בחקירתו בפני העיד רואה החשבון כי בתקופת העבודה נשלחה אליו רשימת העובדים הכוללת את ימי העבודה , על פיה הוכנו תלושי השכר ולאחר מכן נשלחה הרשימה חזרה אל הנתבעת(עמ' 21 לפ' ש' 31-30). כמו כן העיד כי תלושי השכר נשמרים במחשב אולם המסמכים הקשורים לשכר מוחזרים למעסיק (עמ' 22 לפ' ש' 7-6). בהמשך חקירתו הבהיר כי התובע עבד וקבל שכר לפי 8 שעות עבודה כעולה מהתלושים וככל שהיה עובד בשעות נוספות היה הדבר בא לידי ביטוי בתלוש משלא דווח כך, התובע עבד 8 שעות ביום(עמ' 22 לפ' ש' 26-26 ;עמ' 23 לפ' ש' 2-1), ש' 19).

22. זאת ועוד. עד הנתבעים מר סובחי אשר אינו עובד כיום בנתבעת , הצהיר כי התובע עבד בחודש 10/2011 בלבד ומאחר והנתבעת לא הייתה מרוצה , הופסקה עבודתו. עוד הצהיר כי בחודש 3/12 שב התובע והעד מטעמו ובקשו לעבוד בנתבעת אשר הייתה זקוקה לעובדים באותה תקופה על כן הועסק התובע למספר ימים בחודש 3/2012 ושכרו שולם באמצעות המחאה. בחקירתו בפני חזר על גרסתו לעניין תקופת העבודה והעיד כי התובע עבד בחודש 10/2011 ובחודש 3/2012(עמ' 25 לפ' ש' 26-25). כן העיד כי התובע הג יע לעבודה בין השעות 06:00 – 06:30 כאשר במהלך יום העבודה ניתנה הפסקה בה ישבו (עמ' 24 ש' 18). בהמשך העיד כי סוכם עם התובע כי יעבוד בימי ראשון עד חמישי אולם יתכן ועבד הוא ב יום שישי או שבת(עמ' 25 לפ' ש' 5-3).

23. לעדויות עדי הנתבעים מצטרפת העובדה כי לתובע הונפקו תלושי שכר . בתלוש השכר לחודש אוקטובר נרשמה תחילת העבודה כיום 1.10.2011. בתלוש הנוסף לחודש 3/2012 נרשמה תחילת העבודה 1.3.12 דהיינו, לא מדובר בתלוש ראשון אשר הוצא בחודש 10/11 ובתלוש 3/12 בו נרשם הוותק ממעוד תחילת העבודה אלא בכל תלוש נרשם מו עד תחילת עבודת התובע קרי, ממסמך זה עולה כי לא מדובר בהעסקה רצופה החל מחודש אוקטובר אלא בהעסקה נקודתית ביחס לכל חודש בחודשו.

24. לא נעלמה מעיני עדות הנתבע אשר העיד כי -"לא אמרתי שעבד 10 שעות כי יש הפסקה שעה. הם הולכים מתפללים. אני יומית עד 16:00 שילמתי 200 ₪. יצאו שעה אוכל וגם הלכו להתפלל, סביבות 8.5 שעות זה מה שהוא עבד" (עמ' 18 לפ' ש' 12-11) ובהמשך העיד-"עבד 8.5 שעות וקיבלת 200 ₪. אני לא רשמתי תצהיר. התצהיר אני רשמתי. הוא עבד אצלי 8 שעות. לא כתוב בתצהיר אבל הוא עבד 8 שעות. בן אדם נורמלי במדינת ישראל עובד 8 שעות"(עמ' 18 לפ' ש' 21-19) ולאחר מכן העיד כי התובע לא עבד אצלו בכלל(עמ' 19 לפ' ש'27-26). אכן מדובר בסתירות בעדותו ובטענה חדשה על פיה התובע כלל לא עבד אצלו אולם דומה כי הדברים אינם משקפים את גרסת הנתבע וגרסת העדים מטעמו על פיה התובע הועסק בחודשיים 10/2011 ו-3/2012 בלבד. מכל מקום אין באמור לעיל ללמד על תקופת העבודה הנטענת על ידי ה תובע כאשר כאמור לעיל הנטל להוכחת תקופת העבודה רובץ על כתפי התובע.

25. עיון בעדויות הצדדים ובמסמכי התיק מעלה כי אכן מתלושי השכר אשר צרפו הנתבעים עולה כי התובע הועסק למשך חודשיים בלבד , חודשים שאינם רצופים כאשר מנגד התובע לא הציג כל ראיה המלמדת או מרמזת על עבודה אצל הנתבעים בתקופה הנטענת על ידו. התובע טען כי שכרו במהלך עשרת החודשים הראשונים להעסקתו שולם בהמחאה יחד עם זאת, לא נעשתה כל פנייה או ניסיון לקבלת המחאות אלו על מנת להוכיח את תקופת העבודה הנטענת ולו בחלקה. כמו כן ככל שלטענתו נמשך הסכום מהבנק וודאי קיימים מסמכים בבנק המלמדים על חתימה על טפסים כלשהם לקבלת הסכום הנזכר במחאה. כאמור התובע לא הציג כל מסמך המלמד על קבלת תשלום כלשהו בתקופה הנטענת בה שולם שכרו באמצעות המחאה , ולמעשה מלבד טענה כללית לעניין תקופת עבודתו לא הוצגה כל ראייה התומכת בגרסתו.

26. לאור האמור לעיל ונוכח העובדה כי נטל ההוכחה בעניין תקופת העבודה רובץ על כתפי התובע בנסיבות אלה, בהעדר ראיה אובייקטיבית נוספת או אסמכתא בכתב להוכחת מועד תקופת העבודה בשם לב ל כלל על פיו הנתונים העובדתיים בתלושי השכר משקפים את המציאות, אלא אם הוכח בראיות מהימנות אחרת , לא ניתן להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. בהתאם לכך אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תקופת העבודה הנטענת ומנגד הוכח כי התובע הוסק בחודש 10/2011 ובחודש 3/2012 בלבד.

27. מאחר ולא הוכחה תקופת עבודת התובע התוצאה היא כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצוי פיטורים ,ודמי הבראה משלא השלים שנת עבודה בנתבעים. כמו כן אינו זכאי להפרשות פנסיוניות שעה שלא עבד מש ך 6 חודשים אצל הנתבעים על כן לא קמה חובת הפרשה על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. נוסף על ה אמור לעיל, נוכח תקופת העבודה אשר לא הייתה רציפה , התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי חגים. בהתאמה נדחית תביעת התובע לעניין אי מתן תלושי שכר והסכם עבודה מאחר והתובע עבד חודש אחד ולאחריו לא עבד בנתבעת משך ארבעה חודשים ואחריהם עבד כ- 18 ימים בנתבעת. בהתאמה נדחית התביעה לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר הן נוכח עדות רואה החשבון אשר העיד כי התלושים הונפקו בזמן אמת כל חודש בחודשו(עמ' 23 לפ' ש' 11) עם הכנת השכר, ונוכח העובדה כי מדובר בהעסקה בת חודש ימים ולאח ריה הפסקה בת ארבעה חודשיים ותקופת עבודה נוספת של 18 ימי עבודה.

28. אשר לזכאות התובע לתשלום בגין ימי חופשה , מאחר ועסקינן בהעסקה הנופלת מ75 ימים רצופים זכאי התובע לסך של 344 ₪ בלבד.

29. אשר לטענת התובע כי הינו זכאי לתשלום בגין גמול עבודה בשעות נוספות- התובע טען כי עבד משך 11.5 שעות כל יום. מנגד העיד הנתבע כי התובע עבד במחסן אשר נסגר בשעה 16:00 בעוד החנות נסגרה בשעה 18:00(עמ' 16 לפ' ש' 3). בעדותו בפני טען כי התובע עבד 9 שעות ולאחר מכן טען כי עבד 8.5 או 8 שעות ביום(עמ'18 לפ' ש'12-11;21-19 ). עד הנתבע מר סובחי העיד כי עבד משך 8-9 שעות ביום. כן העיד כי המחסן נסגר בשעה 16:00 על כן עבד בחנות משך שעה לאחר מכן. בהמשך העיד כי ראה את התובע עובד בימי ראשון עד חמישי ולדבריו-"בקושי עבד 8 שעות"(עמ' 24 לפ' ש' 16). רואה החשבון מטעם הנתבעת העיד כי התובע עבד 8 שעות ביום כפי שרשום בתלושי השכר וככל שהיה עובד בשעות נוספות היה הדבר בא לידי ביטוי בתלוש. לא נעלמה מעיני העובדה כי ככל שדווח לרואה החשבון על 8 שעות עבודה, הונפקו תלושים ביחס למספר השעות אשר דיווח המעסיק. עם זאת, לאור עדות הנתבע והעד מטעמו לא מצאתי כי יש להעדיף את גרסת התובע אשר לא נתמכה בגרסת העד מטעמו אשר בתצהירו לא הצהיר דבר לעניין מספר שעות העבודה אלא התייחס לשכר העבודה היומי ולתקופת עבודתו בלבד. לפיכך, התוצאה היא כי דין תביעת התובע לתשלום גמול בגין עבודה שעות נוספות להידחות. נוכח העובדה כי לא התקבלה טענת התובע להעסקה בת 11.5 שעות ביום, דין התביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום בגין תקופת העבודה אשר נקבעה לעיל, להידחות.

אחריות הנתבע:
30. מאחר ולא הונחה בפני כל ראיה ממנה עולה כי התובע הועסק על ידי הנתבע או כי קיימת ראיה כלשהי או טענה בעטיה יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולאור העובדה כי ההעסקה בוצעה על ידי הנתבעת בלבד, דין התביעה כנגד הנתבע להידחות במלואה.

סוף דבר:
31. תביעת התובע נדחית ברובה למעט תביעתו לתשלום פדיון חופשה.

32. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין סך של 344 ₪ בגין פדיון ימי חו פשה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

33. לאור תוצאת ההליך ומשמרבית התביעה נדחתה, יישא התובע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 9,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום , אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, (24 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: OSMAN IBRAHIM MOHAMED HAROUN
נתבע: ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ
שופט :
עורכי דין: