ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שפירית שרותי תעופה בע"מ נגד סיטאן סאלח :

בפני כבוד השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון

התובעת
שפירית שרותי תעופה בע"מ, ח.פ 511191595
ע"י ב"כ עוה"ד ע. ס ח'ורי

נגד

הנתבע/המודיע
סיטאן סאלח, ת.ז XXXXX079
ע"י ב"כ עוה"ד ר. רויטגרונד

נגד

צדדים שלישיים

מודיעה לצד רביעי

  1. בשיר סאלח, ת.ז XXXXXX654
  2. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

ע"י ב"כ עוה"ד הוד סוקול ושות'
נגד

הצד הרביעי
בשיר סאלח, ת.ז XXXXXX654

פסק דין

1. התובעת שפירית שירותי תעופה בע"מ, הינ ה תאגיד פרטי העוסק במתן שירות של פינוי חולים ונפגעים בהיטס והובלתם לבתי חולים. לצורך כך, היא מפעילה מסוקי פינוי ושוכרת צוותים רפואיים . מגן דוד אדום (להלן "מד"א) הוא ה מספק את הצוותים הרפואיים ו הציוד הרפואי על פי הסכם בינו לבין התובעת , כאשר שיקול הדעת להזמנת פינוי מוטס נתון באופן בלעדי לאנשי מד"א.

2. הנתבע מר סיטאן סאלח יליד שנת 1962 (להלן "הנתבע"), נפגע ביום 26.4.2012 בתאונת דרכים קשה עת נהג ברכב מס' 6146302 (להלן "הרכב"), שהיה בבעלות אחיו מר בשיר סאלח (להלן "מר בשיר" או " בעל הרכב "). התאונה אירעה עת נקרא הנתבע בדחיפות אל בית אחיו בשיר על מנת להובילו לבית חולים עקב בעיה חריפה בבטנו.

אין מחלוקת כי במועד התאונה, לרכב לא היה ביטוח חובה על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3. בעקבות התאונה נלכד הנתבע בתוך הרכב כשהוא סובל מפגיעת ראש עם קינמטיקה קשה. הצוות הרפואי מטעם מד"א החליט על פינוי מוסק, ומסוק של התובעת הוזנק למקום והטיס את הנתבע לבית חולים רמב"ם, שם שהה באשפוז למשך 18 ימים עד לשחרורו.

4. התובעת שלחה לנתבע דרישה לתשלום עלות הפינוי בסך של 40,600 ₪, אולם דרישה זו לא נענתה, ומכאן הגשת התביעה.

5. הנתבע טען להגנתו כי אין הוא חייב בתשלום הסכום הנ"ל משני טעמים: א. לא הוכחה , במישור הרפואי, סבירות ההחלטה להטסתו לבית חולים רמב"ם במקום להובילו באמבולנס לבית חולים סמוך. ב. הסכום הנתבע, היינו עלות הפינוי, חורג ממתחם הסבירות על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן "חוק עשיית עושר ולא במשפט ").

6. הנתבע שיגר הודעת צד שלישי כנגד בעל הרכב בטענה כי הוא זה שהרשה לו את הנסיעה תוך הצגת מצג בדבר קיום ביטוח חובה לרכב, וכנגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן "קרנית") בטענה כי הוא לא ידע , ולא היה סביר שידע, במועד התאונה, על אי קיום ביטוח חובה לרכב, ומשכך , חלה על קרנית החובה לפצותו בגין הסכום הנתבע, מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "חוק הפיצויים").

7. קרנית כפרה בחבותה, וטענה בין היתר, כי לא מתקיימים התנאים לחיובה בסכום הנתבע על פי חוק הפיצויים. בנוסף, היא שיגרה הודעת צד רביעי כנגד בעל הרכב.

8. בעל הרכב לא התגונן מפני ההודעה לצד שלישי וגם לא מפני ההודעה לצד רביעי.

9. העדויות

מטעם התובעת העידו מר אלכס מנור, כלכלן בהכשרתו, אשר ה כין את הניתוח הכלכלי במסגרת ועדת שמיס, שהיא הוועדה אשר מינה משרד הבריאות לבחינת נחיצות הפינוי בהיטס על ידי גורמים אזרחיים , מר עדו רוזנבלט המשמש כמפקח מוקדים ומנהל המוקד הלאומי המשולב בארגון מד"א, מר אבישי וולף הממונה על המבצעים של התובעת, מר מנחם לוי המשמש כמנכ"ל התובעת, מר וקנין משה אשר היה במועד התאונה אחראי מטעם מד"א על הזנקת מסוקים וכיום משמש כסגן מנהל מחוז דרום של מד"א, מר מלחי אבי רואה חשבון מטעם התובעת אשר ערך ניתוח כלכלי לגבי עלות הפינוי, ומר אבו רומי עדנאן, פרמדיק מטעם מד"א אשר נכח בזירת התאונה.

מטעם הנתבע והצדדים השלישיים והרביעי העידו הנתבע ואחיו בעל הרכב.

10. דיון

הגנתו של הנתבע הושתתה כאמור על שתי טענות כמפורט בסעיף 5 לעיל. להלן אדון בכל אחת מהטענות הנ"ל כדלקמן:

האם ההחלטה על הובלת הנתבע בהיטס לבית חולים רמב"ם, היתה החלטה בלתי סבירה במישור הרפואי, כטענת הנתבע וקרנית ?

לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת העדויות, אין בידי לקבל טענה זו.

11. מהעדויות התברר כי התאונה נשוא ענייננו היתה תאונה קשה בה היו מעורבים ארבעה נפגעים. לזירת התאונה הוזנקו שתי ניידות טיפול נמרץ ואמבולנס. הנתבע היה לכוד בתוך הרכב עם פגיעת ראש, ומעיון בדו"ח הפרמדיק מטעם מד"א מר אבו רומי אשר נכח בזירת התאונה עולה כי הנתבע סבל מפגיעה רב מערכתית (ראה ת/9) . בדו"ח הנ"ל נרשם כי הנתבע היה לכוד בתוך הרכב עם קינמטיקה קשה, חבלה בראש ובפנים, המטומה גדולה במצח מעל עין ימין, חתך גדול ומדמם באף, הפרשה דמית מהפה ושיניים שבורות (החולה ירק דם כל הזמן), סימני חבלה ופצעי שפשוף בידיים וברגליים.

מר וקנין משה הממלא כיום תפקיד של סגן מנהל מחוז הדרום של מד"א ומי ש היה אחראי על ניהול האירוע מטעם מד"א בזמן התאונה, לרבות ההחלטה על הזנקת מסוק, תיאר את השיקולים שעמדו במרכז ההחלטה על פינוי הנתבע בהיטס, באומרו הדברים הבאים:

"כפי שמבינים התאונה הזאת התקבלה במד"א בסביבות הצהריים כתאונה קשה, והדיווחים שהגיעו מהשטח. מדובר על תאונת דרכים מאוד קשה, ובדיווחים הראשונים נמסר על מס' נפגעים מחוסרי הכרה, שניים ,ואחד עם חבלת ראש. המסוק שבמקרה הנדון באירוע הזה היה בדרכו לאירוע אחר, ובגלל שהתקבלו במד"א הרבה קריאות מכפר ריינא על תאונה קשה עם נפגעים קשה, והמסוק הוסט באויר לטובת כפר ריינא. הוא היה בדרכו לאירוע אחר. הדיווחים מהשטח היו על לכוד ברכב שזה הנפגע, ולא יודע מי זה באולם, עם חבלת ראש משמעותית. זמן חילוץ ארך כחצי שעה, היה צריך לחתוך את הרכב בשלבים..... מדובר על נפגע שבהערכה שלנו של הצוותים הוא נפגע קשה מאוד, כתוצאה מקלמנטיקה קשה. בסופו של דבר הפצוע חולץ מהרכב. צוות נט"ן טיפל בו ובאמצעות תרופות, מורפיום וכו', וכן חברנו למסוק עם נתיב הנסיעה שלו, וצוות המסוק קיבל את הפצוע והמשיך את הטיפול הרפואי , ופונה לבית חולים רמב"ם " (עמ' 20 ש' 31-19)

בהמשך הוסיף ואמר:

"ש. מה ההחלטה שהתקבלה במקום ומדוע?
ת. ההחלטה התקבלה, אנחנו לא יכולים לדעת ולא מסתכלים על מבחן התוצאה הזאת. אנחנו מסתכלים על מה שקורה בזמן אמת. בזמן האירוע הדיווחים וקבלת ההחלטות של אנשי הצוות בשטח, היו שהפצוע הזה פצוע קשה והוא הוגדר קשה גם בבית החולים. הוא פצוע מאוד קשה.
ש. ולכן מה היתה ההחלטה?
ת. לפנות אותו בעזרת מסוק. תוך 7 דקות הוא הגיע לבית חולים רמב"ם מרגע ההמראה.
ש. כמה צוותים של מד"א פעלו באירוע הזה?
ת. שתי ניידות טיפול נמרץ ועוד אמבולנס ועוד מסוק. היו עוד נפגעים קל שפונו לבית חולים נצרת, ובית חולים איטלקי באזור נצרת" (עמ' 22 ש' 10-1)

12. הן מעדותו של הפרמדיק מר אבו רומי והדו"ח שנערך על ידו (ת/9), והן מעדותו של מר וקנין אשר ניהל את האירוע ממוקד מד"א כאמור, עולה תמונה שהנתבע היה במצב קשה עם חבלת ראש לאחר התאונה. ויוזכר כי הנתבע אושפז בבית החולים בעקבות התאונה למשך תקופה של 18 יום. מר וקנין התייחס למצב זה בעדותו ואמר "הפצוע הזה הגיע במצב קשה לביה"ח לטיפול נמרץ ודירוג הפציעה שלו היה מאוד גבוה מבחינת המנגנון" (עמ' 25 ש' 16-15), ודבריו הנ"ל לא הופרכו.

13. במצב דברים זה, די היה לדידי בראיות והנתונים שהוגשו על ידי התובעת כאמור, כדי לצאת ידי חובת הוכחת מצבו הרפואי הקשה של הנתבע בעקבות התאונה ונחיצות פינויו המהיר , וכפועל יוצא מכך, כדי לקיים את מבחן סבירות החלטת פינויו בהיטס, קל וחומר כאשר לא הוגשו מטעם הנתבע ו/או קרנית כל ראיות לרבות חוות דעת מקצועיות הסותרות מסקנה זו.

14. למעלה מן הצורך אוסיף כי מר עדו רוזנבלט המשמש כמפקח מוקדים ומנהל המוקד הלאומי המשולב בארגון מד"א הצהיר כי ההחלטה על הזנקת מסוק מתקבלת בכובד ראש, ולא כלאחר יד . עוד הוסיף ואמר כי רוב רובם של הזנקות מד"א לפינוי בגין תאונות דרכים אינן מערבות את המסוקים, וכי הזנקת המסוקים נ עשית באחוז מזערי בכל רחבי הארץ, ודבריו הנ"ל לא נסתרו.

15. ומכאן לטענה השנייה, האם הסכום של 40,600 ₪ שהנתבע נדרש לשלם לתובעת בגין עלות הפינוי, חורג ממתחם הסבירות שעליו מושתתים דיני עשיית עושר ולא במשפט?

תביעתה של התובעת כנגד הנתבע מושתתת על דיני עשיית עושר ולא במשפט.

סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כדלקמן:

"(א) מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי, ואם נגרמו למזכה עקב הפעולה נזקי רכוש, רשאי בית המשפט לחייב את הזוכה בתשלום פיצויים למזכה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסיבות הענין.

(ב) לענין החיוב בפיצויים לפי סעיף קטן (א) דין מי שנכסיו שימשו לשמירת הערכים האמורים כדין מי שעשה פעולה לשמירתם.

(ג) אין חובת שיפוי או פיצוי לפי סעיף זה על זוכה שהתנגד לפעולה או לשימוש בנכסים או לשיעור ההוצאות או שהיתה לו סיבה סבירה להתנגד להם, זולת אם הפעולה או השימוש בנכסים היו לשמירה על חייו, שלמות גופו או בריאותו"

לטענת הנתבע, זכות השיפוי הקבועה בסעיף 5(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, חלה על הוצאות סבירות, קרי הוצאות שהוצאו בפועל. אולם במקרה שבפנינו, עלות הפינוי הנתבעת מגלמת בתוכה הוצאות בצירוף רווח חסר בסיס של אלפי אחוזים, המנוגד לכל היגיון כדבריו .

16. גם טענה זו אין בידי לקבל מחוסר הוכחה.

מחומר הראיות והעדויות התברר כי משרד הבריאות מינה ועדה, היא ועדת שמיס, שמטרתה היתה לבחון היבטים שונים של מערך הפינוי הרפואי בהיטס, לרבות היקפי הפינויים הצפויים ונושא העלות הכלכלית. לאחר שערכה ניתוח כלכלי , הגיעה הועדה ל ידי מסקנה כי העלות של פינוי בודד נעה בין סכום של 40,000 ₪ עד 88,000 ₪, כפונקציה של מספר הפינויים השנתית. העד מטעם התובעת מר אלכס מנור, אשר הכין את הניתוח הכלכלי במסגרת ועדת שמיס, הפנה בעדותו לעמודים הרלוונטיים בדו"ח הועדה המפרטים את דרך עריכת הניתוח הכלכלי, ואת הרציונל ודרך החישוב שעמדו בבסיס ניתוח זה.

בנוסף מטעם התובעת העיד רואה החשבון מר אבי מלחי אשר ערך חוות דעת כלכלית (ת/8) שבמסגרתה ניתח את הנתונים הכספיים של התובעת לצורך חישוב עלות שירות פינוי רפואי בהיטס בין השנים 2008-2012, בראי קביעותיהן של ועדות ממשלתיות וביניהן ועדת שמיס. מר מלחי הגיע לידי מסקנה כי התעריפים שנגבו בפועל על ידי התובעת בגין שירות פינוי מוסק בין השנים 2008-2012 מתבססים על העלויות בפועל אשר הוצאו לצורך הפעלת השירות בשנים האמורות, ומידת סבירותם ביחס לעלויות אלו הינה הולמת. עוד ציין כי עלות בפועל לפינוי בשנת 2012 עמדה על סך של 39,945 ₪.

למותר לציין כי שני העדים הנ"ל נחקרו על ידי ב"כ הנתבע בחקירה נגדית, אם כי באופן כללי ומבלי לצלול למעמקי החישוב שלהם, ומשכך קביעותיהם הנ"ל לא נסתרו.

17. לעומת זאת, הנתבע ו/או קרנית לא הציגו כל ראיה לרבות חוות דעת מקצועית, המ בססות את טענותיהם לעניין אי סבירות עלות הפינוי, וטענותיהם בעניין זה נותרו תלויות על בלימה.

18. המסקנה מהאמור לעיל היא שהנתבע לא הוכיח כל הגנה מפני התביעה, ומשכך, דין התביעה נגדו להתקבל.

19. ההודעה לצדדים שלישיים

הנתבע שיגר כאמור הודעת צד שלישי כנגד בעל הרכב בטענה כי הוא הרשה לו את הנסיעה תוך הצגת מצג לפיו קיים ביטוח חובה לרכב, וכנגד קרנית בטענה כי הוא לא ידע, ולא היה סביר שידע, במועד התאונה, על אי קיום ביטוח חובה לרכב.

20. בעל הרכב מר בשיר הובא לעדות על ידי אחיו הנתבע. מעדותו הסתבר כי הינו בעל תעודת עיוור, וכי הרכב שימש להסעת בנו הנכה לקבלת טיפולים, וכי אשתו היא זו שנהגה ברכב. עוד התברר כי הוא רכש ביטוח חובה לרכב לסירוגין, לתקופות מוגבלות, ולפי הצורך.

בעדותו מסר מר בשיר כי ביום התאונה הוא התעורר עם כאבי בטן, ומאחר ואשתו היתה עסוקה בטיפול בילדים, הוא ביקש מאחיו הנתבע להובילו לבית החולים. עוד מסר כי בתחילת הנסיעה שאל אותו הנתבע אם קיים ביטוח חובה לרכב, והוא השיבו בחיוב מאחר ולא ידע, באותה העת, כי לרכב לא היה ביטוח חובה תקף , וגרסתו הנ"ל עמדה במבחן החקירה הנגדית.

21. לעומת זאת, קרנית טענה כי הנתבע ידע במועד התאונה כי לרכב לא היה ביטוח חובה תקף, ולחילופין, בנסיבות העניין, סביר היה שידע על כך.

סעיף 7(5) לחוק הפיצויים קובע כי מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב, לא יהא זכאי לפיצוי על פי החוק.

סעיף 7א לחוק הפיצויים קובע:

"על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)"

מיום 11.6.1989
תיקון מס' 7
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 46 (ה"ח 1885)
הוספת סעיף 7א
22. קרנית ניסתה להוכיח את עצם ידיעתו של הנתבע על אי קיום ביטוח חובה לרכב במועד התאונה, אך ללא הצלחה. הנתבע דבק בגרסתו שלפיה הוצג בפניו מצג כי לרכב היה ביטוח חובה תקף במועד אירוע התאונה, ולא התגלו בעדותו, כמו גם בעדות אחיו, בקיעים מהותיים המערערים גרסה זו.

בנוסף, לא הוכח כי בנסיבות שהיה נתון בהן הנתבע במועד התאונה, סביר היה שידע על אי קיום ביטוח חובה לרכב. ראשית, לא הוכח, במידה הדרושה בהליך זה, כי הנתבע עושה שימוש קבוע ברכב, והעובדה שהוא ואחיו מתגוררים בסמיכות, אינה מקימה חזקה שהנתבע היה צריך לדעת על אי קיום ביטוח חובה לרכב במועד אירוע התאונה. שנית, הנתבע הוזעק בדחיפות לבית אחיו ביום התאונה בכדי להובילו לבית חולים עקב בעיה חריפה בבטנו. בנסיבות אלה, אי עמידה על הצגת תעודת ביטוח חובה והסתפקות בהצהרת אחיו כי לרכב קיים ביטוח חובה, אינה נחשבת כ סטייה מרמת התנהגות סבירה.

23. אשר על כן הנני קובעת כי במועד התאונה, הנתבע לא ידע על קיום ביטוח חובה לרכב, ולא היה סביר שיידע על כך בנסיבות המקרה שבפנינו, ומשכך חלה על קרנית החובה לפצותו בגין הסכום הנתבע מכח סעיף 12(ב) לחוק הפיצויים.

24. המסקנה היא אפוא שדין ההודעה לצדדים שלישיים להתקבל הן כנגד בעל הרכב אשר ה רשה לאחיו הנתבע לנהוג ברכב תוך הצגת מצג שווא בדבר קיום ביטוח חובה לרכב, והן כנגד קרנית מחמת אי ידיעתו של הנתבע על אי קיום ביטוח חובה לרכב במועד אירוע התאונה.

25. ההודעה לצד רביעי

קרנית שיגרה הודעת צד שלישי כנגד בעל הרכב.

בעל הרכב לא התגונן מפני הודעה זו, הגם שנסיבות המקרה כפי שהוכחו כאמור , מטילה עליו חובה לשפות את קרנית בגין הסכומים שתחויב בהם כלפי הנתבע/המודיע.

26. סכום השיפוי

מנכ"ל התובעת מר מנחם לוי אישר בעדותו כי ככל שיינתן פסק דין בתביעה דנן כנגד קרנית, התובעת מסכימה שסכום השיפוי יעמוד על סך של 29,000 ₪ בתוספת מע"מ, בהתאם לתעריף המוסכם בינה לבין קרנית .

מטעמי צדק, ראיתי להחיל הסכמה זו גם על החיוב שיוטל על הנתבע כלפי התובעת במסגרת התביעה העיקרית.

27. קרנית טענה כי מרבית הוצאותיה של התובעת נבעו מהזנקת המסוק לאירוע אחר (ראה ציטוט עדותו של מר וקנין בסעיף 11 לעיל), ומשכך, חיובה בסכום הנתבע יהווה התעשרות של התובעת שלא כדין על חשבונה.

גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן היא נטענה באופן כללי וללא כל ביסוס ראייתי לעניין יסוד ההתעשרות הנטען.

28. סוף דבר

א. הנני מחליטה לקבל את התביעה כנגד הנתבע, ומחייבת אותו לשלם לתובעת את הסך של 29,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. הנני מחליטה לקבל את ההודעה לצדדים שלישיים, מר בשיר סאלח וקרנית, ומחייבת אותם ביחד ולחוד, לשפות את הנתבע/המודיע ב גין הסכומים שבהם חויב המודיע כלפי התובעת כאמור בסעיף קטן (א) לעיל, בשערוך ליום תשלומם בפועל.

בנוסף ישלמו הצדדים השלישיים לנתבע/המודיע, אגרת משפט בגין ההודעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ג. בנוסף, הנני מקבלת את ההודעה לצד רביעי מר בשיר סאלח, ומחייבת אותו לשפות את המודיעה/קרנית בכל הסכומים שחויבה בה ם כאמור בסעיף קטן (ב) לעיל, בשערוך ליום תשלומם בפועל.

בנוסף ישלם הצד הרביעי למודיעה אגרת משפט בגין ההודעה, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, 24 מאי 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שפירית שרותי תעופה בע"מ
נתבע: סיטאן סאלח
שופט :
עורכי דין: