ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנן ביטון נגד המוסד לביטוח לאומי :

30 אפריל 2018
לפני:

כבוד השופט מוסטפא קאסם
נציג ציבור (עובדים): מר עאטף טאטור
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' איריס קליין

התובע
חנן ביטון
ע"י ב"כ: עו"ד לימור אסלן

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד סירין זועבי בסול

פסק דין

1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה וזאת בעקבות אירוע תאונתי אשר לטענתו התרחש ביום 28.8.16 ואשר במסגרתו נפגע בגב.

רקע

2. התובע עבד כמנהל פרויקטים בחברה שבניהולו של אחיו.

3. במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה, התובע טען כי ביום 25.8.16 בשעה 14:00, בעת פריקת סחורה , ביצע אקט תנועה והרגיש דקירה בגב.
תיאור דומה אף נרשם בטופס ב"ל 250 הנושא תאריך 28.8.1.6 .

4. לאחר שבחן את התביעה ולאחר שהתובע נחקר על ידי חוקר מטעמו , החליט הנתבע לדחות את התביעה, בין היתר, מאחר ולא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 25.8.16.

5. בעקבות החלטת הנתבע, הגיש התובע, באופן עצמאי ועוד בטרם קבלת ייצוג משפטי, כתב תביעה, בו טען כי ביום 25.8.16, נפגע בזמן פריקת סחורה במחסן וחש כאב שלווה בדקירה חדה בגב.

6. הנתבע הגיש כתב הגנה, בו חזר על האמור במכתב הדחייה, הכחיש קיומו של אירוע תאונתי וטען כי מצבו של התובע הינו תוצאה של מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לעבודת ו.
עוד הוסיף הנתבע, לחילופין ולמען הזהירות, כי בכל מקרה השפעת האירוע הנטען והמוכחש על הליקוי לו טוען התובע בתביעתו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

7. בשים לב למחלוקת העובדתית, לא היה מנוס מקביעת התיק לשמיעת ראיות.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ואילו הנתבע, הגיש את הודעתו של התובע לחוקר.
בהקשר זה נציין, כי לאירוע הנטען לא היו עדים .

8. בתצהיר העדות הראשית שהגיש , לאחר שהיה מיוצג, תיאר התובע את האירוע כדלקמן:
"ביום 25.8.16 כאשר חזרתי מעבודתי לקראת השעה 14:00, ספק השאיר סחורה מחוץ למחסן. כאשר הגעתי הכנסתי את הסחורה לתוך המחסן ואז תוך כדי הרמתי תוף של כאבל גליל חשמלי ששוקלל בין 20 ל-30 ק"ג, כאשר ניגשתי להניח אותו תוך כדי כיפוף, חשתי כאב בגב וקנק".

המסגרת הנורמטיבית

9. סעיף 79 לחוק , מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק, שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסוים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום.
(ראו דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי - המוסד פד"ע ז 332 וכן דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור פד"ע כ 284).

על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה".
(ראו דב"ע מד/0-90 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93).

דיון והכרעה

10. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו, לרבות התיעוד הרפואי, הודעתו של התובע לחוקר ולאחר שהתרשמנו מעדותו של התובע, הגענו למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 25.8.16 ה יה מעורב באירוע תאונתי בעבודה, כפי שעוד נרחיב.

11. כפי שכבר ציינו, לאירוע הנטען לא היו עדים, שכן לטענת התובע הוא הכניס את הסחורה בעצמו לתוך המחסן.
לפיכך ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לתת משקל משמעותי לגרסתו של התובע כפי שהיא עולה מהתיעוד הרפואי.

התיעוד הרפואי

12. התובע טען כאמור הן בכתב התביעה והן בתצהירו כי ביום 25.8.16, חש כאב חד שלווה בדקירה בגב.
חרף טענה זו של התובע, מעיון בתיעוד הרפואי מיום 28.8.16, קרי, כיומיים לאחר האירוע הנטען, עולה כי התובע התלונן בפני ד"ר שמעון עברי על "כאבים בכתף ימין, מושפע מעומס יתר בעבודה, אירע כאירוע אקוטי בעבודה".
עינינו הרואות, כי בתיעוד זה התובע כלל לא מזכיר בפני רופא המשפחה כאבים כלשהם בגב, למרות שכאמור בכתב התביעה שהגיש לבית הדין וכן בדיון מיום 24.1.18, התובע חזר וציין כי הרגיש דקירות בגב אשר לאט לאט הלכו והתגברו עד כדי כך שהוא סבל מכאבים חזקים.
זאת ועוד, במסמך הנ"ל התובע אינו מזכיר הרמתו של תוף כלשהו, אלא מייחס את הכאבים בכתף ימין ל עומס יתר בעבודה ואינו מתייחס לאירוע תאונתי ספציפי.
כמו כן, התובע אינו מזכיר כלל את המועד בו התרחש האירוע הנטען או המועד בו החלו הכאבים.
יש לציין כי לא נעלם מעיני בית הדין שהרופא ציין כי אירע אירוע אקוטי בעבודה מבלי שכאמור צוין תאריך או כל פרט אחר.

באשר לפשר הדברים שנרשמו על ידי הרופא, התובע נשאל על ידי חוקר המל"ל לתלונותיו בביקור הנ"ל, ו הוא אישר כי אכן התלונן על כאבים בכתף מאחר והכאבים הקרינו לכתף ימין.
כשנשאל התובע מדוע לא סיפר לרופא באשר לאירוע, הוא השיב: "לא ידעתי שצריך לספר, אמרתי שזה מהעבודה". (ראו ע' 2 ש' 27 להודעה לחוקר).
התובע הוסיף ואישר בפני החוקר , כי אכן מסר לרופא ש מדובר בעומס בעבודה וכי חשב שהכאבים יחלפו.

13. גם במהלך עדותו בבית הדין כשהופנה התובע לתיעוד הרפואי מיום 28.8.16 וכשנשאל מדוע לא ציין בפני הרופא שהכאבים הם בגב ולמה בחר לציין כאבים בכתף, השיב:
"זה התחיל בגב והקרין לכתף. אני גם לא מודע לזה והרופא לא ידע להבחין בזה בגב זה דבר די מורכב... הרגשתי את הקנק הראשוני שהורדתי את הכבל. התחלתי להרגיש דקירות חלשות שהולכות ומתגברות עם מועקה כזו. אני מדבר על הגב העליון. כל הזמן הכאב הולך לצוואר בצד ימין."
כשהופנה התובע לגרסה שהעלה בתצהיר בכל הקשור לשמיעתו של קנק בגב ומדוע לא הזכיר זאת בפני רופאיו, השיב: "סיפרתי לרופא אבל הוא רושם מה שרושם. אמרתי לו שזה קרה כתוצאה מהעבודה והוא רשם שזה אקט אקוטי בעבודה. אני לא אמרתי לו מה לרשום".
כשנשאל התובע במהלך עדותו בבית הדין אם מסר לרופא כי הרים כבל חשמלי, השיב התובע כי אכן מסר את הדברים לרופא אך לא ידוע מה הרופא ציין ברישומים.
יש לציין כי גרסה זו עומדת בסתירה עם הודעתו של התובעת לחוקר.

14. ביום 13.9.16, אחרי יותר משבועיים מיום האירוע הנטען, הופיע התובע שוב בפני ד"ר שמעון עברי , והפעם התלונן על כאבי צוואר, מרכז הגב עם הקרנה לצד ימין.
ביום הזה, התובע אף ביצע צילו ם של עמוד שדרה צווארי.
יש לציין עוד, כי ביום זה (13.9.16) בשע ות הערב, התובע הופיע במרפאת "מלר"ם" והתלונן על כאבי גב תחתון, לאחר עבודה מאומצת.
בהקשר זה, יש לציין כי גם כאן התובע לא הת לונן על אירוע תאונתי ספציפי, אלא טען שהכאבים בגב התחתון הם עקב עבודה מ אומצת מבלי שהוזכר האירוע הנטען מיום 25.8.16.

15. ביום 14.9.16, יום לאחר שביקר במרפאת "מלר"ם", פנה התובע לחדר המיון בבית החולים "פוריה" שם התלונן על כאבים בצוואר המקרינים לכתף ימין. בחדר המיון, התובע הוסיף וציין כי הכאבים התחילו לפני כשבוע ימים לאחר פריקת משאית .

16. עינינו הרואות כי התובע הזכיר לראשונה כאבים בעקבות פריקת משאית רק ביום 14.9.16, כאשר הכאבים החלו בעקבות "פריקת המשאית" כשבוע לפני קבלתו לחדר המיון, קרי, בסביבות ה- 7.9.16.
במהלך עדותו בבית הדין, התובע ציין כי הוא מסר לרופאים שהכאבים הם כתוצאה מפריקה של סחורה בעוד שבמיון בחרו הרופאים לציין על דעת עצמם שהכאבים הם לאחר פריקת משאית כשהמילה "משאית" כלל לא הוזכרה על ידו.

17. יש לציין כי במסגרת הודעתו של התובע לחוקר, עת נשאר באשר ליתר הרישומים הרפואיים, התובע טען כי גם ברישום מיום 13.9.16, עת פנה ל"מלר"ם", הוא התלונן על כאבים בגב עליון אך משום מה הרופא ציין כאבים בגב תחתון.
עוד ציין התובע, כי התלונן בפני הרופא על כאבים בכתף, אך משום מה הדברים לא נרשמו בתיעוד הרפואי.
אם לא די בכך, גם באשר לתיעוד של חדר המיון מיום 14.9.16, לתובע היו הסתייגויות, שכן בהודעתו לחוקר הוא ציין כי מצד אחד אינו זוכר מה מ סר לרופא באותו יום, אך מאידך הוא ה וסיף: "בהתחלה שיש כאבים אתה לא חושב על כלום, לא עבדתי בכלל זה טעות מה שכתב, התכוונתי שבועיים קודם לכן והוא רשם מה שרשם על דעת עצמו. לא עקבתי אחריו מה רשם ". (ראו ע' 3 ש' 51 להודעה).

18. מהתיעוד הרפואי כולו כמכלול , עולה כי התובע לא התלונן על קנק בגב ולא הזכיר את האירוע מיום 25.8.16.
כמו כן, לתובע היו הסתייגויות בקשר למספר רישומים רפואיים כאשר מחד הוא טען כי דברים שנאמרו על ידו לא זכו לרישום בתיעוד הרפואי ומאידך, טען כי חלק מהרופאים טעו בתיעוד תלונותיו .

19. טענותיו של התובע מעלות תהיות. שכן מהודעתו לחוקר עולה כי הוא סובל מזה תקופה מכאבים בגב ו בצוואר וכי כבר הגיש בעבר תביעו ת בגין תאונות עבודה שהיו לו, כך שאין המדובר במי שחסר ניסיון בעניינים אלה.

הדיווח למעסיק, טופס ב"ל 250 ומועד הוצאת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה

20. התובע הציג בפנינו טופס ב"ל 250 (בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה) הנושא תאריך 28.8.16.
לטענת התובע, הוא הודיע על התאונה הנטענת ל אחיו, אשר מסר לו טופס ב"ל 250.

21. לעומת זאת, בהודעה על פגיעה בעבודה, התובע ציין כי הודיע למעסיקו על התאונה ביום 26.8.16. כשהופנה התובע במהלך העדות לעובדה כי מדובר ביום שישי, ציין התובע: "כנראה לא דייקתי בתאריך".

22. יש להוסיף ולציין כי במהלך עדותו בבית הדין, התובע טען כי סיפר למעסיקו על התאונה בהודעת ווטסאפ אחרי 3 ימים מאחר ומעסיקו היה בחו"ל .

23. זאת ועוד, התובע ציין בהודעתו לחוקר כי: "אחרי כל התקופה שעברתי רק אז הבאתי טופס 250 אמרתי לו (לרופא) שנחכה שהכל יגמר אז נגיש תאונת עבודה וחיכינו לסיים עם המחלה ואז להגיש את הכל" (ראו ע' 3 ש' 56 להודעה לחוקר).
התובע הוסיף כי בסוף התקופה קיבל תעודה אחת המתייחסת לכל תקופת אי הכושר באופן רטרואקטיבי.
התנהלותו זו של התובע איננה ברורה ואינה עולה בקנה אחד עם תלונותיו באשר למצבו הכלכלי כפי שהועלו בדיון .

סיכום

24. מעבר לכך שאין בתיעוד הרפואי התייחסות לאירוע ספציפי , תאונתי ונקודתי ביום 25.8.16, בהודעתו בפני החוקר וכן במהלך עדותו בבית הדין, התייחס התובע לרישומים הרפואיים השונים תוך שטען כי חלק מהדברים שנרשמו שם הנם " פרי דמיונם" של הרופאים וכי כלל לא נאמרו על ידו ואילו דברים שכן נאמרו על ידו, לא בא זכרם במסמכים הרפואיים .
לא זו אף זו, גם במהלך עדותו של התובע בבית הדין וכן בהודעתו לחוקר, עלה כי מדובר בתובע אשר סבל בעבר מכאבי גב וצוואר ואף הגיש תביעות בגין תאונות עבודה שהוכרו, כך שהיה מצופה ממנו להודיע בזמן אמת על האירוע הנטען בצורה ברורה ומפורשת.
כמו כן, מצאנו סתירות באשר למועד בו הודיע התובע למעסיקו על האירוע הנטען.
בעוד שבהודעתו לחוקר התובע ציין כי הוא זה שמסר לרופא כי בכוונתו להמתין עד תום תקופת המחלה ואז להגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולקבל תעודת אי כושר המתייחסת לכל התקופה, בדיון מיום 17.4.18, התובע טען: "בשבוע הראשון הרופא רצה לתת לי שבועיים מחלה, אמרתי לו שנחכה לאחר בדיקת ה-CT ונחליט. ראינו שזה הולך ומתמשך אז הוא אמר לי שבסוף הוא יתן לי תעודה אחת לכל הימים.
הייתי תחת השפעה של כדורים רבים, אני לא זוכר אפילו מה אמרתי בכלל". (ראו ע' 8 ש' 24).
גרסתו זו של התובע, לא רק שמעלה תהיות, היא אינה אמינה עלינו.

25. גם במהלך עדותו של התובע בבית הדין לא התרשמנו מאמינות גרסתו .
בעדותו של התובע מצאנו סתירות אותן ניסה ליישב וכשלא הצליח לעשות זאת, הוא טען כי אינו זוכר או שהרגיש כאבים, או שהיה תחת השפעת כדורים.

26. אשר על כן, משהתובע לא הצליח להוכיח קיומו של אירוע תאונתי ולאחר שבחנו כאמור את התיעוד הרפואי וכלל החומר בתיק, אנו דוחים את התביעה.

27. בנסיבות העניין, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט, אך בשים לב לכך כי הוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע המשפטי, החלטנו שלא לחייב בהוצאות.
על כן, אין צו להוצאות.

28. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה שבירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח , (30 אפריל 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עאטף טאטור
נציג ציבור עובדים

מוסטפא קאסם שופט

גב' איריס קליין
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: חנן ביטון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: