ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלברט נחמני נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד ה שופטת קרן כהן
נציג ציבור (עובדים) מר הנו סלימאן

התובע
אלברט נחמני ת.ז. XXXXXX530
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ג'ומענה בחוס

פסק דין

האם התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), לפי עילת המיקרוטראומה? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת ההליך.

התשתית העובדתית
התובע יליד 1953, עבד בתפקיד פקיד קבלה במלון "קרלטון" בנהריה (להלן: המלון). התובע עבד במלון 15 חודשים (פברואר ומרץ שנת 1979 ומחודש אפריל 1980 ועד לחודש אפריל 1981). מחודש מאי 1981 התובע לא מועסק במלון.

לאחר סיום עבודתו במלון, לא עבד התובע עד לחודש מאי 1983. בחודש יוני 1983 החל לעבוד במשרד התיירות תקופה של שבעה עשר חודשים .

התובע עבד במלון שישה ימים בשבוע, 8 שעות ביום. במלון היו שתי משמרות – משמרת בוקר משעה 7:00 עד לשעה 15:00 ומשמרת ערב משעה 15:00 עד לשעה 23:00. לעיתים משמרת הערב הסתיימה בשעה 24:00. התובע עבד באחת המשמרות לפי שיבוץ.

בתביעה שהגיש התובע לנתבע תיאר את עבודתו במלון, באופן הבא:
"בתור פקיד קבלה הייתי מצווה על ידי ההנהלה וגם בעל המלון לעזור לסבלים להרים מזוודות לכיוון המעליות או עד לקומות, אך בחורף מידי פעם בחוסר של סבלים אני הייתי מרים מזוודות לתיירים ובו זמנית פקיד קבלה".

ביום 5.7.2017 נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע .
התובע טען שהיה "מביא את המזוודות מהחנייה עד הלובי מרחק של 15 מטר בערך". התובע הסביר שהיו במלון נערים שתפקידם היה לסייע לאורחים בהרמת מזוודות (בל בוי) בסופי שבוע, בערבי חגים, בחודשי הקיץ ובחורף בשעות הבוקר בלבד, אולם הוסיף שהוא נדרש לסייע להם בהרמת המזוודות. התובע הוסיף שלא בכל יום הרים מזוודות אלא "בעיקר בימי חמישי, שישי וראשון ולפעמים היו קבוצות באמצע שבוע". התובע טען שהמזוודות שקלו עד 30 או 40 ק"ג, אולם לא ידע לנקוב במספר המזוודות שהרים.

ביום 25.4.2018 התקיים לפנינו דיון הוכחות.
התובע תיאר את עבודתו בתפקיד פקיד קבלה, באופן הבא:
"לקבל אנשים, אם יש עזיבה צריך לתת להם חשבונית, אז הייתי קופאית, וגם מקבל טלפונים להזמנות. מח' הזמנות הייתה סגורה אחר הצהריים, אז אני הייתי לוקח את ההזמנות. לא תמיד המרכזנית הייתה יכולה לענות ואני הייתי עונה לטלפונים".

לעניין הרמת המזוודות העיד התובע , שכשהיו באות קבוצות הוא היה הולך לחצר המלון לסמן את המזוודות ולהזיזן עד למעלית, מרחק של כ-15 עד 20 מטרים. הבל בוי היה מעלה את המזוודות לחדרים. התובע הוסיף שכשלא היה בל בוי במלון הוא היה מעלה את המזוודות לחדרים, בסיוע המלצרים. התובע טען שהיו קבוצות שהיו להם בין 20 ל-40 מזוודות כבדות מאוד. התובע לא ידע לנקוב במספר המזוודות. התובע ציין שגם כשהגיעו אורחים למלון באופן עצמאי הוא היה מסייע להם להרים את המזוודות לחדרים. התובע הודה שיש מעלית במלון ושלחלק מהמזוודות היו גלגלים.

בסיום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה
כאמור, עלינו לקבוע אם התובע הניח תשתית משפטית מספקת לצורך הכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה. תחילה נפרט את התשתית המשפטית ולאחר מכן את הכרעתנו בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

התשתית המשפטית
תורת המיקרוטראומה היא "פיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה שאינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה, ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

עם זאת, למרות שתורת המיקרוטראומה נועדה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה הרי שעל המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיב הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה. נפרט להלן את הכללים שנקבעו בפסיקה.

על התובע להוכיח קיומם של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעניין כהן:
"ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי ניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המצטט מדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".

לעניין מהות התנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר שהן צריכות להיות "זהות במהותן":
"....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

עוד נקבע שאין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה. ובלשונו של בית הדין הארצי: "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פעולות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

נוסיף, כי הלכה היא שגם כאשר מדובר בעבודה מגוונת, ניתן לאבחן ולבודד פעולות מסוימות של המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום העבודה, על מנת שיוכרו כתנועות חוזרות ונשנות לצורך עילת המיקרוטראומה.

הכרעה

יישום ההלכות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה הנדון מביא לתוצאה שלפיה לא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן.

במקרה שלפנינו טען התובע לפגיעה בגבו בעילת המיקרוטראומה ולכן עליו להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות של הגב או פגיעות חוזרות ונשנות בגבו.

מחומר הראיות עולה שהתובע עבד בעבודה שכללה סיוע לבל בוי בהרמת מזוודות לחדרי האורחים. עם זאת, התובע לא הרים את הנטל להוכיח פעולות זהות במהותן החוזרות ונשנות בתדירות גבוהה. התובע העיד שעבודתו כפקיד קבלה היא עבודה מגוונת – קליטת האורחים וסגירת הכרטיס שלהם בעת העזיבה, מתן חשבוניות, מענה לטלפונים ואף רשימת הזמנות כשמחלקת הזמנות הייתה סגורה.
התובע מיקד את טענותיו לעניין "הרמת מזוודות" אולם לא הוכח שמדובר בהרמות חוזרות ונשנות. אין חולק שסיוע בהרמת מזוודות, כולל פעולה של "הרמה" המשלבת פעילות של עמוד השדרה אולם בכדי להיכנס לגדרה של עילת המיקרוטראומה על התובע להוכיח שמדובר בפעולה חוזרת ונשנית בתדירות גבוהה. לא זה מה שהוכח לפנינו. הרמת המזוודות בוצעה בתדירות שאינה קבועה, המזוודות היו במשקלים שונים, חלקן היו עם גלגלים והמרחקים שהיה צריך להרימם השתנו. התובע לא הוכיח את מספר ההרמות, וספק בעינינו אם מדובר בהרמת רבות, נוכח העובדות הבאות: תפקידו של התובע כפקיד קבלה, תקופת עבודתו הקצרה יחסית (15 חודשים), העסקת עובדים במלון שתפקידם היה להרים את המזוודות וקבלת סיוע גם מהמלצרים בהרמת המזוודות.
אי לכך, התובע לא הוכיח שביצע פעולות חוזרות ונשנות של גבו הנמשכות פרק זמן ארוך ובתדירות גבוהה.

לכך יש להוסיף שבתיעוד רפואי משנת 1988 נמצא כי התובע סיפר לרופא שנחבל בגבו כ-6 שנים קודם לכן, דהיינו בשנת 1982 (לאחר שסיים לעבוד במלון) וכי התובע לא טען לפגיעה בגב כתוצאה מהרמת מזוודות . תיעוד רפואי זה מתיישב עם חקירתו של התובע על ידי חוקר המוסד, שבה ציין שהחליק בשנת 1982 ושחש כאבים כשהרים את המזוודה של אחיו שהגיע לביקור בארץ, לאחר סיום עבודתו במלון.

בהקשר זה נציין כי לא נעלמו טענת התובע שלפיה התיעוד הרפואי אינו משקף את תלונותיו מכיוון שהתלונן על כאבים בגבו כתוצאה מהרמת מזוודות במהלך עבודתו במלון. אולם, בהיעדר ראיה אובייקטיבית להוכחת טענה זו, לא ניתן לקבלה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית מספקת לפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר
תביעתו של התובע להכרה בפגיעה בגבו כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה – נדחית.

אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו ניסן תשע"ח, (30 אפריל, 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר הנו סלימאן
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת


מעורבים
תובע: אלברט נחמני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: