ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי מרקוביץ' נגד מדינת ישראל :

בבית המשפט העליון
בש"פ 2395/98

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: מרדכי מרקוביץ'

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.2.98 ומיום 29.3.98 בב"ש 643/98 ובב"ש 325/98 שניתנו על ידי כבוד השופט י' כהן

תאריך הישיבה: ג' באייר תשנ"ח (29.4.98)

בשם העורר: עו"ד ד' זילברמן

בשם המשיבה: עו"ד א' פטר

בית משפט זה קבע במספר החלטות שבית המשפט רשאי לקבל אימרת עד שנאמרה מחוץ לכותלי בית המשפט, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א1971-, תוך העדפתה על גירסה מאוחרת בה חוזר בו העד. בית המשפט המחוזי הוא זה שיצטרך להחליט איזה מבין הגירסאות שמסר זגורי מהימנה עליו יותר. בשלב זה, די בכך שאומר כי הודעת זגורי הקושרת את העורר לעבירה נראית משכנעת.

החלטה

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 448/98) באשמה של עשיית עסקה בסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל של כ20- ק"ג, אחזקת סם שלא לשימוש עצמי ואספקת סם מסוכן, בניגוד לסעיפים 13, 19א ו7- לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973-. בית המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר נדונה לגופה, ובית המשפט החליט כי אין בסיס לשנות את ההחלטה הראשונה. כנגד שתי החלטות אלה מוגש ערר זה.

לפי כתב האישום, שכר העורר ביום 21.1.98 רכב מסוג 'מזדה', והשתמש באדם בשם מיכאל זגורי (להלן - זגורי) כבלדר להעברת הסם באותו רכב מתל-אביב לטבריה. בתמורה הבטיח העורר לזגורי 4,000 ש"ח. זגורי נתפס בעת ביצוע הבלדרות, במחסום סמוך לטבריה. עוד אדם (זיתוני) שהצטרף אליו לנסיעה, נתפס אף הוא.

בערר, חוזר בא-כוח העורר על הטענות שהועלו בשני הדיונים שנערכו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט יצחק כהן) דן בטענות אלה בפירוט וביסודיות. הטענה העיקרית של העורר היא שטעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. לפיכך, יש לבחון אם ישנן די ראיות כדי לבסס את ההחלטה בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים.

העורר נעצר בעיקר על יסוד הודעתו של זגורי במשטרה, בעת שנחקר בהיותו במעצר. בתחילה, סירב זגורי לשתף פעולה עם המשטרה, ולמסור שמותיהם של שותפיו, אולם בהודעתו השניה למשטרה, הצביע על העורר כיוזם העבירה וכמפעילו. בהודעה זו, זגורי מסר עוד כי נהג לרכוש מהעורר סמים, ושהעורר אף הציע לו נסיעה לאמסטרדם לשם רכישת סמים, אך זגורי סירב כי זה היה "גדול עליו".

מאוחר יותר, זגורי מסר הודעות חדשות בהן הוא טען שכל שאמר נגד העורר עובר להגשת כתב האישום נבע מלחץ אשר הופעל עליו על-ידי החוקרים, והבטחה שאם יפליל את העורר, ידאגו שלא ייכנס לכלא. בבית המשפט, זגורי מסר גירסה חדשה, על פיה נסע ברכב ה'מזדה' באותו היום לדרום הארץ, שם רכש כמות סמים גדולה יותר מזו שנתפסה, ואת חלקה הספיק למכור באותו הלילה בחיפה, ורק אז המשיך לטבריה. זגורי הודה בעבירה המיוחסת לו, למעט בכל הקשור לזהות העורר כיוזם העסקה.

בית משפט זה קבע במספר החלטות שבית המשפט רשאי לקבל אימרת עד שנאמרה מחוץ לכותלי בית המשפט, לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א1971-, תוך העדפתה על גירסה מאוחרת בה חוזר בו העד. בית המשפט המחוזי הוא זה שיצטרך להחליט איזה מבין הגירסאות שמסר זגורי מהימנה עליו יותר. בשלב זה, די בכך שאומר כי הודעת זגורי הקושרת את העורר לעבירה נראית משכנעת.

הראיות הנוספות המובאות כחיזוק למעורבותו של העורר בעבירה הן בעיקר אלה. ראשית, את רכב ה'מזדה' שבו בוצעה העבירה, שכר העורר באותו היום שבו נעשתה העבירה. הסיבה שהוא מוסר לשכירת הרכב הינה תאונה שעבר הרכב המשפחתי. לפי גירסתו, הוא הגיע עם הרכב השכור לביתו בצהריים, החנה את הרכב בחניה, הניח את מפתחות הרכב בתוך ביתו, והלך לישון. אין לעורר הסבר מי וכיצד נכנס לביתו ולקח את המפתחות. כך גם אינו מסביר את מספר הקילומטרים שנסע הרכב. הוא אומר שזיתוני הוא בן בית אצלו, ויתכן שהוא נכנס לביתו ללא רשות, ולקח את המכונית. בהודעה שמסר זיתוני, שנתפס יחד עם זגורי, טען זיתוני שהוא התקשר לעורר, וביקש ממנו לשאול את בנו אם יכול לקחת את הרכב, וסיפר לו על נסיעתו לתל-אביב. העורר עצמו לא מזכיר שיחה זו. הדעת אינה נותנת שרכב שנשכר אותו היום יעלם מהחניה בביתו של העורר, מבלי שהעורר ידאג או יערוך בירור בעניין.

שנית, בליל האירוע, קרוב לארבע לפנות בוקר, נרשמה שיחת טלפון מביתו של הנאשם למכשיר 'סלקום', שנתפס ברכב ה'מזדה' ששימש להובלת הסמים.

שלישית, העורר הגיע לביתו של זגורי תוך 12 דקות מעת שהודיעו לרעייתו של זגורי כי נעצר. העורר עצמו מסר למשטרה גירסאות סותרות באשר ליחסיו עם זגורי, ולסיבת הגעתו לבית זגורי שעה קלה לאחר שנעצר.

סיכומו של דבר, לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת טענותיהם של באי-כוח הצדדים, מסקנתי היא שצדק בית המשפט המחוזי, כאשר קבע כי יש די ראיות לכאורה בדבר אחריותו של העורר לביצוע עבירת הסמים, היוצרות סיכוי סביר להרשעת העורר באישום המיוחס לו.

לחלופין, מבקש בא-כוח העורר שבית המשפט יורה על שחרור העורר בדרך של חלופת מעצר. הלכה מבוססת של בית המשפט היא שחזקת המסוכנות בעבירה המיוחסת לעורר חזקה מאד, ולכן רק נסיבות יוצאות דופן עשויות להצדיק חלופת מעצר. בא-כוח העורר טוען כי לפנינו מקרה חריג, שיש בו כדי לסתור את חזקת המסוכנות, או לפחות לחייב חלופת מעצר. הנימוקים שהוא מביא לטענה זו הם מצבו הבריאותי של העורר, גילו, תהליך הגמילה שעבר, והעובדה שהעבירה האחרונה שעבר העורר היתה לפני כחמש שנים. אולם בנסיבות המקרה, לאור מהות העבירה, שלפי כתב האישום העורר שימש בה יוזם ומפעיל, השולח אחרים כדי לבצע את העבירה בפועל, אני סבור כי חלופת מעצר לא תמנע את הסכנה הטמונה בשחרורו. וכך אמרתי לעניין זה בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 169:

"גודל הסכנה הנשקף מן המסחר בסם מצמצם מאד את האפשרות, בלשונו של סעיף 21א(ב)(1) לחוק, כי 'ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה...'. החשש שסוחר סמים ימשיך בעיסוקו גם בתנאים הקרויים מעצר בית קיים ועומד. בשל עומס המטלות ומגבלות המשאבים, המשטרה אינה מסוגלת לפקח על קיום תנאי השחרור, בכל מקרה של שחרור, באופן צמוד וממושך. ואפילו היא מסוגלת לפקח על קיום התנאים, עדיין יש לסוחר סמים אפשרות להמשיך בעיסוקו באמצעות שליחים ותקשורת כשאין הוא יוצא מפתח ביתו".

התמונה המצטיירת בפני בית המשפט, לאחר עיון בתיק הראיות, הינה של אדם שיש לו, זה תקופה ארוכה, יד ורגל בעולם העבריינות בעיר מגוריו. זיתוני וזגורי, שהעורר עצמו מודה שהם מ"בני הבית" הרבים הפוקדים את ביתו, הודו שניהם במעורבותם בעיסקת הסמים, ולזיתוני הרשעות בעבירות סמים קודמות. זגורי תיאר את העורר כספק סמים ידוע, הביע את חששו שמשפחתו תיפגע אם יסגיר את שולחו, וציין שלעורר קשרים חזקים 'מלמעלה'. לעורר עבר פלילי עשיר, הכולל 21 הרשעות קודמות בעבירות של גרימת נזק לרכוש, איום בנזק גופני, הסגת גבול, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי, התפרצות לבנין, גרימת חבלה גופנית, החזקה ושימוש עצמי בסמים, ועוד. לאור כל אלה, אין בטעמים שהביא בא-כוח העורר כדי להצדיק סטייה ממדיניות בית המשפט באשר למעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים חמורות.

בא-כוח העורר טוען כי העורר הינו חולה לב. חזקה על הגורמים המוסמכים שיתנו לעורר את הטיפול הרפואי הנדרש בהתחשב במצבו.

לפיכך, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98023950.I03


מעורבים
תובע: מרדכי מרקוביץ'
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: