ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל סרדינסקי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: מיכאל סרדינסקי

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.3.98 בב"ש 2104/98 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' יונתן

תאריך הישיבה: ג' באייר תשנ"ח (29.4.98)

בשם העורר: עו"ד חנן רובינשטיין

בשם המשיבה: עו"ד אריה פטר

בבית המשפט העליון

החלטה

העורר, כבן 21 שנה, עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 151/98) באישום של שוד. לפי כתב האישום הנאשם שדד סכום כסף גדול מכספר, בבית עסק להחלפת כספים בירושלים, באיומי אקדח שהיה, כפי שהתברר לאחר מעשה, אקדח צעצוע.

בבית המשפט המחוזי, שנתבקש לעצור את העורר עד תום ההליכים, התנהל דיון ממושך בשאלת הראיות נגד העורר. הדיון נסב בעיקר סביב זיהוי העורר כמי שביצע את השוד. העורר זוהה על ידי הכספר שנשדד במסדר זיהוי חי, לאחר שקודם לכן לא זוהה על ידי הכספר במסדר תמונות. העורר העלה טענות שונות נגד תקינות המסדר בו זוהה, וגם הציג אליבי, לפיו שהה בעת השוד יחד עם חברתו בביתו.

בית המשפט המחוזי (השופט י' עדיאל) ניתח את הראיות נגד העורר באריכות וביסודיות. הוא דחה את הטענות נגד החוקיות של מסדר הזיהוי, בו זוהה העורר, וקבע כי חלק מטענות אלה עשויות להשפיע על משקל הזיהוי, אך אין בהן כדי לשלול את הזיהוי. הוא הצביע על ראיות נוספות התומכות בזיהוי. כמו כן קבע כי טענת האליבי הנה, בנסיבות המקרה, טענה בעייתית. המסקנה היתה שקיימות ראיות לכאורה התומכות בכתב האישום.

שמעתי טעון מפורט בשאלת הראיות. בא-כוח העורר חזר על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. שקלתי טענות אלה, ונתתי דעתי לחומר הראיות. בסופו של דבר הגעתי לאותה מסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כלומר שיש די ראיות לכאורה כדי לתמוך באישום, ואין אני רואה צורך לחזור על הנימוקים שכבר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי.

השאלות הבאות בפני בית המשפט המחוזי היו, ראשית, אם העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום מקימה עילת מעצר, ושנית, אם התשובה חיובית, האם אפשר להסתפק בחלופת מעצר בדרך של מעצר-בית, כפי שהוצע (לחלופין) על ידי בא-כוח העורר. בית המשפט המחוזי השיב לשאלות אלה כדלקמן:

"ספק בעיני אם נופלת העבירה הנוכחית על-פי נסיבותיה לגדרו של סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק, שכן המשיב לא תקף בעזרת אקדח צעצוע את המתלונן, ועל כן, בניגוד למה שנפסק בבש"פ 2580/97 אנג'ל אייל ואח' נ' מדינת ישראל ואח', תקדין-עליון, כרך 97(2), עמ' 477, אינני סבור כי ניתן לראות בשימוש שנעשה באקדח הצעצוע במקרה זה כ'שימוש בנשק קר' כמשמעותו באותו סעיף. המשיב גם לא היכה את המתלונן, ועצם העובדה שגרר אותו בכוח וכפה עליו לשכב על הרצפה, תוך שהוא מצמיד את האקדח הצעצוע לבטנו, אינה עולה, לדעתי, לכדי 'אלימות חמורה או אכזריות' כמשמעותם באותו סעיף.

ואולם, גם כך יש בנסיבות המקרה, כאשר הן מצטרפות לנסיבות האחרות הקשורות במשיב זה, והכוונה היא להרשעותיו הקודמות בגין תקיפת שוטר, פריצות לבניינים ולכלי רכב בכוונה לגנוב, גניבות והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב. לכך יש להוסיף כי בשנת 1997 נדון המשיב, בבית משפט השלום ל10- חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, תנאי שהוא בר הפעלה אם יורשע בתיק זה. באותה שנה הורשע המשיב גם בבית המשפט המחוזי, שם נגזר עליו מאסר בפועל למשך שנה אחת בצירוף מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, ובעת ביצוע העבירה הנוכחית היה המשיב במעמד של אסיר ברשיון.

בכל הנסיבות האמורות, אני סבור שיש בשחרורו של המשיב כדי לסכן את בטחון הציבור.

לאור מכלול הנסיבות דלעיל, אני סבור שלא ניתן להבטיח את מטרות המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה ממעצר בפועל, כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק, היינו, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר ואין מנוס ממעצרו של המשיב בפועל.

אציין, בהקשר זה גם, שחלופת המעצר שהוצעה על-ידי ב"כ המשיב, היא החזקתו במעצר בית בדירה שבה הוא מתגורר יחד עם אמו. אולם, המשיב התגורר עם אמו, כפי שאני מבין, גם בעת ביצוע העבירה הנוכחית ולא נראה כי בידי האם האפשרות לקיים פיקוח של ממש על המשיב ולהבטיח כי לא יחזור ויעבור עבירות.

לאור כל האמור, אני מורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו".

הדברים מקובלים עלי ואיני רואה צורך להוסיף עליהם.

לפיכך אני מחליט לדחות את הערר.

ניתנה היום, ז' באייר תשנ"ח (3.5.98).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98022100.I03


מעורבים
תובע: מיכאל סרדינסקי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: