ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאב ויניק נגד לביבה אברהים לחאם :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער: זאב ויניק

נגד

המשיבים: 1. לביבה אברהים (שיחא) לחאם
2. לוטפיה אברהים (דלאל) לחאם
3. מוחמד אברהים לחאם
4. מוניבה אברהים ג'ובראן
5. מונדר אברהים לחאם
6. מהא אברהים עווד
7. מועאויה לחאם
8. סלים לחאם

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 22.1.98 בת.א. 10648/96
(המרצה 727/98), שניתנה על ידי כבוד השופט
מ' נאמן

בשם המערער: עו"ד אריק קזז

בשם המשיבים: עו"ד וקים סלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' נאמן) בת.א. (חי') 10648/96 (המ' 727/98), במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המערער, כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתיק.

1. ביום 22.1.98, מועד שהיה קבוע לשמיעת הוכחות בת.א. 10648/96, הגיש המערער, זאב ויניק, בקשה לפסילת בית המשפט מהמשך הדיון בתיק. בקשה זו הסתמכה על החלטה שקיבל בית המשפט (כבוד השופט מ. נאמן) ביום 29.10.97 בתיק אחר (ת.א. 10303/96, המ' 26811/97) בו נטלה חלק חברת "ויניק" חברה לבנין בע"מ, חברה שהמערער הוא מנהל ובעל מניות בה (להלן: "החברה"). בהחלטה עליה הסתמך המערער דחה בית המשפט בקשה שהוגשה כנגד החברה לפי פקודת בזיון בית משפט. בהחלטתו ציין בית המשפט בין היתר:

"אני יכול לחשוב על שלושה נימוקים שהניעו את המבקשים לא להיזקק להוצל"פ:

א. חסכון באגרה.

ב. ספק אם המשיבה (החברה - א'ב') סולבנטית.

ג. החשש שהמשיבה תטען בפני ראש ההוצל"פ כי לאור התנהגות המבקשים הרי שלפי פסק הבורר אין עליה לשלם (מה שנקרא טענת 'פרעתי' לפי ס' 19 לחוק ההוצל"פ)...

למרות שדחיתי את הבקשה אינני מחייב (צ"ל - מזכה) את המשיבה בהוצאות, שכן, נוכח עמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בתגובת בא כוחה להצעת ביהמ"ש מיום 25.9.97 וכן נוכח הלו"ז שהומצא על ידה והחורג מפסה"ד ותגובת הבורר על כך כפי הוזכר בסעיף 9 של החלטתי, נראה לי כי המשיבה פעלה שלא בתום לב וזיכוייה בהוצאות יהיה בבחינת קבלת שכר כ'פנחס' על עשיית מעשי 'זמרי'".

בבקשת הפסלות טען המערער, כי התבטאויות אלה כלפי החברה יוצרות חשש ממשי למשוא פנים ולגיבוש דעה מוקדמת כלפי המערער, העומד בראש החברה, הנושאת את שמו, וכי חשש זה עלול לעלות כדי "אפשרות ממשית" לפגיעה בכללי הצדק וביישומו. המערער הוסיף ותרץ את השיהוי בהעלאת טענת הפסלות בכך שהעובדה שכבוד השופט מ' נאמן דן בשני התיקים פרחה מזכרונו ובכך שבתיק 10303/96 היתה החברה מיוצגת על ידי עורך דין אחר ממשרדו של בא-כוחו, כך שרק ערב הדיון בת.א. 10648/96 התבררה לבא כוחו הזיקה בין שני התיקים. במועד הדיון חזר בא כוח המערער על טענות אלה אך בית המשפט הפסיקו, תוך קביעה שדבריו אינם אלא חזרה על הבקשה הכתובה, ולאחר ששמע את תגובת בא-כוח המשיבים נתן את ההחלטה הבאה:

"אני דוחה את הבקשה, הן מפני שאין בה הצדקה לגופה והן מפני שהיא הוגשה רק היום ביום הקבוע לדיון כאשר אין כל הצדקה לשיהוי זה."

2. בערעור שבפני חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות. המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט לא איפשר לו להעלות את טענות הפסלות בעל-פה, כי החלטת הדחייה אינה מנומקת וכי בית המשפט העיר, לאחר מתן החלטתו, כי הדברים שאמר בת.א. 10303/96 בהתייחס לחברה היו "לא נחוצים אך לא מיותרים" וכי עובר לדיון אמר לעורכי דין אחרים שנכחו באולם והמתינו לתורם" "חכם הוא זה הרואה את הנולד", דברים המעידים, לטענת המערער, על כך שגיבש את עמדתו עובר למתן החלטה בבקשת הפסלות.

3. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. לטענתם נגועה בקשת הפסלות בשיהוי ניכר, ולפיכך היה מקום לדחותה על הסף, על בסיס הוראת תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. עוד טוענים המשיבים נגד הגשת בקשת הפסלות ביום הדיון, בלא שניתנה להם הזדמנות להיערך לקראתה. לגוף הערעור טוענים המשיבים, כי המערער לא היה צד להליך בת.א. 10303/96, וכי בית המשפט לא קבע דבר באותו הליך בהתייחס למערער עצמו. כמו-כן טוענים המשיבים, כי בית המשפט היה רשאי למנוע מן המערער לחזור על טיעוניו הכתובים וכי דברי בית המשפט עליהם מסתמך המערער אינם רלוונטיים לערעור ואינם מעידים על קיומו של משוא פנים כלפי המערער. המערער ביקש להגיב על טענות עובדתיות שונות, שעלו, לדעתו, מתגובת המשיבים. לא מצאתי צורך להורות על תגובה כאמור, משום שתגובת המשיבים אינה מעוררת כל מחלוקת עובדתית הנחוצה לצורך הכרעה בערעור.

4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שבפני החלטתי לדחות את הערעור. למעשה, די בעובדה שהמערער השתהה בהעלאת טענת הפסלות והעלה אותה רק שלושה חודשים לאחר מתן ההחלטה היוצרת, לשיטתו, עילת פסלות, כדי להביא לדחיית ערעורו. על פי תקנה 471ב', לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"), על מי שמבקש להעלות טענת פסלות לטעון טענה זו:

"בתחילת הדיון בתובענה... ולפני כל טענה אחרת, ... לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".

הלכה היא, כי "מי שמבקש להעלות טענה כאמור [טענת פסלות] חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו, בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' עמוס בן שלמה יהודה, פ"ד מה(3) 790, 791; ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט (1) 854); ע"א 3778/94 צבי גורפינקל נ' לין, פ"ד מט(1) 309, 314). "טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" שאותו שומר מי שגורס דבר קיומה של עילת פסלות עד שיבוא מועד נוח להעלותה" (ע"פ 2113/91 הנ"ל, בעמ' 791, ראה גם ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, טרם פורסם). בענייננו ידע המערער על ההחלטה בת.א. 10303/96 ביום בו ניתנה או סמוך לאחר מכן. יתרה מזו: אותו משרד עורכי-דין שייצג את החברה בת.א. 10303/96 הוא המייצג את המערער בהליך נשוא הערעור. טענת המערער, כי העובדה שכבוד השופט נאמן דן בשני התיקים "פרחה מזכרונו" אינה מצדיקה שיהוי זה, כאשר שוקלים מולה את העיכוב העשוי להיגרם בבירור ההליך נשוא בקשת הפסלות.

5. לגוף הדברים, לא הצביע המערער על קיום עילה של ממש לפסילתו של בית המשפט מהמשך הדיון בעניינו. בעניין אחר אמרתי:

"כלל נקוט בידינו, ולפיו עצם העובדה כי שופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה כשלעצמה להביא לפסילתו מלישב בדין (ראה: ע"א 8017/95 נחום קרליץ נ' נחמה הופמן (טרם פורסם); ע"פ 716/85 בן חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 725, 726; ע"פ 5609/95 דני בן אברהם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק אחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר ( ראה: ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח', פ"ד מה (3) 790, 792). נכון הדבר, כי קיימות נסיבות בהן אופי ההכרעה במשפטים השונים והשאלה שעמדה לדיון בהם, יש בהן כדי להביא לפסילת השופט מלישב בדין. עם זאת, אין בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ראה: ע"פ 6/75 נעמי אבי-יצחק נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (1) 807, 809-808). יהיו אף מקרים בהם טבעי הדבר, כי אותו השופט ידון בשני משפטים נפרדים (ראה: ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עזבון מורטנפלד, פ"ד מה (2) 36, 42-41). לפיכך, שומה עלינו לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה כי המערער היה צד לדיון בהליך קודם, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין עניינים שאירעו בהליך או בהליכים קודמים (ראה: ע"א 3778/94 גרפינקל נ' לין ואח', פ"ד מט(1) 309, 317-316)." [ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ, טרם פורסם].

במקרה שבפנינו לא הצביע המערער על נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל, לפיו דיון בשני הליכים הנוגעים לאותו צד לא יביא, כשלעצמו, לפסלות שופט. ראשית - אין זהות בין הצדדים בשני ההליכים: באחד מהם המדובר במערער ובשני - בחברה שבשליטתו. שנית - ההחלטה עליה מסתמך המערער אינה קובעת ממצאים כלשהם באשר למערער ולמהימנותו. שלישית - המערער לא הצביע על כל זיקה עניינית הקיימת בין שני ההליכים וממילא לא הצביע על קיום אפשרות ממשית לכך שממצאיו של בית המשפט לגבי החברה (היינו: הקביעה כי ייתכן וקיים ספק בדבר היותה של החברה סולבנטית, והאמירה, כי החברה נהגה בחוסר תום לב בעניין מסויים) ימנעו מבית המשפט לדון בעניינו של המערער בלא דעה קדומה.

מטעמים אלה דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, ז' באייר התשנ"ח (3.5.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98006630.A02/דז/


מעורבים
תובע: זאב ויניק
נתבע: לביבה אברהים לחאם
שופט :
עורכי דין: