ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין REDUM MESGENA נגד שמעון רחמים :

לפני: כבוד הרשמת רויטל טרנר

התובע:
REDUM MESGENA

-
הנתבע:
שמעון רחמים

החלטה

  1. עומדת בפני בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו באם תידחה התביעה נגדו.
  2. במסגרת כתב התביעה, נטען כי התובע עבד עבור הנתבע החל מחודש אוגוסט 2012 ועד לחודש יולי 2015, וכי עסקו של הנתבע הינו בעבודות גינון ולכן חל עליו צו ההרחבה בענף החקלאות, ולחילופין חל צו ההרחבה בענף הניקיון והאחזקה. עוד נטען בכתב התביעה כי התובע לא קיבל את מלוא זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הודעה מוקדמת, הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים וזכויות מכוח צו ההרחבה בחקלאות. סכום התביעה עומד על סך של 97,028 ₪.
  3. יצוין, כי התובע הגיש תביעה קודמת בגין אותה תקופה ואותן זכויות, בתיק סע"ש 37501-12-15, כאשר תביעה זו נמחקה.

טענות הצדדים
4. לטענת הנתבע, במסגרת ההליך הקודם, נפסקו הוצאות לטובתו בסך 2,500 ₪, כאשר התובע טרם שילם את ההוצאות. בגין סכום הוצאות זה, נפתח הליך הוצל"פ כלפי התובע, והוא שילם סכום חלקי ביותר. לפיכך, טוען הנתבע כי יש להורות על הפקדת ערובה שכן התנהלותו של התובע מצביעה על כך כי מצבו הכלכלי אינו יציב וכי לא ניתן יהיה לגבות ממנו סכום הוצאות נוסף, ככל שייפסק במסגרת ההליך הנוכחי. עוד טוען הנתבע כי התנהלותו של התובע במסגרת ההליך הקודם מצביעה על אי עמידה בהחלטות בית הדין וחוסר תום לב.
5. מנגד, טוען התובע כי הוא עומד בתשלומים השוטפים כפי שנקבעו על ידי לשכת ההוצל"פ, ולכן אין לקבוע כי הוא אינו עומד בתשלום חובו כל פי הנתבע בגין ההוצאות שנפסקו בהליך הקודם. עוד טוען התובע, כי קיימת ראשית ראיה לתביעתו, כפי שפורט במסגרת כתב התביעה, ולכן סיכויי התביעה טובים.
המסגרת הנורמטיבית
6. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", קובעת כדלקמן:
... (ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו...."
7. כפי שעולה מלשון התקנה שלעיל, לכלל בדבר הטלת ערובה נקבעו מספר חריגים אשר בהתקיים אחד מהם, בית הדין לא יורה על הפקדת ערובה לבקשת הנתבע, וחריגים אלה הם:
א. התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
ב. התובע הראה כי הנתבע יכול להיפרע את הוצאותיו ממנו במידה והתביעה תידחה.
ג. מתקיימים טעמים מיוחדים, שיירשמו.
8. באשר למונח ראשית ראיה - בעניין זה יפים דבריה של כבוד כבוד השופטת שרה שדיאור בעניין סע"ש 11934-03-16 מוחמד סלאח מחמוד בני מתיא נ' יאיר אזולאי (מיום 5.10.2016):
"המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראייה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה (בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
בענייננו מובן כי הכוונה אינה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת, נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי העקרונות הבאים: ראשית- מובן כי אותה ראשית ראיה צריכה להיות מסמך כתוב. לא די באמירה בעלמא של תובע כי זכויותיו קופחו. שנית- צריכה זו להיות ראשית ראייה "להוכחת התביעה" היינו, לשיטתנו לא יהיה די בראייה המוכיחה אך את קיומם של יחסי עובד ומעביד כלשהם בין הצדדים כדי להוות ראשית ראייה לענייננו. התובע יידרש להציג ראשית ראייה לעצם קיומו של חיוב או לעצם קיום של קיפוח זכות. דרך משל ניתן יהיה לומר לכאורה כי הצגת תלושי שכר בהם משולם סכום הנופל משכר מינימום ייחשבו לבטח לראשית ראייה. אולם הדבר, תלוי כמובן בנסיבות העניין, בהצגת דו"חות נוכחות וראיות לתשלום ששולם בגין שעות העבודה וכיוצא באלו. שלישית- הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק זעיר מן התקופה הנתבעת או לחלק זעיר מסכום התביעה- עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה. היינו: נדרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסיכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'."
מן הכלל אל הפרט
9. לאחר עיון בבקשה ובכתבי הטענות, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. יצוין, כי מקצת מטענות הצדדים אינן מבוססות על ההסדר החקיקתי החדש, אלא על הפסיקה הקודמת לתקנה 116 א האמורה.
10. התובע הינו כאמור אינו תושב ישראל, ועל כן, יש לבחון האם מתקיימים בעניינו החריגים של תקנה 116א המצדיקים שלא להטיל עליו תשלום ערובה. במקרה דנן, התובע לא צירף ראיה המבססת את טענותיו. אין די בהעלאת טענות בדבר קיפוח, או אי קבלת זכויות, ויש להציג ראיה כלשהי לקיומה של הזכות. משהתובע לא המציא כל מסמך ראוי, לא ניתן לבחון את טענותיו בדבר תקופת העבודה, שעות העבודה והשכר שקיבל. לכן אין בטענותיו ולו גם ראיה לכאורה על טענותיו בכתב התביעה.
11. אומנם, במסגרת ההליך הקודם הוגש כתב הגנה אליו צורפו שלושה תלושי שכר, מהם עולה לכאורה כי הנתבע לא ביצע הפרשות לפנסיה עבור התובע. אולם, תלושים בודדים אלו אינם מהווים לטעמי ראשית ראיה מספקת, שכן מדובר על תלושים המתייחסים לחלק מזערי מתקופת העבודה הנטענת על ידי התובע. זאת ועוד, מחלוקות רבות העולות מכתבי הטענות אינן נתמכות בראיות כלשהן. כך למשל , התובע אינו תומך את טענתו לגבי משך תקופת העבודה, מתכונת שעות העבודה או השכר ששולם לו, וגם אין ראשית ראיה מספקת לגבי טענתו כי פוטר מעבודתו או כי חל על הנתבע צו ההרחבה בענף החקלאות – והתובע אף בתביעתו הנוכחית אינו מתייחס למסמכים שהציג הנתבע במסגרת ההליך הקודם ביחס לטענתו כי לא חל עליו צו ההרחבה האמור.
12. על כן, אין בתביעה ובתגובה כל ממצא אובייקטיבי כדי ללמד שיש לתובע ראשית ראיה לטענותיו ולסכומים הנתבעים על ידו.
13. התובע אף לא הוכיח יכולת פירעון. טענתו של התובע כי הוא עומד בתשלומים שנקבעו על ידי לשכת ההוצל"פ, אינה יכולה לטעמי לשכנע בדבר מצבו הכלכלי. נהפוך הוא, אין חולק כי התובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבע, ולו היה מצבו הכלכלי יציב, הרי שהיה משלם את מלוא ההוצאות במועד ולא היו נפתחים הליכי הוצל"פ בגין סכום ההוצאות.
סיכום
14. לאור כל האמור לעיל, הריני מקבלת את הבקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות כתנאי להמשך ההליך. יחד עם זאת, ועל מנת שלא להכביד יתר על המידה על התובע בתביעתו, ועל מנת שלא לסגור בפניו את שערי בית הדין, יפקיד התובע בבית הדין סך של 2,000 ₪ תוך 30 ימים, כתנאי להמשך ההליך. בכל מקרה, וככל שיזכה בתביעתו בסיום ההליך - יוכל לקבל חזרה את הערובה.
15. ככל שלא תופקד הערובה תוך 30 ימים – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ח, (01 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: REDUM MESGENA
נתבע: שמעון רחמים
שופט :
עורכי דין: