ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד קמנצקי נגד יוני לוריא :

27 אפריל 2018
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

המבקש:
דוד קמנצקי

-
המשיבים:
1. יוני לוריא
2. סיי ייס בע"מ

בית המשפט העליון (כבוד הש' מלצר) קבע ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ( מיום 11.2.09 ) (להלן – עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ), כי חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרה בו לא הוכחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל. הפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה אשר לא הוכיחה את יכולתה לשלם הוצאות הינו החריג לכלל. הנטל להוכיח התקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייב את החברה התובעת רובץ על כתפיה של האחרונה (סעיף 13 לפסה"ד).

החלטה

בפני בקשת המבקש לחייב את המשיבה 2 (להלן: " המשיבה" או "החברה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בסך שלא יפחת מ- 40,000 ₪ .
הרקע לבקשה הוא תביעה של המשיבה שהוגשה כתביעה שכנגד, במסגרת הליך שנפתח כתביעה של המבקש כנגד המשיבים, וזאת בגין עילות שונות הנובעות מעבודתו אצל המשיבה, כמו גם מנסיבות הפסקת עבודתו .

טענות הצדדים בתמצית
לטענת המבקש יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, וזאת לאור הנימוקים הבאים:
א. מצבה הכלכלי של המשיבה קשה כפי שמשתקף מתכתובת בין הצדדים.
ב. על פי הפסיקה , נקודת המוצא היא, כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות, והנטל על החברה להוכיח שתוכל לשאת בהוצאות ככל שייפסקו כנגדה.
ג. הגשת תביעה כנגד המבקש נועדה להלך עליו אימים.
ה. יש להעמיד את הערובה על סך 40,000 ₪ שהוא סכום ההלוואה שהעניק המבקש למשיבים.
ו. המסמכים שצירפה המשיבה אינם מוכיחים את מצבה הכלכלי הנטען, שכן לא צורפו מסמכים חתומים על ידי רו"ח ולא דפי בנק.

המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה ופירטה את הנימוקים הבאים:
א. הבקשה נסמכת על נתונים מלפני מעל שנה וחצי.
ב. לפי דוח רווח והפסד לשנת 2018, המשיבה ברווח של מעל 125,000 ₪.
ג. המבקש גרם לחברה נזקים והיא הצליחה לתקנם כך שמחזור המכירות בשנת 2017 עמד על 2 מיליון ₪.
ד. לקוחות המשיבה חייבים לה מעל 300,000 ₪ כחלק מאשראי עסקי (צורפו חשבוניות עסקה).
ה. החיוב בערובה נועד למצב בו חברה עלולה להגיע לחדלות עירבון בזמן התביעה ואין זה המצב במקרה זה.
ו. המבקש עותר לכך שהערובה תשמש לכיסוי סעד כספי שתבע ממנה. המבקש אף לא יצליח להוכיח סעד זה.
ז. סיכויי התביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש גבוהים.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
ראשית, יובהר כי לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין) נוספה ביום 2/9/16 תקנה 116 א (א) הקובעת כך:
"שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

נוסח זה הוא מקביל וזהה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) .

בכל הנוגע לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות) מצויה הוראה ייחודית במסגרת סעיף 353א הקובע כך :
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

השאלה בדבר תחולת הוראה זו בבתי הדין לעבודה נדונה במסגרת ע"ר 15046-12-11 חוה נחמני נ' קנטרי פלורס (מיום 28.1.13) ( להלן – עניין נחמני) ונקבע, כי הוראת סעיף 353א חלה גם בהליכים המוגשים בבית הדין לעבודה.

בית המשפט העליון (כבוד הש' מלצר) קבע ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ( מיום 11.2.09 ) (להלן – עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ), כי חיוב חברה בהפקדת ערובה במקרה בו לא הוכחה יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל. הפטור מהפקדת ערובה על ידי חברה אשר לא הוכיחה את יכולתה לשלם הוצאות הינו החריג לכלל. הנטל להוכיח התקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייב את החברה התובעת רובץ על כתפיה של האחרונה (סעיף 13 לפסה"ד).

ומן הכלל אל הפרט
המשיבה הגישה בתמיכה לטענות בתגובה תצהיר של המשיב, בעל המניות במשיבה.

לתצהיר צורף דו"ח רווח והפסד ל-3 החודשים הראשונים של שנת 2018, אשר לא ברור על ידי מי נערך . כן צורפו חשבוניות אולם לא ברור סכום ההוצאות מנגד, ולא ידוע האם למשיבה חובות. לא צורף מסמך רשמי לגבי נתוני רווחיות החברה, לא צורפו ראיות לגבי הטענה בעניין מחזור מכירות לשנת 2017, ולא הוצג מסמך כלשהו מטעמו של רואה חשבון.

במצב דברים זה, וכאשר נטל ההוכחה בדבר יכולת כלכלית לתשלום הוצאות המשפט מוטל על המשיבה, סבורני כי האחרונה לא הרימה נטל זה. לא די בטענות בתצהיר המשיבה לעניין רווחיות החברה, אלא יש צורך בהצגת אסמכתאות ממשיות לנטען. כידוע, הימנעותו של בעל דין מלהביא ראיה רלוונטית מקימה חזקה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת לחובתו של הנמנע.
כאמור, נקודת המוצא היא, כי הכלל הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה, כאשר לא הוכחה יכולתה לשאת בהוצאות בעל הדין שכנגד. נטל ההוכחה בדבר קיומן של נסיבות המצדיקות העדר חיוב בערובה אף הוא מוטל על החברה. לעניין זה טענת המשיבה, כי סיכויי התביעה כנגד המבקש גבוהים , בפרט ברכיב השבת שכר בתקופת מחלה נטענת שהתברר כי במהלכה בילה המבקש בחופשת סקי.

לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב הטענות , ובין היתר בהתחשב בכך שהמבקש הכחיש את טענות המשיבה בנו גע ל רכיב השבת שכר בגין תקופת ימי מחלה, לא מצאתי , כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח, שמדובר בנסיבות בהן מוצדק שלא לחייבה בהפקדת ערובה. בהתאם לפסי קה, אין זה ראוי לדון בהרחבה בשלב זה בשאלת סיכויי התביעה, ויש להידרש לכך רק מקום בו מדובר במצב מובהק. לא שוכנעתי, כי זה מצב הדברים, מה גם שנושא השבת שכר הוא רכיב אחד בלבד בתביעה שכנגד ואינו הרכיב העיקרי.

משבאתי לכלל מסקנה שיש מקום לחיוב החברה בהפקדת ערובה נותר לקבוע את שיעור הערובה שתופקד. בהקשר זה נקבע בפרשת נחמני, כי "יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב בערעור לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו" (סעיף 29 לפסה"ד).

בנסיבות העניין, כאשר סכום התביעה שכנגד ה וא בסך של כ-130,000 ₪ לא מצאתי כל הצדקה לעתירת המבקש לכך שבית הדין יחייב את ה משיבה בהפקדת ערובה בסכום שהוא כשליש מסכום התביעה העיקרית. לא ראיתי גם כל הצדקה לקשור בין גובה אחד מהרכיבים בתביעת המבקש כנגד המשיבה לבין סכום הערובה. ערובה לא נועדה להבטחת ביצוע פסק הדין העתידי בתביעה העיקרית של המבקש כנגד המשיבה, אלא נועדה להבטחת הוצאות בהן עשויה להיות המשיבה מחויבת בגין תביעה שהיא הגישה כנגד המבקש.

על פי הפסיקה גם בשלב קביעת סכום הערובה יש לאזן באופן נכון את מכלול השיקולים הרלוונטיים ואת הזכויות החוקתיות של שני בעלי הדין תוך מתן משקל ראוי (עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ בסעיף 13 לפסה"ד).

אשר על כן, בשים לב לכך שיש ליתן משקל נכבד לזכות הגישה לערכאות וכן יש לשקול בהקשר זה של קביעת גובה הערובה את סכום התביעה ומהותה וכן את גובה ההוצאות המקובל בבית הדין לעבודה, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לידיה.
בנסיבות העניין, ובין היתר על מנת שלא להקשות יתר על המידה על דרכה של המשיבה לבית הדין, מצאתי לנכון לקבוע, כי הוצאות הגשת בקשה זו תישקלנה בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ח, (27 אפריל 2018), במעמד הצדדים/בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: דוד קמנצקי
נתבע: יוני לוריא
שופט :
עורכי דין: