ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד מ' מובשוביץ נגד ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים :


לפני כבוד ה שופט יהודה ליבליין

המבקשת
ע"י ב"כ עו"ד מ' מובשוביץ

  1. יצחק קמפינסקי שמואל
  2. עמותת "מסורת רבותינו"
  3. אברהם אורנשטיין

נגד

המשיבה
ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים

עירית אשדוד

החלטה

לפני בקשת המבקשים (הנאשמים) ליתן בידם ארכה נוספת - שלישית במספר - לביצוע צו ההריסה, שניתן במסגרת גזר הדין מיום 29.11.2016, וזאת בגין חריגות בניה הקיימות במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 82 בגוש 2073, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב הרותם 29, רובע ח', אשדוד (להלן – "המקרקעין") שבבעלות המבקשים.

חריגות אלה כוללות בקומה א' סגירת מרפסת פתוחה שטח של כ - 52 מ"ר, ובקומות א' וב' בניית שלד בתוספת חדרים, על ידי הקמת קירות בלוקים ויציקת גג מבטון.

המבקשים מנמקים את הבקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה במספר שבועות, בכך שהליך טופס הטיולים להבאת הבקשה בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הסתיים, וכל שנותר הוא להמתין לכינוס הוועדה על מנת שתדון בבקשה. בנסיבות אלה עותרים המבקשים לייתן בידם ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה למשך 60 יום .

דין הבקשה להידחות.

די לצורך כך בעובדה, ולפיה צו ההריסה ניתן לפני למעלה משנה וחצי, ולמעלה מעשור מאז בוצעו חריגות הבנייה, ועד היום אין בידי המבקשים היתר בנייה.
לאחר מתן גזר הדין, נעתר בית המשפט לבקשות המבקשים ונתן שתי ארכות לביצוע הצו (בימים 29.11.2017 ו-16.12.2017 ), זאת על מנת שהמבקשים יפעלו להסדרת ההיתר, אך עד היום לא השלימו המבקשים את הליכי קבלת ההיתר, ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד".

לכך יש להוסיף כי במועד הגשת הבקשה נמצאים המבקשים במצב של הפרת צו שיפוטי, ואין זו הפעם הראשונה שהבקשה למתן אורכה מוגשת במצב עניינים שכזה (ראו החלטה מיום 11.12.2017), ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

המבקשים הורשעו על סמך הודאתם בביצוע עבירות הבנייה שיוחסו להם בכתב האישום שעניינן כמפורט לעיל ביצוע חריגות בנייה נרחבות בהיקף של למעלה מ-70 מ"ר. במסגרת גזר הדין, שניתן כאמור ביום 29.11.2016, ניתן צו הריסה/צו התאמה נדחה , אשר ייכנס לתוקף בתום 12 חודשים מיום מתן גזר הדין (המועד נקבע ליום 1.12.2017) , אלא אם כן יינתן היתר בנייה כדין, או שתינתן ארכה ע"י בית המשפט.

ביום 16.12.2017, בהסתמך על עמדת המאשימה, ורק בעטיה ניתנה ארכה להשלמת ההליכים להוצאת ההיתר עד ליום 1.4.2018, והוסף , כי לא תינתן כל ארכה נוספת אלא אם כן ההיתר יהיה בהישג יד של ממש, דהיינו במרחק של ימים בודדים.

כעת, כאמור בבקשתם הנוכחית, מציינים המבקשים, כי מאחר והגישו בקשה להיתר בנייה, וזו עמדה לכאורה על פי טענתם בתנאים המקדמיים, אזי צפוי כי הבקשה תובא בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וזו תאשר אותה בישיבה שמועדה איננו תלוי במבקשים. לאור האמור, הרי שנדרשת ארכה נוספת עד לקבלת אישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

המשיבה בתגובתה מציינת, כי איננה יכולה לבשר לבית המשפט כי ההיתר הינו "בהישג יד" ובוודאי שלא "במרחק של ימים בודדים".
אשר לטענת המבקשים, כי עמדו בתנאים המקדמיים, מוסיפה המשיבה, כי לכאורה כך הם פני הדברים, אך יש צורך לבחון עניין זה על ידי בודקת הרישוי מטעם הוועדה המקומית, בטרם תועבר הבקשה להחלטת הוועדה.
יש לומר כי שני הצדדים מתעלמים מן העובדה כי גם לאחר החלטת הוועדה, אין משמעות הדבר שההיתר יהיה בהישג יד בתוך מספר ימים, שכן הוועדה לתכנון ובנייה בהחלטותיה קובעת תנאים מהותיים שרק לאחר שהם מתמלאים ניתן היתר הבנייה. מכאן, שעוד דרך לא קרצה בפני המבקשים שבחלקה תהיה תלויה בזריזות התנהלותם.

לסיכום, על אף שמאז בוצעו חריגות הבנייה עבר למעלה מעשור, וחלפה עברה למעלה משנה וחצי מאז ניתן גזר הדין, לא עלה בידי המבקשים לקבל היתר בנייה כדין, והוא אף איננו צפוי להתקבל בטווח הנראה לעין וממילא הוא איננו בהישג יד.
ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון קובעת, כי אין מקום לדחות ביצוע צווי הריסה, כאשר ההיתר איננו ב"הישג יד" (ראה רע"פ 9035/16 דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו" 24.11.2016)). זהו המצב בענייננו.

להשקפתי, מקום בו ניתן צו שיפוטי להפסקת שימוש, הריסה, התאמה וכו', ניתן לתת ארכה מסוימת של כשנה על מנת לאפשר למי שפעל בניגוד לחוק להסדיר את שהיה חייב להסדיר מלכתחילה. בנסיבות חריגות ניתן ליתן ארכה קצרה נוספת. אך מצב שבו, ניתנת ארכה, פעם אחר פעם, תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר (ראה עפ"א 18125-02-17 כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד (19.3.2017).

למעשה הבקשה היא, כי בית המשפט יפרושׂ את חסותו על החריגות התכנוניות של המבקשים ויתן להן "הכשר" בדמות צו שיפוטי. אין לכך מקום להשקפתי, שכן בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה.

על הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע עבירות בנייה עמד בית המשפט העליון ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר "נבו", 22.5.2005):
"אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

בע"פ (י-ם) 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, (פורסם באתר "נבו", 29.12.2008) נקבע:

"בבוא בית המשפט לקצוב את תקופת הארכה לביצועו של צו ההריסה השיפוטי, עליו להביא במניין שיקוליו, בין השאר, את האינטרסים הציבוריים, המשקפים מספר תכליות, ובינהן: שמירה על המדיניות התכנונית; הבטחת הבטיחות; מניעת הנאה מפרי העבירה; וקיום שלטון החוק אגב כיבוד הדין ויישומו... באשר למדיניות התכנונית, התופעה הפסולה של הקדמת ביצוע בניה לקבלת היתר, פוגעת במרקם התכנוני ובמדיניות התכנונית.. באשר לשמירת הבטיחות, למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף ממבנה שהוקם ללא פיקוח...
התכלית השלישית, שעניינה קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, הרי שהנצחתם של מבנים שהוקמו בניגוד לתכנית, או ללא היתר, ובפרט לאורך זמן, חותרת תחת שלטון החוק ופוגעת בעקרון כיבוד הדין ויישומו. היא אף מכרסמת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בראותו את עבירות הבניה מונצחות לעיני כל...
התכלית הרביעית היא מניעת הנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב"שיקול מרכזי, אשר לבית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר" (ר"ע 302/84 סגל נ' מדינת ישראל; וכן רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל)..., שכן בביצוע עבירות בניה ללא היתר, טמון רווח כלכלי רב, בכך שהעבריין "חוסך" בין היתר הן את תשלומי החובה לרשויות בטרם קבלת ההיתר, והן את עלויות הבניה. זאת ועוד, עבריין בניה שפותח בהליכי תכנון ורישוי במקביל לבניה או אף לאחר השלמתה, אף משיג יתרון משמעותי וניכר בלוח הזמנים לקבלת ההיתר, על פני רעהו, שומר החוק שיתחיל לבצע עבודות בניה רק לאחר קבלת ההיתר. צמצום היתרון היחסי האמור של עבריין הבניה- הן בהיבט הכלכלי והן בלוח הזמנים לקבלת ההיתר- עשוי להוות מכשיר רב תועלת במאבק בתופעת הבניה הבלתי חוקית".

להשקפתי, הטעמים העיקריים שבגינם אין הצדקה למתן ארכה נוספת לביצוע צו ההריסה מתמקדים בקיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, ומניעת הנאה מפרי העבירה. למבקשים ניתנו ש תי ארכות, ובנוסף, עמדה להם תקופה של עשור מאז בוצעו חריגות הבנייה, אך על אף שבית המשפט מצא מקום להיעתר לבקשות, ניצבים היום המבקשים במצב שבו אין בידיהם היתר כדין, ויש לומר כי גם צפי לסיום ההליכים אין . למעלה משנה וחצי לאחר שהודו ה מבקשים בביצוע העבירות האמורות ועל סמך הודאתם הורשעו ונגזר דינם, לא הוסדרו מלוא עבירות הבנייה, ואין בידי ה מבקשים היתר בנייה כדין בגין המקרקעין כמצבם היום.
במצב דברים זה, נפגע עקרון כיבוד הדין ויישומו וחל כרסום באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

בנסיבות אלה, ההלכה שפסק בית המשפט העליון בבג"צ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ' שר הביטחון, קובעת כי אין עוד מקום למתן ארכות נוספות:
"בנסיבות המתוארות לעיל, אני רחוקה מלהשתכנע כי הארכת המועד המבוקשת תביא לסיום העניין בהסכמה. נראה שההיעתרות לבקשה תשמש רק כפתח להגשת בקשות ארכה נוספות, בנוסח " לא הספקנו". תוצאה כזו תשים לאל את פסק הדין ולא ניתן להשלים עמה. אף שאיננו מקלים ראש בשיקול ההסכמה והפינוי בדרכי שלום ( ראו והשוו: עניין מגרון השני, פסקה 12; עע"מ 2847/13 איסמעילוף נ' ראש ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.3.2016); עע"מ 3142/15 אורנשטיין נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (29.2.2016)), שיקול זה אינו חזות הכל".

לאור כל האמור לעיל, משלא מצאתי כל נימוק אשר יצדיק מתן ארכה נוספת, ולהפך הוא הנכון- ישנם טעמים המצדיקים שלא להיעתר לבקשה, אזי אני דוחה את הבקשה למתן ארכה נוספת בכניסתו לתוקף של צו ההריסה שנקבע בגזר הדין מיום 29.11.2016.

ניתן בזאת צו ולפיו, הנאשמים (המבקשים) יתאימו את המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 82 בגוש 2073, שבמרחב התכנון אשדוד, ברחוב הרותם 29, רובע ח', באשדוד (להלן – "המקרקעין") להיתר הבנייה הקיים בגין המקרקעין, ויהרסו את כל עבודות הבנייה שבוצעו על-ידם ללא היתר, כמפורט בכתב האישום. צו זה ייכנס לתוקף ביום 14.5.2018.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין, שופט


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד מ' מובשוביץ
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד מ' בירנבוים
שופט :
עורכי דין: