ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בעמ נגד קייס גלאל מואסי :

בפני כבוד הרשמת הבכירה קרן מרגולין - פלדמן

התובעת
בנק מזרחי טפחות בעמ

נגד

הנתבע
קייס גלאל מואסי

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה שטרית.

לטענת המבקש ההמחאות נשוא תובענה זו, ביחד עם שיקים נוספים נמסרו על-תנאי לקיום ההתקשרות שבין הצדדים הקרובים לו, היינו בינו לבין הנפרעת, ושעה שזו לא מילאה אחר התחייבויותיה – הרי שמדובר בטענת כישלון תמורה מלא. לשיטתו, ההמחאות נמסרו לנפרעת כשהם ריקים בעסקת "גלגול שיקים". השיקים של הנפרעת חזרו, לכן הורה על ביטול השיקים שנתן. המבקש טוען ששיק אחד שנתן נפרע, ורק אז חוללו השיקים של הצד השני בעסקת היסוד ועל כן היטל את יתרת השיקים, ביניהם השיקים נשוא התובענה .

לאחר ששמעתי את עדותו של המבקש, אשר חזר על עיקרי הדברים המפורטים בתצהירו, מצאתי כי ראוי בנסיבות העניין להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה ראויה ואבהיר –

ככלל, ביהמ"ש ייתן רשות להתגונן כל אימת שמונחת לפניו טענת הגנה שאם תוכח די בה כדי להביא לדחייתה של התובענה שלפניו, וזאת אף אם מדובר בטענה דחוקה. יחד עם זאת, נדרש הנתבע להביא במסגרת התנגדותו את כל הפרטים והעובדות לביסוס טענתו ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית וכללית שאינה מפורטת ואינה מכומתת.

ביהמ"ש העליון ריכז את ההלכות הנוהגות בסוגית בקשות הרשות להגן, והבהיר כי מקום שמועלית הגנה ולו הדחוקה ביותר - יש ליתן רשות להגן, וזאת אף אם מדובר בטענה שסיכויה להתקבל נמוכים הם, וכך נקבע:

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן – זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678]. מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט מלץ:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.11.93)].

רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]."
(ר' עא 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו).

יחד עם זאת, כלל הוא כי שומה על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט פרטי הגנתו.
בעניין זה אמר ביהמ"ש העליון את דברו, בהתייחסו להלכות קודמות שניתנו בעניין, בזו הלשון:
""כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צרך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו: ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ (פ"ד כ(3) 265) וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה. כבר נאמר, שמי שמבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד (בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסודה), חייב להעלות את תביעתו 'בתביעה נקודתית מסוימת וברורה, שנטענה בתצהירו של מבקש הרשות להתגונן כדרך שטוענים תביעה בפרשת-תביעה' (השופט ח' כהן בע"א 288/63 מלון סמדר בע"מ נ' גנים רחובות חברה לבנין בע"מ (פ"ד י"ז 2885) וכלל זה חל גם לגבי טענת קיזוז" (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 526-527 (1982)).

דברים מפורטים יותר נפסקו בע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986) כדלהלן:

"מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן לחעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת… יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

הדברים המצוטטים לעיל מפסיקת בית משפט זה יפים כנתינתם לעניין הערעור שבפנינו.."
(ר' ע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו).

בהתאמה, יש וביהמ"ש רואה לנכון לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו ולקבוע כי על אף קלישותה של הטענה והעדר הפירוט הנדרש לביסוסה, תינתן לנתבע רשות להתגונן.

כבר נקבע כי - "ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. בית המשפט רשאי במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה." (ר' רעא 05 / 2075 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (14) 184], עמוד 3) .

בעניין גלגול שיקים נפסק כי "גלגול שיקים מיועד למטרה אחת ויחידה – לנפח באופן מלאכותי את חשבונו של אדם אחד בבנק שאליו הוכנסו, ולאפשר בדרך זאת לבעל החשבון לקבל כסף מהבנק" [ר' ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2122, 2123 (להלן: עניין שוירץ)].
עוד נקבע, כי ייחודה של עסקת גלגול שיקים גורר אחריו גם התייחסות מיוחדת לשאלת התמורה הכרוכה בה. ב"גלגול שיקים" התמורה איננה פרעון בפועל של השיק הנגדי, אלא עצם קבלתו של שיק זה [ר' תא (ת"א) 42141/03 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' א.ר.י. פלדמר חב' לעבודות עפר (להלן: עניין פלדמר) ]. ערך כמשמעותו בפקודת השטרות [נוסח חדש] אינו כסף מזומן בלבד. בעניין שוירץ לעיל [בעמ' 2124] נקבע כי "אין ספק בכך שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר" (ההדגשה שלי – ק.מ.פ) .

בעניין פלדמר לעיל, לא ניתנה הרשות להתגונן שכן שני הצדדים לעסקת גלגול השיקים הפקידו אותם, כל אחד בחשבונו. דהיינו, שלא רק ניפוח מלאכותי של החשבון היה כאן, אלא קבלת תמורה ממשית בדרך של ניכיון, שמנהל הנתבעת ביצע בסניף הבנק שלו כאשר אין הוא יודע בוודאות אם השיק יפרע לבסוף, כיוון שהיה עליו למסור שיק נגדי עבורו.

בעניין שוירץ לעיל, נקבע כי אין נפקא מינה אם האוחז ידע, בשעה שנטל את השטר , שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו , ואין צורך שיהיה אוחז כשורה כדי להיפרע מן המיטיב, די בכך שיהיה אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר, משנתן הבנק זיכוי בעד מסמך סחיר נתן בזה ערך, ואין בכך כלום שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי אם יתברר כי השיקים שנתנו כדי "לקבל קרדיט" לא נפרעו.

על אף הדברים האמורים, דומני כי בשלב מקדמי זה כאשר עולה לפני ביהמ"ש טענה לפיה בעסקת היסוד הוסכם בין הצדדים הקרובים כי המתנגד לא יוכל לעשות שימוש בשיקים הנגדיים שקיבל טרם פרעון השיקים שמסר, וכי בפועל אף פעל בהתאם להסכמה כאמור ולא עשה שימוש בשיקים שבידיו לקבלת תמורה ממקור כלשהו, ובהתאמה כאשר נטען כי בנסיבות אלו פוטנציאל השימוש בשיקים המסחריים נגרע ראו י הוא כי ביהמ"ש ייתן למתנגד את הרשות להתגונן, ויותיר את שאלת אמיתות הטענות במבחן הראיות לשלב מתקדם יותר של ההליך.
במקרה שלפניי העיד המבקש כי בינו לבין הנפרעת לא נערך כל הסכם בכתב, והוא הותיר באופן מעורפל למדי את פרטי ההתקשרות ביניהם. יחד עם זאת , טען המבקש כי שיק אחד מבין השיקים שמסר לידי הנפרעת נפרע הלכה למעשה עובר לחילול המחאות הנפרעת, כי את השיקים שמסרה הנפרעת בידיו הפקיד בחשבונו למשמרת בלבד, וכי לא עשה בהם שימוש לצורך קבלת תמורה כלשהי (לא ביצע עסקאות נכיון בשיקים, לא הסב אותם ולא העמידם כבטחון לחיוביו).
הואיל ולא נמסרו פרטי ההתקשרות במלואם והואיל והטענה בדבר סדר פרעון ההמחאות ותנאי הפרעון לא פורטו על ידי המבקש מחד גיסא, והואיל ומאידך גיסא ככל שאמנם נקבעו תנאים כלשהם אשר על פיהם פעל המבקש במציאות הדברים, באופן שלמעשה נמנעה ממנו, במסגרת עסקת היסוד הזכות לעשות בשיקים הסחירים שמסרה בידיו הנפרעת שימוש, הרי שטענת כשלון התמורה ראוי לה שתיבחן לגופה, ובשלב המקדמי דנן, מצאתי כי נכון יהיה להתנות מתן הרשות להתגונן, בהעדר פירוט מספק, בתנאים.

מכל האמור, אני נותנת למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪.

הסכום יופקד בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום מהיום כתנאי לקביעת התיק להמשך.

לא יופקד הסכום עד יום 27.05.18 יראו את ההתנגדות כהתנגדות שנדחתה, וההליכים בתיק ההוצל"פ ישופעלו, תוך שהמבקש ישא בהוצאות הבקשה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בעמ
נתבע: קייס גלאל מואסי
שופט :
עורכי דין: