ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גדי תומר נגד שירות התעסוקה :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף שטח

המערער
גדי תומר
ע"י ב"כ עו"ד דה-האס (ס. מ.)
-
המשיב
שירות התעסוקה
ע"י ב"כ עוה"ד סנדלר

פסק דין

1. המערער הגיש, באמצעות ב"כ, כתב ערעור כנגד החלטתה של ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בת"א מ-3.10.17 שדחתה ערר שהגיש כנגד סרוב שנרשם לו בגין הפניה לעבודה כפקיד לובי במגדל מגורים (302-8-17) ובגין הפניה לעבודה כסדרן סחורה בסופר (304-8-17) ("הוועדה").
המערער, בן 38, רשום כמובטל, הופנה כאמור, כשגם קודם לכן הועסק בתפקידי שמירה ואבטחה.

טוען המערער כי המעסיק בחר שלא לקבלו, משבשעת סיום העבודה אין תחבורה ציבורית ע"מ שיוכל לשוב לביתו.

המערער לא סרב לעבודה, אך לא ניתן לצפות ממנו לעבוד במשמרת שמסתיימת בשעת לילה מאוחרת, בה אין עוד תחבורה ציבורית שתאפשר לו לחזור לביתו. בהתאם, כתב המעסיק "אי התאמה" בשל שעות עבודה וקשיי הגעה לעבודה.

בשיחה שניהלה נציגת המשיב עם המעסיק, לאחר כמה שבועות, המעסיק השיב כי אינו זוכר (והמערער שמע את דבריו).

לאחר זאת נשלח המערער למקום עבודה שני, כסדרן בסופר.
בניגוד לנטען בוועדה, בשום שלב לא הביע נכונות לקבל כל עבודה, זו עבודה לא מתאימה לכישוריו והכשרתו, ואינה דומה לעבודות שביצע עובר לרישומו בשירות התעסוקה.

כך או כך, ניגש בלית ברירה לראיון בחבראדם, השיב בחיוב על כל השאלות (האם נכון הוא לעבודה פיזית, בשכר מינימום, ברשת 'טיב טעם' וכיוצ"ב). מסיבה לא ברורה, תשובותיו התקבלו שלא בחיוב אצל המראיינת ,שהודיעה כי לא תקבלו ואף סרבה להפקיד בידיו את טופס ההפנייה.

באשר להפנייה הראשונה – מדובר בסירוב לא מוצדק, כשהמעסיק כתב "אי התאמה" – ואין לקבל את גרסת המעסיק , שבשיחה אח"כ עם נציגת המשיב.

באשר להפנייה השניה – לא השיב בציניות אלא בחיוב, והגם שהמשיב לא היה מורשה להפנותו לעבודה ז ו (משמדובר בעבודה שאיננה עבודה מתאימה עבורו), בשל רצונו להתפרנס – השיב למראיינת בחיוב.

2. המשיב בתגובתו טען כי יש לדחות הערעור, שכן המעסיק הודיע שהמערער לא מעוניין כלל לעבודה, לאור טענת המערער כי העבודה לא מתאימה לו מבחינת שעות העבודה/הסעות לעבודה.

אין סיבה לפקפק בגרסת המעסיק (ע"ע 1081/02 סואעד פתחי נימר נ' ש.ת.; ע"ע 166/07 קורלק נ' ש.ת.; ע"ע 184/07 מינקוביץ נ' ש.ת.).

כך גם נקבע כי המרחק אינו הצדקה (ע"ע 1041/02 מלכה שתיל נ' ש.ת.).

מקום העבודה היה ברח' ביאליק 78 ר"ג והמערער מתגורר ברח' הצלע 24 ר"ג (סה"כ 1.6 ק"מ; 20 דקות הליכה).

נקבע כי דו"ע אינו יכול להכתיב רק שעות הנוחות עבורו (ע"ע 774/05 ג'בר אפתחר נ' ש.ת.), כשאין לצפות כי המשיב יוכל להתאים כל משרה מוצעת, לתנאיו הספציפייים של דו"ע.

סירוב יכול להיות מפורש או ע"י התנהגות (דב"ע מא/91-5 יחיאל נדף נ' ש.ת.) ולא יכול דו"ע לסמוך על כך שיקבל ד"א (מא/91-3 אוזיאס מאיר נ' ש.ת.).

באשר להפנייה השניה – מדובר בעבודה מתאימה למערער, המערער השיב באופן שהוביל את המעסיק לדחות את דורש העבודה וכשאין יסוד לפקפק בדברי המעסיק (ע"ע 1082/02 סועד נימר נ' ש.ת.; ע"ח (ת"א) 41716-03-11, שמואל אלימלך כהן נ' ש.ת.).

משסרב המערער לעבודה, דיבר בציניות למעסיק ולא היה מעוניין כלל לעבוד – בדין נדחה ערעורו.

3. ביום 20.3.18 טענו בפנינו הצדדים:

המערער חזר על טענותיו, טען כי מאד רצה לעבוד , אלא שהמשמרת מסתיימת בשעה שאין תחבורה ציבורית.

המערער לא התגורר בתקופה המדוברת בר"ג (יש לו צו הרחקה עוד מיוני 2017/הוא בחובות מ-2015/הוא בפשיטת רגל מ-2015/טרם החל בהליכי פש"ר/ הוא גר אצל אנשים פעם פה ופעם שם וכו').

לא היתה אפשרות ריאלית שיחזור לביתו לאחר המשמרת, אך אין זה סירוב. המעסיק החליט שאינו מתאים.

עוד נטען שלא נרשמו במדוייק דבריו בועדה וכי הבירור שערך המשיב לא היה בזמן אמת.
המערער חזר על טענותיו.
המשיב התנגד להרחבת חזית בטענות המערער , באשר להפנייה השניה, כביכול אינה לעבודה מתאימה, מה גם שהמעסיק התרשם שאינו מעוניין לעבוד; הסרוב נרשם כדין ודין הערעור להדחות.

4. ולהכרעתנו –

א. צר לנו על התנהלות המערער ועל הנטען בשמו –
דברי המערער נרשמו במדוייק, וה"הערה" בשמו לרישום דבריו – לא היתה במקומה! – ביה"ד לא הכיר את המערער, ולא יכול היה לדעת כי הוא בהליכי פש"ר, לולא טען כך המערער עצמו בפנינו כי הוא בפש"ר (בכ"א מהגרסאות שנרשמו מפיו בפרוטוקול!!).
צר לנו כי כך נאמר מפי בא כוחו.

לעצם הענין – אם לא היתה למערער כתובת, אם גר בחולון וביבנה – לא ברור הכיצד נרשם בת"א.
ונזכיר: לא נשמעה בועדה, ואף לא בערעור לביה"ד, טענה כביכול, התגורר בכתובת אחרת מזו שצויינה בועדה.

ב. המערער הופנה לעבודה מתאימה עבורו, הן בהפנייה הראשונה והן בהפנייה השניה.
אין בפנינו הכשרה כלשהי של המערער , שרק בתחומה יש להפנותו לעבודה.
משכך, עובד בלובי בבניין מגורים וסדרן סחורה בסופר, הן עבור המערער עבודה מתאימה.
אין משמעות למשבצת שמסמן מעסיק ע"ג הפנייה לעבודה – שהרי העיקר הוא שהמערער לא התקבל לעבודה, ולא משאינה מתאימה לו, אלא משאינה "מקובלת" עליו.

באשר להפנייה הראשונה – המערער רשום בר"ג ובסיום המשמרת, גם אם אין תחבורה ציבורית, הרי ש מדובר בישוב ובמרחק אפשרי ונגיש לעורר.
משכך, בדין נרשם הסרוב.
ראוי להזכיר כי אין בפנינו כי בשעה בה צפוי היה לסיים משמרת – לא יכול היה לשוב לביתו.

באשר להפנייה השניה – עסקינן כאמור בעבודה מתאימה למערער. משהמערער גרם למעסיק להבין- להסיק – שאינו מעוניין באמת לקבלה , אינו מעוניין באמת לעבוד כסדרן, ב רי מדוע נרשם לו סרוב.

לא בכדי ציינה המראיינת כי המערער השיב בציניות.

ונזכיר: אין משמעות למשבצת שכתב המעסיק. העיקר הוא משמעות הדברים.
בענייננו, כמדומה די בהנמקות המערער, ע"מ שנדע כי לא בכדי נרשם לו סרוב בשתי ההפניות, משהמערער באופן התנהלותו גרם למעסיק להבין כי אינו באמת מעוניין בקבלת העבודה. בדין מפנה המשיב להלכות בנדון, שהאמור בהן, יפה אף לכאן.

משבדין פעלה הועדה ומשבדין נרשם למערער סרוב בכ"א מההפניות – אין לנו אלא לדחות הערעור.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ח, (18 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.ע. מר יוסף שטח

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ביום 18.4.18.
קלדנית: רינת אברג'ל


מעורבים
תובע: גדי תומר
נתבע: שירות התעסוקה
שופט :
עורכי דין: