ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמותת "תנו לחיות לחיות" נגד אוניברסיטת בר אילן :

לפני כבוד ה שופטת ארנה לוי

עותרת

עמותת "תנו לחיות לחיות"

נגד

משיבות

  1. אוניברסיטת בר אילן
  2. אוניברסיטת תל אביב
  3. אוניברסיטה העברית

החלטה

עיינתי בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 1704/15 , בהחלטה בדנ" מ 6492/17 ובטיעונים המשלימים שהגישו הצדדים. מסקנתי היא כי בנסיבות העניין העתירה דנן מוצתה, כיון שההחלטות אשר נתקפו במסגרתה כבר אינן רלוונטיות ויש צורך לקבל החלטות מנהליות חדשות. לא ניתן "לדלג" על ההליך המנהלי ולהפוך הדיון בעתירה זו לדיון ראשון בטענות הצדדים לגוף המחלוקת, מבלי שניתנו החלטות מנהליות מתאימות, אשר אותן ניתן ל בחון בביקורת שיפוטית.

העתירה דנן עוסקת בבקשות לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע, אשר נדחו על ידי שלוש המשיבות - לא לגופן. הנימוק היחיד לדחיית הבקשות היה קיומו של צו עיכוב בצוע למסירת הפרטים שהתבקשו , שניתן במסגרת עע"מ 1704/15. הבקשה כלל לא נבחנה לגופה, לא נשקלו טענות העותרת ולא ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת בהתייחס לכל סעיף וסעיף בבקשת קבלת המידע, תוך הפנייה לסייגים המתאימים בחוק חופש המידע. גם בכתב התגובה לעתירה טענו המשיבות כי מדובר בעתירה מוקדמת, אשר למעשה יש למחקה או לכל הפחות לעכב הדיון בה , כי בית המשפט העליון אמור לקבוע הסדר חדש בנושא חובות הגילוי שיוטלו על המשיבות וכי המשיבות תפעלנה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון לאחר שיינתן . ביום 17.9.15 התקיים דיון מוקדם בעתירה, במסגרתו נעשה ניסיון לצמצם את יריעת המחלוקת והוסכם כי המשיבות תבדוקנה אם קיים מידע אותו ניתן להעביר, אשר אינו חוסה תחת צו עיכוב הבצוע שניתן בבית המשפט העליון. בעקבות הדיון ולאחריו הועבר מידע נוסף לעותרת . ביום 25.1.16 ניתנה החלטה כי יש לעכב הדיון בעתירה עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון. הבסיס להחלטה זו הייתה הציפיה כי פסק הדין שיינתן עשוי לייתר המחלוקות בין הצדדים ו יקבע הסדר מחייב בסוגיה.

פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 18.7.17 וההחלטה בבקשה לקיים דיון נוסף ניתנה ביום 25.12.17. ביום 23.11.17 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני על פיו הם מבקשים להגיש השלמת טיעונים "המתייחסים לפסק הדין הנ"ל ולקשר שלו, אם בכלל, לתיק זה". ההסדר אושר ובהחלטה מאותו היום נקבע כי השלמת הטיעון תהיה קצרה ותמציתית. הצדדים היו אמורים, על פי ההסדר הדיוני, להתמקד באופן נקודתי ומצומצם רק בפסק הדין של בית המשפט העליון, על מנת שניתן יהיה לדעת אם קיימת הסכמה לגבי אופן תחולתו לגבי המידע המבוקש על ידי העותרת. למרבה הצער, התרחקו הצדדים עד מאד מההסדר הדיוני ומהחלטת בית המשפט והגישו עשרות עמודים של טיעונים ונספחים. במסגרת טיעונים משלימים אלו, ובמיוחד בטיעוני המשיבות, נפתחה חזית מחלוקת חדשה אשר כלל אינה עולה מההחלטות המנהליות נושא העתירה. למעשה, באו לעולם בפעם הראשונה טענות שונות של המשיבות המתייחסות לגוף הבקשה לקבלת מידע ולסייגים שונים הקיימים במקרה דנן, לשיטתן, על פי חוק חופש המידע. המשיבות אכן מציינות בטיעון המשלים שהגישו (סעיפים 8-7) כי "החלטות הממונים על חופש המידע באוניברסיטאות, אשר בעטין הוגשה ה עתירה, היו מושתתות, בעת שניתנו, על צו עיכוב הביצוע שהוצא בבית המשפט העליון למידע החופף – ולא דנו למעשה בבקשות המידע לגופן. ומכאן שאין בפני בית המשפט הנכבד החלטה עדכנית של הממונים על חופש המידע לבקשות", אך, למרות זאת, המשיבות מציינות כי בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים הן מפרטות כעת הטעמים לדחיית הבקשה למידע. אלא שההסדר הדיוני לא קבע זאת, מעולם לא נקבע ולא הייתה כוונה כי הדיון בעתירה יחליף את הדיון אשר אמור להתקיים מול הרשות המנהלית ואין מקום לנהל הדיון בעתירה בניגוד לסדר הדברים הנכו ן והמתאי ם לדיון בעתירה מנהלית.

תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוא לבחון החלטות של הרשות המנהלית. גם אם, נוכח קיומו של סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לבית המשפט שיקול דעת רחב בדונו בעתירות על פי חוק חופש המידע, עדיין, הבסיס לדיון הוא ההחלטה המנהלית של הממונה על חופש המידע באותה רשות. ההחלטות נושא העתירה בענייננו, אשר קבעו כי המידע לא יימסר בשל קיומו של ההליך בבית המשפט העליון, כבר אינן רלוונטיות, מהטעם שבית המשפט העליון כבר סיים מלאכתו.

ההליך דנן עוכב, כאמור, מתוך ציפייה לכך שפסק דינו של בית המשפט העליון יסייע לצדדים לפתור המחלוקת, אך לא כך הדבר. הצדדים לא הגיעו להסכמות בדבר אופן השפעתו של פסק דינו של בית המשפט העליון על מסירת המידע המבוקש על ידי העותרת. בנסיבות אלו, יש לחזור לשדה המנהלי ולקבל החלטות מנהליות לגוף הבקשות, החלטות שלא התקבלו על ידי אף אחת מהמשיבות עד היום. על העותרת להגיש בקשות מעודכנות, הן נוכח העובדה שחלק מהמידע כבר נמסר לה והן נוכח הקביעות בפסק דינו של בית המשפט העליון ומסקנותיו , לממונה על חופש המידע בכל רשות ורשות, באופן נפרד. כל ממונה ישקול הבקשה, שוב, בשים לב לפסק דינו של בית המשפט העליון וליתר הדינים החלים בעניין , וישיב לעותרת באופן מפורט ומנומק לגבי כל סעיף וסעיף בבקשה. רק לאחר שתתקבל החלטה עניינית בכל בקשה, תוכל העותרת, ככל שהתשובות לא תספקנה אותה, להגיש עתירה או עתירות (בשים לב לסמכות המקומית הרלוונטית לכל רשות) מעודכנות. איני רואה כל מקום והצדקה ל"קיצורי דרך" ולעריכת דיון בעתירה מנהלית מבלי שקיימת החלטה מנהלית רלוונטית אשר ניתן לבחנה .

נוכח כלל האמור, אין מנוס ממחיקת העתירה וכך אני מורה .

בשלב זה אין צו להוצאות. אם בכל זאת ירצה צד לטעון בנושא הוצאות, הוא רשאי לעשות כן בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמותת "תנו לחיות לחיות"
נתבע: אוניברסיטת בר אילן
שופט :
עורכי דין: