ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ג.מ. רימון בע"מ נגד קרמיקה סעד בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעת

א.ג.מ. רימון בע"מ

נגד

נתבעת

קרמיקה סעד בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית שהגישה התובעת, חברה למכירת אביזרי אינסטלציה ומוצרים נוספים ( להלן: "התובעת") נגד הנתבעת, קרמיקה סעד בע"מ ( להלן: "הנתבעת"), בגין סחורה שלטענת התובעת, סופקה לנתבעת, אך לא שולמה תמורתה.

טענות הצדדים בתמצית:

בכתב התביעה לסכום כסף קצוב שהגישה התובעת, היא טענה כי, סיפקה לנתבעת מוצרים בתקופה שבין אוגוסט 2010 לספטמבר 2013 והנתבעת נותרה חייבת סכום של 7,812 ₪ אותם לא שילמה על אף התראה שנשלחה אליה ביום 29.5.14.

ההתנגדות לביצוע שהגישה הנתבעת התקבלה בהסכמת התובעת שניתנה עקב המלצת ביהמ"ש ביום 9.10.16.

הנתבעת טוענת בתצהיר של עובד שלה , בשם נאדר סעד ( להלן: "נאדר"), שהיה בקשר עסקי מול התובעת ואשר לפי תצהירו התובעת סיפקה לנתבעת 3 לוחות ( סטנדים) עם אביזרים כדי שתציגם בחנות, לגבי לוחות אלו סוכם עם התובעת כי הם בבעלותה וכי הנתבעת לא תחויב בגינם, אך ככל שתרצה לרכוש אותם תחויב במחצית מעלות האביזרים. בנוסף, הנתבעת קנתה סחורה נוספת למכירה בחנות שלה. בגין הסחורה נותרה הנתבעת חייבת נכון ליום 5.3.13 סכום של 1,980 ₪.

נאדר הצהיר כי, הנתבעת החזירה לתובעת ברזים בשווי 675 ₪ שלא זוכתה עבורם ולכן חובה לתובעת הינו 1,305 ₪ בגין הסחורה.

נאדר הצהיר כי, בעקבות סכסוך עם התובעת אודות סירובה לזכות את הנתבעת עבור ברז שהוחזר ( בשווי 235 ₪), לגביו טענה התובעת כי הינו מהתצוגה ולכן לא ניתן לזכות עבורו, הנתבעת החליטה להפסיק את ההתקשרות עימה.

נאדר הצהיר כי, בתחילת 2014 היתה ישיבה עם סוכן מטעם התובעת בשם " אלכס" ובה סוכם כי הלוחות יוחזרו וחוב הנתבעת הינו 1,305 ₪. הלוחות נלקחו ביום 24.6.14 אך התברר כי חסרים 4 ברזים בשווי 790 ₪. סכום זה יש להוסיפו לחוב, ובסך הכל החוב הינו 2,095 ₪.

נאדר הצהיר כי, ברשות הנתבעת סחורה שרכש מהנתבעת בסכום של 4,000 ₪ ושביקש מהתובעת לבוא ולאסוף אותה אולם, למרות הבטחותיה, היא לא עשתה זאת.

התובעת הגישה תצהיר מטעמה של מר יוסי בר דוד ( להלן: "בר דוד") שהצהיר כי מי שניהל את ההתקשרויות עם הנתבעת היה סוכן מכירות מטעמה וכי הנתבעת נותרה חייבת כסף בהתאם לכרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לתצהיר וסומנה א' וכי יתרת התשלומים הינה סכום של 7,812 בהתאם לנספח ב' לתצהיר.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהוגשו מטעמם, ושמעתי את העדויות והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

עיון בנספח א' לתצהיר מטעם התובעת מעלה כי, נכון ליום 22.11.12 חוב הנתבעת הרשום בכרטסת הנהלת החשבונות היה 1980 ₪. בר דוד אישר כי, זהו סכום החוב של הנתבעת נכון לסיום ההתקשרות עימה ( עמ' 6 , שורה 9).

הנתבעת מודה כי זהו סכום החוב הבסיסי אך יש להוריד ממנו סכום של 675 ₪ בגין שני ברזים שהוחזרו לתובעת והיא לא זיכתה את הנתבעת בגינם. וכי לפי הסיכום עם הסוכן של התובעת בשם " אלכס" הנתבעת חייבת סכום של 1035 ₪ לצד החזרת 3 הלוחות שבחנות שאם חסר בהם פריט הנתבעת תחויב במחצית עלותו ( סעיפים 23-28 לתצהיר של נאדר).

אם כך, אין מחלוקת כי החוב שנותר, עם הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, בגין הסחורה היה סך של 1980 ₪. והמחלוקת בין הצדדים הינה לעניין הקיזוזים הנטענים ע"י כל צד.

התובעת טוענת כי הרישום בכתב יד על נספח א' לתצהיר של בר דוד משקף את סכום החוב הנכון: לפי רישומי התובעת שבכתב יד שעל הכרטסת, החוב שהיא דורשת כולל חוב בגין סטנדים ( לוחות) בסכום של 7098 ₪ וסחורה ביתרה של 1980 ₪. בניכוי 1,031 ₪ החזרת ברזים מהלוחות ו- 235 ₪ זיכוי סחורה מיום 16.9.13.
נטל הוכחת סכום הקיזוז מוטל על הטוען לו.

אי זיכוי בגין הברז:

הנתבעת טוענת כי מדובר בשני ברזים שהם חלק מהסחורה ולכן, משהוחזרו לסוכן, יש לקזז עבור שניהם, הנתבעת קיזזה רק עבור ברז אחד ולכן יש לקזז מסכום החוב עבור הברז השני שהוחזר. על תעודת משלוח 462 מיום 10.11.10 שצורפה לתצהיר של נאדר נרשם בכתב ידו של בן דוד ( המצהיר מטעם התובעת) (לפי עדותו בעמ' 4 שורה 22) כי החוב הינו 1980 ₪ לפי הכרטסת וכי לא יבוצע זיכוי בגין הברז שהוחזר מאחר והוא נמסר לנתבעת ללא תשלום.

בר דוד העיד כי, הקיזוזים בוצעו בהתאם לדיווח הסוכן, אלכס שעבד ישירות מול הנתבעת. אך אלכס לא הובא לעדות לתמיכה בגרסת התובעת והדבר פועל לרעתה ומשמעו כי אילו הובא אלכס להעיד היה מעיד כי היה ברז שהוחזר ולגביו לא בוצע זיכוי, אותו ברז לא היה חלק מהלוחות אלא מהסחורה.

בר דוד הסכים בעדותו כי בגין תעודת משלוח 462 הנתבעת לא זוכתה ויש לזכותה ( עמ' 8 שורה 1-11 ) בסכום של 440 ₪.

כמו כן, בר דוד העיד כי, עבור שני הברזים המופיעים במסמך נ/2 הנתבעת לא זוכתה. מדובר במק"ט 9551512 מתאריך 9.9.13. נאדר העיד ( עמ' 11 שורות 1-9), כי משני הברזים הוא זוכה רק בברז אחד ( חשבונית זיכוי 856), וכי מגיע לו סכום של 235 ₪ זיכוי נוסף. לאור מסמך נ/2 ועדותם של בן דוד ושל נאדר, עולה כי נותר זיכוי בגין ברז אחד בסכום של 235 ₪ שעל התובעת לנכותו מהחוב של הנתבעת.
לאור האמור, יש לנכות מסכום של 1980 ₪ סכום של 675 ₪.

יתרת החוב שנותרה היא : 1305 ₪.

זיכוי עבור סחורה מהלוחות:
לא אוכל לקבל את החישובים שנעשו בכתב יד בנספח א' לתצהיר התובעת מאחר ולפי עדות בן דוד ( עמ' 4 שורות 7-10) הדברים נכתבו ע"י מנהל החשבונות של התובעת בשם אלי. אלי לא הובא לעדות ואיני יכול לקבל מסמך שעורכו לא העיד בפניי. מה גם, שלפי עדותו של בר דוד, החישובים שנעשו אינם מדויקים, לאור העובדה כי מסמך נ/2 לא היה ידוע לאלי בעת שערך את החישובים ( עמ' 8 שורות 11-14).
אין חולק כי הלוחות הוחזרו לתובעת. המחלוקת הינה כמות ומחיר הברזים שהיו חסרים.

נאדר הצהיר כי מדובר ב- 4 ברזים בשווי 790 ₪ ( שהינו מחצית עלות הברזים ע"פ הסיכום עם התובעת לפיו סחורה שעל הלוחות תחויב בה הנתבעת במחצית עלותה).

בר דוד העיד כי, סיכום זה של תשלום מחצית מהעלות, נכון במידה וקיימים בין הצדדים יחסי מסחר אך מרגע שיחסים אלו הופסקו אז המחיר של הסחורה הינו מחיר מלא ( עמ' 5-6 לפרוטוקול). אך, מנגד, בר דוד העיד בפניי כי, הוא לא יודע מה סוכם עם הנתבעת ואינו יודע פרטי ההסכם בע"פ בין הסוכן אלכס לבין הנתבעת ( עמ' 4 שורות 3-6). מכאן, שלעניין ההסכמה בין הצדדים אודות תשלום 50% קיימת עדות של נאדר ( עמ' 10), העובד מטעם הנתבעת שהיה חלק מההתקשרות הישירה עם התובעת לפיה יש לו הסכם עם החברה על התצוגה, אילו התובעת לא הביאה עדות כלשהי שיש בה כדי לסתור את גרסת הנתבעת.

יתרה מכך, גרסתו של נאדר קיבלה חיזוק בעדות בר דוד שהודה כי, קיים הסכם בין הצדדים אודות הענקת 50% הנחה במחיר הסחורה שבתצוגה במידה והנתבעת תהיה מעוניינת לרכוש אותה. ההסתייגות של בר דוד לפיה ההנחה תופסת רק במידה שבין הצדדים מתקיימים יחסי מסחר וכי מרגע הפסקת היחסים החיוב הינו חיוב מלא, אינה מקובלת עליי משום שלא נתמכה באף ראיה ובמיוחד כאשר הנתבעת יכלה להביא את הסוכן אלכס להעיד, שלפי עדות בן דוד הוא עדיין עובד אצל התובעת ( עמ' 3 שורות 26-27), ולא עשתה זאת. משלא תמכה את גרסתה בראיה כלשהי, שהיא בשליטתה, יש להסיק כי הדבר פועל לרעתה של התובעת וכי אילו הסוכן היה מובא להעיד היה מעיד כגרסת הנתבעת.

אין חולק בין הצדדים כי מדובר ב- 3 לוחות וכי הם הוחזרו. מסמך נ/3 מהווה מסמך זיכוי עבור הסחורה שעל הלוחות. עיון בו והשוואתו מול תעודות המשלוח של הלוחות שצורפה לכתב התביעה מעלה כי תעודת משלוח 298 הוחזרה במלואה, תעודת משלוח 454 נותרו בה 4 פריטים שלא הוחזרו בסכום של (1,179 ₪ ללא מע"מ) ותעודת משלוח 455 ( בסכום של 2,178 ₪ ללא מע"מ) לא הוחזרו הפרטים שיש בה. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי הוחזרו פרטים מעבר לאמור במסמך נ/3.

לפיכך, ומאחר ואני מקבל גרסת הנתבעת לפיה הסיכום עם התובעת היה כי תישא במחצית עלות הסחורה שעל הלוחות, אזי על הנתבעת לשאת במחיר הסחורה שלא הוכח כי הוחזרה לתובעת שכוללת: סכום של 684 ₪ בגין תעודת משלוח 454 וסכום של 1263 ₪ בגין תעודת משלוח 455.

לסיכום: חובה של הנתבעת הינו 1035 ₪ בתוספת סך של 1263 ₪ ו- 684 ₪ ובסך הכל: 2982 ₪.

סוף דבר;

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 2,982 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה (17.12.15) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק-דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ג.מ. רימון בע"מ
נתבע: קרמיקה סעד בע"מ
שופט :
עורכי דין: