ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלהה רוזנברג נגד טבור הארץ-טבריה בע"מ :

לפני כבוד השופט חאלד כבוב, סגן נשיא

התובעת

בלהה רוזנברג
ע"י ב"כ עו"ד צפי פשדקצי
מרח' החשמונאים 90, תל אביב
טל': 03-XXXX212; פקס': 03-XXXX586

נגד

הנתבעים

  1. טבור הארץ-טבריה בע"מ
  2. לגור ברמה ייזום והשקעות בע"מ
  3. אורן אדרי

ע"י ב"כ עוה"ד ציון אמיר ו/או אופיר צברי ו/או עמרי אנדורן
מדרך מנחם בגין 52, תל אביב
טל': 03-XXXX070; פקס': 03-XXXX080

החלטה

בפניי בקשת התובעת להורות לנתבעים להמציא לה את הקלטות השיחות ותמלולי השיחות עליהם מבקשים הנתבעים להסתמך במהלך ניהול המשפט.
טענות הצדדים
התובעת טוענת כי נדבך מרכזי בהגנת הנתבעים הן הקלטות שביצע הנתבע 3, קיומן של הקלטות שיחות ותמלולי שיחות צוין בתצהיר גילוי המסמכים שהגישו הנתבעים ( סעיפים 4.6 ו-4.7) ואולם נכתב ביחס אליהם כי הם חסויים בהתאם לרע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: "הלכת סוויסה")). לטענת התובעת אין בהלכת סוויסה כדי להכשיר את התנהלות הנתבעים אשר מסרבים למסור לה את ההקלטות והתמלולים.
לטענת הנתבעים, התובעת מסרבת באופן שיטתי ועקבי לספק גרסה לעובדות שהן בלב ליבו של התיק ולספק תשובה לדברים הבסיסיים ביותר, ככל הנראה מחשש שגרסתה תופרך. הנתבעים מפנים לתשובות התובעת לשאלון אשר לגישתם מעידות על זלזול מוחלט בהליך, הם מתייחסים להסכם שהתובעת דורשת את אכיפתו בעוד הנתבעים טענו כי הוא מזויף. לטענתם, התובעת נשאלה שאלות עובדתיות פשוטות ביחס להסכם ולמהותו להן השיבה בתשובות כגון " אינני יודעת", "אינני זוכרת". הנתבעים טוענים כי מדובר בגישה מתחמקת באופן קיצוני, בחלק ניכר מהדברים מדובר בעובדות שפורטו על ידי התובעת עצמה.
סירובה העיקש של התובעת להציג גרסה ברורה בתובענה מלמד שהיא מבקשת לעיין בהקלטות מבעוד מועד ובהתאם להן לערוך את גרסתה, חשיפת ההקלטות בשלב זה תסייע לתובעת לשבש את ראיותיה ותקשה על חשיפת האמת. לכן, טוענים הנתבעים, יש לאפשר את דחיית העיון בהקלטות עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי התובעת וגיבוש הגרסה על ידה.
בתשובה לתגובה טוענת התובעת כי הכלל הבסיסי בהתנהלות צדדים הנה גילוי מלא של המסמכים המצויים בידי כל צד, כשהמטרה של הליכי גילוי ועיון היא להביא לכך שההליך יתנהל בקלפים גלויים, כשכל צד יודע מראש מה הם המסמכים שבידי הצד האחר. כלל זה, לשיטת התובעת, אמור לחול גם על ההקלטות המצויות בידי הנתבעים, על אחת כמה וכמה שעה שהן משמשות נדבך מרכזי בהגנתם. הנתבעים לא הסבירו מדוע יש להחיל את הלכת סוויסה, הם לא הוכיחו כי עיון בהקלטות בשלב זה עשוי להביא את התובעת לשיבוש ראיותיה, הם אף לא פנו לבית המשפט בבקשה מתאימה ועשו דין לעצמם.
כן טוענת התובעת שגרסתה ברורה ביותר. בכל הנוגע לתשובותיה לשאלון משיבה התובעת כי היא לא היתה מעורבת בניהול העסקה אלא אביה. הנתבעים מודעים לכך וראיה שלא הגישו כל בקשה לחייב את הנתבעת לענות על השאלות. מעבר לכך, גרסת התובעת בכתב התביעה מפורטת ביותר וקיים ספק רב אם השאלות שהופנו אליה הן בכלל רלוונטיות.
דיון
בעניין סוויסה ( עמ' 520) קבע בית המשפט העליון כי ככלל, על הצדדים להליך המשפטי לגלות גילוי מלא של המסמכים הרלוונטיים להליך ולשחק ב"קלפים גלויים", אולם לכלל זה יש חריג והוא מתקיים שעה שבית המשפט סבור כי גילוי מלא שכזה לא יועיל או לא ישרת את חקר האמת:
"הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי-הדין ' לשחק' בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבודקה ולהכין חומר ראיות לסתור, לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל-דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם ' מועילים' ובין שהם ' מזיקים' (...) אך הכלל האמור אין כוחו, בהכרח, יפה לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו. אכן, מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו".
בהמשך קבע שם בית המשפט ( עמ' 521) כי דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר בהליך נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
לבסוף סיכם בית המשפט העליון את ההלכה וקבע, בין היתר, כי סטייה מן הכלל, הוא גילוי כללי של המסמכים, יתאפשר ככל שסבור בית המשפט ש"עיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת" (שם, עמ' 527).
הצדדים התייחסו גם לרע"א 7013/15 דונל נ' מועלם (22.10.2015), שם שב כבוד השופט סולברג על הקביעה לפיה לבית המשפט שיקול דעת רחב בנוגע לשימוש בסמכותו לקביעת מועדי הגשת ראיות, וכי ערכאת הערער תמעט מלהתערב בה ( שם, פסקה 6).
בענייננו, התובעת נמנעה, מסיבות שלא הובררו בפני בית המשפט ואף לא במסגרת תשובתה לתגובה לבקשה שהוגשה על ידי בא כוחה, ליתן הסבר מניח את הדעת כיצד זה ומדוע היא השיבה על שאלות מהותיות ומרכזיות בתשובות לאקוניות ומעוררות תהיות. עת נשאלה התובעת על הסכם ההשקעה נשוא התביעה אותה היא הגישה, הסכם אשר היא דורשת את אכיפתו, לא ידעה היא להשיב על שאלות בסיסיות: כך למשל, לשאלה " מתי נחתם ההסכם?" השיבה: "אינני זוכרת"; לשאלה " מי היה נוכח במעמד חתימת ההסכם?" השיבה: "אינני זוכרת"; לשאלה: "כיצד נודע לך שלהב לא השקיע את חלקו?" השיבה: "לא יודעת" (נספח 2 לתגובה לבקשה למתן הוראות לגלות מסמכים).
מדובר בתיק בו הנתבעים טוענים שאותו הסכם שהתובעת מבקשת את אכיפתו הוא מזויף, נטען כי עריכתו נעשתה בדיעבד, כי תאריך עריכתו מזויף וכך גם תוכנו, זו בעצם אחת מטענות ההגנה המרכזיות.
בנסיבות חריגות שכאלה, אך טבעי ונכון ליישם את החריג שנקבע בהלכת סוויסה ולעכב את מסירת ההקלטות והתמלולים לידי ב"כ התובעת רק לאחר שהתובעת תגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, זאת כדי להסיר כל חשש שמא מסירת הקלטות והתמלולים תסייע בידי התובעת " לבנות" גרסה שעלולה לשבש את גילוי האמת.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בלהה רוזנברג
נתבע: טבור הארץ-טבריה בע"מ
שופט :
עורכי דין: