ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קלודין זאנדני נגד יוסף גרפי :

בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט גיל דניאל

מבקשת

קלודין זאנדני

נגד

משיב

יוסף גרפי

החלטה

בקשה למתן צו מניעה זמני אשר עניינה בדרך משותפת הקיימת באזור קו הגבול בין שני משקים סמוכים במושב ינון.

המבקשת ובני משפחתה מתגוררים במשק מספר 87 במושב ינון.

המשיב מתגורר במשק הסמוך, משק מספר86, והינו בעל הזכויות במשק הסמוך.

באזור הגבול שבין שני המשקים קיימת דרך.
מפת מדידה עליה מסומנת הדרך המשותפת בצבע ירוק צורפה כנספח ב' לבקשה למתן צו מניעה זמני (להלן – הדרך המשותפת) .

טענות המבקשת בבקשה לצו מניעה זמני

לטענת המבקשת בבקשתה למתן צו מניעה זמני, הדרך המשותפת קיימת ומשרתת את שני המשקים הסמוכים עוד מימי הקמת המושב, בשנות החמישים. לבקשה למתן צו מניעה זמני צורף תצלום אוויר משנת 1965 אשר כולל גם את שני המשקים ובו נראית הדרך המשותפת המצויה בגבול בין שני המשקים.

עוד טוענת המבקשת בבקשה, כי במהלך כל השנים, הדרך המשותפת שימשה את שני המשקים. בשנת 1993, שני הצדדים סללו במשותף את הדרך באספלט. רצועת האספלט נמשכת לאורך של כ- 40 מטרים וברוחב של כ- 6 מטרים.

לטענת המבקשת, לאחר סלילת הדרך, ובהסכמת המשיב, נבנתה חומה בצד של משק המבקשת ונטעו עצים.

עוד טוענת המבקשת, כי במהלך שנת 2017 החל המבקש, באמצעות בנו, לגלות סימני התנגדות לשימוש בדרך המשותפת, על רקע הסבת הלול המצוי במתחם המשק של המבקשת לגידול סוסים והשכרת מתחם הסוסים לשוכר.

המשיב ובני משפחתו החלו לחסום את הדרך המשותפת, בין בתקיעת עמודי ברזל זווית באמצע הדרך ובין בהחניית רכבים על הדרך באופן החוסם את המעבר. בכך נוצרה מניעה מכניסת רכבים למשק המבקשת, הן לצורך הטיפול בסוסים והן לכניסת כלי רכב פרטיים. לבקשה לצו מניעה זמני צורפו תצלומים הממחישים את מניעת המעבר בדרך המשותפת.

המבקשת טוענת, כי המעבר בדרך המשותפת דרוש למבקשת לצורך גידול הסוסים והכנסת מזון וטיפולים וכן להחניית כ לי הרכב הפרטיים שלה ושל ילדיה במשק, בהעדר גישה אחרת אל תוך המשק.

לטענת המבקשת, המשיב הודיע כי הוא מעוניין להפריד בין החלק של משק המבקשת בדרך לבין החלק של משק המשיב בדרך. אולם, מבדיקה שנערכה עלה, כי קו הגבול בין שני המשקים (לגביו ערך המשיב סימון בפס צהוב על גבי הכביש) אינו עובר באמצע הדרך לכל אורכה. בחלקים מסוימים מהדרך תרומת המשק של המבקשת לרוחב הדרך הינה גדולה יותר ובחלקים אחרים של הדרך היא מצטמצמת לשטח צר בלבד. לפיכך, לעמדת המבקשת לא ניתן ליצור הפרדה של הדרך לשני חלקים, הואיל וזו תיצור באזורים מסוימים מהדרך מעבר צר מדי.

טענות המשיב בתגובתו לבקשה

המשיב בתגובתו לבקשה טען, כי הסכמתו לשימוש בדרך המשותפת היתה הסכמה ייחודית לשימוש מסויג וזמני, לשוכרי המשק של המבקשת. במסגרת זו, ניתנו על ידי המשיב הסכמות למספר שוכרים שונים ובתקופות שונות, לעבור בדרך הנמצאת בגבול חלקות הצדדים.

לאחר הפסקה של כ- 16 שנים בשימוש בדרך, אשר במהלכה משק המבקשת כמעט לא היה פעיל, נכנס שוכר חדש למשק המבקשת אשר עשה בו שימוש לא חקלאי, לרבות עבודות עפר ושפיכת מאות טונות של כורכר, חול וחצץ. פעולות אלו גרמו לזיהום אוויר ולהפרעה ממשית למשיב, שכן כפועל יוצא מכך עברו בדרך המצויה בגבול החלקות עשרות משאיות ושופלים ביום.

כך הופרעה מנוחתו של המשיב שעה שהחל השימוש התכוף בדרך, באופן אשר פגע בבריאותו ובפרטיות המשיב.

לפיכך, המשיב הודיע כי הוא אינו מסכים למעבר השוכר במשק המבקשת ולא נותרה לו הברירה אלא לחסום את הדרך למעבר.

לאחר חסימת הדרך, פנתה המבקשת אל המשיב בחודש 11/2017 וביקשה שהצדדים יבצעו מדידה על מנת לסמן את הגבולות בין המשקים ולהפריד את הדרכים. המדידה שנערכה הבהירה, כי רוב הדרך עוברת בשטחו של המשיב. ממצאי המדידה לא נשאו חן בעיני המבקשת ועל רקע זה, היא הגישה את הבקשה לבית המשפט.

המשיב טוען, כי הסימן בקו צהוב וכן הסימון על הדרך בעמודי ברזל קיימים כבר כחצי שנה, ובפועל בתקופה זו אין מעבר דרך שטח המשיב אל תוך משק המבקשת, כך שהבקשה לוקה בשיהוי כבד.

לגוף טענות המבקשת בדבר קיומה של זכות מעבר בדרך המשותפת, טוען המשיב כי לא קיימת למבקשת כל זכות כאמור ובפרט לא קיימת לה זיקת הנאה של מעבר בדרך. בהקשר זה גם טוען המשיב, כי הואיל ושני הצדדים הינם ברי רשות בלבד (של האגודה או של רמ"י) הרי שלא יכולה לצמוח למבקשת זיקת הנאה במקרקעין.
הדיון בבקשה לצו מניעה זמני

בדיון שנערך בבקשה לצו מניעה זמני נערך ניסיון להביא את הצדדים להסדר זמני, עד לבירור המחלוקות ביניהם וכן לגיבוש הסכמה דיונית לגבי אופן בירור המחלוקת, כגון בהליך גישור או בוררות. הצדדים לא הגיעו להסכמות ועל כן העלו ב"כ הצדדים את טיעוניהם בבקשה לצו מניעה זמני.

ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה את העובדה כי מדובר בדרך ששימשה למעבר עוד משנות החמישים, על דעת הצדדים ובהסכמתם. במהלך כל השנים ראה המשיב צורך ועשה שימוש בדרך המשותפת , שבחלקה הצפוני התרומה היתה יותר מהשטח של המשיב ובחלקה הדרומי של הדרך, נגרע יותר משטחה של המבקשת. מצב זה, הוביל להסתמכות של ה מבקשת ומי מטעמה על הדרך במצבה כפי שהוא.

עוד הדגישה ב"כ המבקשת בטיעוניה את עובדת סלילת הדרך במשותף על ידי הצדדים בשנת 1993 או בסמוך לכך. המשיב או מי מטעמו עשו שימוש בדרך שנים רבות כאשר המשק של המשיב שימש למשק חקלאי.

לעמדת ב"כ המבקשת, הוכחה זכות לכאורה של המבקשת למעבר בדרך והצו המבוקש נדרש לשם שמירה על המצב שהיה קיים משך עשרות שנים.

כן הדגישה ב"כ המבקשת את הנזק הנגרם למבקשת בשל חסימת הדרך המשותפת.

מנגד, הדגיש ב"כ המשיב את הטענה לפיה שעה שמדובר במי שהינם ברי רשות אי אפשר להשתמש בטענה לקיומה של זיקת הנאה.

עוד הדגיש ב"כ המשיב את טענות המשיב ביחס לנזק הבריאותי הנגרם למשיב שהינו אדם מבוגר, כתוצאה מהמעבר התדיר בדרך, דבר אשר הוביל את המשיב לעשות שימוש בזכות המוקנית לו לחזור בו מהסכמתו למעבר בדרך.

ביחס למצב הקיים, ב"כ המשיב טען כי למעשה מזה חצי שנה הדרך חסומה. לאחר חסימת הדרך, פנתה המבקשת במכתב שצורף כנספח ה' לבקשה וביקשה להביא מודד כדי לבצע היפרדות. המשיב הסכים להבאת המודד והמודד אישר את אשר היה ידוע לצדדים זה זמן רב, שרוב הדרך עוברת במשקו של המשיב. כפועל יוצא מכך, נדרשה המבקשת לסלול לעצמה דרך או לחילופין להרחיב את הדרך לשטחה דבר אשר דורש ממנה הריסת חלק קטן מחומה שהוקמה ללא היתר. בראותה זאת, החליטה המבקשת לסלול לעצמה "דרך עוקפת", באמצעות הגשת בבקשה.

דיון והכרעה

הצדדים הינם בעלי הזכויות במשקים גובלים, לשני הצדדים מעמד של בר רשות במשקים. באזור הגבול בין שני המשקים עוברת דרך. הדרך קיימת מזה עשרות שנים, עוד משנות החמישים. במהלך השנים, שימשה הדרך כדרך משותפת לכניסה אל האזורים הפנימיים בשטחי שני המשקים. במהלך שנת 1993, נסללה הדרך במשותף על ידי הצדדים באספלט.

לפני כחצי שנה הודיע המשיב כי הוא אינו מסכים עוד למעבר בדרך, על רקע שימוש שנעשה בדרך על ידי שוכר במשק המבקשת אשר לטענת המשיב עשה בתחום משק המבקשת שימוש אשר גרם לאבק וזיהום אוויר וכן למטרדים נוספים וזאת שעה שבדרך האמורה נעשה שימוש למעבר של משאיות וכלי משא ו עבודה שונים. המשיב סימן את קו הגבול בין שתי החלקות על גבי הדרך וכן קבע עמודי ברזל על גבי הדרך לסימון קו הגבול. כמו כן, פעל המשיב לחסימת הדרך למעבר.

המבקשת ביקשה בתחילה לברר אפשרות להפרדת הדרך בין שני המשקים, אולם המדידה שנערכה הבהירה, כי קו הגבול בין שני המשקים אינו עובר באמצע הדרך. וכך, באזור הכניסה לדרך, מקום בו מצוי עמוד חשמל ברחוב, עיקר הדרך מצויה בשטח משק המבקשת. לכאורה, הפרדת הדרך לפי חלקי הצדדים היתה מביאה לכך, שהמשיב לא יוכל להיכנס עם רכב, שכן חלקו באותו אזור של הדרך הוא צר מאד. בהמשך הדרך, עיקר רוחב הדרך מצוי בתחום משק המשיב. לפיכך, הפרדת הדרך לפי קו הגבול היתה מביאה לכך שהמבקשת לא תוכל ל עבור עם רכב.

במצב דברים זה, עמדה המבקשת על כך שהמשיב יאפשר מעבר בדרך, ומשסירב לכך, הגישה המבקשת את הבקשה לבית המשפט.

המשיב העלה טענה מקדמית בדבר שיהוי בהגשת הבקשה. בחינת נסיבות המקרה מלמדת, כי יש לדחות טענה זו של המשיב.

בטענת השיהוי הדגיש המשיב את העובדה, לפיה כבר לפני מספר חודשים ננקטו על ידו הפעולות לחסימת הדרך המשותפת, הן בהתקנת עמודי הסימון המפריעים למעבר כלי רכב והן בחניית כלי רכב בשטחו באופן המונע מעבר כלי רכב בדרך המשותפת. לעמדת המשיב, זהו המצב הקיים וחלוף הזמן ממועד ביצוע הפעולות כאמור ועד למועד הגשת הבקשה למתן צווים זמניים לוקה בשיהוי.

התנהגות המבקשת ממועד ביצוען של הפעולות להפרעה למעבר בדרך המשותפת ועד למועד הגשת הבקשה, לא לימדה על השלמה מצד המבקשת. לאחר שהמשיב ביצע את הפעולות החד צדדיות בהפרעה ובמניעת מעבר בדרך המשותפת, פנתה המבקשת למשיב והודיעה כי היא מתנגדת לפעולות אלו וביקשה לברר את הדרכים העומדות לצדדים לשם מתן אפשרות מעשית לבאים אל המשק שלה להיכנס אל המשק.

ככל שהיה מסתבר, כי ניתן לאפשר כניסה של כלי רכב אל משק המבקשת באמצעות הרחבת הדרך אל תחום חלקת משק המבקשת בלבד, היתה המבקשת נוקטת בפעולה זו, ולא היה צורך בנקיטה בהליך משפטי. לפיכך, בוצעה המדידה אשר בחנה את מיקום קו הגבול ביחס לדרך המשותפת. מדידה זו הבהירה, כאמור, כי לא ניתן לערוך הפרדה בפועל של הדרך, הואיל ובצד המשק של המבקשת בנויה חומה ונטועים עצים, והזזת הד רך אל חלקת משק המבקשת כרוכה בהריסת החומה ובעקירת העצים.

בשלב זה, פנתה המבקשת לבית המשפט, וזאת לאחר שהתבהרה התמונה העובדתית, ממנה עלה כי המשיב מונע את המעבר בדרך המשותפת ולא נמצא פתרון מעשי מניח את הדעת אשר יכול לאפשר את המעבר.

מכאן, שיש לבחון את הבקשה למתן צווים זמניים לגופה. תנאי ראשון אותו יש לבחון נוגע לשאלת קיומה של זכות לכאורה.

בהקשר זה, הדגישה המבקשת בטיעוניה את הסכמת הצדדים לאורך שנים למתן שימוש הדדי בדרך המשותפת, לרבות פעולות משותפות בהן נקטו הצדדים, כגון סלילת הדרך באספלט, אשר עליהן הסתמכו הצדדים.

מנגד, המשיב הדגיש בטיעוניו את הקושי הכרוך בטיעון בדבר קיומה של זיקת הנאה של מעבר למשק המבקשת בדרך המשותפת, שעה שמדובר בשני צדדים אשר הינם ברי רשות בלבד ואינם רשומים כבעלי זכויות במקרקעין.

בשלב זה, בו נערך הדיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט מכריע במחלוקות הקיימות בין הצדדים לגופן. על בית המשפט לבחון את התשתית הלכאורית ולהעריך את סיכויי המבקשת בקבלת הסעד העיקרי. בחינת נסיבות המקרה על רקע טענות הצדדים מעלה, כי המבקשת עומדת בתנאי הדורש קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד העיקרי הנדרש על ידיה, בדבר מתן אפשרות מעבר בדרך המשותפת.

הבסיס המשפטי אשר על יסודו קיים סיכוי סביר לתובעת לקבלת הסעד בדבר זכות מעבר בדרך המשותפת כולל את ההיבט החוזי וכן את ההיבט הקנייני. בהיבט החוזי, זכות המעבר הנטענת על ידי התובעת יכולה להתבסס על מתן הסכמה, מפורשת או מכללא לרבות בהתנהגות, למעבר בדרך המשותפת. בהקשר זה, יהיה על בית המשפט לבחון את ההסכמות שגובשו לעניין הקמת הדרך המשותפת והשימוש בה. בהיבט הקנייני, זכות המעבר הנטענת יכולה להתבסס על קיומה של זיקת הנאה. בהקשר זה, יהיה על בית המשפט לבחון את התנאים הנדרשים לקיומה של זיקת הנאה. במובנים מסוימים, קיים דמיון בין הבסיס החוזי הנטען והבסיס הקנייני, כגון במתן משקל לפרק הזמן ארוך השנים בו נעשה השימוש למעבר. במובנים אחרים, קיים הבדל בין שני הטיעונים האמורים, כגו ן בשאלה האם מדובר בשימוש מוסכם או בשימוש נוגד.

כך או כך, בחינת העובדות היסודיות הנוגעות למקרה זה מלמדת באופן מובהק וחד משמעי, כי למבקשת קיים סיכוי סביר להעמדת בסיס משפטי, כזה או אחר, לקבלת סעד של זכות למעבר בדרך המשותפת. העובדות היסודיות כוללות, במקרה זה, את קיומה של דרך משותפת , שהוקמה בהסכמה ואף נסללה במשותף, המצויה על קרקע של שני הצדדים, אשר שימשה במהלך עשרות שנים את שני הצדדים לשם מעבר וכניסה לחלקים הפנימיים במשקים. בנוסף לכך, הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת לשלב זה של הדיון, הסתמכות מצד המבקשת על קיומה של אפשרות מעבר למשק שלה בדרך המשותפת.

יובהר, כי במסגרת בירור הבקשה לסעד זמני בית המשפט אינו דן ואינו מכריע בדרך כלשהי בסוגיית השימוש המותר במשק המבקשת, לרבות לגבי גידול הסוסים במשק. מכאן, שמתן היתר למעבר בדרך המשותפת לשם הגעה אל אזור משק המבקשת המשמש לגידול סוסים אינו מהווה מתן גושפנקא לשימוש זה.

תנאי נוסף אותו יש לבחון בשלב הבקשה לסעד זמני נוגע למאזן הנוחות (מאזן הנזקים). במקרה זה, טוען כל צד לקיומם של נזקים במידה ויינתנו הצווים הזמניים או אם לאו.

בהקשר זה, יש לקבל את טענות המבקשת בדבר נזק אשר נגרם לה ולבאי המשק שלה, ככל שהדרך המשותפת תישאר חסומה על ידי המשיב. בדיקת דרכי הגישה אל החלקים הרלבנטיים במשק המבקשת מעלה, כי אין דרכי גישה חלופיים מלבד הדרך המשותפת . המשיב ביקש להצביע על דרך גישה חלופית בתוך חלקת משק המבקשת , אולם בפועל לא מדובר בדרך קיימת וגם אין מדובר בתוואי הנראה כתוואי מעשי ליצירת דרך חלופית.

הואיל ונמצא, כי אין למבקשת ולבאי המשק של המבקשת דרך חלופית מלבד הדרך המשותפת, אזי חסימת הדרך המשותפת גורמת למניעת כניסה של כלי רכב אל האזורים הפנימיים הרלבנטיים במשק המבקשת ובהיבט זה מדובר בנזק משמעותי.

יש לציין, כי בהסתמך על סלילת הדרך המשותפת ועל תוואי הדרך המשותפת, נבנתה בצד של משק המבקשת חומה וכן נטעו עצים. הריסת החומה ועקירת העצים לשם יצירת דרך מעבר בתחום חלקת משק המבקשת תיצור מצב בלתי הפיך. ראוי שלא להביא למצב בלתי הפיך כאמור, כל עוד לא הוכרעה התובענה העיקרית והובהרו זכויות הצדדים.

מנגד, המשיב פרט בתגובתו וכן בדיון את ההפרעה שנגרמה לו, בעיקר כתוצאה ממעבר כלי רכב שונים בדרך המשותפת, לרבות אבק ולכלוך ממעבר כלי רכב כבדים המובילים משאות. ראוי יהיה גם לתת את הדעת להפרעה אשר עלולה להיגרם למשיב כתוצאה משימוש אינטנסיבי היכול לגרום למטרד למשיב.

סיכום מאזן הנזקים מצביע על כך שהנזק העלול להיגרם למבקשת כתוצאה מחסימת הדרך המשותפת, עולה על הנזק הנגרם למשיב בעת השימוש בדרך המשותפת. עם זאת, לא ראוי יהיה להתעלם מההפרעה הנגרמת למשיב, ויש לבחון את האפשרות למעבר בדרך המשותפת באופן אשר יצמצם את ההפרעה למשיב.

המשיב הדגיש בטיעוניו את ההפרעה שנגרמה כתוצאה ממעבר כלי רכב כבדים, כגון משאיות או כלי הובלה, אשר גרמו לאבק במעבר תדיר שנעשה בדרך המשותפת. מכאן, שיש מקום להגביל את המעבר בדרך המשותפת ביחס לכלי רכב מסוג זה, למקרים מעטים ככל האפשר ורק בהתקיים צורך חיוני. במענה לפניית בית המשפט בדיון, האם ניתן לצמצם את המעבר התדיר שנעשה בכלי רכב שונים לאזור הטיפול בסוסים, נמסר כי קיים צורך חיוני באספקת מזון לסוסים פעם בשבוע. תדירות מעבר של כלי רכב (גם אם אינו פרטי) של פעם בשבוע לצורך קונקרטי כאמור, הינה סבירה ואינה גורמת להפרעה בלתי מידתית למשיב.

שיקול נוסף, נוגע לשמירת המצב הקיים. כאמור, כל אחד מהצדדים ביקש לשים דגש על היבט אחר בנוגע למצב הקיים. המבקשת הדגישה את המצב שהיה קיים משך עשרות שנים והמשיב הדגיש את המצב הקיים במהלך החודשים האחרונים. כמפורט לעיל, המשיב הוא זה שנקט בפעולות חד צדדיות לשינוי המצב הקיים, כפי שנהג בפועל משך עשרות שנים, שעה שהדרך היתה פתוחה למעבר לשני המשקים. המשיב אינו רשאי לטעון כי יש לשמור על המצב הקיים ערב הגשת הבקשה, לאחר שהוא עצמו שינה את המצב בשטח בפעולות חד צדדיות, אשר לכאורה חורגות מהסכמות הצדדים כפי שנהגו בפועל משך שנים ארוכות.

סיכום

הבקשה למתן צו מניעה זמני, מתקבלת.

ניתנים בזאת צווים אשר תוקפם עד להחלטה אחרת או עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית , לפיהם:
על המשיב להימנע מביצוע פעולות כלשהן אשר מונעות או מפריעות למעבר כלי רכב של המבקשת ובני משפחתה בדרך המשותפת. כל זאת, בכפוף לכך שכלי הרכב של המבקשת ובני משפחתה אשר יעברו בדרך המשותפת יהיו כלי רכב פרטיים (ולא מסוג טנדר או משאית).

כמו כן, יש לאפשר מעבר כלי רכב בדרך המשותפת, פעם אחת בשבוע, לשם הבאת מזון/תבן למתחם לגידול סוסים המצוי במשק המבקשת.

בנוסף, על המשיב להסיר את המכשולים אשר הוצבו על ידו, או מי מטעמו, אשר יש בהם למנוע או להפריע למעבר המבקשת ובני משפחתה בדרך המשותפת.

הצווים הזמניים ניתנים בכפוף להתחייבות המבקשת לשיפוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצווים, אם תדחה התביעה או יבוטלו הצווים הזמניים. כמו כן, על המבקשת להפקיד בתוך 21 יום עירבון כספי או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן, בסך של 5,000 ₪ להבטחת נזקי המשיב. הפקדת העירבון או הערבות הבנקאית אינה תנאי לכניסת הצווים הזמניים לתוקף, אולם במידה ולא יופקד הסך האמור בתוך 21 יום, יבוטלו הצווים הזמניים.

המבקשת ביקשה להאריך לה המועד להגשת התביעה העיקרית. לאחר בחינת בקשת המבקשת ונימוקיה ובשים לב לתגובת המשיב בעניין זה, יהיה על המבקשת להגיש התביעה העיקרית וזאת בתוך 7 ימים מהיום.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קלודין זאנדני
נתבע: יוסף גרפי
שופט :
עורכי דין: