ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סלאח שוויש :

בפני כבוד ה שופט פאול שטרק

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים
סלאח שוויש

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטול כתב אישום בשל טענת הגנה מן הצדק. בקציר האומר יצוין כי הבקשה מבוססת על כך שהנאשם לא הוזמן לחקירה עובר להגשת כתב האישום.
רקע
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון לפי סעיפים 4 ו – 14 לחוק לרישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ( להלן: "החוק"), פריט 4.02 א' לצו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), תשע"ג – 2013.
טענת הנאשם היא כי לא נחקר אודות עבירות אלה ויש בכך עילה לביטול כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק. כך גם טוען הנאשם כי אינו קורא וכותב בשפה העברית ולא הוסבר לו כי עליו להתייצב לחקירה.
הנאשם מפנה לסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 ( להלן: "החסד"פ") אשר " פוטר" את המשטרה מחובת החקירה כאשר קיימת רשות מוסמכת אחרת, כמו במקרה הנדון, אך אינו פוטר את אותה רשות מלחקור.
המאשימה אינה חולקת על כך שהנאשם לא נחקר טרם הגשת כתב האישום, אולם טענה כי ביום 29.10.2015 נערך ביקור בעסק ונמסרה לנאשם הודעה על ניהול עסק ללא רישיון ובה מפורטים פרטי התקשרות עם מחלקת קידום עסקים. מסירת הודעה זו מהווה הזדמנות לבעל העסק למסור גרסה.
מוסיפה המאשימה כי למפקחי מחלקת קידום עסקים והתברואנים כלל לא מוקנית סמכות חקירה בחוק. לטענתה, הנאשם לא הראה בבקשתו כיצד נפגע ערך בירור האמת וכיצד נגרע מהגנתו בכך שהוגש כתב אישום.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום.
סעיף 149 (10) לחסד"פ מקנה לבית המשפט סמכות להורות, בין היתר, על ביטול כתב אישום, מקום בו מצא בית המשפט, שהגשתו של כתב האישום ו/או ניהול ההליך הפלילי, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
הלכה פסוקה היא כי בטרם יבוטל כתב האישום, יש לעבור שלוש מסוכות, ראשית, יש לזהות את הפגמים שנפלו ו/או ננקטו בענייננו של הנאשם, לעמוד על עצמתם במנותק משאלת החפות או האשמה. שנית , יש לבחון האם בשל הפגמים יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב השלישי בוחן בית המשפט האם ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום.
מסירת גרסה של חשוד, הינה פעולת חקירה במסגרתה מתבקש החשוד למסור גרסתו לחשדות המופנים כלפיו, במהלך החקירה נגבית ומתועדת גרסתו, מכוח חוק סדר הדין הפלילי ( חקירת חשודים), התשס"ב 2002.
לרשות החוקרת עומדת הזכות ואף החובה לחקור את החשוד ולגבות את גרסתו לחשדות המופנים כלפיו, בין היתר על מנת שתבחן גרסתו, שמא יש בפיו הסבר שיש בו למנוע הגשת כתב אישום, גביית גרסה יש בה כדי לקדם את החקירה, למנוע שיבושה ולאפשר חקירת הטענות כדבעי.
זכות החשוד להשמיע את דבריו בחקירה היא זכות חוקתית והינה פועל יוצא למשפט הוגן, ותקין, יש בה כדי להגדיר את יריעת המחלוקת ולהעריך את מהימנות טענות הנאשם:

"ככלל, בהעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור גם את החשוד בביצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל גורם חוקר, לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר הרלוונטי לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר להמשך הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל רשות מנהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה". ( ע"פ ( מחוזי חיפה) 3730/03 מדינת ישראל נ' מוסטפא אגבאריה, ניתן ביום 11.3.04).
העובדה שהנאשם צפוי לעונש של קנס ולכל היותר צו הפסקה שיפוטי אין בה כדי ללמד שאין צורך בחקירה ו/או להפחית מחשיבותה של קיום חקירה פלילית קודם להגשת כתב האישום בעניינו של נאשם כזה או אחר.
הסנקציה העונשית, ככל סנקציה העומדת כנגד נאשם, מחייבת הקפדה יתרה על הוגנות ההליך הפלילי הן בעת המשפט ובוודאי עוד קודם לכן, בשלב החקירה וההחלטה האם יוגש כתב אישום בעניינו של חשוד כזה או אחר אם לאו.
מטענות המאשימה עולה כי הנאשם לא נחקר, זאת שעה שלמפקחי מחלקת קידום עסקים ותברואנים שביקרו בעסק של הנאשם כלל אין סמכויות חקירה. טענה זו אינה יכולה לעמוד. ככל שסבורים המפקחים כי לא נתונה בידיהם הסמכות לחקור את הנאשם, היה מצופה כי טרם הגשת כתב האישום יפעלו על מנת לעמוד בדרישות החוק וככל שהיה בכך צורך, להפנות את הנאשם לחקירה בפני הרשות המוסמכת. שעה שהמאשימה לא פעלה כך וכפועל יוצא נפגעה זכותו של הנאשם להשמיע טענותיו, יש לקבל את הבקשה.
בשלב השני, נבחנת השאלה האם יש בקיומו של ההליך הפלילי משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בענייננו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לבית המשפט ולציבור אינטרס להעמיד את המבקש לדין ולמצות עם מי שמנהל עסק ללא רישיון את הדין, על מנת שלא ייפתחו עסקים ללא רישיון ולשם הגנה על שלום הציבור.
ואולם, מאידך, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה כי זכויותיהם של חשודים ונאשמים יישמרו ומהלכים בלתי ראויים של הרשות יפסלו לשם הרתעה מנקיטת מהלכים דומים.
אין לקבל כי בשל נסיבות טכניות בלבד, משמעותיות וכבדות משקל ככל שיהיו, לא תפעל המאשימה בהתאם להוראות החוק ובכך יירמסו זכויותיהם של חשודים.
בענייננו, המשיבה לא נתנה תשובה מניחה את הדעת מדוע לא ביצעה את החקירה, מתגובת המאשימה עולה כי דו"ח הביקור צורף, אך למעשה דו"ח הביקור כלל לא צורף לתגובה. אינני יכול לקבל את קיצור ההליכים בו המאשימה נקטה על חשבון זכויותיו של הנאשם ללא נימוק וללא עילה שבדין.
בשלב השלישי, שקלתי האם ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום ואני סבור שהמסקנה לכך שלילית.
לפיכך, אני מורה על ביטולו של כתב האישום, ואולם אין באמור כדי למנוע הגשתו של כתב האישום מחדש, לאחר שמיעת הנאשם כדין ובחינת טענותיו.

סיכומו של דבר
כתב האישום מבוטל.
אין בתוצאה זו כדי להוות סתירה להחלטות דומות אחרות שנידונו בפני מותב זה, זאת שעה שמקרים אלה עסקו בעבירות של "אי קיום צו שיפוטי" לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ח – 1965 ( ראו למשל: ת"פ (י-ם) 4084/14 מדינת ישראל נ' אל הווה מומחמד; ת"פ (י-ם) 5279/14 מדינת ישראל נ' עוודה זיאן חוסיין), בעוד שבמקרה דנא יש צורך בבדיקת זיקת הנאשם לעסק.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: סלאח שוויש
שופט :
עורכי דין: