ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עומר הנדסה ובניה בע"מ נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט אהרן האוזרמן

המבקשת:
עומר הנדסה ובניה (1986) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סמארה

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ ניסים דאודי

החלטה

בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב שנרשמה כנגד רכבי המבקש גורר מספר רישוי 32-928-55 (להלן "הגורר") ונגרר פתוח מ.ר. 36-549-55 (להלן "הנגרר").

ביום 08.04.18 סמוך לשעה 20:15 נעצר נהג המבקשת, חדד מצליח בכביש 20 כשהוא נוהג בגורר ובנגרר, שהיה רתום אליו אותה עת.

על פי בדיקת השוטרים במקום הן הגורר והן הנגרר, לא היו עמוסים באותה עת במטען, ולפיכך לא נלקחו לשקילה.

על פי רישיונות הרכב משקלו הכולל המותר של הנגרר הוא עד 2,500 קילוגרם, משקלו הכולל המותר של הרכב 1,500 קילוגרם.

הנהג מציג רישיון נהיגה (בתוקף) מדרגה B על פיו רשאי הוא לנהוג ברכב במשקל כולל של עד 4 טון.

כנגד הנהג נרשם במקום דו"ח בעבירה של נהיגה ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה "לסוג הרכב", בו נהג, הדורש על פי המאשימה רישיון נהיגה מדרגה " C", בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה.

בשימוע שנערך למבקשת ביום 09.04.18, נרשמה כנגד הגורר והנגרר הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום, לאחר שקצין משטרה מצא כי קיים יסוד להניח כי יוגש כתב אישום בעבירה הנ"ל הנמנית על עבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודת התעבורה המסמיכות את קצין המשטרה להורות על השבתת הרכב.

על פי נימוקי הקצין בהחלטתו להשבתת הרכבים חומרת העבירה ונסיבות המקרה מעידות על סיכון לציבור משתמשי הדרך. מדובר בעבירה בטיחותית וכן חובתו ואחריותו של בעל הרכב/החברה לוודא הגבלות והיתרים ברכב בטרם יתירו נהיגת עובד החברה.

הנהג עצמו בן 56, עברו התעבורתי נמצא על ידי הקצין מכביד, נוהג משנת 1982 לחובתו 62 הרשעות קודמות בתעבורה.

הבקשה מתמקדת בטענה אחת משפטית והיא כי הנהג בנסיבות כמפורט לעיל לא עבר את העבירה המיוחסת לו. לשיטתו של ב"כ המבקשת לא ניתן לייחס לנהג עבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה לסוג הרכב וזאת מאחר והרכב לא היה עמוס במטען והנהג מחזיק ברישיון נהיגה מסוג B המתיר לו לנהוג ברכב במשקל כולל של עד 4 טון.

לשיטתו של ב"כ המבקשת בעת שהנהג נהג בגורר ובנגרר המשקל הכולל שלהם בפועל לא עלה על 4 טון.

המשיבה מפנה מצידה ל תקנה 180 (ב) לתקנות התעבורה אשר קובעת כי:

"בעל רישיון נהיגה לפי תקנה זו רשאי לנהוג ברכב כאמור בתקנת משנה (א) 1 גם אם צמוד לרכב גרור שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 1,500 קילוגרם".

לשיטתה של המשיבה הוראות תקנה 180 (א) ו-(ב) לעיל מתירות לנהג בעל דרגת רישיון מסוג B לנהוג ברכב כמפורט בתקנה . בתקנה 180 (ב) נקבע בפרוש כי בעל רישיון נהיגה מסוג B רשאי לנהוג ברכב גם אם צמוד אליו נגרר (גרור) ובלבד ש"משקלו הכולל המותר אינו עולה על 1,500 קילוגרם".

התקנה אינה דורשת כי הרכב הגרור יהיה עמוס אותה עת ומתייחסת אל תכונותיו הטכניות בלבד, היינו המשקל הכולל המותר לשאת בגרור (הנקבע על פי היצרן).

מדובר בשאלה משפטית שבוודאי תידרש הכרעה במסגרת התיק העיקרי. לענייננו, נדרשת הכרעה ברמה לכאורית האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת.

לעניין זה מצאתי מקום להביא גם את הוראות תקנה 8 לתקנות התעבורה הקובעת כי: "מי שניתנה לו תעודה חייב למלא אחר התנאים או ההגבלות הכלולים בה ולא ישתמש בה אדם אלא בהתאם התנאים או ההגבלות כאמור".

אני מוצא כי בשלב הזה, ברמת הראיות הנדרשות לצורך דיון בבקשה, מתקיימות די ראיות לכאוריות להגשת כתב האישום כפי שהוגש.

עיינתי בסימן ב' לתקנות התעבורה, במיוחד בתקנות 180 ו-181 לתקנות התעבורה ומצאתי כי דרגות רישיון הנהיגה נקבעו בהתייחס למשקל כולל מותר של כלי הרכב וזאת יותר מאשר במקום אחד, ובכל המקומות בהם יש התייחסות למשקל הרכב נוקטת התקנה באותה לשון ומתייחסת ל"משקל הכולל המותר של הרכב" ולא למשקל הכולל "בפועל" ואין בתקנה סיווג של רישיונות הנהיגה לפי ה"משקל שנמדד בפועל".

פרשנות פשוטה של לשון החוק היא כי דרגות הרישיון נקבעות לפי מאפיינים טכניים של הרכב, אחד המרכזיים בהם הוא המשקל הכולל שיכול הרכב על פי תכונותיו לשאת. הגבולות בין דרגות הרישיון נקבעו במפורש בתקנות ואין בהם הבחנה בין רכב עמוס במטען או שאינו עמוס במטען.

במקרים בהם מובל מטען במשקל כולל העולה על המותר, קיימות עבירות נפרדות בתקנות התעבורה.

ראה למשל תקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה, הקובעת איסור להוביל מטען במשקל העולה על המותר וקובעת כי:

"85. (א) לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביל מטען ברכב או עליו, אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואביזריו, מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר.

(5) המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רישיון הרכב, והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב לפי הנמוך יותר".

ענייננו כאן בגורר ונגרר שבהם נהג עובד המבקשת כאשר הרכבים אינם עמוסים כלל ומכאן שלא ניתן לטעון לעבירות של הובלת מטען במשקל העולה על המותר.

אשר לשאלה האם הנהג נהג שלא לפי תנאי רישיון הנהיגה , בכך שגרר נגרר שמשקלו הכולל המותר עולה על הקבוע בתנאי רישיון הנהיגה שלו (מדרגה B) לכאורה התשובה חיובית.

נקודה נוספת היא ההבחנה בין השבתת הגורר והנגרר.

בעמ"ת (מרכז) 49813-09-17 מדינת ישראל נ' אשר סויסה הובלות בע"מ (23.11.17) (פורסם בנבו) נקבע ביחס לעבירות משקל חורג כי ניתן לראות בגורר ובגרור כרכב מחובר אחד ובלבד שההתייחסות תהיה לחריגה במשקל לכל אחד מהם בנפרד. כלומר, כאשר יש חריגה במשקל בגרור יש להשבית את הגרור וכאשר יש חריגת משקל בנגרר, יש להשבית את הנגרר.

נקבע כי כאשר החריגה במשקל היא רק בגורר או רק בגרור, ללא חריגה במשקל הכולל של הרכב המחובר, אין מקום להשבית את החלק שלא הייתה בו חריגת משקל.

נקבע כי אין חולק כי עסקינן בשני כלי רכב שונים, הנושאים מספר רישוי נפרד ועצמאי, אשר מחויבים לעמוד במ בחן רישוי שנתי, ככל רכב אחר, צווי איסור השימוש מוצאים גם כן לכל כלי רכב נפרד.

במקרה דנן נראה כי הנהג מורשה לנהוג בגורר. ההגבלה ברישיון נהיגה B על פי תקנה 180 (ב) מתייחסת לנגרר בלבד, ועל פיה נהג לכאורה בנגרר בהיותו בלתי מורשה לסוג הרכב (הנגרר).

אכן כפי שנקבע ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (19.10.12) (פורסם בנבו): "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק".

ואולם, לא ניתן לזנוח את הסיפא של הדברים, על פיה הדברים צריכים להיעשות בהתאם ל "התוויית המחוקק" ולא תוך חריגה מהאמור בחוק ובתקנות.

סיכומו של דבר, בנסיבות המקרה שבפני, אני מוצא כי לא נפל פסול בהחלטתו של הקצין להשבית את הנגרר. מאידך, אני מוצא כי אין מקום להשבית את הגורר שכן מדובר בשני כלי רכב נפרדים והנהג לא ביצע כל עבירה בעת שנהג בגורר.

מקור העבירה הוא בנגרר ואותו בלבד היה מקום להשבית.

מאחר והגורר והנגרר הושבתו מיום 09.04.18 ונוכח כרסום מסוים בעוצמת הראיות, כפי שטען ב"כ המבקשת, אני מורה על החזרת הגורר מספר 32-928-55 שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש בקשר עם דו"ח משטרה מספר 20250697496 לידי בעליו (המבקשת) וזאת לאלתר.

הנגרר מ.ר. 36-549-55 יישאר מושבת תחת הודעת איסור השימוש ויושב לבעליו בסיום תקופת ההשבתה עליה הורה קצין המשטרה.

זכות ערר כחוק לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עומר הנדסה ובניה בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: