ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארגיי מלקמו נגד ש. שלמה רכב בע"מ :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעים

ארגיי מלקמו

נגד

נתבעים

1.ש. שלמה רכב בע"מ
2.פרופשיונל מוטורס 1 בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שעניינה רשלנות הנתבעות בטיפול בדו"ח תנועה שהוסב על שמו של התובע.

ואלו העובדות הנצרכות להכרעה בתובענה-

אין חולק כי ביחס לרכב מס' 2989674 שהיה בבעלות הנתבעת 1 נתקבל דו"ח תנועה. עוד אין חולק כי במועד הרלוונטי לדו"ח היה הרכב בחזקתה של הנתבעת 2- שהינה נותנת שירותים עבור הנתבעת 1.
לטענת התובע הוסב הדו"ח על שמו בטעות וכשהתחוור לו כי הדוח הוסב על שמו אף שלא נהג ברכב במועד הרלוונטי, פנה לנתבעת 2 אשר קיבלה ממנו את הדו"ח אולם לא טיפלה בביטול ההסבה. משכך, חלף המועד לבקשה לביטול הדו"ח, הוא נאלץ לשכור שירותי עו"ד לטיפול בדו"ח, להגיש בקשה להישפט- שהתקבלה בסופו של יום, ונגרמו לו הוצאות משפטיות מרובות ועוגמת נפש ניכרת.

בדיון שנערך בפני טענה הנתבעת 1 כי פרוצדורת הסבת הדו"חות ע"ש ה נהג שהחזיק ברכב הינה כי נותן השירותים מעדכן את הנתבעת 1 ביחס לגורם שהחזיק ברכב, אותו גורם מתייצב אצל הנתבעת 1 וחותם על מסמך הסבה המועבר להמשך טיפול משטרת ישראל. גם כאן פעלה הנתבעת באותו אופן, קיבלה את פרטי הנהג מהנתבעת 2- נותן השירותים- והתובע התייצב וחתם על תצהירים ביחס לדו"ח. לאחר מעשה התברר כי נפלה טעות וכי התובע לא נהג ברכב המדובר בשעת מעשה ומשכך, פעלה הנתבעת ככל יכולתה לביטול הדו"ח, מסרה בידיו תצהיר מתאים ואף התייצבה לדיון שנקבע בעניין בביהמ"ש לתעבורה.
הנתבעת 2 טענה כי היא מסרה לנתבעת 1 את פרטי הנהג הנכון ולא ידוע לה מדוע בסופו של יום בחר התובע לחתום על מסמך לפיו הוא זה שביצע את העבירה. גם הנתבעת 2 נחלצה לטובתו של התובע. אף שהוסבר לו במועד כי עליו לבקש לבטל הדו"ח בהסתמך על אישור החזקת הרכב שמסרה בידיו, לא עשה כן התובע ורק לאחר שלא ניתן היה עוד להסב את הדו"ח שב ופנה אליה. אף נציגה מטעמה של הנתבעת 2 התייצבה לדיון בבקשת התובע להישפט וסייעה ככל יכולתה בביטולו של הדו"ח.

על אתר יש להעיר כי אין בידי מי מהצדדים העתק מקורי של מסמך ההסבה וההעתק שצורף לתיק ביהמ"ש התקבל לאחר בקשת נציג הנתבעת 1 ממשטרת ישראל וזאת ע"מ לסייע לתובע בדיון בבקשתו להישפט.
התובע טען כי לא חתם על מסמך ההסבה אולם אין חולק כי במועד החתימה נחתמו על ידו שני מסמכים נוספים וכי החתימה על המסמך שבנדון (נספח ב לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2) נראית דומה לחתימתו של התובע – וזאת על פי דבריו שלו (עמ' 7 שורה 23) . כאמור, העתק מקורי מן החתימה- אין בנמצא כך שלא ניתן לבצע בדיקה גרפולוגית יסודית היכולה לאמת או להכחיש טענתו של התובע כי החתימה אינה שלו. כאמור לעיל, החתימה הייתה חלק ממס' חתימות שחתם התובע ביחס לדוחות נוספים שאינם מוכחשים על ידו (עמ' 4 שורות 18-19) .

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי " המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות ( קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ ( לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ ( פורסם בנבו, 5.5.13)].
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

לטענת התובע, נהגו הנתבעות ברשלנות בטיפול בדו"ח ולפיכך עליהן לפצותו בגין ההוצאות אותן נאלץ להוציא בשל הטיפול בביטול הדו"ח.
בענייננו, נתגלתה סתירה בין טענות הנתבעת 1 בכתב ההגנה לבין הסבריה כפי שנמסרו בדיון שהתקיים במעמד הצדדים. ובמה דברים אמורים?
בכתב הגנתה טענה הנתבעת 1 כי הנתבעת 1 מבקשת הסבת הדוחות לאחר שנתקבלה מאת הנתבעת 2 פרטי הנהג וכן מסמך הסבה חתום ע"י הנהג. בדיון שנערך במעמד הצדדים מאידך, הוסבר ע"י נציג הנתבעת 1 כי נציגי הנתבעת 1 הם שממלאים את מסמך ההסבה והוא נחתם במשרדם.
הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה כי לנתבעת 1 נמסר כי הנהג שהחזיק ברכב נשוא הדוח הינו התובע, אולם המסמכים שצורפו ע"י הנתבעת 2 מעלים כי שמו של המחזיק האמיתי ברכב הוא שנמסר לכאורה לנתבעת 1 ע"י פקידת ההסבות של הנתבעת 2.
הנתבעת 1 כאמור מסרה 2 גירסאות עובדתיות שונות לאופן ביצוע ההסבה ולא הביאה חיזוק של עדות ע"י מי שבצעה בפועל את ההסבות. הנתבעת 2 מאידך טענה בתוקף כי העבירה את הפרטים המדויקים של מבצע ה עבירה לנתבעת 1 ובפני העידה הפקידה האחראית להעברה מטעם הנתבעת 2 .
נראה לפיכך כי ראשיתה של התקלה נפלה בפעולתה של הנתבעת 1. עדותו של נציגה בפני היתה רהוטה, כנה וברורה וההליך המתואר בעדותו מתיישב עם טעות אפשרית לאור הנתונים אותם סיפקה הנתבעת 2. אני מאמצת לפיכך את גירסתו ומעדיפה אותה על הגירסה הנטענת בכתב ההגנה. בהתאמה, אני קובעת כי ההסתברות הינה כי שגגה נפלה בהתנהלות הנתבעת 1 והיא אשר החלה את שרשרת הטעויות שהובילה בסופו של יום להגשת הדו"ח על שמו של התובע.

עם זאת, לחובתו של התובע אשם תורם משמעותי באופן השתלשלות האירועים. התובע לא נתן בעדותו הסבר מניח את הדעת ביחס לקיומו של מסמך ההסבה החתום בחתימה הנחזית כחתימתו. בנוסף, טען התובע כי נמסר לו ע"י פקידת ההסבות של הנתבעת 2 עוד בחודש ספטמבר 2016 כי הטיפול בהסבה חוזרת יעשה ע"י החברה.
פקידת ההסבות העידה בפני ביהמ"ש כי לא נאמרה על ידה אמירה זו, וכי הנתבעת 2 כלל אינה מוסמכת להגיש בקשה בשמו של התובע בבקשה לביטול הסבה. לדבריה ציינה בפני התובע כי עליו לפנות למשטרה בבקשה מתאימה וכי יציידו אותו במסמך שהיווה בסיס להסבה.

התובע השמיע שיחה מוקלטת ממועד מאוחר יותר שגם בה מציינת פקידת ההסבות כי יעבירו לתובע אישור ביחס לעובדה כי ע"פ רישומיהם לא הוא שנהג ברכב במועד רישום הדו"ח, אולם לא הוכח ע"י התובע כי הנתבעת 2 או מי מטעמה אכן התחייבו לפעול במקומו של התובע להסב את הדו"ח. התובע עצמו לא פעל לביטול הדו"ח במועד בו נתקבל על ידו, ולא הביא כל ראיה לטענתו כי הנתבעת 2 התחייבה לפעול במקומו לביטול ההסבה. במועד בו היה ברור כי נפלה טעות- ספטמבר 2016, היה עליו לוודא כי נושא ההסבה מטופל.

גם הסכום אותו בחר התובע לשלם בגין הטיפול בעניינו אינו נחזה כסביר. לטענתו, המדובר בדו"ח בסך 750 ₪ ו-8 נקודות חובה. תשלום שכ"ט בהיקף של כמעט פי 10 (!) מ היקפו הכספי של הדו"ח אינה עומדת בחובת הקטנת הנזק המוטלת על התובע.
על דרך האומדנא אני מעריכה את נזקו הסביר של התובע בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. אשמו התורם של התובע עומד בהיקף של 50% מהאחריות להוצאות הכספיות בהן נשא.

איני מוצאת כי יש לפסוק לטובת התובע סכום בגין עוגמת נפש- כאמור לעיל, פעולה סבירה מצידו של התובע היתה יכולה לאיין את ההתנהלות כולה. משלא פעל כמצופה, אין מקום לפסוק לטובתו פיצוי כלשהוא בגין עגמת נפש.

ופטור בלא התייחסות לנתבעת 2- לא ניתן. הגם שלפי המסמכים שבפני העבירה הנתבעת 2 לנתבעת 1 את שמו הנכון של מבצע העבירה נשוא הדו"ח, עדיין היה מקום מצידה לפעולה אקטיבית לטובתו של התובע. כפי שדאגה היא להפנותו על חתימה של מסמך ההסבה, יכ ולה הייתה לפעול להחתימו על מסמך ביטול הסבה ולשלוח אותו מטעמה, כמי שפעל בשליחותה ביחס לרכבי הנתבעת 1. העדרה של פעולה קוליגאלית זו אינו מהווה עוולה; אולם עובדה זו אינה הופכת את פעולתה של הנתבעת 2 לראויה יותר.

סיכומם של דברים, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 1755 ₪, בתוספת אגרת והוצאות משפט בסך של 450 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה כדין עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ח, 24 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארגיי מלקמו
נתבע: ש. שלמה רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: