ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בתיה חייבי נגד אמנון מרום :

בפני כבוד ה שופט הישאם אבו שחאדה

תובעים

בתיה חייבי
ע"י עוה"ד חייבי

נגד

נתבעים

  1. אמנון מרום
  2. איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

שניהם ע"י עוה"ד ברזילי

פסק דין

1. התובעת הינה בעלים של רכב (להלן: "רכב 1") שניזוק במהלך תאונת דרכים ושאירעה יחד עם רכב אחר שבו נהג הנתבע 1 (להלן: "רכב 2") ומבוטח בביטוח כלפי צד ג' על ידי הנתבעת 2.

2. מטעם התובעת העיד בעלה שנהג ברכב 1 בעת התאונה. לטענתו בעת התאונה נסע ברחוב הכולל שלושה נתיבים, כאשר שניים מהם מובילים לפנייה ימינה ואחד מוביל לפנייה שמאלה (ראו תמונת הרחוב שבו התרחשה התאונה, ת/1). לטענתו הוא נסע בנתיב האמצעי שמוביל לפנייה ימינה ורכב 2 נסע בנתיב שמשמאלו ורכב 2 נצמד לרכב 1 בכוונה לעבור לנתיב האמצעי. בדרך זו, לטענתו, ניזוק רכב 1 בדופן שמאל.

3. לעומת זאת, הנתבע 1 העיד שנסע בנתיב האמצעי ובעוד שרכב 1 נסע בנתיב הראשון מימין. לטענת הנתבע 1, רכב 1 סטה מהנתיב הימני לנתיב האמצעי ופגע קלות בדופן ימין של רכב 2 וגרם לקיפול המראה והותיר סימנים לבנים על רכב 2.

4. לאחר שמיעת עדותם של שני הנהגים ולאור הראיות שהוצגו בפניי, הנני קובע שיש להעדיף את גרסת נהג רכב 1 על פני עדותו של הנתבע 1 לעניין אופן קרות התאונה. להלן נימוקיי:

א. עדות נהג רכב 1 נתמכת בהודאת חוץ של הנתבע 1: נהג רכב 1 העיד שרכבו נסע בנ תיב האמצעי ובעוד שרכב 2 נהג בנתיב השמאלי שמוביל לפנייה שמאלה. בא כוח התובעת שלח מכתב לנתבע 1, עובר להגשת התביעה, ודרש ממנו לשלם לתובעת עבור הנזקים שנגרמו לרכבה. הנתבע 1 שלח מכתב תשובה (להלן: "מכתב התשובה") ושצורף לכתב התביעה ובו רשם את הדברים הבאים:

"ביום 15.12.2016 שעה משוערת 14:30 נסעתי מבני ברק לקריית הרצוג. בפנייה מרחוב השומר ימינה לז'בוטינסקי נסעתי לאיטי במסלול השמאלי על מנת לפנות לקריית הרצוג שמאלה אחרי הסיבוב ימינה".

(ההדגשות שלי – ה'א'ש')

יוצא מכך, שבמכתב התשובה הנתבע מאשר שאכן נסע בנתיב השמאלי שמוביל לפנייה שמאלה ובעוד שרכב 1 נסע בנתיב האמצעי, וזאת כפי שהעיד נהג רכב 1. נתון ראייתי זה מהווה חיזוק לעדותו של נהג רכב 1 לגבי אופן קרות התאונה.

ב. עדות הנתבע, בבית המשפט סותרת את דבריו במכתב התשובה: לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט, הנתבע 1 מסר גרסה שונה מזו שמופיעה במכתב התשובה. בעדותו בבית המשפט, הנתבע 1 טען שרכבו נסע בנתיב האמצעי ושרכב 1 נסע בנתיב הימני ביותר. סתירה זו מובילה למסקנה שיש להפחית ממשקל עדותו של הנתבע 1 לגבי אופן קרות התאונה.

5. בנסיבות אלה, הנני קובע שמלוא האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1 בשל סטייה בחוסר זהירות מהנתיב השמאלי ביותר אל תוך הנתיב האמצעי.

6. כעת נותר לדון בשאלת הנזק. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי לפיה נזקי התובעת מסתכמים בסך של 2,020 ₪ בתוספת 17% מע"מ צפוי בסך של 343 ₪. חוות הדעת לא נסתרה על ידי הנתבעים ואשר גם לא ביקשו לחקור את השמאי כמפורט בתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. יתר על כן, לכתב התביעה צורף מסמך הנושא את הכותרת "חשבון" מטעם השמאי לפיו שכר טרחתו הוא בסך של 550 ₪ בתוספת מע"מ בסך של 93 ₪ אשר על התובע לשלמו לשמאי.

7. התובעת ציינה בכתב התביעה שהיו לה הוצאות נלוות בגין הטרדה והטרחה, לרבות התרוצצויות למוסך, טלפונים ופניות רבות לנתבע 1, ולכן יש להוסיף רכיב פיצוי בסך של 500 ₪. ייאמר כבר עתה שרכיב זה דינו להידחות הואיל ולא הובאה ראייה כלשהי להוכחת רכיב נזק זה.

8. נהג רכב 1 העיד שהרכב לא תוקן וכי רק תיקן את פנס האיתות בעלות של 50-60 ₪ (פרוט' מיום 16.04.18, עמ' 2 ש' 4-5, עמ' 2 ש' 36 עד עמ' 3 ש' 1). יוזכר, מי שניזוק באירוע מזיק לא חייב לתקן את נזקיו כתנאי לקבלת פיצוי על הנזק שנגרם לו .

9. ב-ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (4) 203 (2001), נדונה שאלת הפיצוי שיש לשלם לדיירים בגין ליקויי בניה שהיו בבניין. הדיירים הסתמכו על חוות דעת שמאי ובכל מקרה לא התכוונו לתקן את הליקויים. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לדיירים פיצויים בגין עלויות התיקונים אך הורה כי אין להוסיף לפיצויים אלה את המע"מ. בית משפט המחוזי קבע כי תשלום מע"מ לדיירים יעשיר אותם שלא במשפט ולכן אין לזכותם בגין הוצאה שלא יעמדו בה כלל. ערעור הדיירים בנקודה זו לבית המשפט העליון התקבל וכבוד השופט חשין (כתוארו דאז) קבע כדלקמן (בעמ' 209):

"הדיירים צודקים בדרישתם. תשלום מע"מ מהווה חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים, ומשנקבע כי זכאים הם הדיירים לפיצויי – כסף כעלות התיקונים, זכאים הם ממילא גם למע"מ המהווה בימינו ובמקומנו חלק בלתי נפרד מעלות התיקונים. הדיירים זכאים להשבת מצבם לקדמותו ורק כך יבואו אל שלהם. אין זה עניינה של דיור לעולה אם יבצעו הדיירים תיקונים אם לאו, וגם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים יגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים, לרבות מע"מ, שכן כך ידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים".

(ההדגשות שלי – ה'א'ש')

10. על כן, יש לפצות את התובעת בגין נזקיה גם אם לא תיקנה את רכבה, כולל רכיב המע"מ שטרם שולם על ידה וצפוי להיות משולם בעתיד היה ותחליט לתקן את הרכב.

11. לפיכך, הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

א. 2,363 ₪ בגין הנזק לרכב.
ב. 643 ₪ בגין שכר טרחת השמאי.
ג. אגרת בית משפט בסך של 375 ₪.
ד. שכר העד מטעם התובעת בסך של 500 ₪.
ה. שכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪.

12. כל הסכומים שפורטו לעיל ישולמו עד ליום 23.5.18 ולאחר מכן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בתיה חייבי
נתבע: אמנון מרום
שופט :
עורכי דין: