ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גדעון עקביה נגד דפנה בוסתן ואחרים :


לפני כבוד ה שופטת לימור ביבי

מבקשים - התובעים

  1. גדעון עקביה
  2. רפאל רום
  3. יהודית הופשטטר
  4. עוזי אינגבר
  5. משה תמרי
  6. יעקב פליקמן

ע"י ב"כ עו"ד שוחט

נגד

משיבים (הנתבעים 2)

דפנה בוסתן ואחרים
ע"י ב"כ עו"ד לבונטין

החלטה

לפני בקשה לסעד זמני במסגרתה עותרים המבקשים – הם התובעים בתביעה - למינויו של שמאי מקרקעין מכריע, מטעמו של בית המשפט, על מנת שזה יערוך שומת דירות בבניינים נשוא הבקשה וזאת, במסגרת הליך פינוי ובינוי של הבניינים האמורים.

בהחלטתי מיום 22/3/18 סקרתי באריכות את הרקע העובדתי להגשת התביעה כמו גם טענותיהם ההדדיות של הצדדים ומשכך, אינני מוצאת לשוב ולהידרש לאלו.

טענות הצדדים בבקשה לפני ;

בבסיס הבקשה לסעד זמני- טענת המבקשים ולפיה – מבלי לגרוע מטענות הצדדים בדבר זכותם של המבקשים לעתור למינויו של שמאי מכריע בנסיבות, מטענותיהם הנסבות על השאלה על מי יש להשית את שכרו של שמאי זה ומטענותיהם הנוגעות להיקף השומות אשר על השמאי המכריע לערוך – הרי שלו ימונה על ידי בית המשפט כסעד זמני, שמאי מכריע מטעמו, יהא במינוי זה בכדי לתעד המצב נכון להיום ובהתאמה תתאפשר הוצאתו לפועל של הפרויקט, מבלי שיהיה צורך לעכב את הריסת הבניינים עד למתן פסק דין סופי בתובענה. עוד לטענתם, יהא בחוות דעת כאמור בכדי לאפשר לצדדים להעריך את הסיכונים והסיכויים הנובעים מהתביעה.
יודגש כי במסגרת הבקשה, מסכימים המבקשים לשאת, בשלב זה, בשכר המומחה אשר ימונה על ידי בית המשפט ולכך שבית המשפט יידרש לשאלת שכרו של מומחה זה, במסגרת פסק הדין הסופי.

המשיבים מנגד – טוענים ראשית, כי – הלכה למעשה- עותרים המבקשים, במסגרת בקשה לסעד זמני, לקבלת הסעד הסופי לו הינם עותרים בתביעה- מינוי שמאי מכריע. יחד עם זאת, לגופם של דברים- ותוך שמירה על טענתם ולפיה לתובעים אין זכאות לדרוש מינויו של שמאי מכריע כסעד עיקרי - לא מתנגדים המשיבים למינוי המומחה כאמור ובלבד שהמבקשים אמנם יישאו בשכרו, כי המבקשים יחתמו על כלל המסמכים הנדרשים לשם הוצאתו של הפרויקט לפועל וכן יפנו דירותיהם וימסרו החזקה בהן לחברה הקבלנית – אשדר. עוד הינם עותרים להפקדת שכר טרחת השמאי בסך 200,000 ₪ מבעוד מועד בקופת בית המשפט. זאת ועוד, המשיבים אף מחווים דעתם באשר לאופן בו תיערך השומה ובכלל זה בפרט, לטענתם -ככל שיקבע השמאי כי יש צורך בתיקון הטבלה כפי שנערכה על ידי השמאי עופר ניר ז"ל - הרי שיש לתקנה בהתאם לכללים אשר נקבעו על ידי השמאי ניר ז"ל, עוד הינם עומדים על כך שתועבר לשמאי רשימת דירות אשר הורחבו וכן על כך שלא יועברו לשמאי זה תוספות והשלמות לחוות דעתו של השמאי עופר ניר וכן, תוספות והשלמות להשגה אשר הוגשה על ידי התובעים ביום 30/11/16.

בתגובה לתשובת המשיבים, מתנגדים התובעים לחתימה על כלל המסמכים הנדרשים לשם הוצאתו של הפרויקט לפועל ולפינוי דירותיהם, הואיל ולטענתם סוגיה זו אינה במסגרת המחלוקת בתביעה לפני, משהנתבעים לא הגישו כל תביעה שכנגד ו בהתאמה אין כל סעד התלוי ועומד כנגד התובעים במסגרתו נדרשת חתימה כאמור. עוד הינם טוענים כי אין מקום לחייבם בהפקדת שכרו של המומחה משזה טרם הגיש הצעת מחיר לשכרו. זאת ועוד, המבקשים חולקים על דרישות המשיבים ולפיהן יש להכתיב לשמאי להיצמד לטבלה אשר נערכה על ידי השמאי עופר ניר ז"ל, לדרישה להעביר לשמאי רשימת דירות אשר הורחבו וכן, לאיסור להעברת מסמכים לשמאי.

דיון והכרעה;
אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ולהלן יפורטו טעמי.

ראשית – מושכלות ופסיקות יסוד הינן כי מטרתם של סעדים זמניים היא שמירה על המצב הקיים (בבחינת "הקפאת מצב") העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני, כך שיובטח ביצועו של פסק הדין, אם יינתן פסק דין לטובת התובע [רע"א 4327/06 בנק דיסקונט למשכנתאות נגד יעקב שרביט (21/9/06); ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196].

עוד נקבע כי על מבקש סעד זמני, אשר תביעתו טרם התבררה, לעמוד בשני תנאים מצטברים כתנאי להוצאת צו מניעה זמני – הראשון הינו קיומה של זכות לכאורית אשר למענה דורש המבקש סעד והגנה עד לתום הדיונים – קרי עליו להראות שקיימים סיכויים טובים לקבלת תביעתו. השני נסב על מאזן הנוחות קרי – אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן וכן שאלת הפיכותו של הצו ובכלל זה האם נזקו של הנתבע ניתן להטבה על ידי פיצוי כספי, בהבדל מנזקו של התובע.
[ראו לדוגמא: זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית,613); פסק דינו של כבוד השופט לוין בע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שולפות לבנין ופיתוח , פ"ד מט(1) 730, 736; ע"א 483/85 לב נ' דגם מערכות בע"מ, פ"ד לט(4) 729].
בנוסף, הואיל ומדובר בבקשה מתחום דיני היושר, הרי ששומה על בית המשפט להביא, במסגרת שיקוליו, שיקולי יושר(שיקולים אקוויטביליים) המונעים מתן הסעד ובכללם – ניקיון כפיו של המבקש, שיהוי מצדו בהגשת הבקשה ועוד כיוצאים באלה שיקולים שביושר (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; זוסמן, שם, 617-618, בסימן 495).

במסגרת התביעה לפני עותרים התובעים לשתי חטיבות סעדים מרכזיים- האחת- נסבה על גילוי מסמכים שונים, מופנית אל הנתבעת 1 ואשר אינה רלוונטית לבקשת ביניים זו והשנייה – סעדים המופנים כנגד שורה של נתבעים אשר הוגדרו כ"נתבע 2" וביניהם בין היתר- מינוי שמאי מכריע על ידי בית המשפט, מתן הנחיות לאופן בו תיערך שומה מכריעה זו, קביעות הנוגעות לתשלום שכר הטרחה לשמאי המכריע כאמור ושינוי הרכב הוועד המייצג את הדיירים. לית מן דפליג שהסעד הזמני נשוא בקשה זו, נוגע לסעדים הראשונים במסגרת החטיבה השנייה – קרי אלו הנוגעים למינוי שמאי מכריע.

כאמור, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי דין הבקשה להידחות וזאת, ממספר טעמים כדלקמן -
ראשית, כפי שנקבע לעיל, תכליתו של הסעד הזמני הינה ל"הקפיא" מצב, מקום בו יכול שעד למתן פסק דין יחול בו שינוי בלתי הפיך, אשר יותיר התובעים מול "שוקת שבורה" וחוסר אפשרות למימושו של פסק הדין. ודוק- המצב אשר יש להקפיאו הינו מצב הדברים הקשור לסעד הסופי והיכולת לממשו. במקרה לפני, טענת התובעים הינה בדיוק הפוכה- כך, התובעים מבקשים להורות על מינוי מומחה מכריע על ידי בית המשפט – הוא הסעד הסופי המבוקש במסגרת תביעתם (ועל כך יורחב בהמשך ) וזאת, לא משום שעד למועד סיום ההליך עלול להשתנות מצב הדברים, אלא ההיפך- הואיל ולטענתם כל זמן שתלויה ועומדת התביעה, לא ניתן לקדם את הפרויקט ולשנות את מצב הדברים. קרי- לטענת התובעים מינוי שמאי מכריע, יהא בו בכדי לתעד את מצב הנכסים עתה, ויהא בו בכדי להסיר את המניעה מהמשך קידום הפרויקט תוך שינוי המצב הקיים. בהינתן שכך, ספק באם מדובר בנסיבות המצדיקות מתן סעד זמני.

יתרה מכך, גם לגופם של דברים בחינת מהות הסעד המבוקש יש בה בכדי להקים שתי בעיות נוספות –
האחת - התובעים אינם עותרים למינוי שמאי מטעם בית המשפט, אלא הם עותרים למינוי שמאי מכריע על ידי בית המשפט. בהקשר זה, לא ברור – והתובעים הותירו עלום- את מקור סמכותו החוקי של בית המשפט להורות על מינוי שמאי אשר קביעתו תהיה מכריעה, בשלב זה של ההליך וקודם לבירור טענות הצדדים בנושא זה.
שנית- להלכה ולמעשה עותרים התובעים, במסגרת הבקשה לסעד הזמני, לצו עשה – בגדרו ממונה שמאי מכריע, סעד אשר הוא זהה לסעד העיקרי הנתבע על ידם והוא מינוי שמאי מכריע. בהקשר זה, עוד מקדמא דנא נקבע כי "בית-המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו"[ ע"א 213/64 חיים ברא"ז ו3 אח' נ' נציב המים, משרד החקלאות, יח 647]

אציין כי אמנם בהתאם לפסיקה – בנסיבות בהן קיימות ראיות משמעותיות התומכות בסעד הסופי (קרי מטות סיכוי התביעה באופן משמעותי לכיוון המבקש) וכן, בהן מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מבקש הסעד, לא יהא בזהות הסעד הזמני לסעד העיקרי בכדי למנוע מתן הסעד הזמני [ראו - רע"א 2059/98 וולטה נ' PRS, פ"ד נב(4) 721, 732; רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, (ׂ20/1/13); רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון, מה(4) 225 (1991)]. יחד עם זאת, במקרה לפני, אינני סבורה כי בשלב זה ניתן לקבוע כי כל אחד מן התנאים האמורים מתקיים וקל וחומר ששניהם במצטבר אינם מתקיימים. כך, בכל הנוגע לסיכויי התביעה- אין חולק כי במסגרת ההסכם עליו חתמו בעלי הדירות בפרויקט, קיים מנגנון למינוי שמאי מכריע וזאת, הן באשר לזהות הממנה (יו"ר איגוד השמאים) והן, באשר לנשיאה בשכרו. בפי התובעים טענות כנגד המנגנון האמור הן הואיל ולטענתם, זהות השמאים אשר מונו על ידי יו"ר איגוד השמאים אינם תואמת מקצועית את הנדרש לשם עריכת השומה (הואיל ואלו אינם ברשימת שמאי "פינוי בינוי"), הן, הואיל ולטענתם קיימת מחלוקת באשר להיקף השומה אשר עליהם לערוך (שומת כלל הדירות בפרויקט או רק אלו באשר אליהן הוגשה השגה) והן, הואיל ולטענתם הנתבעת 1 סיכלה עריכת השומה עת העבירה לשמאים אלו הנחיות באשר לאופן בו תערך. עוד טוענים התובעים כי דין הסעיף הקובע חובת תשלום שכר השמאי – בטלות וכי בהתאמה יש לחייב את כל בעלי הדירות בתשלום שכר השמאי המכריע. הנתבעים מנגד טוענים כי טענותיהם של התובעים מנוגדות למנגנון כפי שנקבע בהסכם בכתב עליו חתמו התובעים ומשכך, לטענתם משוללת תביעת התובעים כל עילה. בשלב זה של הדיון ובהינתן שטענותיהם של התובעים מנוגדות ל כאורה למסמך בכתב עליו חתמו ואשר עד למועד הגשת התביעה, לא ערערו על תוקפו – אינני סבורה כי ניתן לקבוע שסיכויי התביעה נוטים לכיוון טענותיהם של התובעים ובוודאי שאין מדובר בנטייה מובהקת.
יתרה מכך, בנסיבות כפי שהינן בשלב זה, הנני סבורה כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון התובעים. כך, כפי שפתחתי והסברתי, בבסיס בקשתם של התובעים – רצונם להסיר מניעה מקידום הפרויקט באופן שימונה שמאי, יתעד המצב הקיים ולאחר שיעשה כן, הם מצידם לא יתנגדו לקידום הפרויקט על דרך הריסת הבניינים. דא עקא, שבין טענתם זו של התובעים לבין יישומה בפועל- תהום פעורה- כך, במסגרת תשובתם לבקשה, הסכימו הנתבעים למינוי שמאי מכריע וזאת, בכפוף להודעת התובעים ולפיה יחתמו על מסמכים הנדרשים לשם קידומו של הפרויקט וימסרו החזקה בדירותיהם ואולם התובעים בתגובתם לתשובה סירבו לדרישה זו. הנני סבורה כי סירובם זה של התובעים, יש בו בכדי להוביל לאיון טענתם של התובעים באשר לצורך הדחוף בסעד הזמני שכן- לו הינם סבורים שלא חלה עליהם בשלב זה חובה לחתום על מסמכים ולפנות דירותיהם (ואינני מחווה כל דעה לגופם של דברים בשאלה האם יש ממש בטענותיהם אם לאו)- איזו דחיפות יש במינוי שמאי מכריע בשלב זה?! שהרי ככל שלא מינויו של השמאי עומד כ"טריז" יחיד בגלגלי עגלת הפרויקט, אלא, שקיימות עוד מחלוקות בין הצדדים אשר אף בהן יש בכדי לעכב את הוצאתו לפועל של הפרויקט- קרי לא רק בשל השמאי לא יוצא הפרויקט אל הפועל אלא הואיל והתובעים ממילא אינם מסכימים לחתום על מסמכים ולפנות את דירותיהם - ברי כי אין כל דחיפות במינוי השמאי המכריע ובוודאי מקום בו, כפי שצויין, מדובר להלכה ולמעשה בסעד זמני שהינו הסעד העיקרי בתיק.

לאור כל האמור - הבקשה נדחית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים 2 – בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תדוור ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ח, 25 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גדעון עקביה
נתבע: דפנה בוסתן ואחרים
שופט :
עורכי דין: