ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וליד אלצוף נגד גומאקספו :

24 אפריל 2018
לפני: כבוד הרשמת ערמונית מעודד

התובע:
וליד אלצוף

-
הנתבע:
גומאקספו - שיווק והפצה (1995) בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת (להלן: הבקשה). הואיל והתובע לא הגיש תגובתו לבקשה, ניתנת החלטה זו בהיעדרה.
אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 577, 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג(54) 38).
עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.
ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנה) בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

מלשון התקנה עולה, כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
בדברי ההסבר לתקנות נקבע כי תכלית התיקון הוא הצורך הגובר להבטיח שהנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, אשר בדרך כלל אינם בעלי נכסים בישראל ועל כן, עלול להיווצר קושי באכיפת חיובים כלפיהם ככל שיפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות לטובת הנתבעים.

מן הכלל אל הפרט
התובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית ואינו תושב מדינה שאמנת האג חלה עליה. לאור האמור בתקנה, יש להורות כי יפקיד ערובה אלא אם המציא ראשית ראיה, הוכיח יכולת פירעון או מטעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.
התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת במסגרתה טען כי הוא הוא זכאי לזכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו וסיומה, מיום 11.2.08 ועד לפיטוריו בסוף חודש 9/2013.
הנתבעת טענה במסגרת בקשתה כי התובע אינו זכאי לזכויות המפורטות בכתב התביעה שכן הוא קיבל את מלוא התשלומים להם היה זכאי על פי דין. הנתבעת פירטה את התייחסותה לכל אחד מהרכיבים הנתבעים כדלקמן:
פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - הנתבעת טענה כי בניגוד לטענת התובע לפיה הוא פוטר מעבודתו, הרי שעבודתו הסתיימה בעקבות מניעה ביטחונית. הנתבעת פנתה ביום 6.6.13 למנהל האזרחי בבקשה לאפשר לתוב ע את המשך עבודתו וצירפה לפנייה נוספת מכתב המלצה. משלא ניתן היה לבטל את המניעה הביטחונית, ערכה הנתבעת גמר חשבון לתובע במסגרתו שילמה לו סך 23,866 ₪ בגין פיצויי פיטורים (העתק מהפניות, מסמך גמר חשבון וההמחאה צורפו כנספחים ג-ו לבקשה). לנוכח המפורט, מששילמה הנתבעת יותר מהסכום לו עותר התובע בגין רכיב זה, דין תביעתו להידחות.
פדיון חופשה – הנתבעת צירפה לבקשתה תלוש שכר לחודש 11/2013 במסגרתו נערך לתובע גמר חשבון ושולמו לו סך 2,668 ₪. הואיל ותביעתו של התובע כוללת את תקופת ההתיישנות, הרי שאין לקבל את תחשיביו ויש לדחותם.
דמי חגים – הנתבעת טענה כי לאורך כל תקופת עבודתו של התובע בחודש בו חל חג, היא שילמה לו בגין רכיב זה כשעות עבודה. כך למשל בחודש 9/2013 הת ובע עבד כ- 168 שעות ושולמו לו בפועל 201 שעות, כאשר הפרש השעות היווה את תשלום ימי החג.
הוצאות נסיעה – לגרסת הנתבעת היא שילמה סך 8 ₪ ליום, בהתאם להצהרתו בדבר הוצאות הנסיעה, כפי שהמפורט בתלושי השכר. טענתו של התובע להוצאות נסיעה בסך 20 ₪ ליום הינה מופרזת ואינה משקפת את עלות הנסיעה בשטחי יהודה ושומרון.
הפרשות לקרן פנסיה – התובע עתר לתשלום 7,717 ₪ בעוד שבהמחאה שנמסרה לו ביום 5.12.13 הוא קיבל בגין רכיב זה סך 13,546 ₪.
הנתבעת הוסיפה כי התובע לא צירף לתביעתו כל מסמך המעיד כי היא לא קיימה את חיוביה כלפיו וכי בהתאם לטענותיה ולאסמכתאות שצירפה הרי שסיכויי התביעה נמוכים ועל כן יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום זכויותיה.
מעיון בתיק סבורני כי התובע לא המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו".
במסגרת הבקשה שהוגשה לתיק, התייחסה הנתבעת לכל אחד מהרכיבים הנתבעים וצירפה אסמכתאות המעידות, לכאורה, על תשלום בגין רכיבים אלו, חלקם אף בשיעור גבוה יותר מזה שנתבע. התובע בחר שלא להגיב לבקשה אף שניתנה לו ארכה בטרם מתן ההחלטה ולמעשה לא סתר את טענות הנתבעת ולא הציג תחשיב אחר אשר יש בו כדי להעיד על יתרת חוב כלפיו.
בנסיבות הללו ובשים לב לסכומים ששולמו לתובע, הרי שלא ניתן לומר כי צורפה ראשית ראיה להוכחת התביעה.
בנוסף, התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה וכן לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבעים בהליך זה.
אשר לסכום הערובה – לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה ולסכומים ששולמו לתובע, מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪ אשר יופקדו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.
ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה.
על אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לפסוק להוצאות בגין בקשה זו, והן תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ח, (24 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: וליד אלצוף
נתבע: גומאקספו
שופט :
עורכי דין: