ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושנה צרור נגד מדינת ישראל :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי

המערערת
שושנה צרור
ע"י ב"כ עו"ד רחמני-רבינוביץ
-
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד להט-בן-נון

פסק דין

1. ביום 13.9.17 הגישה המערערת, אלמנתו של מר צרור יוסף ז"ל ("המנוח") ערעור על החלטתה של ועדת המומחים מ-25.7.17, שקבעה כי אין תשתית ראייתית כי המנוח קיבל טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת ("ההחלטה"; "הוועדה").
המנוח טופל בילדותו בהקרנות נגד מחלת הגזזת.
תביעתו להכרה בו "כנפגע גזזת" נדחתה. ב-17.11.16 נפטר המנוח כתוצאה מסיבוכי ניתוח להסרת גידול במוחו.
המערערת הגישה תביעה לקצבת שאירים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ("החוק"). לוועדה הגישה מסמכים רפואיים בין היתר של פרופ' רפפורט, מומחה לנוירוכירורגיה, שציין במפורש כי המנוח טופל בילדותו בגזזת.
הוועדה עוסקת בניתוח עדויותיהם של עדי המנוח אל מול עדותו של המנוח עצמו, בתביעתו שנדונה ב-2005.
על הוועדה לנמק מדוע אין במסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה כדי לשכנע שהמנוח עבר טיפול בהקרנה [עב (נצ) דיאנא כסאברה נ' מד"י; ע"ע 1275/02 אואקנין נ' מד"י].
הוועדה בהחלטתה לא מאזכרת המסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה ואף לא צויין כלל כי הוועדה עיינה במסמכים אלה.
הוועדה התעלמה מכך שהמנוח לקה בגידול מסוג מנינגיומה, השכיח בקרב מוקרני הגזזת ומופיע בתוספת לחוק, נתון שיש בו כדי לתמוך בגרסת המנוח.
ההבדלים בין העדויות נוגעים לענין הגיל בו היה המנוח כשקיבל את ההקרנות "ויתכן מאד" כי המקור להבדלים הוא משך הזמן הרב שחלף מעת שקיבל ההקרנות והיותם של המנוח ואחיו ילדים קטנים באותה העת. בכל מקרה, אין בהבדלים אלה להוכיח כי לא קיבל הקרנות כלל.
לאור כל האמור עתרה המערערת להחזרת תביעתה לוועדה בהרכב אחר, שתדון מחדש בעניינו של המנוח, תוך התייחסות גם למסמכים הרפואיים ולאפשר לה להגיש חוו"ד רפואית מטעמה.

2. המשיב בתשובתו מ-27.12.17 עתר לדחיית הערעור.
הוועדה פעלה כדין, שכן לא ניתן להגיש תביעות שאירים בענין ערעור על החלטת וועדת מומחים; משהוועדה פעלה למעלה מן הצורך והתייחסה לעדויות ששמעה, כחלק מתביעת השאירים.
לוועדה הסמכות בחוק להכיר בנפגע גזזת, על סמך הכשרתה ונסיונה וביה"ד לא ישים עצמו בנעליה אלא אם נתגלתה טעות משפטית בפעולתה.
המשיב מפרט הרקע העובדתי, כדלקמן:
המנוח פנה בכתב לראשונה למשיב ב-8.12.02. ב-23.1.05 התכנסה ועדה בנוכחותו ודחתה תביעתו.
ב-24.2.16 הגיש בקשה לדיון חוזר (באמצעות ב"כ).
ב-6.7.16 הגיש בקשה דחופה ביותר לקיום דיון חוזר דחוף, שכן אושפז בבי"ח.
ביום 13.7.16 דנה הוועדה בבקשתו לקיום דיון חוזר ודחתה בקשתו, בהעדר תשתית ראייתית לכאורית לשינוי החלטת הוועדה עת דחתה תביעתו.
ביום 14.11.16 הגישה המערערת, באמצעות ב"כ, תביעה לקצבת שאירים.
ביום 25.5.17 דחתה הוועדה את התביעה, לאחר ששמעה עדותה ועדות אחיו של המנוח.
סעיף 1 לחוק קובע מיהו "נפגע" ומהו "טיפול בהקרנות". הסמכות לקבוע אם עונה אדם להגדרות אלה נתונה בחוק לוועדת המומחים, כשהנטל להוכיח כי קיבל טיפול בהקרנות מוטל על הטוען לכך (תקנה 2 לתקנות).
כך אין די באבחנה רפואית של אחת המחלות, ע"מ להוכיח כי התובע עבר טיפול בהקרנות כמשמעו בחוק (הלכת אואקין).
בקורת ביה"ד על הוועדה היא עפ"י עילות המשפט המנהלי, קרי: האם נפלו פגמים חמורים בהחלטת הוועדה, שיצדיקו החזרת ההליך לעיון חוזר/ביטולה וככל שפעלה הוועדה במסגרת סמכותה, שקלה באופן ענייני את שבפניה והפעילה שיקול דעת, ונימקה קביעתה – אין מקום להתערבות ביה"ד.
לאחר שמנה המשיב את המסגרת הנורמטיבית, ציין כי תביעת שאירים יכול שתוגש רק מקום בו הוכר "נפגע" כאמור בחוק , וועדה רפואית דנה בעניינו (סעיף 10 לחוק).
בענייננו, למעלה מן הצורך, שמעה הוועדה את עדויות המערערת וקבעה שאין בהם תשתית ראייתית ע"מ להוכיח כי המנוח הוא "נפגע" כמשמעו בחוק וממילא, נדחתה תביעת המערערת.
עצם המחלה בה לקה המנוח, אינה מעידה כנטען, וממילא, לא היה במסמכים הרפואיים כדי לשנות מקביעת הוועדה.
בהעדר פגמים בהחלטת הוועדה, שהפעילה שיקול דעת מקצועי – יש לדחות הערעור.

3. ביום 2.1.18 נשמעו בפנינו טענות הצדדים:
המערערת טענה שנספחים ב, ג לערעור – יש בהם תימוכין לכך שהמנוח קיבל טיפול בגזזת ומשהמשיב לא הת ייחס אליהם בכתב התשובה, הרי עסקינן ב"הרחבת חזית", לה מתנגדת המערערת.
בפני הוועדה עמד מסמך פרופ' רפפורט שציין כי המנוח עבר טיפול בגזזת בילדותו והמסמך לא זכה לכל התייחסות (דף אחרון בנספח ב' ונספח ג').
הפסיקה הדגישה זכות המערערים לקבל את מלוא הנימוקים לכל הראיות שהוגשו, גם אם לא מדובר בחוו"ד, שידם אינה משגת, גם אם מדובר במסמך רפואי מרופא פרטי.
הוועדה כלל לא התייחסה למסמכים של פרופ' רפפורט שהיו בפניה.
היה על המשיבה לערער על עצם הדיון בוועדה בתביעת השאירים. בחוק לא כתוב שמדובר ב"נפגע", רק כשהוא חי. וועדה יכולה לדון גם לאחר שנפטר אדם.
המערערת הפנתה להליך של אחר בו נדון הענין בפני ועדת מומחים לאחר פטירתו.
המשיב טען כי הוועדה לא מוסמכת לדון בעניינו של אדם , שלא הוכח כנפגע גזזת, כאמור בסעיף 10 לחוק; משהמנוח לא הוכר כ"נפגע", הוועדה לא היתה מוסמכת לדון בעניינו. העובדה כי נהגה פרקטיקה מוטעית – אינה מעניקה זכות למערערת.
בהתייחס למכתבו של פרופ' רפפורט – מזה שכתב כי המנוח קיבל בילדותו טיפול בגזזת, אין ללמוד כי אכן כך.
החלטת הוועדה מנומקת תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ולכן אין להחזיר הענין לוועדה.

4. ולהכרעתנו –

א. המסד המשפטי
סעיף 1 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 ("החוק") קובע:
""נפגע" – מי שוועדת המומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה וועדה רפואית או וועדה רפואית לעררים קבעה שלקה במחלה והוא נמצא בישראל".
"שאירים" – מי שהיה בן זוגו של נפגע בשעה שנפטר ולא נישא לאחר פטירת הנפגע".
בסעיף 8 לחוק, שכותרתו: "וועדת מומחים" בס"ק (ב) נקבע: "ועדת המומחים תדון בתביע ה ותקבע אם לתובע או לאדם שמכוחו מוגשת תביעת שאירים כאמור בסעיף 10 (להלן – תביעת שאירים), ניתן טיפול בהקרנה.
סעיף 10 לחוק שכותרתו "מענק לשאירים" קובע:
"נפגע שוועדה רפואית קבעה כי מחלה גרמה למותו, תשלם המדינה לשאיריו מענק כדלקמן:
(2) לבן זוג שאין עמו ילדים – מענק בסכום...
(ההדגשות הוספו).

ב. לכשעצמנו, רציונל החוק ולשונו, כמודגש לעיל, מלמדים לכאורה, כי יכול שתדון וועדת המומחים בשאלה אם עונה "אדם" (גם אם נפטר), להגדרת "נפגע".
לטעמנו, וועדת המומחים נדרשת לבחון אם עונה אדם על הגדרת "נפגע".
החוק לא הגביל הדיון ולא קבע הסמכות אך למי שמתייצב בפני וועדת המומחים בחייו דווקא; ומנגד, מלשון סעיף 10 עולה כי ניתנה הסמכות לוועדת המומחים לדון לא רק ב"תובע" אלא גם לקבוע אם "לאדם שמכוחו מוגשת תביעת שאירים " – ולא נאמר "נפגע".

הנה כי כן – משעסקינן בחוק סוציאלי , שדן בעובדות ובתוצאותיהן בהבט רטרואקטיבי ארוך שנים – אין מקום, לכאורה, לשלילת האפשרות דנא, קרי: כי וועדת המומחים תדון ותקבע אם "אדם" הוא בבחינת "נפגע" (גם אם בהעדרו, בין אם חלילה, מאושפז הוא ובין אם , כבעניי ננו, פנה לבית עולמו).
משקבענו כי כך, נוסיף ונבהיר כי בענייננו, ודאי יש ליתן משקל גם לכך כי עסקינן בוועדת מומחים, שודאי היתה ערה לכך, שהמנוח אינו בפניה וממילא, כל שיכלה היא לשמוע, זה עדויות ואינה יכולה "לבצע" בדיקה כסמכותה.

ג. יש ליתן גם משקל, בעת בחינת החלטתה של וועדת המומחים, את העדרו של האדם שנטען כי יש לקבוע כי הוא נפגע, מחד ומאידך, כי בעבר דנה בעניינו וועדת מומחים, ממצאיה ומסקנותיה.
בהתאם לאלה – נבחן להלן גופא את פעולתה של הוועדה:
לא מצאנו מדוע היה על הוועדה לייחד התייחסות למכתבו של פרופ' רפפורט. בכל הכבוד הראוי, אין בו דבר לענייננו (ולא משום שאין עסקינן בחוו"ד), שהרי ציין ברישא מכתבו מפי המנוח – טענת עובדה, שהיא בשורש הדיון – ובלא שביאר מכח מה כך ציין ...
הוועדה שמעה העדויות שהיו בפניה – והבהירה בנסיבות שבהליך זה את המתחייב, בשים לב לכך כי המנוח נבדק ע"י וועדת מומחים עוד ב-2005 (בהתיחס לתביעה שהוגשה בעניינו, בייצוג משפטי, עוד ב-2002), וועדה בה נקבע כי שמו אינו מופיע בקובץ מודן, כי עיינה בכל מסמכי תביעתו וכי לאחר ששמעה את המנוח, בדקה את ראשו ולא מצאה סימנים לקבלת טיפול בהקרנות לגזזת, כמשמעם בחוק – ולפיכך, דחתה תביעתו.
כך בהיותו מיוצג (שוב) ביקש המנוח כי עניינו יבחן מחדש ע"י וועדת המומחים לאור טענותיו, המסמכים הרפואיים שטען להם ותוך שאחיו הבכיר מבקש לבוא ולהעיד, ולאחר שהאח אכן העיד בפני הוועדה – מציינת ומסבירה הוועדה כי עדותו של האח אינה מתיישבת עם עדותו של המנוח עצמו (שטען כי האח שלקח אותו לביה"ס ביום הטיפול – נפטר), שנים רבות קודם.
ובאשר למסמך הרפואי של דר' נלקבאום – מציינת הוועדה כי הרישום בדבר טיפול בהקרנות לגזזת, נרשם ב"תלונות" ולא במסקנות עפ "י בדיקה (כשהוועדה מציינת שלאחר בדיקתו נרשם כי הממצאים מתאימים לחשיפה לשמש) (כך, בוועדה מ-3.7.16).
משהגישה המערערת (בייצוג בנובמבר 2016) תביעת שאירים – התכנסה הוועדה ב-25.5.17 והגם שהביעה הספק אם ניתן בכלל לדון בהיות המנוח "נפגע" – ולאחר שבחייו נדחתה תביעתו – דנה לגופא במה שהוצג בפניה – עדות המערערת עצמה, שהכירה המנוח מגיל 14 ולפי מה שלטענתה סיפר לה, מחד ומאידך, עדות האח.
שוב מנמקת הוועדה כדבעי את החלטתה.
לאחר שסקרנו כל אלה – ומשהוועדה מנמקת כדבעי החלטתה ופעלה כדבעי – אין לנו אלא לדחות הערעור.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, (17 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת-אב"ד
נחתם ע"י נ"צ ביום: 17.4.18.
קלדנית – מירי ק /שרון.


מעורבים
תובע: שושנה צרור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: