ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטור דיין נגד המועצה המקומית באר יעקב :

לפני כבוד ה שופט גרשון גונטובניק

המערער

ויקטור דיין
ע"י ב"כ עו"ד עדי אלבוים

נגד

המשיבה

המועצה המקומית באר יעקב
ע"י ב"כ עו"ד נירה דרור

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (תמ"ש 46/17).
1. המערער הועסק במועצה המקומית באר יעקב (להלן: המועצה או המשיבה). לטענתו, משך העסקתו עמד על 32 שנה (המשיבה טוענת כי הוא הועסק אצלה מיום 1.9.03 לאחר שקודם לכן הועסק אצלה בין השנים 1994-1984). מכל מ קום, בעת הרלוונטית הועסק המערער אצל המשיבה כעובד תחזוקה.
2. ההליך שבפניי אינו ההליך המשמעתי היחיד שנוהל נגד המערער. בשנת 2017 הוגש נגדו הליך קודם (תיק משמעת 11/17). הליך זה רלוונטי לענייננו, ולכן יוצג להלן בתמצית. בכתב התובענה המשמעתית צוין כי מנכ"ל המשיבה התלונן שהמערער פנה אליו בקללות ובצעקות "יא מניאק יא בן זונה...מי אתה", ובהמשך "אני אזיין אותך, למה מי אתה, אתה תראה". בבית הדין הסביר המערער (ביום 1.3.17) כי נקלע למצוקה כלכלית ואחרי שנים רבות של עבודה במועצה אין הוא מקבל שכר ראוי, ואין לו מה לאכול. הוא התנצל על דבריו, ואמר ש נבעו מסערת הרגשות בה היה נתון ("הראש התפוצץ"). הוסיף המערער וציין "32 שנה לא עשיתי אף טעות. צריך לסלוח, נישקתי, חיבקתי, מה קרה? אז קיללתי, אז מה? אז התעצבנתי. ביקשתי סליחה, אני אומר את זה גם עכשיו. זה לא יקרה עוד פעם בחיים" (עמ' 2-1 לפרוטוקול הדיון מיום 1.3.17). במהלך הישיבה בבית הדין ציין מנכ"ל המשיבה כי אין זו הפעם הראשונה שהמערער התנהל באופן שכזה.
המערער הודה במעשים המיוחסים לו והורשע בביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1)(3)(4) לחוק רשויות מקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן: חוק המשמעת).
בית הדין (כבוד אב"ד איילון, וכבוד חב"ד פישביין ו צימר) גזר את דינו של המערער (ביום 1.3.17). בית הדין ציין כי " אין מקום ליחס סובלני כלפי עובדים המשבשים את הלך הרוח הארגוני, כלפי עובדים הפוגעים במרקם העדין של יחסי העבודה התקינים השוררים בין עובדי המועצה והופכים את יחסי העבודה לעכורים" (עמ' 3 לגזר הדין). יחד עם זאת, נלקח ו בחשבון הודאתו המידית של המערער , נסיבותיו האישיות ו ותק עבודתו במועצה. על רקע זה הוטלו עליו אמצעי המשמעת הבאים:
א) נזיפה שתירשם בתיקו האישי;
ב) הטלת אמצעי משמעת של פיטורין על תנאי לתקופה בת שלוש שנים, כך שבשנתיים הראשונות עליו להימנע מביצוע כל עבירת משמעת ובשנה השלישית מביצוע עבירת משמעת נשוא התובענה, היינו התנהגות פוגענית של קללות וצעקות. בית הדין הסביר כי "יש בכך משום ראיה הצופה פני עתיד המחייבת את הנאשם לקיים את הבטחתו כי מקרה זה לא ישנה בעתיד."
ג) נוכח מצבו הכלכלי של המערער בית הדין נמנע מלהטיל עליו קנס כספי.
3. והנה, כעבור חודשים מספר נפתח נגד המערער הליך משמעתי חדש, הוא מושא הערעור הנוכחי (תיק משמעת 46/17). כתב התובענה המשמעתי ציין כי המערער הגיע למחלקת החינוך במועצה במהלך יום עבודתו, בעט בדלת הכניסה ודרש להיכנס תוך שהוא מטיח צעקות וקללות לעברה של רכזת הסייעות. מטרתו בביקור הייתה לבקש לקלוט את בתו כמלוות הסעות במועצה, והוא התנהל כפי שהתנהל לאחר שכניסתו למקום סורבה. גם הפעם הודה המערער במעשים המיוחסים לו, והורשע בעבירות לפי סעיפים 9(1)(3)(4) לחוק המשמעת. המערער טען כי צעק היות ועובדת שאינה ותיקה לא נתנה לו להיכנס למשרדים אליהם ביקש להיכנס. הוא אמר ש"במועצה לא יהיה עוד עניין. אני אחזיק מעמד. זה לא יקרה עוד פעם נקודה" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.17).
באותו מעמד נשמעו טיעוני הצדדים לעניין גזר הדין. המשיבה עמדה על כך שאך לאחרונה הורשע המערער בעבירת משמעת דומה, והנה תוך פחות מחצי שנה לאחר גזר הדין חזר המערער לסור ו. בהתנהלותו הוא הטיל אימה ומורא על העובדת עליה צעק , ועל עובדים אחרים במחלקה. לכן התבקשו פיטוריו של המערער. המערער ציין כי הוא מוכן לפתוח דף חדש עם המנכ"ל והוא שב והתנצל. הוא הבטיח לא להגיע לבניין המועצה. "אני אהיה הפוך ממה שהייתי". הוא שב ועמד על תנאי העסקתו הקשים.
בית הדין קבע כי גזר הדין יישלח לצדדים בדואר. יחד עם זאת בגזר הדין שפורסם נכתבו הדברים הבאים: "למותר לציין כי הזמנו את הנאשם לדיון נוסף ליום 7.11.17, אך המאשימה לא הצליחה לאתר את הנאשם והתברר כי הנאשם שוהה בחו"ל מבלי שהודיע על כך ומבלי שקיבל אישור לחופשה, וזאת לאחר שהשעייתו הסתיימה" (עמ' 4 לגזר הדין).
לגופם של דברים, קבע (ביום 12.11.17) בית הדין (כבוד אב"ד איילון, וכבוד חב"ד פלד ו זוהר) כי המערער נוהג בתוקפנות כלפי הסובבים אותו, מפר את הסדר הציבורי "ויוצר אווירת עבודה אלימה, עוינת ובלתי נעימה. לא נוכל להתעלם כי אין מדובר במעידה חד פעמית" (עמ' 3 לגזר הדין). בית הדין שאל עצמו האם יש לו סמכות להורות על הארכת תקופת התנאי והגיע למסקנה ש"בנסיבות מיוחדות יש מקום לבצע היקש מחוק העונשין ולהאריך את תקופת התנאי לתקופה נוספת" (עמ' 4 לגזר הדין). יחד עם זאת, לא זה המקרה לעשות כן. בית הדין ראה בחומרה את מעשיו של המערער , במיוחד לאור העובדה כי הוא חזר על התנהלותו תוך פרק זמן קצר, ללא שהפנים את חומרת מעשיו.
על רקע זה הורה בית הדין על פיטוריו לאלתר של המערער תוך שמירת זכויותיו הסוציאליות.
יצוין כי המערער לא היה מיוצג בשני ההליכים המשמעתיים.
על גזר דין זה הוגש הערעור שלפניי.
4. המערער טוען כי הוא טס לחו"ל ביום 27.10.17 מסיבות אישיות, לאחר קבלת אישור מהממונים עליו; רק לאחר שעיין בגזר הדין התחוור לו כי זומן לדיון נוסף ביום 7.11.17. המערער כלל לא ידע על קיום הדיון, שבית הדין התכוון לקיים, ושהה באותו מועד מחוץ לארץ. רבים מעובדי המשיבה ידעו על נסיעתו, ומסיבות שאינן ברורות לא נמסר המידע הזה לבית הדין. בנסיבות אלה, נמנע מן המערער יומו בפני בית הדין ויש להחזיר הדיון אליו. זאת ועוד; כבר במסגרת הדיון הראשון בשלב הכרעת הדין, היה על בית הדין להסב את תשומת ליבו של המערער לכך שכדאי שיהיה מיוצג או שלכל הפחות יתייעץ עם עו"ד או עם ועד העובדים של המשיבה. ניתן להניח כי החלטת בית הדין הייתה שונה אם היה מיוצג ועניינו היה מוצג כראוי בפניו. כמו כן, המערער טוען שגזר דינו של בית הדין אינו מידתי, ולא ניתן המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות. מדובר בעובד שהוא כבר בן למעלה משישים, המצוי זמן לא רב לפני יציאתו לגמלאות. בא כוחו ציין כי אין הוא מזלזל בחומרת המעשים שביצע המערער . מדובר בהתנהלות לא ראויה ואף חמורה, אך ניתן למצוא דוגמאות חמורות יותר שלא הובילו להטלת אמצעי משמעת של פיטורין. אם יתאפשר טיעון בעניין זה, ניתן יהיה להביא את עניינו של המערער בפני בית הדין כראוי. כמו כן היה מקום ליתן משקל לנסיבות ביצוע העבירות המשמעתיות ובהן מניעת גישת המערער, שהינו עובד ותיק, למשרדי המועצה בה עבד.
5. המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.
ראשית, ומהבחינה הדיונית, יש לדחותו שכן הוגש באיחור. המועצה המציאה את גזר הדין לאחיו של המערער ביום 14.11.17. המערער שהה ככל הנראה בחו"ל ללא אישור של הממונים עליו. לשיטת המשיבה, המערער חזר ארצה ביום 23.11.17, ואז מן הסתם למד על גזר הדין בעניינו, והוא בחר להגיש את הערעור רק ביום 17.1.18.
כמו כן, ובכל הנוגע לטענת המערער כי קיבל אישור לנסיעתו לחו"ל, הדברים אינם נכונים. טופס האישור שצירף המערער נחתם על ידי הממונה הישיר שלו ביום 23.11.17 עם שובו של המערער ארצה, והטופס התקבל במזכירות המועצה רק ביום 27.1.17. ומכל מקום, הגורמים המוסמכים לאשר את היעדרות המערער לא אישרו את נסיעתו. לכן, לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיבה מול בית הדין שעה שמסרה לו כי המערער שהה בחו"ל ללא אישור. המערער בתגובה טען בעניין זה כי מנהלו הישיר ידע על נסיעתו לחו"ל והוא לא אחראי לאופן שבו מולא הטופס הרלוונטי אצל המשיבה.
המשיבה הוסיפה והצביעה על כך שהמערער מבקש לבטל את הכרעת הדין של בית הדין, אך למעשה לא העלה כל טענה בעניינה. ואכן, לשיטתה, אין כל בסיס להתערב לא בהכרעת הדין וגם לא בגזר הדין. במעמד הדיון המערער נשאל אם הוא מעוניין בעו"ד אך השיב בשלילה. המערער טען את טענותיו בפני בית הדין וניתן לו יומו. ניתנה לו ההזדמנות לטעון הן לגבי העבירה בה הורשע, הן לגבי עצם הפעלת רכיב הפיטורין על תנאי. גם כל הנוגע בנסיבותיו האישיות הוסבר ולובן. העובדה כי המערער לא היה מיוצג אינה צריכה להוביל לביטול פסק דינו של בית הדין. גזר הדין לא היה שונה גם אם היה מיוצג. לא דובר באישומים הדומים במאפייניהם לאישומים פליליים, אלא באישומים משמעתיים מובהקים. המערער היה מודע לכך שעל הפרק עומדת הפעלת סנקציה של פיטורין, ובכל זאת לא מצא לנכון להיות מיוצג. ממילא מתחם ההתערבות של בית המשפט בשיקול דעת בית הדין הוא מצומצם. ערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעתו של בית הדין בשיקול דעתה, ובנסיבות העניין אין כל סיבה להתערבות.
לגופם של דברים, גזר הדין הוא ראוי. המערער הפר את התנאי שהוטל עליו בהליך המשמעתי הקודם, וזאת בחלוף חודשים ספורים בלבד. התנהלותו הייתה חמורה, והוא פעל בניגוד גמור להבטחות שהבטיח בבית הדין. מעשיו של המערער הצדיקו אמצעי משמעת של פיטורין. מנכ"ל המועצה הגיש תלונה למשטרה, שכן המערער איים על חייו לאחר שלמד על קיומו של גזר הדין.
עד כאן טענות הצדדים ומכאן להכרעה.
6. ראשית, יש להתייחס לטענה כי הערעור הוגש באיחור. בא כוח המערער ציין כי המועד בו הומצא גזר הדין הוא המועד בו הוא עצמו פנה לבית הדין המשמעתי ועותק גזר הדין התקבל באמצעות הדואר האלקטרוני ביום 18.12.17; על רקע זה, והגם שלא בוצעה מסירה כדין של גזר הדין, הרי שהערעור הוגש כאילו ה מסירה בוצעה בתאריך זה. נאמנה עליי הצהרת עורך-דינו של המערער, ולפיכך יש לגשת לבחינת הערעור לגופו.
7. בכל הנוגע להכרעת הדין של בית הדין הנכבד, דינו של הערעור להידחות. לאחרונה התייחסתי באריכות לשאלת האופן בו יש להתקדם בהליכים המשמעתיים שעה שהנילון אינו מיוצג (ראו עמר"מ (ת"א) 43024-07-17 אלקובי נ' עיריית אשדוד (פורסם במאגרים; 2018)). אכן, במקרים רבים, קיימת חובה להסביר לנילון את חשיבות הייצוג המשפטי בעניינו, אך גם אם חובה זו לא מתקיימת, אין בכך כדי להוביל, בהכרח, לביטול ההליך המשמעתי (ראו שם, בפסקאות 20 ואילך לפסק הדין). הכול תלוי בנסיבות, בהתאם לתורת התוצאה היחסית (הבטלות היחסית) של המשפט המינהלי. במקרה שלפני אין מחלוקת על העובדות. הטיעון העובדתי שבכתב התובענה המשמעתית היה ברור ופשוט; מדובר היה באירוע נקודתי, שלא היו בו מרכיבים הנושקים לאישומים פליליים; המערער לא הכחיש את המעשה שיוחס לו, ולמעשה גם במהלך הדיון בפניי לא הועלתה כל טענה כי לא ביצע את הדברים. על רקע זה, לא זה המקרה בו יש לבטל את הכרעת הדין מושא הערעור וזו תיוותר לעמוד על כנה.
8. שונים הם הדברים ביחס לגזר הדין. בעניין זה יש ממש בטענות המערער, מהסיבות הבאות:
ראשית, מגזר הדין עולה כי בכוונת בית הדין היה לקיים דיון נוסף בעניינו של המערער. המשיבה טוענת כי מטרת הדיון הייתה לשמע את גזר הדין ותו לא, אך יש לזכור שבית הדין קבע בתום שמיעת הטיעונים (ביום 15.10.17) כי גזר הדין יישלח לצדדים בדואר. מכאן שייתכן ומטרת בית הדין הנכבד הייתה לקיים דיון מהותי. כך או כך, בית הדין לא קיים את הישיבה שתכנן לערוך ביום 7.11.17, זאת משום שהמשיבה ציינה כי לא הצליחה לאתר את המערער, שיצא לחופשה ללא אישור. המערער עצמו חולק על כך. בית הדין לא היה ער לחילוקי הדעות בעניין. סוגיה זו אכן מעוררת קושי , שכן הדיון לא התקיים בנסיבות שבהן ייתכן וראוי היה לקיימו, ללא שיש לזקוף הדבר, בהכרח, לחובת המערער. שנית, אמצעי המשמעת שהוטל על המערער היה קשה – פיטורין, אחרי שנים רבות של עבודה במשיבה (גם בהינתן טענותיה לעניין משך העסקתו המדויק). אינני אומר שאמצעי זה לא היה מוצדק בנסיבות העניין, אך דווקא לאורו יש להקפיד על תקינות ההליך, והעובדה כי תוכנן דיון נוסף, שאליו המערער לא הגיע בנסיבות שתוארו לעיל, מבססת פגיעה בתקינות זו. שלישית, נראה כי ראוי היה להעמיד את המערער על חשיבות הייצוג עובר למתן גזר הדין. על הפרק עמדה שאלה משפטית של הפעלת התנאי; משמעות הפעלת התנאי היא פיטורין. כעת המערער מיוצג. בא-כוחו מבקש להרחיב בהצגת המבט על נסיבותיו האישיות של המערער. הוא מבקש להשוות בין אמצעי המשמעת שהוטל עליו לבין מקרים אחרים, ואמצעי המשמעת שהוטלו בגינם. טענות אלה ראויות להישמע, ללא שאנקוט, כמובן, כל עמדה בשאלה כיצד יש להכריע בהן בנסיבות העניין.
9. על רקע זה התוצאה היא כדלקמן:
א) הערעור על הכרעת הדין נדחה;
ב) הערעור על גזר הדין מתקבל במובן זה שגזר הדין מבוטל, והדיון בעניינו של המערער מוחזר לבית הדין על מנת שדינו ייגזר מחדש. המערער ובא כוחו יוכלו לטעון בעניין הפעלת התנאי ובעניין אמצעי המשמעת הראוי שיש להטיל בנסיבות העניין. המשיבה תוכל לטעון את עמדתה, ובית הדין יטיל את אמצעי המשמעת בהתאם לשיקול דעתו;
ג) המערער ימשיך להיות מושעה מעבודתו עד לסיום בירור ההליך בבית הדין . ככל שיחול שינוי נסיבות שיצדיק עיון מחדש בעניין זה, יוכל המערער לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה.
המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ח, 23 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ויקטור דיין
נתבע: המועצה המקומית באר יעקב
שופט :
עורכי דין: