ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמירה אברהים נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט פאול שטרק

מבקשים

עמירה אברהים

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשה דחופה מיום 12.04.18 להארכת מועד לביצוע לצו הריסה מנהלי ( להלן: "הבקשה").
צו ההריסה המנהלי הוצא כנגד נכס שנבנה ללא היתר כדין בשכונת אלמונטטר בצור באהר בירושלים.
העובדות
הבקשה מוגשת על ידי המחזיק בנכס מושא הצו, בהתאם לסעיף 238 א(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ( להלן: "חוק התכנון והבניה").
בתאריך 4.12.2016 נחתם צו הריסה מנהלי לנכס נשוא הבקשה. בתאריך 26.10.2017 הוגשה בקשה לביטול הצו כאשר התנהלו דיונים בפני מותב זה.
בתאריך 11.12.2017 ניתנה החלטה מפורטת הדוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. נקבע כי המבקש רשאי להרוס בעצמו את הנכס עד ליום 4.01.2018 . לאחר מועד זה, המשיבה תהא רשאית לבצע את ההריסה כאשר מנין 30 הימים יחל ביום 5.01.2018.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון בתאריך 15.1.2018 נדחה הערעור ונקבע כי מניין 30 הימים לביצוע הצו המנהלי יחל ביום 15.4.2018.
טענות ב"כ המבקש
למבקש שלוש טענות עיקריות:
הראשונה, לטענת המבקש, בתאריך 10.10.2016 האחרון פנה לעיריית ירושלים לצורך הגשת בקשה להיתר בניה לפי התכנית המנדטורית RJ5. לפי הנטען, העירייה סירבה לפתוח תיק בבקשה. לטענת המבקש, סוגיה זו – חוקיות סירוב העירייה, מצויה כעת בפני בית המשפט המחוזי בהליך עתירה ואשר נקבעה לדיון בתאריך 26.4.2018.
לעניין זה מוסיף המבקש, כי על אף שמדובר בתכנית ישנה, הרי שהיא עדיין מקנה זכויות בניה וניתן לקבל מכוחה היתרי כדי לבנות בתים.
השניה, אישור תכנית האב לשכונת צור בהאר, אשר לטענת המבקש, קבעה אזור זה למגורים והעירייה מתכוונת לקדם את תכנון השכונה.
השלישית, באמצע החודש יחל חודש הרמדאן, אשר בסופו חג איד על פיטר. הריסת הנכס לפני חודש הרמדאן ולפני החג יותיר את המבקש ומשפתו ללא קורת גג. על כן, מטעמים הומניטריים גרידא, יש להימנע מביצוע הצו בתקופה זו.
טענות ב"כ המשיבה
ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה ממספר טעמים עיקריים:
ההחלטה של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 15.01.2018 במסגרתה נקבע כי הצו יכנס לתוקף ביום 15.04.2018, כך שעמדו למבקש שלושה חודשים להתארגן על מנת לפנות את המבנה מחד, או להגיש בקשה להארכת מועד במועדה וכפי שקבוע בתקנות 2(א)(2) ו – 4(א) לתקנות סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי, אשר קובעות כי יש להגיש בקשה 7 ימים לפני מועד כניסת הצו לתוקף, יחד עם עמדת המשיבה. תקנה 6 לתקנות אלה קובע ת כי לא תידון בקשה שהוגשה שלא בהתאם לקבוע בתקנות ולכן די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.
הטענה כי יש להמתין עד להחלטת בית המשפט המחוזי בעתירה שהוגשה ביחס לאפשרות הגשת בקשות מכוח התכנית המנדטורית RJ5, איננה מהווה עילה בדין למתן ארכה כלשהי לביצוע צו ההריסה המנהלי, מה גם שממילא אין בטענה זו כדי להצביע על קיומו של "אופק תכנוני" בכלל, קל וחומר אין הדבר מצביע על "היתר בהישג יד".
כך גם מוסיף ב"כ המשיבה כי אין בסיס לטענה של ב"כ המבקש כי קמה זכות לסעד כלשהו במסגרת העתירה המנהלית האמורה וככל שמבוקש סעד כלשהו במסגרת העתירה, יש להגיש בקשה במסגרתה.
לטענת ב"כ המשיבה גם הטעמים ההומניטריים הנטענים כבר שוקללו בהחלטת בית המשפט המחוזי, עת נקבע שניתנת שם ארכה לביצוע הצו בשל החורף ששרר בעת מתן ההחלטה. כבר אז סברה המשיבה כי נסיבות אלה מצדיקות 60 ימי ארכה בלבד, בית המשפט המחוזי העניק למבקש 90 ימים, במסגרתם יכל לפעול למציאת מקום מגורים חלופי.
לבסוף, טוען ב"כ המשיבה כי בהלכה הפסוקה נעניין עיכוב צווי הריסה מנהלים נקבע כי ככלל אין לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, אלא אם הושלם ההליך התכנוני והיתר הבנייה מצוי בהישג יד ממשי, אך אין זה המקרה שבפנינו.
תשובת ב"כ המבקש לתגובת ב"כ המשיבה
המבקש הגיש תגובה לעמדת המשיבה, לפיה חוזר ב"כ המבקש על טענותיו במסגרת הבקשה ומדגיש כי לא בכדי התעלם ב"כ המשיבה בתגובתו לטענה המרכזית של המבקש. במקרה הנוכחי לאור המצב התכנוני בשכונת צור בהאר בירושלים, והאופקים השונים המאפשרים הכשרת המבנה, מתקיימת עילה ברורה להארכת מועד צו ההריסה על יסוד אפשרות להכשרת המבנה במסגרת תכנונית עתידית. ב"כה מבקש מפנה בתשובתו , לתכנית תב"ע 13016 , לפיה עיריית ירושלים יזמה תכנית בנייה לשכונה האמורה ולפי החלטות הוועדה המחוזית, מטרתה להכשיר בנייה קיימת בשכונה המ אפשר הקמת יחידות דיור נוספות אשר יענו על צרכי האוכלוסייה במקום.
דיון והכרעה
תחילה אציין כי יש לדחות טענת ב"כ המשיב ה כי הבקשה הוגשה שלא במועד ובניגוד לתקנות, מאחר ובית המשפט המחוזי לא קבע מועד מדויק לביצוע הצו, אלא קבע כי תחילת מניין 30 הימים לביצוע הצו יחל ביום 15.04.2014. אפילו אם קיים ספק ביחס למועד הגשת הבקשה ראיתי לנכון להפעיל שיקול דעת ולדון בבקשה לגופו של עניין חרף אי צירוף תצהיר המבקש ותגובת המשיבה.
עם זאת, נחה דעתי כי ד ין הבקשה להידחות לגופו של עניין, זאת נוכח מיצוי ההליכים בערכאה הראשונה וערכאת הערעור ביחס למתן הצו. בדחיית טענות המבקש הצו הפך חלוט. היום עסקינן בצו הריסה מנהלי כאשר לאחר דחיית ערעור נקבע תחילת מניין הימים החל מיום 15.4.18. ערכאת הערעור קבע ה מועד תחילת מניין הימים לביצוע הצו, לצרכי התארגנות בלבד. כנגד עיני ערכאת הערעור עמדו הנתונים ההומניטריים אשר נטענו בבקשה בפני בית המשפט. מועד תחילת חודש רמאדאן וחג איד על פיטר היו ידועים בעת דחיית הערעור. יש להדגיש כי קביעת מועד מניין הימים תוך 90 יום מיום דחיית הערעור לא היה כדי לאפשר למבקש להכשיר את הנכס או להתחיל בהתחלה להכשרתו. יוער כי בחלטה שנ יתנה ביום 11.12.17 ניתנה למבקש הזדמנות לבצע הריסה עצמית בלבד.
יש לדחות את טענות המבקש ביחס להליך התכנוני בשכונת צור בהאר זאת שעה שאינן רלוונטיות לביצוע צו הריסה מנהלי, שהינו כאמור חלוט, והבקשה מהווה למעשה מעין ערעור על החלטה שכבר דנה בכל נסיבות המקרה וטענות ב"כ המבקש על ידי שתי ערכאות שיפוטיות.
לעניין זה יש להוסיף ולהדגיש כי לאחרונה נדונו שתי בקשות להארכת מועד לביצוע צווי הריסה במגזר הערבי, בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, ושם עלו טענות דומות ביותר לטענות המבקש בפניי. להחלטות שניתנו שם (עפ"א 63269-01-17 מסרי נ' ו' מד"י [פורסם בנבו] (27.7.17); עפ"א 4784-06-17 עלאוי נ' ו' מקומית עירון [פורסם בנבו] (30.7.17).
עולה מפסקי הדין כי בית המשפט המחוזי נוכח לדעת שקיימת מגמת תכנון חדשה הקורמת עור וגידים, במקרקעין המצויים במגזרים הערבי והדרוזי, אשר באה לתת מענה למחסור רב שנים בתכנון, במגזרים אלה, ובמסגרתה נערכות תכניות לגבי מקרקעין המיועדים למגורים. בפסק דין מקיף ומעמיק דן בית המשפט המחוזי במשמעותן המבורכת של המגמות החדשות, לצד הצורך לשמור על שלטון החוק ולמנוע בנייה בלתי חוקית, ובסופו של דבר כך נפסק:
"הכלל היה ונותר - צו הריסה יש לקיים במועד ועיכוב ביצועו ייעשה רק במקרים חריגים. אולם, השינוי שחל בשנים האחרונות, בהכנת תכניות חדשות לגבי קרקע פרטית, במגזרים הערבי והדרוזי, במטרה לאפשר קבלת היתרי בנייה, כמו גם מצבם הייחודי ושינוי סדר העדיפויות באכיפה, כעולה ממכתב המשנה ליועמ"ש מחייבים, לטעמי, יישום של המונח "אופק תכנוני", באופן ההולם מצב זה. יובהר ויודגש, כי יש לעשות זאת בזהירות רבה ותוך קביעת כללים ותנאים, אשר יבטיחו שמירה והגנה על כל האינטרסים הציבוריים, שבאו לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון, שהובאה לעיל.
מבלי להקל ראש בעבירות תכנון ובנייה אשר, אכן, מהוות "מכת מדינה" ותוך הדגשה כי כל מבנה בלתי חוקי, העומד על תילו, פוגע באינטרסים ציבוריים חשובים (כפי שפורט לעיל), הרי נוכח המגמה התכנונית בשנים האחרונות ונוכח מטרתה המוצהרת - להביא לפתרון מחסור בקרקעות לבנייה במגזרים הנ"ל ראוי למצוא את האיזון הנכון בין האינטרסים הציבוריים ובכללם - האינטרס שבשמירה על יכולתם של גופי התכנון לערוך את התכנון ללא אילוצים בשטח, הנובעים מבנייה בלתי חוקית הקיימת במקרקעין אלה, ובין האינטרס הפרטי של בעלי המקרקעין שמשמעותו, בהקשר זה, היא מניעת הריסת מבנה שכבר נבנה ואשר ניתן להוכיח כבר כעת, בסבירות גבוהה, כי בסופו של דבר ניתן יהיה להכשיר את בנייתו, כפי שהוא, ולא יהיה צורך בהריסתו...
ראשית יש להבהיר, כי כל עוד אין מדובר בתכנית שהופקדה וכל עוד אין לדעת היכן יתוכננו כבישים, מדרכות, שצ"פים וכו' והאם הבנייה, כפי שבוצעה, תוכל לקבל היתר בנייה, האינטרס הציבורי בתכנון חופשי ובאכיפת צווי הריסה גובר ואין מקום להאריך את המועד רק בגין אפשרות כלשהי, שאולי הבנייה הבלתי חוקית "תיפול" על פי התכנית, במסגרת שטח לבינוי וניתן יהיה לקבל היתר עבורה ( הדגש שלי, פ.ש.)
בשים לב לכך ולכל האמור לעיל ובנסיבות המיוחדות הנוגעות למקרקעין אלה, כפי שפורטו לעיל, ניתן יהיה לומר כי קיים "אופק תכנוני", לגבי בנייה שבוצעה במקרקעין כאמור לעיל, רק אם כבר הופקדה לגביהם תכנית מפורטת, רק כאשר מדובר במבנה למגורים ורק אם מבקש הארכה יכול להראות שהבנייה הבלתי חוקית נמצאת בתחומי הקו הכחול ובתחומי שטח הבינוי למגורים של התכנית וכי הסיכויים להכשרת הבנייה, כפי שהיא, הם ברמה של סבירות גבוהה.
לא למותר להדגיש, שוב, כי החובה להוכיח כי תנאים אלה התמלאו, מוטלת על מבקש הארכה ולא למותר להדגיש, שוב, כי יש לנהוג זהירות יתירה וקפדנות יתירה ביישום הכלל, על מנת למנוע מצב בו יקומו, מכאן ואילך, התחלות בנייה חדשות, ללא היתר, במטרה לקבוע עובדות בשטח. היינו - רק במקרים בהם נראה, בסבירות גבוהה, כי הבנייה הבלתי חוקית לא תפריע לתכנון וכי לא יהיה צורך בהריסתה, ניתן יהיה להאריך את המועד לביצוע צו הריסה, או צו איסור שימוש...
בשני המקרים הללו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הוכיח שהמקרה ממלא אחר התנאים שנקבעו, כיוון שהתכנית הכוללת טרם הופקדה ותכנית מפורטת עדיין אינה קיימת. נקבע כי בנסיבות אלה, לא ניתן כלל לדעת אם הבנייה תימצא במקום התואם את התכנית ואם ניתן יהיה לקבל עבורה היתר, ולכן נדחו הבקשות למתן ארכה.
החלטות אלה של בית המשפט המחוזי יפות לענייננו, וקובעות הלכה המנחה את בית המשפט בעניין דנן. אין בטענות המבקש כדי לפנות לקיום הליך תכנוני מתקדם המהווה תנאי מתלה בטרם בית המשפט ישקול אופק תכנוני כעילה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.
יש להוסיף כי ההלכה הברורה עליה חוזר בית המשפט העליון, שוב ושוב היא, כי עיכוב ביצוע צו הריסה בשל סיכויים להכשרת הבנייה יינתן רק כאשר קיים "אופק תכנוני". הפרשנות שניתנה למונח זה היא מצמצמת. כלומר - ה"אופק" צריך להיות קרוב וברור. נפסק, כי על מבקש הארכה להראות שהיתר הבנייה, אשר יכשיר את הבנייה הבלתי חוקית נמצא "בהישג-יד" ואף "בהישג יד מידי". ראו, למשל, דברים שנאמרו ברע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, ׁ[פורסם בנבו] (12.6.2014) (להלן: "עניין קדמת עדן"), כדלקמן: "בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו ולפיכך, היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מידי" של המבקש". דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בצו הריסה מנהלי ולא בצו הריסה משפטי.
בנוסף, איני מוצא כי יש מקום להאריך את ביצוע הצו המנהלי עד לסיום ההליכים בעתירה המנהלית שהוגשה על ידי ה מבקש לגבי חוקיות סירוב העירייה למתן היתר בנייה בהתאם לתכנית המנדטורית RJ5. מבלי להתייחס לסיכויי העתירה, הרי שאף אם תתקבל במלואה אין בכך להביא לביטול הצו מושא הליך זה. כך גם עולה מתשובת עיריית ירושלים לפנייתו של ב"כ המבקש כי התכנית האמורה אינה חלה בירושלים וכי העירייה איננה מנפיקה היתרי בניה מכח תכנית זו.
לדידי אף יש לדחות את טענה כי יש להיעתר לבקשה מטעמים הומניטריים, זאת שעה שהצו הוצא לפני למעלה משנה וחמישה חודשים וניתן די והותר זמן למבקש להתארגן לקראת ביצוע הצו וכי ארכה בבית המשפט המחוזי ניתנה עד לחודש מאי, משום חודשי החורף הקרים.
לאור האמור הבקשה נדחית. קובע תחילת מניין 30 הימים מיום 23.4.2018 וזאת למרות כי בעיניי אין עילה לעיכוב ביצוע ההחלטה, תתאפשר למבקש לפנות לערכאת הערעור.

ניתנה היום, ג' אייר תשע"ח, 18 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמירה אברהים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: