ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משהור עצאי נגד דיז נכסים והשקעות מדי קומפורט בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע
משהור עצאי
ע"י ב"כ: עו"ד מאיר ישראלי
-
הנתבעים

  1. דיז נכסים והשקעות (2002) מדי קומפורט בע"מ
  2. דוד כהן ת.ז.
  3. משה-זהר כהן ת.ז.

ע"י ב"כ: עו"ד שמואל דבלינדר
4. תומר עמית
ע"י ב"כ: עו"ד דנית שטרק

פסק דין

1. בפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו וסיומה.

העובדות בתמצית -
2. התובע עבד כפועל בנגרייה אשר שמה המסחרי היה "דור עיצובים" (להלן: הנגרייה), החל מחודש 2/05. הנגרייה פעלה ביישוב ישרש והוקמה על ידי רעייתו המנוחה של הנתבע 4, גב' מזל עמית (להלן: המנוחה). בחודש 12/12 נפטרה המנוחה.

3. לאחר פטירת המנוחה, הנתבע 4 ביקש מהנתבע 2, אשר הינו חברו הקרוב ומנהלה של הנתבעת 1, לקלוט את פעילות הנגרייה תחת פעילות הנתבעת 1, אשר מפעילה מפעל ביישוב עמנואל. הנתבע 2 נענה לבקש ת הנתבע 4 ובהמשך לכך, בסביבות ינואר 2013 נקלטה פעילות הנגרייה תחת פעילות הנתבעת 1 והועברה למפעל בעמנואל. התובע והנתבע 4 המשיכו לעבוד במפעל כאשר היקף עבודת התובע עמד על 5 ימים בשבוע.

4. הנתבעת 1, הינה חברה פעילה בישראל. הנתבע 2, מר דוד כהן, הינו המנהל של הנתבעת 1. הנתבע 3 הינו בעל מניות בנתבעת 1 ו הנתבע 4, הינו בעלה של המנוחה.

5. ביום 3.3.13 נפגע התובע בתאונת עבודה, בעת שעבד במפעל בעמנואל והשתמש במסור חשמלי. כתוצאה מהתאונה, נפגע ונקטע חלק מאגודל התובע. המוסד לביטוח לאומי הכיר באחוזי נכות לתובע כתוצאה מתאונת העבודה. תלוש השכר האחרון אשר הופק לתובע הי ה עבור חודש 8/13.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-
6. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
מי היה מעסיקו של התובע והאם יש להורות על סילוקה של התביעה כנגד הנתבעים 2 - 4?
מה הייתה תקופת עבודתו של התובע?
האם התובע פוטר או התפטר ובהתאמה לכך, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים?
מה היה גובה שכרו של התובע?
האם התובע זכאי לפדיון דמי חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות?
האם יש לקזז מהסכומים להם זכאי התובע, ככל שיהיה זכאי להם, דמי הודעה מוקדמת?
7. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים-
8. מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 2 ו – 4 בעצמם. בנוסף, העידו מר שלום ברוט, חשב השכר של הנתבעת 1 ומר מאיר מתוק, אחיה של המנוחה.

דיון והכרעה-
זהות המעסיק ותקופת ההעסקה -
9. התובע טען כי הנתבעים 1 - 4 היו מעסיקיו ביחד ולחוד לכן יש להכיר בקיומם של יחסי עבודה בינו לבין כל אחד מהנתבעים. בכל הקשור לנתבע 4, טען התובע כי הנתבע 4 היה מעסיקו בתקופה הראשונה, במהלך עבודתו בנגרייה ביישוב ישרש.

10. לטענת התובע, הנתבע 4 הפעיל ביחד עם אשתו המנוחה , את הנגרייה במושב ישרש. התובע טען כי אין לקבל את טענת הנתבע 4, לפיה רעייתו המנוחה הייתה מעסיקתו היחידה של התובע. בהקשר זה, הפנה התובע למסמכי תיק פש"ר של המנוחה בבית המשפט המחוזי (פש"ר 12501-06-11). התובע הציג תצהיר מטעם המנוחה במסגרת הליכי הפש"ר (נספח 4 לתצהירו) וכן תצהיר מטעם הנתבע 4 (מוצג ת1), וטען כי האמור בתצהירים מוכיח כי הנתבע 4 שימש כמעסיק התובע.

11. באשר לנתבעים 1 – 3, טען התובע כי הנתבעים 1 – 3 רכשו את הנגרייה מהנתבע 4 ורעייתו המנוחה, בעוד התובע המשיך לעבוד במפעל. לפיכך, מדובר בחילופי מעסיקים אשר מכוחם חייבים הנתבעים 1 – 3 בתשלום כל זכויותיו. בהקשר זה, הציג התובע הודעה על פגיעה בעבודה, עליה חתמה הנתבעת 1, כהוכחה לקיומם של יחסי העבודה בינו ובין הנתבעת 1 וכן תלושי שכר הנושאים את שם הנתבעת 1 (צורפה כנספחים א', ד' לתצהירו).

12. הנתבעים 1 - 3 טענו כי לא שימשו כמנהלים או כבעלים של הנגרייה בישרש, אלא כי המנוחה לבדה הייתה בעלת הנגרייה. לאחר פטירת המנוחה, הנתבע 4 ביקש מהנתבע 2, אשר היה חברו הקרוב, לסייע בטיפול בבעיות השוטפות של המפעל והנתבע 2 הסכים מתוך רצון טוב לעזור. לפיכך, אין בכך כדי להוכיח קיומם של יחסי עבודה. לטענת הנתבעים, יש להכיר ביחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1 בלבד ולמחוק את הנתבעים 1 – 3 מהתביעה.

13. הוסיפו וטענו הנתבעים 1 – 3 כי יחסי העבודה בינם לבין התובע נמשכו אך במהלך תקופת עבודתו בעמנואל, החל מסביבות חודש 12/12 ועד לחודש 8/13. לפיכך, אין הנתבעת 1 חייבת בתשלום זכויותיו של התובע בגין יתרת תקופת העסקתו.

14. הנתבע 4 טען כי לא התקיימו מעולם יחסי עבודה בינו לבין התובע, הואיל והנגרייה הייתה בבעלות רעייתו המנוחה בלבד. התצהירים בהליכי פשיטת הרגל אשר הוגשו על ידי הנתבע 4 ורעייתו המנוחה, הוגשו, לטענתו, מכוח קריסה כלכלית לאחר שהמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים בעקבות חובות המנו חה לפיכך, לא ניתן להסתמך על האמור בתצהירי ם אלו. עוד טען הנתבע 4, כי העסקת התובע אצל המנוחה הייתה באמצעות הסכם למתן שירותים עם קבלן.

15. הנתבע 4 הוסיף וטען כי באישור העבודה אותו הציג התובע במהלך הדיון, נכתב כי מעסיקו הינו קבלן בניין לכן יש בכך כדי להוכיח כי התובע הועסק אצל המנוחה באמצעות קבלן.

16. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג – 1973 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), קובע כדלקמן:
"(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורים.
"עונה" לעניין חוק זה - שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום.
(ב)עובד שעבר ממקום עבודה למקום עבודה אצל אותו מעסיק ונתחלפו המעסיקים במקום העבודה הנוכחי, זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעסיקים כאמור; קיבל המעסיק החדש כאמור על עצמו, על פי התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבלם מהמעסיק הקודם כאמור, יהיה המעסיק הקודם פטור מתשלום הפיצויים ויראו לעניין חוק זה את תקופת עבודתו של העובד אצל המעסיק הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי" (ההדגשה אינה במקור – ר.צ.).

הלכה פסוקה היא כי משפט העבודה מטרתו להגן על הזיקה בין העובד למקום עבודתו, חרף חילופי מעסיקים על מנת להבטיח כי זכויות העובד ישמרו כאשר מתחלף המעסיק (דב"ע מב/ 3-132 להבים עבודות שרברבות בע"מ – פרנסה, פד"ע יד 264 (1983); ע"ע (עבודה ארצי) 1505/02 שלום אטיה נ' מרחב מרכז חומרי בנין וקרמיקה בע"מ (פורסם בנבו, 19.07.06).

17. בכל הקשור לרציפות בעבודה, פסק בית הדין הארצי כי: "לעניין זכויות במשפט העבודה המגן ובמשפט העבודה הקיבוצי - יש לראות את 'המפעל' את 'מקום העבודה' לא רק בנושא של "בעלות" אלא גם כנשוא של "זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל..."(דב"ע שם/ 91-3 יעל נוסבאום - עיריית גבעתיים, פד"ע יב', 194).

18. בית המשפט העליון (כבוד הש' ברק כתוארו דאז) פסק בעניין מזרחי כי: "הזכויות שבהן מדובר בענייננו הינן הזכות לפיצויי פיטורין והזכות לפדיון חופשה. בשני החוקים העוסקים בכך קבע המחוקק עיקרון של שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים, כך שהנטל לקיום הזכויות לפיצויי פיטורין ודמי חופשה עובר אל כתפי המעביד החדש עבור תקופת העבודה אצל המעביד הקודם והחדש כאחד...הרעיון העומד מאחורי הוראות אלה וכן הוראות דומות נוספות... הוא, שקיימת זיקה בין העובד לבין 'מקום העבודה'. זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח, כי זכויותיו על -פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה (ח' הרדוף, זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים (מלוא, תשמ"ח) 22, 25). על עיקרון זה עמד גם בית הדין לעבודה בשורה של פסקי-דין... חוקים אלו נועדו להגן על זכויות מסוימות, ולפיכך עיקרון זה של הבטחת המשכיות הזכויות חל רק לגבי אותן זכויות. ... כאמור, הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. אם המשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה, נשמרות זכויותיו, ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות" (ע"א 415/90 מזרחי נ' הנאמן על נכסי אריה שטנדר פ"ד מ"ו (4) 601, 606 - 607).

19. בית הדין האזורי בבאר שבע (כבוד הש' אנגלברג – שוהם) פסק אף הוא כי: "יובהר, כי גם אם יוכחו התנאים לחיוב המעסיק הקודם בפיצויי הפיטורים, אין בעובדה כי ניתן לחייב את המעסיק הקודם בתשלום פיצויי הפיטורים בעבור תקופת העבודה בה עבדו התובעות בשירותו, כדי לפטור את המעסיק החדש. כאשר מדובר בעובד שהמשיך לעבוד באותו מקום עבודה ופוטר על ידי המעסיק האחרון, חלות הוראות סעיף 1(א) לחוק על המעסיק האחרון ללא קשר לשאלה, האם ניתן לחייב גם את המעסיק הקודם, בגין תקופת העבודה בשירותו (בכפוף כמובן לאי קבלת כפל תשלום).
טענות הנתבע הינן במישור טענות שיפוי ו/או תביעה לדמי נזק ו/או תביעה חוזית בינו לבין המעסיק הקודם ואין הן נוגעות למערכת היחסים בינו לבין התובעות. ובוודאי שאין בהן כשלעצמן לפטור את הנתבע כמעסיק, מחבותו על פי דין כלפי העובדות" ( ע"ב (ב"ש) 3043/05 ילנה גלוזברג נ' דוד באס, פורסם בנבו, ניתן ביום 21.11.07).

20. בהתאם להלכה הפסוקה והדין החל, נקודת המוצא היא כי באותם מקרים בהם העובד המשיך לעבוד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, יש להכיר ברצף זכויותיו. בהתאם לכך אבחן את אחריות כל אחד מהנתבעים כמעסיקו של התובע.

אחריות הנתבע 4-
21. לאחר ששקלתי את הטענות, העדויות והראיות, מצאתי כי התובע הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הנתבע 4, במהלך תקופת עבודתו הראשונה בנגרייה בישרש (2005 – 1/13) מהטעמים הבאים: ראשית, מסקנה זו עולה מתצהיר המנוחה בהליך פשיטת הרגל אותו ניהלה (נספח ב לתצהירו של התובע). בתצהיר המנוחה מחודש 6/11 הוצהר כדלקמן:"1. הנני ילידת שנת 1966 ובת 45 שנים. 2. השכלתי תיכונית, ולפני הסתבכותי הכלכלית עבדתי במכירות. 3. בשנת 2003 הקמתי עסק עם בעלי תומר בשם "דור עיצובים" שהינה נגרייה שמתמחה בבניית ארונות עם דלתות הזזה. 4. הנגרייה נמצאת במושב ישרש ושכר הדירה החודשי עומד על כ – 3,500 ₪. 5. פתחנו 3 חנויות אשר היו אמורים למכור את תוצרת הנגרייה. 6. מיקום החנויות: רח' סוקולוב בהרצליה, רח' שנקר...7. העסק היה מאוזן במשך כ – 4 שנים. בעסק הושקע סכום של כ – 150,000$ שהתקבל ממכירת דירה ברח' התזמורת בראשל"צ, וכן סך נוסף של כ – 60,000 ₪ מכספי חתונתנו, שנערכה בתאריך 3.3.13. 8. במהלך שנת 2006 התחלנו להכיר בעובדה שמלבד החנות בפתח תקווה, אין הצדקה להמשיך לנהל עוד 2 חנויות אשר גורמות להפסדים...12. כיום הנגרייה מצליחה לשרוד ואנו משלמים לספקים עבור קניות שוטפות. לנגרייה יש כ – 10 לקוחות ואנו מייצרים עבורם על פי הזמנה בלבד....".

22. מהאמור לעיל ע ולה כי הנתבע 4 הקים את הנגרייה יחד עם המנוחה וההחלטות בעניין פעילות הנגרייה והקמתה היו החלטות משותפות של המנוחה ושל הנתבע 4, כמעסיקים במשותף של התובע.

23. מסקנה זהה עולה גם מתצהיר הנתבע 4 בהליך פשיטת הרגל (סומן כת1). בתצהירו הצהיר הנתבע 4 באופן זהה ברובו לתצהיר המנוחה , כדלקמן: "...4. בשנת 2003 הקמתי עסק עם אשתי מזל בשם "דור עיצובים" שהינה נגרייה שמתמחה בבניית דלתות הזזה. 5. הנגרייה נמצאת במושב ישרש...6. פתחנו 3 חנויות...". וכך הלאה. מתצהירו של הנתבע 4 עולה כי ניהל את הנגרייה ואף קיבל משכורת (ס' 16 לתצהירו).

24. לאור הצהרת הנתבע 4 והמנוחה במסגרת הליך אחר אשר נוהל בבית המשפט , מצאתי כי יש בהצהרתם להוות חיזוק ותמיכה לטענות התובע, בדבר מעמד הנתבע 4 כמעסיק במשותף עם רעייתו המנוחה. שקלתי את טענת הנתבע 4, לפיה לא ניתן להסתמך על התצהירים הואיל והוגשו בעקבות קשיים כלכליים של המשפחה. אין בידי לקבל טענה זו, וזאת משעסקינן בתצהירים מפורטים, חתומים וערוכים כדין כאשר הליך פשיטת הרגל נוהל בהתאם לאמור בתצהירים אלו. התצהירים הינם בעלי משקל ראייתי ואין הנתבע 4 יכול לטעון כיום ו בדיעבד, כי מדובר במסמך הנעדר משקל כלשהו לעניינינו. לפיכך, טענת הנתבע 4 לפיה לא ניתן להסתמך על האמור בתצהירים אלו, נדחית.

25. שנית, לאחר ששקלתי את גרסת התובע אל מול גרסת הנתבע 4, באתי לכלל מסקנה כי יש לבכר את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע 4 נוכח עדות התובע אשר הייתה עקבית וזהה לאמור בתצהירו. בעדותו חזר התובע על גרסתו ופירט כי נהג להודיע לנתבע 4 על היעדרויותיו מפאת מחלה (עמ' 20 לפ', ש' 1 – 3). התובע הוסיף והעיד כי הנתבע 4 היה מעורב בקליטתו בעבודה וכן בתשלום שכרו:
"ת: אני, אני אסביר דקה וחצי בלי אף אחד שיתערב. בלי אחד שזה. אני התחלתי לעבוד, אני התחלתי לחפש עבודה. יש מישהו שכן, הוא אומר לי "וואללה שכן שלי רוצה עובד". הלכתי, המשכתי, מישהו היה לי בתמונה, היה לי טומי עמית. סגרתי איתו על משכורת שבועית. התחלתי לעבוד. מי המנהל? לא מעניין. מעניין אותי כסף, זה מעניין אותי. מעניין אותי איך להתפרנס, איך לקנות, איך לאכול. זה, זה מה שמעניין אותי היה. התחלתי לעבוד, עבדתי עבדתי עד שהתחיל התקדמות זה. התחלתי לשאול יעני כאילו היה נותן לי כסף היה נותן לי טומי. בהתחלה היה נותן לי כל שבוע. אחרי זה התחלתי להכיר את האנשים במפעל..." (עמ'17 לפ', ש' 21 - 31).

26. שלישית, אל מול גרסתו העקבית של התובע בסוגיה זו, לא שוכנעתי בנכונות גרסת הנתבע 4. הנתבע 4 הכחיש בתצהירו כי הקים את הנגרייה וכי היה שותף לניהולה ולשליטה בה, וטען כי אינו בעל כישורים להקמה וניהול עסק (ס' 8- 9 לתצהירו). עם זאת לאחר שמיעת עדותו התברר כי מעת העברת המפעל לעמנואל, הנתבע 4 הועסק כמנהל עבודה של פעילות הנגרייה (עמ' 34 לפ', ש' 31). בעדותו, לא היה בפי הנתבע 4 מענה כיצד עבד כמנהל עבודה בנגרייה, לאור טענתו כי לא היה מעורב בפעילות הנגרייה קודם לכן:
"ש:אתה התמנית להיות מנהל עבודה אצלו.
ת:אחרי זה, ברור, כשאישתי נפטרה.
ש:אוקי, ואתה,
ת:ברור.
ש:ואתה הפכת להיות מנהל עבודה אצל,
ת:דוד.
ש:אצל דוד.
ת:נכון.
ש:עכשיו שאלה. איך זה פתאום אתה יודע נגרות ואתה מבין בהרכבות ואתה נהיה מנהל עבודה פתאום? לפני רגע אתה אומר שאתה לא יודע, אתה כלום, אתה מיתמם, אתה לא מבין כלום.
ת:אני יודע" (עמ' 69 לפ', ש' 8 - 18).

27. באשר לטענת הנתבע 4, לפיה התובע הועסק באמצעות קבלן, נטל הוכחת טענה זו מוטל על הנתבע 4 אשר לא הרים נטל זה ולא הציג בפני כל אסמכתא אשר יכולה ללמד על העסקת התובע באמצעות קבלן . אין בעובדה כי באישור הכניסה של התובע (תושב השטחים), אשר הוצג לבית הדין (עמ' 15 לפ') מצוין כי לתובע אישור עבודה בבניין, כדי להוכיח את טענת הנתבע 4 בעניין זה.

28. נוכח האמור לעיל , הנני קובעת כי הנתבע 4 היה העסיק את הת ובע במהלך תקופת העבודה הראשונה החל משנת 2005 ועד לחודש דצמבר 2012 בצוותא חדא עם רעייתו המנוחה. ביחס לתקופת העבודה השנייה, התובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הנתבע 4 וכל אשר הוכח בפניי ביחס לתקופה זו, הינו כי הנתבע 4 שימש כמנהל עבודה בנתבעת 1.

אחריות הנתבעת 1 -
29. הנתבעת 1 הודתה כי העסיקה את התובע החל מחודש 1/13 ועד לחודש 8/13, תקופת עבודתו השנייה של התובע ביישוב עמנואל (תלושי שכר ו של התובע על גביהם צוין שמה של הנתבעת 1 , צורפו כנספח א' לתצהיר התובע).

30. לאחר ששקלתי את כלל הטענות, העדויות והראיות, מצאתי כי יש אין להכיר בנתבעת 1 כאחראית גם לתשלום זכויות התובע בגין תקופת עב ודתו הראשונה, בשנים 2005 – 1/13 אצל הנתבע 4 וזאת כעולה מתכלית ההלכה הפסוקה אשר צוינה לעיל וכן הדין החל על פיו התובע לא הועסק על ידי אותו מעסיק הואיל ומחודש ינואר הועסק על ידי הנתבעת אשר הינה אישיות משפטית אחרת ונפרדת ממעסיקו הקודם(הנתבע 4 והמנוחה), וכן לא הועסק באותו מקום עבודה אלא עבר מבחינה גאוגרפית לעבוד במקום אחר ב עמנואל, במפעל הנתבעת 1.

31. בהקשר זה, העיד הנתבע 2 בעדותו כי לאחר פטירת המנוחה, הסכים להעביר את פעילות הנגרייה לעסק אותו הוא מנהל, בשליטת הנתבעת 1 וכי התובע המשיך לעבוד באופן רציף בעסק זה. הנתבע 2 סיפר כי עשה כן לאור רצונו לעזור לנתבע 4, על רקע החברות ביניהם ולאחר פטירת אשת הנתבע 4:
" ש: דוד, זה נכון שאתה קיבלת על עצך לטפל במפעל במושב ישרש?
ת:מ-2013.
ש:בבקשה?
ת:מינואר 2013.
ש:דוד, זה נכון גם שלמעשה בעקבות הפטירה של הגב' מזל הבעלים של "דור עיצובים" אתה בעצם החלפת אותה בכל הנושא של הניהול והטיפול בנגרייה "דור עיצובים", נכון?
ת:אני לקחתי את המפעל אלי לעמנואל. בינואר 2013, אחרי שהיא נפטרה, ביקשתי מטומי, כבוד הש' צדיק: למה? איך הגעתם לזה שהלקוחות, ת:אנחנו בלי שום קשר, ברגיל אנחנו היינו חברים מאוד טובים. בלי קשר לעסקים. היינו חברים מאוד טובים. היינו יוצאים לבלות, כבוד הש' צדיק:קיבלת, שילמת תמורה, קיבלת תמוה בגין, ת:לא קיבלת שום, לא נתתי תמורה ולא קיבלתי תמורה.
כבוד הש' צדיק: פשוט העברת את העובדים והלקוחות אליך, ת:עובד, עובד אחד.
כבוד הש' צדיק:עובד אחד? רק אותו?
ת:רק הוא היה. העברתי אותו אלי למפעל בעמנואל, והוא המשיך לעבוד. במרץ, באפרי ל משהו כזה העברתי אותו.
כבוד הש' צדיק:ומי סיכם איתו תנאי עבודה כשהעברת אותו אליך?
ת:לא היה שום סיכום. הוא המשיך על אותם תנאים של טומי. אני העברתי אותו, המשיך לעבוד שם עד, (עמ'29 לפ', ש' 6 - 24).

32. הנתבע 2 חזר על דברים אלו גם בהמשך חקירתו:
"כבוד הש' צדיק:אבא של טומי מפעיל היום את העסק?
ת:כן. הוא מפעיל את העסק. אני, היו בהלם. האישה נפטרה פתאומי.
כבוד הש' צדיק:ואז לקחת את כל המכונות והציוד ותפעלת אותו, ת:לקחתי, העסק היה בקריסה. בקריסה. בקריסה. הוא לא יכול לעשות על השם שלו עסק. טומי לא יכול לעשות על השם שלו עסק.
ש:למה לא?
ת:מהסיבות שלו. תשאל אותו.
ש:טוב, אני רוצה להתקדם.
ת:אני לקחתי את העסק הזה לשנתיים בדיוק. לאחר שנתיים אני יצאתי מהתמונה. אני העברתי את העסק, ביי, להתראות שלום. אני יש לי עסק בנפרד של ספות ומזרונים. מחזיק 50, 60 עובדים. בטח ובטח שאני לא צריך את הכאבי ראש האלה..." (עמ' 32 לפ', ש' 10-20).

וכן :
"ש: זה נכון, מר דוד, שכאשר התובע עבר לעבוד מ"דור עיצובים" ל"דיז נכסים" לעמנואל אתה לא שאלת אותו מעולם אם הוא מסכים או לא מסכים, אם הוא רוצה או לא רוצה.
ת: הוא הביע נכונות להמשיך לעבוד. הוא אמר לי שהוא רוצה להמשיך לעבוד. לאור זה שהוא בא לעבוד אצלי בעמנואל, והוא רצה להמשיך לעבוד" (עמ' 48 לפ', ש' 13 – 18).

33. הנה כי כן, מעדות הנתבע 2 עלה באופן ברור כי הנתבעת 1 קלטה את התובע לעבודה במפעל אחר ושונה מבחינת מיקומו הגאוגרפי , ממקום עבודתו הקודם. כמו כן אין חולק כי התובע הועסק באמצעות הנתבעת אשר הינה חברה פרטית, אישיות משפטית נפרדת ממעסיקו הקודם כאשר בעלי ומנהליה אינם המנוחה או הנתבע 4, מעסיקיו בתקופה הקודמת. לפיכך, משלא נטען ולא הוצג כל מסמך ממנו עולה כי הנתבעת 1 התחייבה לרציפות העסקת התובע ותשלום זכויותיו מיום תחילת עבודתו אצל הנתבע 4 והמנוחה, התוצאה היא כי החל מחודש 1/13 הועסק התובע על ידי הנתבעת1 אשר כאמור הינה מעסיק אחר הממוקם גאוגרפית במקום שונה ממקום עבודתו הקודם ואינו נושא באחריות בגין זכויות התובע לתקופה אשר קדמה להעסקתו על ידי הנתבעת 1.

34. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת 1 אחראית לתשלום זכויות התובע במהלך תקופת עבודתו החל מחודש 1/13 וכלה בחודש 8/13.

אחריות הנתבעים 2 – 3-
35. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, לא מצאתי כי ניתן לחייב את הנתבעים 2 – 3 כמעסיקים במשותף של התובע. התובע לא הוכיח כי הנתבעים 2 – 3 היו מעסיקיו במהלך תקופת עבודתו הראשונה או השנייה . התובע העיד אומנם כי הנתבע 3 מסר לו דפי הוראות (עמ' 18 לפ') וכי הנתבע 2 מסר לו דפי הזמנות (עמ' 19 לפ'), אולם דברים אלו לא גובו בתצהירו של התובע בנוסף, טענות אלו הועלו באופן כללי ביותר ולא מצאתי כי יש בהם די כדי להוכיח קיומם של יחסי עבודה בין התובע לבין כל אחד מהנתבעים 2 – 3.

36. בדומה, גם טענת התובע כי הנתבע 4 ביקש מהנתבע 2 להלוות לו כספים, אין בה כדי להוכיח קיומם של יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבע 2 (עמ' 23 לפ', ש' 1 – 5). לפיכך, לא מצאתי כי התובע הוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין הנתבעים 2 – 3.

37. עוד אציין, כי לא הוכחו בפניי נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 2 – 3 וחיובם באופן אישי ביחס לתקופה בה הועסק הוא על ידי הנתבעת 1 (בר"ע ( ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE , פורסם בנבו, 13.11.16). לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעים 2 – 3 ,להידחות.

שכר התובע-
38. לטענת התובע, גובה השכר אשר צוין בתלוש שכרו, סך של 5,000 ₪, אינו משקף את השכר אשר שולם לו בפועל ו עמד על סך של 9,800 ₪. לטענת התובע, הנתבע 4 נהג לשלם את שכרו במזומן מידי חודש. להוכחת טענתו צירף התובע דוגמאות המחאות של לקוחות אותם קיבל לטענתו מהנתבע 4, עבור שכרו (נספח ז' לתצהירו).

39. הנתבעים הכחישו את טענת התובע וטענו כי שכרו עמד על סך של 5,000 ₪ נטו בלבד מידי חודש. לאחר ששקלתי את טענת התובע, את גרסאות הצדדים, הראיות והעדויות אשר נשמעו בפני, מצאתי כי התובע לא הוכיח את טענתו באשר לתשלום שכרו באמצעות המחאות לקוחות הנגרייה ואפרט.

40. העתקי ההמחאות אותם הציג התובע (נספח ז' לתצהירו) אינם בהירים וברורים על כן אין בהם כדי להוכיח את טענתו. נוסף על האמור לעיל , צירוף ההמחאות עשוי היה את להוכיח טענת התובע, לפיה לנתבע 4 נעדר אמצעים כלכליים לתשלום שכרו לכן שולם השכר באמצעות המחאות מטעם הלקוחות. אולם לאור אי בהירות העתקי ה המחאות אשר צורפו, לא ניתן להסיק מסקנה זו באופן חד משמעי. עוד שקלתי בהקשר זה, את עדותו של מר מתו ק, אשר הכחיש את טענת התובע כי נהג לפרוט המחאות ל כסף מזומן בקיוסק אשר בבעלותו, בהוראת הנתבעים.
לאורם של טעמים אלו, מצאתי כי התובע לא הוכיח את טענתו כי שכרו החודשי עמד על סך של 9,800 ₪.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת-
41. התובע טען כי בעקבות התאונה שהה תקופה ארוכה במצב של אובדן כושר עבודה. בהמשך לכך, ביקש לחזור לעבודתו אולם לטענתו הנתבעים סירבו לקבלו לעבודה מאחר והינו נכה. לטענת התובע, עבודתו הסתיימה ביום 3.3.13 בהתאם להחלטת הנתבעים לכן הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 85,000 ₪, בהתאם לתחשיב הבא: 8.1 שניםX 10,000 ₪ לחודש.

42. הנתבעים טענו מנגד כי התובע נחבש לאחר התאונה אולם לא הפסיק את עבודתו, אלא המשיך בעבודתו מספר חודשים נוספים וזאת עד לחודש 8/13, כמצוין בתלושי שכרו. הוסיפו וטענו הנתבעים כי באחד הימים התובע פנה לפקידת הנתבעת 1, גב' שמחה, וביקש כי תמסור לו מכתב פיטורין. גב' שמחה סירבה למסור לתובע מכתב פיטורים, מאחר ולא פוטר מעבודתו ומאותה נקודת זמן התובע הפסיק להגיע לעבודתו על דעת עצמו ללא מתן הודעה מוקדמת. נוכח זאת, אין התובע זכאי לפיצויים ואף יש לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪ מכל סכום אשר ייפסק ל זכות התובע.

43. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה מוטל על הטוען לסיום יחסי העבודה (ר' למשל, דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216). מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
44. כן נפסק, כי בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.
45. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, שוכנעתי כי התובע לא הוכיח את טענ תו כי פוטר מעבודתו וזאת מהטעמים הבאים:
ראשית, עדותו של התובע סתרה את גרסתו כעולה מתצהירו בו הצהיר כי בעקבות תאונת עבודה שהה בתקופת אי כושר ארוכה, אשר לאחריה ביקש לשוב לעבודתו אולם הנתבעים סירבו להחזירו לעבודה, מאחר והינו נכה (ס' 3 לתצהירו של התובע). בעדותו שינה התובע את גרסתו והודה כי אכן שב לעבודתו לאחר התאונה:
"ש:תראה, אתה כותב בתצהיר שלך, ממתי עד מתי עבדת.
ת:כן.
ש:אתה עומד על זה?
ת:כן.
ש:זאת אומרת שאתה לא עבדת אחרי מרץ 2013.
ת:אחרי מרץ?
ש:כן.
ת:אחרי, אני עבדתי עד אני חושב, אוקטובר 2013 לא עבדתי.
ש:אז עכשיו תגיד לי מתי אתה אומר אמת. פה בבית משפט או בתצהיר?
ת:בהכל אני אומר את האמת".
ש:אבל אתה לא אומר אותו דבר.
ת:אותו דבר. אני מה שאני זוכר, שעבדתי,
ש:כאילו נגיד אצלך אותו דבר זה גם נקרא אמת, כבוד הש' צדיק:תן לו לענות.
ת:חודש 11, חודש 10 זה היה החודש, אני חושב חודש 10 או 11 זה החודש האחרון שעבדתי אצל "דיז נכסים".
ש:ולמה כתבת מרץ 13'?
ת:או אוקטובר או 11, למה גם לא קיבלתי את הצ'ק של חודש 11" (עמ' 10 לפ', ש' 1 - 17).

וכן בהמשך חקירתו:
"ת:כשקיבלתי את התאונה אני לא עבדתי.
ש:לא עבדת.
ת:כן.
ש:הפסקת לעבוד כשקיבלת את התאונה.
ת:חזרתי לעבוד. אחרי זה.
ש:למה אתה לא כותב את זה?
ת:מה זה לא כותב?
ש:למה אתה לא כותב שחזרת לעבוד אחרי מרץ?
ת:לא שאלת בשביל לכתוב" (בעמ' 10 לפ', ש' 23 - 31).

46. בהמשך חקירתו שב התובע על גרסתו החדשה לפיה המשיך להגיע לעבודתו, וכדבריו:
"ת:אני קיבלתי את התאונת עבודה ב-3.3.2013.
ש:והפסקת לעבוד.
ת:ואיפה הפסקתי לעבוד?
ש:ככה אתה כותב בתצהיר.
ת:אני חזרתי לעבוד אחרי זה.
ש:זה אתה לא כותב בתצהיר.
ת:לא כתבתי לא כתבתי, אבל חזרתי לעבוד. ואחרי זה," (עמ' 11 לפ', ש' 19 – 25).

47. הנה כי כן, מעדות התובע עולה כי חזר לעבודתו לאחר התאונה והמשיך לעבוד לאחר התאונה (ס' 6 לתצהירו של מר דוד כהן, עדותו של מר כהן בעמ' 37, ש' 1 – 2, עמ' 36, ש' 26 - 17). בנוסף, גרסת הנתבעים קיבלה חיזוק גם מתלושי השכר של התובע (צורפו כנספח א' לתצהירו), מהם עולה כי התובע המשיך לעבוד עד לחודש 8/13.

48. אציין, כי בהמשך חקירת התובע, שינה ה וא גרסתו שנית, וטען כי פוטר מעבודתו מאחר ומר כהן ביקש להעסיק עובדים זולים יותר (עמ' 16 לפ', ש' 23 - 25). עוד טען התובע בהמשך חקירתו, כי פנה לנתבעים 3 – 4 בבקשה לקבל מכתב פיטורים ו האחרונים ביקשו כי יחתום על מכתב בו הוא מאשר את קבלת זכויותיו, בתמורה לחתימה על מכתב פיטורים. התובע טען כי מאחר וסירב לאשר כי קיבל את זכויותיו, לא ניתן לו מכתב פיטורים (עמ' 16 לפ', ש' 23 - 32). מעדות התובע המתפתחת ומשנה פניה מספר פעמים, עד ליצירת גרסה חדשה נוספת, אין כדי להוכיח כי פוטר על ידי הנתבעים ובהתאם לכך אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

49. לא נעלמה מעיני טענת התובע לפיה הנתבעים לא זימנו לעד ות את גב' שמחה, פקידת הנתבעת 1 לכן יש לזקוף זאת לחובתם. אין בידי לקבל טענה זו מ הטעמים הבאים – הראשון, כפי שציינתי לעיל, עדות התובע סתרה את גרסתו כי פוטר על כן, לא היה בעדותה של גב' שמחה כדי לרפא את הפגמים אשר נפלו בעדותו של התובע.

50. השני, מר כהן דוד העיד באופן עקבי ורצוף על אודות נסיבות סיום עבודת התובע וכדבריו:
"ש:רגע. אני אומר את זה. לא אתה. אתה תגיד מה שאתה רוצה. הוא ניגש לשימחה לבקש מכתב פיטורין והוא סורב לקבל. את זה אתה יודע?
ת:הוא לא פוטר. הוא התקשר לשימחה לבקש מכתב פיטורין. אז היא ענתה לו "אני לא יודעת שמישהו פיטר אותך ואני לא נותנת לך מכתב". הוא ניסה לעקוף אותי, להוציא ממנה מכתב פיטורין. קיבל תשובה שלילית.
ש:זה מה שאמרה לך שימחה?
ת:כן.
ש:שאלה.
ת:באותו יום היא אמרה לי את זה.
ש:שימחה, מה שם המשפחה שלה?
ת:שבת.
ש:היא יודעת על המשפט הזה היום?
ת:כן.
ש:שאלה. דוד, יש סיבה מדוע שימחה לא נתנה תצהיר, גרסא לעניין הזה?כי אנחנו טוענם לפיטורין. והיא הייתה נוכחת בדין ודברים איתו לעניין הפיטורין. למה שימחה לא נתנה תצהיר בפני בית הדין?
ת:כי אני לא ביקשתי ממנה.
כבוד הש' צדיק:טוב. שאלה הבאה.
ש:בהקשר הזה עוד שאלה אחת. זה נכון שאילו היית מבקש משימחה לתת תצהיר, הייתה מסכימה.
ת:כן.
ש:והיה חשוב לך שהיא לא תבוא להצהיר, נכון?
ת:לא. לא חשבתי על זה. בתמימות. אם הייתי יודע הייתי מביא אותה. אין לי מה להסתיר".

נוכח הטעמים אותם מניתי לעיל, התוצאה היא כי התובע לא הוכיח את טענתו כי פוטר מעבודתו. לפיכך, תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, נדחית.

51. נוסף על כך, שקלתי את טענת הנתבעים לפיה התובע נטש את עבודתו על כן יש לקזז מכל סכום אשר יפסק לטובתו , תשלום בגין אי מתן ימי הודעה מוקדמת טרם התפטרותו. אומנם, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי פוטר מעבודתו אך הנתבעים לא הוכיחו טענתם כי התובע התפטר ללא הודעה מוקדמת. הנתבעים לא הציגו גרסה ברורה ומפורטת ולא תמכו את טענתם בראיות או בעדות הגורמים המעורבים בנסיבות סיום יחסי העבודה באופן ישיר על כן, דין טענת הקיזוז להידחות.

דמי נסיעות-
52. התובע טען כי לא שולמו לו דמי נסיעות לכן הינו זכאי לסך של 132,653 ₪ בגין דמי נסיעות, בהתאם לתחשיב הבא: החזר בסך של 50 ₪ ליום למשך כל תקופת עבודתו, דהיינו – 50 ₪ X 2,425 ימי עבודה = 121,250 ₪, אותם שערך התובע נכון למועד הגשת התביעה, והעמיד על סך של 132,653 ₪.
53. הנתבעים טענו מנגד כי התובע קיבל תשלום נסיעות מידי חודש כנזכר בתלושי שכרו. הנתבעים הציגו תלושי שכר לחודשים 2-8/13 בהם צוין רכיב הנסיעות(צורפו כנספח א' לתצהיר התובע). לפיכך, טענו הם כי יש לדחות את תביעת התובע בגין רכיב זה.
54. הלכה פסוקה היא כי אין באמור בצו ההרחבה כדי להקנות לעובד זכות אוטומטית לתשלום דמי נסיעות בשיעור המקסימלי או לאיין את חובת העובד להציג נתונים בדבר עלות התחבורה הציבורית לה נזקק. בנסיבות מקרה זה, גרסת התובע בעניין דמי הנסיעות להן היה זכאי לא הייתה סדורה. בעדותו הודה התובע כי לעיתים היה נשאר ללון אצל אחותו ברמלה (עמ' 27 לפ', ש' 4 - 16) לכן לא נזקק לדמי נסיעות מביתו לעיר רמלה. אומנם, בהמשך חקירתו, ניסה התובע לחזור בו מהודאתו ולטעון כי לא נהג לעשות כן, אולם לא שוכנעתי בטענתו החדשה. יתרה מכך ,התובע הודה בעדותו כי בחלק מהפעמים הנתבע 4 הסיע אותו למקום העבודה(עמ' 27 לפ', ש' 7 - 8).

55. לאור האמור לעיל, התוצאה המתקבלת היא כי התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לתשלום יומי בסך של 50 ₪ בגין דמי נסיעות. התובע לא הצהיר או העיד בדבר עלויות הנסיעה בתחבורה הציבורית לה נזקק ולא הציגו כל אסמכתא בנושא, אלא דרש פיצוי בסך של 50₪, ללא כל נימוק או פירוט מינימלי. התובע אף לא הצהיר מהו מקום מגוריו (אם כי מהעדויות עלה כי התובע הינו תושב השטחים) . משלא עשה כן התובע, לא נותר אלא לקבוע כי לא הוכחה תביעתו בגין רכיב זה ודינה להידחות.

דמי הבראה-
56. לטענת התובע הינו זכאי לדמי הבראה בסך של 14,560 ש"ח, בגין 7 ימי הבראה בשנה ו בעבור 97 חודשי עבודה על כן, הינו זכאי ל - 56 ימי הבראה X 260 ₪ ליום. לטענת הנ תבעים, התובע עבד 8 חודשים בלבד לכן אינו זכאי לדמי הבראה.
57. כאמור לעיל, תקופת העסקת התובע התחלקה לתקופה בה הועסק על ידי התובע 4 עד לחודש 12 /13 , ולאחריה הועסק הוא על ידי הנתבעת 1, מעסיק נפרד ואחר מהנתבע 4, החל מחודש 1/13 ועד לחודש 8/13 ,תקופה הנופלת משנת עבודה. על כן, הנתבעת 1 אינה חבה בתשלום דמי הבראה בגין העסקת התובע. עם זאת על הנתבע 4 לשאת בתשלום דמי הבראה בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה.

58. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, חלה על דרישת התובע לדמי הבראה התיישנות לפיה ניתן לתבוע דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו קרי, שנות עבודתו השביעית והשמינית אצל הנתבע 4. בעבור שנים אלו זכאי התובע ל -7 ימי הבראה בגין כל שנה, בתעריף של 378 ₪ ליום. לפיכך, זכאי התובע לסך של 14 ימי הבראהX 378 ₪ = 5,292 ₪ בגין דמי הבראה.

דמי חופשה שנתית-
59. לטענת התובע לא שולמו לו דמי חופשה ולא יצא לחופשה בפועל לפיכך הינו זכאי לסך של 33,600 ₪, בהתאם לתחשיב הבא – 7 ימי חופשה בשנה הראשונה ו – 14 ימי חופשה בשנה השנייה והשלישית ובסה"כ 112 ימי חופשה X 300 ₪ ליום.

60. הנתבעים 1-3 טענו בכתב ההגנה כי התובע עבד עבור הנתבעת 8 חודשים בלבד, לפיכך הינו זכאי ל – 6 ימי חופשה. בחודשים 5-6/13 שולמו לתובע 2 ימי חופשה ולכן זכאי התובע ל – 4 ימי חופשה לכל היותר. בסיכומיהם טענו התובעים כי התובע כלל אינו זכאי לימי חופשה מאחר וכעולה מתלושי השכר נצל את מלוא הימים להם היה זכאי ואף מעבר לכך.

61. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 ( להלן: חוק חופשה שנתית), קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, העובד זכאי לתבוע את ימי החופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

62. בהתאם לחוק חופשה שנתית, זכאי התובע ל – 21 ימי חופשה בגין שנת 2010 ( שנת עבודתו השביעית), 22 ימי חופשה בגין שנת 2011 ( שנת עבודתו השמינית), 23 ימי חופשה בגין שנת 2012 ( שנת עבודתו התשיעית)מהנתבע 4 מעסיקו טרם העסקתו באמצעות הנתבעת 1.
אשר לנתבעת 1 חרף השונות בין טענת הנתבעת בכתב ההגנה בו הודתה בזכאות התובע ל-4 ימי חופשה אל מול גרסתה בסיכומיה שם טענה כי התובע נצל את מלוא ימי החופשה, עיון במאזן ימי החופשה המופיע בתלושי שכרו מעלה כי לתובע לא נערך מאזן ימי חופשה תקין המלמד על ניצול וצבירה מדי חודש. עם זאת מתלוש חודש מאי 2013 עולה כי התובע נצל 2 ימי חופשה על כן טענת הנתבעת בכתב ההגנה אכן נכונה היא על פיה נותרו לזכות התובע 4 ימי חופשה ולא 2 ימי חופשה כנזכר בתלוש האחרון לחודש 8/13. לפיכך, על הנתבעת 1 לשאת בתשלום 4 ימי חופשה לתובע ואילו על הנתבע 4 לשאת בתשלום בגין 66 ימי חופשה .

63. שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 5,100 ₪ ( ממוצע שכרו כעולה מתלושי שכרו האחרונים של התובע), מספר ימי העבודה של התובע היו 22 ימים ולכן שכרו היומי של התובע עמד על 231 ₪. ב התאם לכך על הנתבע 4 לשלם לתובע סך של 15,246 (66ימי חופשה X 231 ₪) בגין דמי חופשה. כמו כן על הנתבעת1 לשלם לתובע סך של 924 ₪(4 ימי חופשה במכפלת 231 ₪), בגין רכיב זה ביחס לתקופת העסקתו בנתבעת1.

אי תשלום שכר עבודה והפרשות פנסיוניות-
64. בסיכומיו טען התובע כי לא שולם שכר עבודתו בגין חודש 10/13 אולם, בכתב התביעה לא כלל הוא סעד בגין רכיב זה. מעיון בתצהיר התובע ( סעיף 4( א) לתצהירו), עולה כי לטענתו נאמר לו על ידי הנתבע 2 כי רק אם יחתום על אישור כי אין לו תביעות ישולם שכרו בגין זה.

65. סבורני כי טענת התובע סותרת את גרסתו על פיה עבודתו הסתיימה ביום 3.3.13 לאחר שפוטר על ידי הנתבעים בעקבות התאונה אשר ארעה לו ( ס' 2 ס' 3 לתצהירו של התובע). בהתאם לתלושי השכר ולגרסת הנתבעים, עבודת התובע הסתיימה בחודש 8/13. לפיכך לא הונחה בפני כל תשתית ראייתית לעניין עבודת התובע בחודש 10/13 וכן לא נתבע סעד בגין אי תשלום שכר חודש זה על כן, התוצאה היא כי דין תביעתו בגין רכיב זה , להידחות.

66. נוסף על האמור עד כה , בכתב התביעה טען התובע בכלליות כי לא שולמו לו תנאים סוציאליים במהלך תקופת העסקתו ( ס' 2ו', 2ט' ). עם זאת, התובע לא כימת את תביעתו ברכיב זה ולא כלל אותה בגדר רכיבי כתב התביעה ואף לא ציין באופן ספציפי כי לא שולמו לו הפרשות פנסיוניות.

67. בתצהירו ובסיכומיו טען התובע כי המעסיק לא הפריש לזכותו הפרשות פנסיוניות ( סעיף 4 ה לתצהיר) אולם גם בשלב זה, לא טרח התובע לכמת את תביעתו בגין רכיב זה באופן מינימלי. על כן, ומשאין בית הדין משמש לבלרם של הצדדים , אין להיעתר לתביעת התובע לתשלום הפרשות פנסיוניות ללא כימות מינימלי וללא אזכור רכיב זה בכתב התביעה.

פיצויי הלנה -
68. התובע טען כי הינו זכאי לפיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. מאחר ותביעת התובע לתשלום פיצוי פיטורים נדחתה , אין מקום לדון בתשלום פיצוי הלנת פיצוי פיטורים. אשר לתשלום בגין דמי חופשה ודמי הבראה ממילא רכיבים אלו אינם נושאים פיצוי הלנת שכר.

סוף דבר -
69. על יסוד האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבע 4 לשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין , את הסכומים הבאים:
בגין דמי הבראה סך של 5,292 ₪.
בגין פדיון ימי חופשה סך של 15,246 ₪.

70. הנתבעת 1 תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין , סך של 924 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

71. הסכומים הנזכרים לעיל ,יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

72. לאור תוצאת פסק הדין והואיל ומרבית תביעת התובע נדחתה , יישא כל צד בהוצאותיו הוא.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ח, (18 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: משהור עצאי
נתבע: דיז נכסים והשקעות מדי קומפורט בע"מ
שופט :
עורכי דין: