ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נגד עדי בן אהרון :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעות

  1. איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ
  2. חנה אליהו

ע"י ב"כ עוה"ד עמית

נגד

נתבעות

  1. עדי בן אהרון
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מזאווי

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחתה, היא התובעת 2, ובגין ההפסדים שנגרמו לה בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 27.10.2016 בין כלי רכב, מ"ר 68-992-11 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח מפני נזקי רכוש העלולים לקרות ובבעלות התובעת 2 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 38-916-61 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידיה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ובאשר להיקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו נהג רכב התובעות יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

מדובר בתאונת צומת מתומרר ובלתי מרומזר, כאשר רכב התובעות הגיח לצומת משמאלו של רכב הנתבעות, כאשר בכיוון נסיעתו של רכב התובעות היה מוצב תמרור האט ותן זכות קדימה, ואילו בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעות היה מוצב תמרור עצור.

אציין כי שתי העדויות שהוצגו בפניי עוררו תהיות ותמיהות, לא היו עקביות והיו מתפתחות. יחד עם זאת, גרסתו של נהג רכב התובעות הייתה עדיפה על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, באופן המוכיח מעל למאזן ההסתברויות את רשלנותה של נהגת רכב הנתבעות שבעטיה נגרמה התאונה.

נהגת רכב הנתבעות העידה כי עצרה את רכבה לאור תמרור עצור, גלשה אט אט לצומת, אלא שרכב התובעות הגיח משמאלה במהירות, לא הבחין בה, פגע בה והעיף את רכבה לעבר עמוד תאורה, עדות לכך ניתן למצוא בתמונות מזירת התאונה.

גרסתה של נהגת רכב הנתבעות מעוררת קושי רב בקבלתה. על פי עיון בזירת התאונה, ובכביש ממנו הגיח רכב הנתבעות ובכביש ממנו הגיח רכב התובעות, על יסוד מוקד הנזק ברכב הנתבעות אשר נהגת רכב הנתבעות אישרה (כנף שמאלית קדמית) ועל יסוד גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, ניתן להבין כי המגע בין הרכבים ארע, למעשה, כאשר רכב הנתבעות כבר היה בתוך הצומת, אחרת לא היה זה אפשרי כי רכב התובעות "יעיף" את רכב הנתבעות לעבר עמוד התאורה.

מכאן, שאף אם נהגת רכב הנתבעות עצרה את רכבה לאור תמרור העצור, כללי האיסור על כניסה לצומת בלתי פנוי היה בהם כדי לחייבה לשמור על קשר עין עם כיוון נסיעתו של רכב התובעות, ועל אחת כמה וכמה כאשר היא עצמה אישרה כי מדובר ב"צומת בעייתי".

טענתה של נהגת רכב הנתבעות, לפיה רכב התובעות הגיח במהירות ולכן חרף שצייתה לתמרור עצור והתקדמה אט אט לצומת, ארעה התאונה, אינה יכולה להוות טענת מגן ראויה. הרי רכב התובעות לא צץ יש מאין. סבורני על יסוד זירת התאונה, כי לו נהגת רכב הנתבעות הייתה מקפידה על שמירת קשר עין עם כיוון נסיעתו של רכב התובעות, הרי שהייתה מבחינה ברכב התובעות המגיח במהירות ובמצב זה היה עליה לאפשר לו את חציית הצומת, טרם כניסתה לצומת.

על כן, אני סבור כי נהגת רכב הנתבעות נהגה בחוסר זהירות, ולא נתנה די דעתה לצומת, ולמעשה נכנסה לצומת לא פנוי.

לפיכך, אני מוצא את נהגת רכב הנתבעות כאחראית לקרות התאונה.

עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעות מכלל אחריות לקרות התאונה.

נהג רכב התובעות ניסה בתחילת עדותו להרחיק עצמו מהאחריות לקרות התאונה, על ידי כך שטוען כי במועד קרות התאונה לא היה תמרור האט ותן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו. אולם, בהמשך עדותו, לנוכח תמונות שצולמו לאחר התאונה, עוד כאשר הרכבים המעורבים היו בזירת התאונה, חזר בו נהג רכב התובעות והודה כי אכן הוצב תמרור האט ותן זכות קדימה בכיוון נסיעתו, אלא שלא שם לב אליו.

די בכך כדי לקבוע את רשלנותו של נהג רכב התובעות שתרמה לקרות התאונה. סביר כי אם נהג רכב התובעות היה מבחין בתמרור היה מאט את מהירות נסיעתו, ואפשר שהתאונה הייתה נמנעת.

אני סבור כי לאור תנאי הדרך ממנה הגיח רכב התובעות – כביש מתעקל, שדה ראייה מוגבל לימין לאור הבנייה הרוויה מימין – היה על נהג רכב התובעות לנקוט משנה זהירות בעת התקרבותו לצומת, ולהאט את מהירות נסיעתו, אף עד למהירות אפסית, על מנת שלא למצוא עצמו מופתע מכניסה של רכב לצומת מימין.

מכאן, אחריותו של נהג רכב התובעות לקרות התאונה, אם כי אחריותה של נהגת רכב הנתבעות הינה משמעותית יותר.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען לרבות הפסדי המבוטחת, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעות על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 48,194 ₪, שהינו 70% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ח, 17 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ
נתבע: עדי בן אהרון
שופט :
עורכי דין: