ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דיא אל דין אסדי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקש

דיא אל דין אסדי
באמצעות עו"ד אסדי מועמר
נגד

משיבה
מדינת ישראל

באמצעות עו"ד אורית מנדלוביץ'

החלטה

1. בפניי בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 , להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב, מיום 10.4.18, בבעלות המבקש ושהיה נהוג בידי עובדו, חטיב חטיב (להלן – הנהג), אשר על פי הנטען כלל אינו מורשה לנהיגת רכב.
בהתאם להזמנה לדין וכתב אישום, ביום 10.4.18, נהג מר חטיב חטיב, ברכב פרטי, מ.ר. 6980713, ללא שהיה מורשה לנהיגה מעולם, בניגוד לסעיף 10(א) ולסעיף 38(1) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 וללא שהייתה לו או לאדם אחר תעודת ביטוח תקפה, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970.
2. לשיטת ב"כ המבקש, המבקש, קבלן חשמל, מחזיק ברשותו שני רכבים, בהם נוסעים הוא ועובדיו. בעת ביצוע העבירה המבקש שהה בחו"ל ומסר את הרכב לחזקת עובד בשם באסם. הנהג, שגם הוא עובד של המבקש, נטען, לקח את מפתחות הרכב מבאסם, ללא רשותו וללא ידיעתו, ונסע ברכב.
צוין כי הרכב משמש את המבקש לצורכי פרנסתו והשבתתו גורמת לפגיעה כלכלית ניכרת בו.
כן נטען לעניין השימוע, כי המשיבה לא ערכה שימוע לבעל הרכב, על אף שמחובתה היה לעשות כן.
בדיון שנערך לפני העיד המבקש כי מסר את הר כב לעובד בשם באסם והזהירו כי רק הוא מורשה לנהוג ברכב וכי לא יסע בו אדם אחר.
מר באסם העיד בפני כי הוא והנהג חברים וכי ידוע לו כי הנהג אינו מורשה לנהיגה. לדבריו, בעת שהיה בעבודה, בתחילת היום, החליף בגדים, מפתחות הרכב נפלו לו מהכיס, הנהג לקח את המפתחות, ללא הסכמתו, ונהג ברכב, בשעת העבודה. שניהם, לדבריו, עבדו אותה שעה בעבודות חשמל באותו הבית והרכב חנה מחוץ לבית. כשנשאל האם לא שם לב שהנהג יצא עם הרכב, השיב בשלילה. כשנשאל האם הזהיר את הנהג שאסור לו לקחת את הרכב השיב בשלילה.
צוין כי הנהג פוטר מהעבודה בעקבות המקרה, נפסל והוגש נגדו כתב אישום.
3. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי היא אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 57ב לפקודה. המבקש ועובדו, המחזיק בפועל של הרכב, נטען, לא הוכיחו כי הרכב נלקח שלא בידיעתם או שלא בהסכמתם או שעשו כל שביכולתם למניעת העבירה. המבקש לא הוכיח כי הזהיר את עובדיו או כי מסר להם הנחיות מפורטות לעניין השימוש ברכב, ובאסם לא עשה די למניעת העבירה. הוא לא הזהיר את הנהג , לא שמר על המפתחות בכיסו ואפשר למעשה את לקיחת הרכב, ובדרך זו אפשר לנהג לקחת את הרכב, בשעת העבודה.
בנוסף, נטען כי מי שנהג בפועל, ללא רישיון נהיגה, הוא גם עובדו של המבק ש, והרכב נלקח בשעות העבודה.
יתירה מכך, המחוקק היה ער לנזק העלול להיגרם לבעל הרכב שרכבו ייאסר לשימוש מבלי שהוא עצמו ביצע את העבירה.

4. מחומר הראיות שהונח בפני עולה כי הנהג אינו מורשה לנהיגה. לעניין זה ראה דוח ההזמנה לדין ודברי הנהג לדוח, עדויותיהם של המבקש ומר באסם לפני, טופס שימוע בדבר איסור שימוש ברכב, דוח עיכוב, דוחות השוטרים והודעת הנהג במשטרה .

5. לעניין השימוע יצויין כי אין חובה בחוק לקיים שימוע בנוכחות בעל הרכב ואין אף חובה כי זה יוזמן לשימוע. החובה היא לערוך שימוע לנהג, ולא לבעל הרכב . (ראה ע"ח 36523-06-13 משה מייזל נ' מדינת ישראל).

6. על פי ס' 57ב(ב) ל פקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

בענייננו, טען המבקש כי הרכב נלקח ממנו שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו , ומי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו והוא עשה כל שביכולתו למניעת העבירה.
המבקש העיד בפני כי שהה בחו"ל ומסר את הרכב לעובד בשם באסם, והזהירו כי הוא בלבד מורשה לנהוג ברכב ושלא ינהג בו אדם אחר.

בב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, נקבע כי:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בוחר לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו ".

עם זאת, הנסיבות הן כי המבקש שהה בחו"ל בעת ביצוע העבירה, והנהג לקח את הרכב ממר באסם , על אף שהמבקש הזהיר את מר באסם, כי איש מלבדו אינו מורשה לנהוג בו.

יוער כי עדותו של מר באסם לא הותירה בי רושם אמין ומהימן בלשון המעטה , משטען כי המפתחות נפלו מכיסו ונלקחו ממנו בלא ידיעתו, כל זאת בעת שהוא והנהג שהו אותה שעה בזמן העבודה והרכב המתין להם מחוץ לבית בו עבדו.

7. בנסיבותיו של תיק זה, ומכיוון שהמבקש נזקק לרכבו לפרנסתו , כאשר מאידך הנהג, מבצע העבירה, פסול מנהלית מלנהוג בכל רכב לתקופה של 30 יום ובשים לב לכך שהרכב "מושבת" מנהלית עד היום, נראה בהחלט כי יש מקום לקבל חלקית את הבקשה ולקצר את תקופת איסור השימוש.
ראה לעניין זה בש (חי') 3722/06 אנגל יעקב נ' מדינת ישראל , שם קיבל כבוד הנשיא א' סלאמה, את הבקשה לקצר את תקופת איסור השימוש, לאחר שנטען כי המבקש, בעל הרכב, שהה בחו"ל, בעת שמסר לעובדו את הרכב, אשר ביצע בו לכאורה עבירה של נהיגה בשכרות, בקובעו כי יש ממש בטענה כי בנסיבות אלה לא יכול היה להשגיח על רכבו ולא הייתה לו שליטה על הנהג.

נוכח האמור לעיל, אני מעמידה את תקופת איסור השימוש על 21 ימים בלבד , מיום אחסנת הרכב.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ג' אייר תשע"ח, 18 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דיא אל דין אסדי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: